בין קריית-שלום לרמת אביב – מתחים אתניים גועשים בתל-אביב

אתם בטח יודעים איל זה שם בירושלים – דוסים, ערבים וחילונים חיים יחדיו בים של מתחים ואנרגיות שליליות. ככה זה ירושלמים. פה בתל-אביב הליברלית והחופשית מותר להומואים ללכת מחובקים ברחוב (בין הצומת של הסנטר ועד שדרות בן-גוריון ואסור להם כמובן להתקרב לגן העצמאות), לערבים אין מגבלות (אבל נראה אותם מוצאים מישהו שישכיר להם דירה), כולם פה מדברים עם כולם ואין בכלל בעיות ומתחים אתניים מיושנים כאלה כמו בירושלים. המממ, זה לא כל-כך נכון. למעשה תל-אביב לא באמת שונה משאר הארץ ואפילו לא מירושלים, רק שבתל-אביב יש הרבה פחות גיוון אנושי ולכן לכאורה יש כאן פחות מתחים.

שני מקרים בקצותיה של העיר מראים שגם בתל-אביב הכאילו-בועתית הפרדת העדות והדתות הכל-כך ישראלית היא חלק מהיומיום. ברמת אביב הצפונית והמבוססת מדובר בסכסוך בין יהודים משני סוגים. מצד אחד, קבוצת הרוב של יהודים חילונים ממוצא אשכנזי שמנסים להגן על ילדיהם שלא יפלו בשבי של יהודים חרדים שהחלו להתיישב בשכונה ולנסות להגדיל את קהילתם. בקריית שלום הדרומית והפחות מבוססת מדובר על מתח בין קבוצת הרוב של יהודים ממוצא מזרחי שמנסים להגן על ילדותיהם מציפורני המאהבים הערביים שבסביבה. במקרה הזה הקצתה העירייה 250,000 ש"ח לטובת הנושא ולשמירת ההפרדה הגזעית בקריית שלום.

בשני המקרים שלפנינו מדובר בשכונות בשולי העיר בעלות מאפיינים הומוגניים יחסית של האוכלוסיות שגרות בהן. בשני המקרים נראה שאוכלוסיית הרוב מנסה לדחוק את קבוצת המיעוט בעיקר על רקע החשש לשלום הילדים. נשאלת השאלה כיצד שני הנושאים האלה מסתדרים עם התפיסה הליברלית של תל-אביב ומהם ההבדלים בין המקרים. מדוע העירייה הקצתה רבע מיליון ש"ח לטובת העניין בדרום העיר היכן שההפרדה היא על בסיס יהודים-ערבים ולא לטובת הנושא בצפון היכן שההפרדה היא על בסיס חרדים-חילוניים? עוד שאלה מעניינת שאפשר לחקור כאן, היא מדוע צצו נושאים אלה דווקא בשכונות אלה, ולא בשכונות אחרות והאם הנושא קשור או לא קשור לסביבה הבנוייה שבשכונות אלה (שווה לפחות מאסטר השאלה הזו). שווה גם לשעות השוואה בינלאומית על בסיס יחסי רוב-מיעוט בערים אחרות בעולם.

גם בתל-אביב הכאילו-מנותקת מישראל, כשמקלפים קצת את הקליפה מגלים את אותם בעיות ומתחים שיש בשאר הארץ. האם לעיריית תל-אביב ולמדינת ישראל או אולי לגופים אחרים יש דרך לעזור לקבוצות השונות לבנות בסיס ישראלי משותף לזהות שלהן או שנמשיך להפריד את עצמנו אחד מהשני ונהיה ליברלים רק כל עוד לא מדובר באמת בקבוצות אוכולוסייה לא נוחות לעיכול (או בקיצור רק עם אנשים שבאמת דומים לנו)?

ואם כבר חברה ישראלית משותפת:

פוסט זה פורסם בקטגוריה תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על בין קריית-שלום לרמת אביב – מתחים אתניים גועשים בתל-אביב

  1. אבי הגיב:

    ברכות לשלוש השנים.
    אני חייב, עם זאת, לומר שהסרטון הוא תעמולה עלובה.

  2. נברא הגיב:

    רגע… רגע…
    הקרן החדשה לישראל זו לא הקרן שמימנה את הקמפיין המרתק הבא:

    http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=eb681a54e5fab943de3637e1d1cb56f4&id=965

  3. לרמן הגיב:

    היה לי די ברור שהסרטון של הקרן לישראל החדשה יסיט את הדיון אליו. יש לכם המלצות לסרטונים אחרים בנושא? אני חושב שהנושא של היחסים בין הקבוצות הישראליות הם נושא ראוי לדיון שברמה המקומית וברמה הלאומית לא כל-כך אוהבים לדבר עליו (כי הוא מסובך ודי מפחיד).

  4. Amitai Sandy הגיב:

    תוכל להסביר, אבי, מדוע הסרטון הוא תעמולה זולה?
    האם פרסומת של קוקה קולה, בהיותה לבטח תעמולה יקרה, תספק אותך יותר?

  5. אביעד הגיב:

    ברשותו של אבי, אני אנסה להסביר.

    לפי ויקיפדיה תעמולה היא "צורת תקשורת, בה נעשית הפצה מחושבת של רעיונות פוליטיים בקרב ציבור רחב, במטרה להשפיע על התנהגותו או עמדותיו". קוקה קולה אינה עוסקת בהפצה של רעיונות פוליטיים, היא מוכרת משקה שאתה בהחלט לא חייב לשתות.

    הסרטון מהווה תעמולה כי הוא מתיימר להציג תמונת מצב של ישראל, אך השקפת העולם של יוצריו מציצה מכל פינה, בעוד הם מנסים להביא את הצופה לחוש תחושות אשם ובושה תוך הצגת בעיות לכאורה (או לא לכאורה) הקיימות בחברה הישראלית, בעיות שאופן הצגתן מרמז באופן ברור על תפישת עולם מסוימת כמובנת מאליה, תפישת עולם שהצדקתה המוסרית מבוססת על מיתוסים, אגדות, פטרנליזם והיעדר הבנה של תהליכים כלכליים, זאת לצד שנאה, קנאה ובורות.

    אני אתייחס בינתיים לטענה אחת שמובאת בסרטון, זו שלפיה 14 מתושבי הכפר משתכרים פחות משכר המינימום. הגופים הממשלתיים האוספים את האינפורמציה הרלוונטית מביאים את שיעור העובדים שמשתכרים "עד שכר המינימום", כאשר לא ברור האם הם מתייחסים לעובדים שנמצאים תחת הרף או גם בדיוק עליו (אבל זה לא ממש משנה, מדובר בהבדל של אגורה אחת. אני ניסיתי לברר בדיוק וזכיתי לתשובות סותרות). כך או כך הכוונה היא לעובדים שהברוטו שלהם אינו גבוה מסך של 3,850.18 ש"ח (דהיום). למשל, אדם שמשתכר 50 ש"ח לשעה, עובד כטבח בימים שישי ושבת בלבד (שכן שלי), ורואה בתלוש החודשי 3,500 ש"ח ברוטו, הוא נמנה על אלה המשתכרים "עד שכר המינימום". רובם המוחלט של העובדים שנמצאים בקבוצה זו עובדים פחות מ-40 שעות בשבוע (ואדם שעובד 40 שעות בשבוע בשכר מינימום משתכר 3,588 ש"ח ברוטו). מדובר בנתון טכני, ריק, נתון שבשום אופן אינו מהווה אינדיקטור לקיפוח עובדים או למצוקה כלכלית. למקרה שמישהו לא השתכנע מדברי, הנה מקבץ מהנתונים העדכניים האחרונים של המוסד לביטוח לאומי (ממוצעי שכר והכנסה לפי יישוב ולפי משתנים כלכליים שונים, 2006, לוח 8):

    להבים: 24.2% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום

    רמת השרון: 27.8% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום

    כוכב יאיר: 26.3% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום

    עומר: 25.6% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום

    הרצליה: 30.8% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום

    רעננה: 30.1% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום

    (טייבה: 39.9% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום)

    כלל ארצי: 35.1% מהעובדים משתכרים עד שכר המינימום

  6. אחר הגיב:

    אמנם הבלוג תל-אביבי אבל מגיעה לירושלים תשומת לב נוספת בהקשר שהועלה כאן.
    גם אני, כתל אביבי שנקלע לירושלים, מצאתי את עצמי מתפכח מהאתוס הרב תרבותי של ת"א. לא דובים ולא יער. המגוון התרבותי והאנושי האמיתי מצוי ללא ספק בבירה. ירושלים מלאה מתחים ועוולות, שחלקם חמורים ומזעזעים ממקביליהם התל–אביביים, אולם החוויה העירונית בירושלים היא סובלנית לאין שעור. יריבים פוליטיים מושבעים משוטטים אלה לצד אלה, קונים ומוכרים זה מזה, מדברים, עוזרים ומסבירים פנים בצורה שתפתיע כל תל אביבי ממוצע שרגיל לניכור העירוני הרווח בעירו.

    ואני חייב להגיב בקצרה לאביעד. (א) גם מסריה של קוקה-קולה הם תעמולה פוליטית אשר שקועה בתפיסת עולם מוגדרת מאוד. קוקה קולה לא מוכרת רק משקה אלא תפיסת עולם של אסקפיזים ושל צרכנות כערך עליון. (ב) סחתיין על הרצון לדייק, אבל בסופו של דבר הפלת את עצמך. אם הממוצע הארצי שלך הוא 35% מתחת לשכר מינ' והממוצע הארצי של הסרטון הוא 14% (מחמיר יותר) אז אין אלא להסיק שהנתונים שלך לא מערערים את נתוני הסרטון פשוט כי אינם אותם נתונים.

  7. אביעד הגיב:

    אחר,

    קוקה קולה עוסקת בשיווק משקאות על בסיס מים. אם הם מוכרים רעיון פוליטי, כך גם יצרנים של קפה שחור ותה ובעצם כל משקה או תרכיז.

    הנתון של 35.1% הוא לא ממוצע והוא לא שלי. לא הבנתי מדבריך אם אתה סבור שהנתונים שהבאתי יותר טובים או יותר רעים (14 תושבים בכפר הם לא 14% מכלל העובדים, אולי כאן טעותך) אבל זה גם לא ממש משנה, כי לא ערערתי על שיעור העובדים בקבוצה זו. הטענה היא שלא מדובר בעובדים ששכרם נמוך משכר המינימום הקבוע בחוק, אלא בעובדים שהיקף משרתם נמוך מההגדרה של משרה מלאה נורמלית. הטענה היא גם ששיעור גבוה של עובדים שמשתכרים "עד שכר מינימום" לא יכול להוות אינדיקטור לעוני, מצוקה כלכלית או קיפוח, לא כאשר גם ביישובים ובשכונות המגורים העשירות ביותר יש שיעור גבוה של עובדים המשתייכים לקבוצה הסטטיסטית הזו. היוצרים עשו דבר פשוט: הם ניצלו חוסר בהירות של מושג מסוים על מנת לבלבל את קהל היעד שלהם ולהטעות אותו. לא הפלתי את עצמי, דברי שרירים ועומדים.

    "המגוון התרבותי והאנושי האמיתי מצוי ללא ספק בבירה." – נשמע כאילו שהכרת מישהי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s