אז לפני שבועיים קפצתי לירושלים. בלי תוכניות של ממש, קפצתי לבדוק מה קורה שם במרכז העיר, גם כדי לצאת קצת מהמונוטוניות של תל-אביב. דיברתי עם דודו ועמית מעיריית ירושלים ונפגשנו אצל אברם, ליד אתר הבנייה הגדול הידוע בשם כיכר הדוידקה. כיכר הדוידקה נדמית כרגע כאזור מלחמה, אבל תוך כדי ההתקנה של תחנות הרכבת הקלה מסתמן שהכיכר הזו עשוייה להפוך הקרוב לחלל ציבורי משמעותי וזה די סביר שההופעות החיות אצל אברם ייגלשו בימים טובים גם לתוך הכיכר. ממה שהבנתי מדודו ועמית הם חושבים לא מעט על הדרך שבה עיריית ירושלים לא תפריעה לתהליכים אורבנייים-תרבותיים ספונטניים לקרות במרחב הציבורי כדי שדווקא הדברים הקטנים יותר, אלו שלא מגובים בתקציבי יח"צ וחסויות של תאגידי ענק, בפרט הארועים הפשוטים יותר, הקהילתיים יותר, יוכלו לקרות (בתל-אביב העירייה עושה כל מאמץ להפריע לדברים האלה לקרות. בחיפה מג"ב עושה את העבודה).
כיכר הדוידקה בחפירות
ירושלים אינה נצורה בימינו, אבל היא חפורה היטב, אפילו יותר מתל-אביב. למזלם של הירושלמים, סופסוף מתחילים לראות את הסוף למרות הניהול השלומיאלי שבו המדינה מזיזה את פרוייקט הרכבת הקלה. והיכן שירושלים אינה חפורה, שם כבר קורים דברים מעניינים. זו לא רק העובדה שיש אינטנסיביות אנושית רבה ברחובות מרכז העיר (שרבים רבים מהקטנים שבהם הפכו למדרחובים), מצטרף לכך גם הגיוון האנושי האדיר שירושלים התברכה בו (יש שיאמרו שיש בה כמה גוונים מאיימים אפילו) וכמובן האפיל היהודי-קוסמופוליטי שנוטף ממנה.
המדרחוב המרכזי בירושלים. התמונה לא צולמה בפורים
על רקע השינויים המבניים שירושלים עוברת ותמשיך לעבור בשנתיים הקרובות, אני חושב שעיריית ירושלים חייבת להתחיל לתקצב יותר איסוף סטטיסטיקות ומדדים של השימוש שנעשה היום במרחבים הציבוריים שלה (לפני, תוך כדי ואחרי השינוי שהם עוברים). כמו כן כדאי לבדוק את כיצד שינוי המרחב הציבורי משפיע על תמהיל העסקים שמסביבו. הדבר הזה יתרום רבות לידע בתחום הזה בישראל וגם יוכל לשמש את עיריית ירושלים כאשר היא תציג את החומרים בכנסים בינלאומיים העוסקים במרחבים ציבוריים, תחבורה, איכות סביבה ושאר ירקות. הקצאת משאבים לנושא הזה תוכל להעלות את ירושלים עוד יותר על המפה העולמית כעיר שלא רק המורשת ההיסטורית החשובה שלה מקבלת כבוד, אלא גם החיים שקורים בה בימינו. לי נראה שירושלים יכולה ללכת בעקבות שתי ערים אשר שונות ממנה מאוד – קופנהאגן ומלבורן, בדרך שחרור המרחב הבנוי שבה לטובת יותר ויותר פעולות אנושיות.
רחוב החבצלת. שוחרר משלטון המכוניות לטובת בני האדם
ירושלים תמשיך להתמודד בוודאי עם סוגיות של לחץ נדלני בלתי-פוסק ולצד המרכז האובר-עממי שלה יתקיימו תופעות כמו קניון ממילא שמראה שלפעמים ניתן להתערב בכזאת גסות ברחוב באופן שמשאיר ממנו רק קליפה נוצצת ומאחוריה ריקנות בלבד. אחרי שניגבנו חומוס בעיר העתיקה נפרדתי מעמית ודודו לשלום וחזרתי לתל-אביב עם שישה ספרים (4 משומשים ושנייים חדשים) בתיק, ישר לשאול התחתיות של התחנה המרכזית החדשה.
לסיכום, השנה הקרובה היא זמן טוב מאוד לבקר בירושלים על רקע השינוי הבלתי-פוסק שעובר עליה ופירותיו מתחילים אט-אט להיראות. אני מקווה לחזור לירושלים עוד מספר פעמים השנה גם בשביל לראות את זה קורה וגם בשביל לנגב עוד חומוס.
עוד בלוג תל אביבי 
זה הכל מאוד נחמד, אבל מהמרחבים האורבניים החדשים תיהנה אוכלוסייה מאוד מסוימת, כפי שניתן לראות בתמונה שלך.
בזמנו גרתי בירושלים והתלוננתי מאוד על האווירה בעיר. היום החבר'ה שהתווכחו איתי והגנו על העיר גרים בתל אביב והסביבה. הבעיה היא לא מצב התחבורה בירושלים, שהיה ועדיין גרוע יותר מתל אביב, אלא ההשתלטות של החרדים על השכונות החילוניות.
אין מקום לחיים נורמליים בירושלים, כיכרות או לא כיכרות.
עוד אחת, בזמנו גרתי בירושלים, וחשבתי שהחיים שלי נורמלים להפליא, כיכרות או לא כיכרות. למעשה, אני מקווה מאד לחזור לירושלים והגורם היחיד שכרגע מונע ממני לעשות את זה זו סוגיית מקום העבודה.
(חוץ מזה, אהלן. חזרתי)
עפרונית, ברוכה השבה (וברוכה תהיי בשובך לירושלים).
(ברוך תהיה אם תעזור לי למצוא עבודה)
אחרי שיסיימו את הרכבת הקלה לפי דעתי אין ספק כי רחוב יפו הולך להיות אחד המקומות האורבנים המרשימים בארץ.
נעשתה חשיבה חכמה בכל הנוגע למעבר מכיכר לכיכר (מכיכר הדוידקה, דרך כיכר ציון, כיכר ספרא וכיכר צה"ל המתחברת לעיר העתיקה) – חיבור מעולה למדרחוב בן יהודה וחיבור מצוין לנחלת שבעה.
המקום יהיה גן עדן להולכי רגל ואני מניח שתוך שנתיים שלוש יהיה שינוי בתמהיל החנויות ברחוב יפו ויפתחו לאורכו יותר בתי קפה ויותר חנויות עכשויות.
המקום יהיה גם מאד נוח לתיירים שיוכלו לעבור מהשוק, דרך מרכז העיר ועד העיר העתיקה באופן נוח וברגל.
לטעמי אפשר והיה צריך לעשות משהו דומה גם ברחוב אלנבי. למעשה, הייתי מעדיף רכבת עילית ברחוב מאשר רכבת תחתית.
העלמה עפרונית, אני מקווה שתמצאי עבודה במהרה לפי טעמך ומיקומך המועדף.
כמובן שיש אנשים שאוהבים את ירושלים ושמחים לחיות בה. זו עיר יפה ואני אפילו אוהבת לטייל בה.
העניין הוא שיותר ויותר אנשים מרגישים בה לא רצויים ולא מתאימים. אולי בגלל שבאתי מתל אביב זה בלט לי יותר, אבל היום גם הירושלמים מתלוננים, וכאמור עוזבים.
זו אחת הסיבות שקשה למצוא עבודה בירושלים. יש הגירה משמעותית של אנשים עובדים מתוך העיר. חלק מזה גם בעידודה של עיריית ירושלים, אבל זה כבר עניין אחר.
עוד אחת, אני מקווה שאת מעריכה את המאמץ שעושים אנשים שבניגוד אלייך ולחברייך לא מתייאשים אלא מנסים (וגם מצליחים!) לשנות את האווירה בעיר. לא יודע מתי עזבת את ירושלים, אבל בבחירות האחרונות לעירייה נכנסו כמה חברי מועצה שעובדים קשה מאוד יחד עם עוד כמה אנשים טובים בעירייה ומחוצה לה כדי שגם את ודומייך תרגישו בה רצויים. אני ממליץ לך להתעדכן על דברים שקורים בעיר, ואולי תופתעי.
ואגב, התמונות לא אומרות הכל. זה שחרדים מסתובבים ברחובות (ובולטים ביחס לסביבתם, מה שמעצים את נוכחותם בעיני לא-חרדים) לא אומר שכל האחרים הסתלקו או מתכוונים להסתלק בקרוב. אני מבטיח לך שאנחנו נמשיך ליהנות מהמרחבים האורבניים של ירושלים ולפתח אותם עוד הרבה שנים. אין כאן בלעדיות לאף צד.
עמית, אולי תנצל את ההזדמנות ותעדכן אותי?
ברצינות, איזה דברים אתה וחברי המועצה שאתה מדבר עליהם עושים בעיר כדי לשפר את האווירה בה?
אגב, יצוין שהבעיה שאני שומעת עליה בירושלים היא לא "אווירה" אבסטרקטית, אלא השתלטות של חרדים על יותר ויותר שכונות חילוניות (רחביה, בית הכרם) ועל שטחים ציבוריים כמו גן סאקר.
כיכר הדווידקה כבר מזמן טריטוריה חרדית. האנשים בצילום לא מקריים.
אני אשמח להיות מופתעת.
ועוד אחת,
אני מציע לך להסתכל בצילומי ירושלים של העלמה עפרונית (יש קישור מהשם שלה בתגובות שהיא כותבת). התחלה טובה תהיה:
אולי עמית היה מעט תוקפני (אולי גם אני), אבל אני חושב שהסיפור המלווה בתמונות בקישור שהבאתי מבטא היטב את מה שאנחנו חשים כשאנחנו קוראים תגובות כמו שלך (ושלא תביני לא נכון – אף אחד מאיתנו לא שוגה באשליות שהמצב מעולה ושאין סכנה לעתיד העיר. הטענה שלנו היא שהמצב בהווה הרבה יותר טוב מהתדמית, ושישנן מגמות חיוביות רבות, לצד השליליות שאת ציינת, לא לגמרי במדוייק).
ועוד אחת, אני לא בטוח עד כמה הצילומים האלה מייצגים. אני חובב חרדים והם מוסיפים גיוון לתמונה ולכן אולי בחרתי תמונה עם חרדי. ללא ספק, ירושלים עיר הרבה יותר דתית מתל-אביב, אבל בכל זאת נראה שיש שם עוד כמה דברים נורמליים.
ועוד אחת, אני לא עמית המקורי מירושלים האחרת אלא עמית לגמרי אחר. בכל אופן אני לא מתכוון לפרט בפנייך את הפעילות שעושים במועצה ומחוצה לה. באמת לא קשה למצוא דברים ברשת. האתר של עמית הוא נקודת התחלה טובה ויש גם מקומונים מקוונים.
הדוגמאות שהבאת להשתלטות חרדית הן לא מהמוצלחות, בלשון המעטה. בית הכרם ממש, אבל ממש לא מתחרדת. למעשה זאת השכונה הוותיקה היחידה בירושלים שמספר תלמידי החינוך הממלכתי (לא דתי) בה גדל. גם את מה שקורה ברחביה קשה להגדיר "התחרדות". השכונה הופכת דתית יותר, זה נכון, אבל אלה לא ממש החרדים שזורקים חיתולים אלא אמריקאים אורתודוכסים עשירים, שרבים מהם לא ממש גרים בשכונה (וגם זה מצער). מצד שני, השכונה שומרת על צביון חופשי ומבוקשת ביותר ע"י סטודנטים. רחוב עזה הפך למוקד של מסעדות ובתי קפה לצעירים די מזמן והמגמה רק מתחזקת. אפשר לומר שזאת השכונה הכי "מגניבה" בעיר אחרי מרכז העיר. לא כל כך ברור לי גם איך החרדים משתלטים על גן סאקר. זה שטח ציבורי שכל אחד יכול להגיע אליו. יש ימים שהחרדים באמת "שולטים בשטח" (למשל חופשת "בין הזמנים") אבל בשאר הימים יש שם אוכלוסיה מגוונת מכל הסוגים שעוסקת בפעילות מגוונת. יש גם אירועים "חילוניים" בגן, כמו הופעות (ששמעתי שהשנה יהיו הרבה יותר – אם כבר שאלת על פעילויות לשיפור האווירה), בפסח האחרון היה שם "מירוץ רד בול", ועוד.
לכיכר הדווידקה יש כמה צדדים. הצד הצפון-מערבי הוא שכונת מקור ברוך שהתחרדה כבר לפני 20 שנה לפחות. הצד שמדרום לרחובות יפו והנביאים לא מתחרד ולא נעליים. אם כבר אז ההפך – שוק מחנה יהודה הפך למוקד יאפי/שיקי/טרנדי, וגם מקום כמו "קפה אברם" בבניין כלל שמארח הופעות מדי לילה הוא לא בדיוק כויילל. אז נכון שבכיכר הדווידקה עוברים הרבה חרדים וחלקם אפילו חוצים את הקווים ועוברים לצידה הדרומי (מי הרשה להם??), אבל זה לא מעיד על התחרדות. בפעם האחרונה שבדקתי, השטחים הציבוריים היו פתוחים לכל.
ועוד חפירה אחת אחרונה – למה אני אופטימי בקשר לרחוב יפו: הנסיון מלמד שמקומות מוזנחים "מושכים" אליהם אוכלוסיות חלשות (בין היתר חרדים) ומקומות מטופחים מושכים אוכלוסיות חזקות ומשכילות. דוגמה מצוינת לתופעה היא שוק מחנה יהודה שעבר מהפך תדמיתי בעקבות השיפור הפיזי שעבר. רחוב יפו "הישן" ואזור כיכר הדווידקה בפרט היו מוזנחים במשך שנים והרחיק מהם אנשים שאסתטיקה חשובה להם (ומה לעשות, חרדים אינם כאלה בד"כ). עם הפיכתו של רחוב יפו למדרחוב-רכבת "אירופאי" אני בטוח שגם תמהיל העסקים לאורכו יעבור מהפך, והוא ימשוך אליו יותר ויותר אנשים שהדירו את רגליהם (על גלגליהם אין מה לדבר) ממנו וממרכז העיר בכלל. אפשר כבר לראות ניצנים למגמה הזו ברחובות שיוצאים מרחוב יפו וכבר עברו שיקום (אחד מהם מופיע בתמונה כאן) ובכמה מדרחובים חדשים שצצו בשנים האחרונות ברחבי מרכז העיר ירושלים. אני ממליץ לך להגיע ולבדוק שוב את האווירה במקומות האלה.
עמית וערן, אתם טוענים שאין מגמה של התחרדות בירושלים?
או שאתם טוענים שעומד לחול שינוי בעיר?
ברור שיש דברים טובים בירושלים ומקומות אחלה לבקר בהם, אבל נראה לי שאתם מתעלמים מבעיה משמעותית ששיפור האורבניות של העיר לא תפתור.
ואפרופו, גם דירות שעומדות ריקות זה לא כזה להיט…
במשך הרבה שנים הייתה מגמת התחרדות בירושלים (אגב, התחילה דווקא בימי קולק). מגמה זו דווקא הואטה מאוד בשנים האחרונות (על-פי מחקר של מכון ירושלים לחקר ישראל), כיוון שרבים מן הזוגות הצעירים החרדים מהגרים למודיעין עלית, בית שמש ובית"ר עלית (אגב, כ-50% מן ההגירה השלילית בשנים האחרונות הייתה של חרדים). המגמה לא נעצרה, והיא בהחלט עלולה להאיץ מחדש. עם זאת, לצד ההאטה הזו מתחוללים בעיר תהליכים חיוביים מאוד שאחד הביטויים שלהם הוא תוצאות הבחירות האחרונות (וחשוב כאן לשים לב גם להרכב המועצה, לא רק לראש העיר הנבחר). התהליכים הללו כוללים גם את שיפור האורבניות (שהיא חשובה במניעת הגירה של אוכלוסיה ציונית ו/או במשיכה של כזו אל העיר), אבל גם (למשל) נכונות של תושבים – צעירים ומבוגרים – להילחם על העיר.
דירות שעומדות ריקות הן באמת לא להיט, ואין ספק שזו אחת הבעיות שנצטרך להתמודד איתן.
אני לא טוען שאין מגמת התחרדות בירושלים או לפחות בחלקים ממנה, אבל ירושלים היא מקום גדול מאוד והתמונה הרבה יותר מורכבת. בנוסף לנתוני ההגירה שערן הביא גם נתונים של מערכת החינוך מצביעים על התמתנות מתמשכת בעליית מספר התלמידים בחינוך החרדי לעומת האטה, עד כדי עצירה, של ירידת מספר התלמידים בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי. אחוז החרדים בקרב האוכלוסיה היהודית בירושלים השתנה מעט מאוד ב-5 השנים האחרונות, וזה מתבטא בין היתר בתוצאות הבחירות לכנסת שבהן כוחן היחסי של ש"ס ויהדות התורה לא השתנה. בבחירות לעיריה כוחן ירד בזכות עלייה דרמטית באחוז ההצבעה בצד השני. האם ירושלים מתחרדת? אולי. בטח לא כמו שמציגים את זה בתקשורת.
על השאלה אם עומד לחול שינוי קשה לי לענות. אני יכול רק להתייחס שדברים שכבר קרו, ומה שאני רואה, בין היתר, זה "מהפכה אזרחית" קטנה (או אולי גדולה) בהתהוות. יותר ויותר אנשים, גם צעירים, יוצאים מהאדישות ונלחמים על מה שחשוב להם ויש מי שירושלים חשובה לו. יש גם לא מעט הצלחות (מעבר לבחירת ראש העיר, שגם אותה ניתן לייחס למגמה הזאת) כמו הסרת האיום מעל קולנוע סמדר, מניעת הצבת קרוואנים לחרדים בקריית יובל (ועוד פעילויות שמארגן שם ועד הפעולה שם), הידברות עם "אגד" על בעיות התחבורה (ארגון "15 דקות" ואחרים) ועוד ועוד.
זה רק צד אחד שכמעט לא שומעים עליו בעיתוני תל אביב, משום מה. יש עוד צדדים יפים שלא כולם מודעים להם (הידעת שמספר הגינות הקהילתיות בירושלים הוא הגבוה בארץ?). האם זה אומר שהכל בסדר ואחלה וסבבה? לא. החיים הם הרבה יותר מורכבים. התקשורת הישראלית (כלומר התל אביבית) אוהבת לצבוע הכל בשחור ולבן – ירושלים "המתחרדת" הקיצונית והקשה מול תל אביב "העיר הלבנה" הסובלנית והנעימה – שני ניגודים מושלמים. התמונה מורכבת הרבה יותר, אבל למי יש כוח להתעמק…
לגבי שיפור האורבניות: זאת לא תרופת פלא לבעיות העיר, אבל זה אחד התנאים ליצירת עיר נעימה יותר שתמשוך אליה יותר כוחות יצרניים ויצירתיים. יש עוד הרבה דברים אחרים שצריך לשנות כדי להפוך את ירושלים למה שהיא יכולה להיות. וכן, גם דירות ריקות זה לא להיט. יש גם מי שמנסים להתמודד עם זה (עמית המקורי למשל).
ועוד אחת
למרות שהדיונים הללו נטחנו עד דק הן בבלוג זה והן בבלוג של עמית, המסקנה, מבחינתי לפחות, היא אותה מסקנה. החילונים תבוסתנים וחושבים שאפשר להתחבא מהחרדים בת"א (תמשיכי לחלום). איננו בעידן ייבוש הביצות ואת רוצה לבחור מקום מגורים שכיף לחיות בו לא כי חשוב לגור בו (גם זה נטחן), אבל לא נמאס לך להיות שטיח!!, לאן תעברי אחרי שהם ישתלטו על ת"א (ואם את הדוגמא המייצגת לתבוסתנות זו, יום ההשתלטות יגיע במהרה)!!!
ערן ועמית (אחר),
אני מסכים שהנושא נטחן עד דק. אבל יש נקודה שעוד לא טחנו והייתי שמח לשמוע את עמדתכם בעניין, לאור ההפגנה שהייתה בשייח' ג'ראח. בכל הדיונים האלה אנחנו כמעט ולא מדברים על מה שקורה במזרח העיר, למעט בהקשר של "האיזון הדמוגראפי" וכד'. איך אתם רואים את מקומה של מזרח העיר בחזון הזה של ירושלים המתחדשת? האם ההתמקדות שלכם רק במה שקורה במערב העיר נובעת מההבנה שיום יבוא וירושלים המזרחית ממילא תופרד? האם זה נובע מייאוש מהמצב שם? או סתם מאי-הזדהות עם האג'נדה של השמאל שמפגין שם?
אליאב, אני חושש שזאת כבר סטייה גדולה מנושא הפוסט, שגם הוא כבר לא ילד. ובכל זאת…
אני לא יודע מה ערן חושב על המצב במזרח העיר (תתפלא, אנחנו שני אנשים שונים:)). ההתמקדות שלי במערב העיר (פלוס השכונות היהודיות במזרח העיר, מה לעשות) ובפרט בחלקים הלא-חרדיים נובעת מכך שזה החלק שאני שייך אליו, ואני מקווה שגם שאר תושבי ישראל הציוניים (ואולי גם כמה לא-ציונים, אין לי בעיה עם זה). כבר מזמן אני טוען שירושלים היא למעשה שלוש ערים, שאמנם מחוברות בקשר שקשה מאוד לנתק, אבל שונות זו מזו באופן קיצוני. מצד אחד אני נגד הסתגרות ובניית גדרות (ירושלים של אחרי הפתרון המדיני צריכה להיות עיר פתוחה ללא מחסומים), אבל אני גם נגד ערבוב-יתר בין ה"ערים" השונות, ומהבחינה הזאת חדירה של יהודים קיצוניים ללב שכונות ערביות לא שונה מהותית מחדירת חרדים קיצונים לשכונות לא-חרדיות או בניית מסגד בשכונה יהודית. ברור שלא צריך להתעלם מהבעיות ששתי הערים "האחרות" מציבות לפנינו, בהיותנו (עדיין) הצד השולט, אבל, וזה "אבל" חשוב, צריך גם לדעת לפעמים (ורצוי אפילו יותר מלפעמים) קצת להתרחק, שלא לומר להתעלם, מהבעייתיות הכבדה הזאת, כי יש חיים גם מעבר לשאלות הגדולות, ואם אתה שואל אותי, אלה החיים האמיתיים. אסקפיזם? יכול להיות. אני מעדיף לראות בזה סימן לשפיות, לא שונה בהרבה מהשפיות התל-אביבית שכולם אוהבים לשבח, אבל בשונה ממנה, אין כאן נסיון לברוח מהבעיות.
באופן עקרוני אני די מסכים עם עמית, אבל אני מניח שבפועל הסיבה להתמקדות במערב העיר היא שיש שם כרגע מספיק בעיות שדורשות טיפול. אגב, אני חושב שצריך לקחת בחשבון ששיפור מערב העיר יאפשר גם את המשך קיומה בו של אותן אוכלוסיות שמתוכן יוצאים אלה הפועלים למען מזרח העיר. כמובן שהם יכולים לבוא להפגנות גם מתל-אביב ומחיפה, אבל זה לא דומה למי שחי כאן כל הזמן.