חללים נשכחים בסנטר

פוסט אורח וצילומים מאת ליז בצ'ינס.

יום לאחר יום הולדתי ה-13 בפורים, ב-4 במרץ 1996, התרחש הפיגוע בצומת הרחובות דיזינגוף וקינג ג'ורג' ובו נהרגו 13 אנשים – ילדים, בני נוער, צעירים, מבוגרים וזקנים, ביניהם היו גם סבתי, סילביה ברנשטיין ז"ל ודודתי, גייל בלקין ז"ל. באופן סמלי משהו, המספר 13 מתקשר ליום הזה ביותר מדרך אחת. אני חגגתי יום הולדת 13, בפיגוע נהרגו 13 אנשים והתאריך, י"ג באדר. אינני יודעת אם יש לכך משמעות, אך בכל זאת חשבתי לציין את זה.

שתי תמונות זכורות לי היטב מהזירה שאחרי הפיגוע. הראשונה היא של שעון הקיר הגדול בקינג ג'ורג' שמחוגיו נעצרו על השעה חמישה לארבע, השעה בה אירע הפיצוץ והתמונה השניה, של ארבעת הלבבות, המוארים בדרך כלל, של קולנוע לב שהתנפצו מההדף. בשנה הראשונה שלאחר הפיגוע, עיריית תל אביב לא נגעה באותם מונומנטים, שלדעתי, סימלו יותר מכל את ההרגשה שאחרי הפיגוע – הזמן שעצר מלכת והלבבות השבורים שנותרו.

לכשהתבגרתי, עברתי לגור בתל אביב, קרוב מאוד לדיזינגוף סנטר. היו כאלה שחשבו שבטח קשה לי להיות קרובה כל כך לזירה שבה נהרגו סבתי ודודתי. אני, לעומת זאת, מצאתי בכך סוג של נחמה. היה לי, ועדיין, נעים לגור בקרבת מקום ובכל פעם שאני עוברת בסנטר, אני עוצרת באנדרטה לדקת דומיה פרטית משלי. לפעמים העוברים ושבים מסתכלים עלי במבט מוזר, תוהים מה אני עושה שם. החברים שלי, למרות שאף אחד מהם לא הכיר אותי בתקופת הפיגוע, כבר מכירים את הנוהל ומכבדים אותו.

במלאת 30 יום לפיגוע, הקימה העירייה את האנדרטה בקינג ג'ורג' והמשפחות הוזמנו לטקס זיכרון שהתקיים במקום. הטקס המשיך להתקיים מדי שנה, בחסות עיריית תל אביב, למשך 11 שנים, עד שהעירייה החליטה שהיא אינה מממנת יותר טקסי זיכרון לפיגועים. במקום זאת, הקימה העירייה אנדרטה בגן הזיכרון לזכר כל הנופלים בפעולות איבה ויש טקס כללי שמתקיים מדי שנה. אין לי מושג באיזה תאריך, כי מעולם לא קיבלנו הזמנה. בזמנו, איקה עטייה, אביה של ענבר עטייה, אחת מהרוגות הפיגוע ונציג המשפחות, ניסה לשנות את החלטת העירייה, אך ללא הועיל. אם לומר את האמת, למרות שאני כועסת על אותה החלטה, אני מעדיפה את המצב כמו שהוא היום. הרבה יותר נעים לי להגיע לאנדרטה ביום השנה ולהתייחד עם המשפחות באופן אישי ופרטי, מאשר לשמוע את אותו נאום ממוחזר של חולדאי שבכל שנה עולה לבמה ומספר לנו שעברו X שנים מאז הפיגוע ושעדיין כואב לנו והלב בוכה ועוד כהנה וכהנה קלישאות על מוות בטרם עת.

בשנים האחרונות אני שמה לב שהאנדרטה בקינג ג'ורג' סובלת מהזנחה פושעת. חלקים מהאבן מתפוררים, היא מלוכלכת ואפילו הסמל של עיריית תל אביב שהיה עליה הוסר או נפל. הזכוכית במתקן הנרות, שהוצב ליד האנדרטה, שבורה ומלוכלכת, ובאופן כללי נראה כי אף אחד בעירייה לא ממש טורח לשמור על הפינה הזאת בעיר. אינני יודעת מה המצב באנדרטאות אחרות ברחבי העיר, אך אני יכולה לתאר לעצמי שדומה. העירייה לא רק שאינה מכבדת בכך את משפחות את ההרוגים, אלא גם מביישת את עצמה כשהיא אפילו לא טורחת לתקן את הסמל שלה עצמה.

סמל העיר נפל מהאנדרטה
סמל העיר נפל

תל אביב מיתגה את עצמה כעיר ללא הפסקה. מטרופולין שמרכז בתוכו ערב רב של אוכלוסיות שונות ומספק מקומות עבודה לאלפים. היא ידועה בחדשנות שלה ובשנים האחרונות יש אליה נהירה המונית של עשירי הארץ, שרוצים לחיות בעיר מתחדשת ומלאת חיים. אך בתוך כל זה נדמה כי עיריית תל אביב עושה כל שביכולתה להעלים מהנוף ולהזניח את ההיסטוריה שלה. זה מתחיל בהריסת בניינים ישנים, מתחילת המאה הקודמת, במקום לשמר אותם. ממשיך בקריעה לגזרים של אתרים הסטורים כדי לבנות עוד מגרשי חניה וכן, הזנחה של האנדרטאות הפזורות ברחבי העיר. אלו שמזכירות לנו שלא כל הנוצץ זהב, שמספרות לנו שפעם היו פה פיגועים והרוגים ותופת נוראית ואפילו לא כל כך מזמן. אך כנראה שלעיריית תל אביב לא כל כך נוח להזכר בזה בעוד היא מקשטת שוב את שדרות רוטשילד לקראת לילה לבן, או בונה פרוייקט נוסף של מגדלי שקר כלשהו. המשפחות השכולות ממשיכות להגיע למקום על מנת לכבד את זכר יקיריהם ולהנציח אותם. יהיה זה מן הראוי שעיריית תל אביב תקדיש מעט מהתקציב שלה כדי לכבד את המשפחות של אלו שנהרגו על אדמתה.

הזכוכית במתקן הנרות שבורה
אנדרטת הפיגוע בסנטר שבורה

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, עצוב, פוסט אורח, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על חללים נשכחים בסנטר

  1. לירן הגיב:

    הרי לא עשית דבר כדי לדווח על המפגע ל106 אז תתחיל ליזום ותפסיק להתבכיין.

    סתם סיפור שלא תאהב על המוקד העירוני, התקשרתי לא מזמן אל המוקד בגלל
    רכב חונה ללא לוחית רישוי על שביל האופניים במשה דיין רכב שנמצא שם כבר
    יותר מחצי שנה (בנו את השביל בלי להזיז אותו) הדוגמא המקסימה הזאת ממחישה
    את העצלנות שאתה חי אותה של אזרחים שלא טורחים לעשות מינימום למען העיר
    שלהם וכל היום מקטרים.

    הסיפור נגמר בשיחת טלפון בלי זמן המתנה עם שירות אדיב, ולאחר 8 ימים הרכב פונה
    והשביל נפתח לרכיבה בטוחה. הרי לא תקום ותעשה מעש כדי להעיר את תשומת לב
    עובדי התחזוקה של העירייה, אם היה לך מספיק יושר להרים טלפון וליזום וגם זה לא היה
    עוזר הייתי מצטרף לביקורת אבל גם את זה אין לך אז חבל על כל מילה.

  2. לרמן הגיב:

    לירן, אולי באמת היה כדאי לעדכן שליז, כותבת הפוסט, כבר העבירה פנייה בנושא לעירייה, ואני מקווה שהיא תעדכן אותי במידה ויהיו התפתחויות. אני מניח שאזרח מעורב ואיכפתי שכמוך ודאי פנה גם הוא לעירייה והתריע על המחדל.

  3. לירן הגיב:

    לא כיוון שלא נתקלתי במפגע המצער.
    אם הועברה פנייה נחכה לתוצאות, אני משוכנע שחבריך מאמינים שלדב חנין יש טלסקופ
    מיוחד שדרך הקומה ה-13 הוא יכול לדווח על מפגעים שונים ברחבי העיר, אני מציע
    שדב חנין ישאיל אותו לחולדאי עד הבחירות הבאות.

    בינתיים שמים לב יפה בפורום שלא דווח שום פוסט על תכנון הטיילת שבו תהיה הפחתה
    של 2 נציבים לטובת שביל אופניים נפרד (כמו במשה דיין..) והרחבת מדרכות.

    אתה גם מתעלם בגסות ממצלמת המעקב שמשרד התחבורה העמיד ברחוב נמיר
    שבזכותו (נבדק כמה פעמים) התחבורה הציבורית מהירה הרבה יותר מבדרך כלל.

    יש גם התעלמות מהשימור המחמיר במנשייה שנפתח השבוע, על הפרטים הקטנים
    והמקסימים שחשבו עליהם בתכנון.

    אבל בינינו למה לכתוב עליהם? הרי חולדאי מקבע את שלטון הרכב הפרטי וזה לא מסתדר בתאוריות… הרי חולדאי משמיד את ההיסטוריה של העיר… הכל גרוע בעיר בוא נודה בזה
    זאת עיר שרע לחיות בה וכדי לעזוב.

  4. לרמן הגיב:

    לירן, אכן, לצערי אני לא מספיק לכתוב על כל הדברים שאני רוצה. טרם התייחסתי כאן לתוכנית המתאר ובזמנו רציתי לכתוב בהרחבה גם על רעידת האדמה בהאיטי וזה לא קרה. אני מאוד מקווה שבקרוב אני אכתוב על החיבור של תל-אביב לים. זה טיבו של בלוג וטיבם של חיים.
    למזלי, חלק מהקוראים פה מפרסמים פוסטים אורחים ומגדילים הן את כמות התוכן והן את החשיפה והדיון בנושאים נוספים.

  5. blissgirl הגיב:

    ליז,
    הצטערתי לשמוע על סבתך ודודתך ז"ל, אני זוכרת את הפיגוע הנורא ההוא.
    כואב.

    אני מקווה שהתלונה לעירייה תטופל במהרה.

  6. שמעתי פעם שבאנגליה הקימו שיטת קבורה אקולוגית שבה במקום מצבה יש שלט מעץ שנתלה על עץ. כל עוד קרובי הנפטר נמצאים בחיים, יש להם מצבה, ולאחר תקופה מסויימת יש יער במקום בית קברות.

    אני תוהה אם זה רלוונטי גם כאן. במקום לבנות אנדרטאות בבטון, בזכוכית ובברזל שמחלידים ומתכערים עם הזמן, אולי כדאי לנטוע עץ (אולי מסוג מיוחד) – שגם גדל ומתייפא עם הזמן וגם מועיל לעוברים ולשבים. לעץ יש גם שורשים בקרקע (העבר?) והוא גדל אל על (לעתיד?).

    מה דעתכם?

  7. ליז בצ'ינס הגיב:

    עדכון:
    אתמול עברתי בסנטר וראיתי שהאנדרטה נוקתה, סמל העיר הוחזר וגם הזכוכית תוקנה. יחד עם זאת, הביקורת שלי נותרת בעינה.
    לירן – אני לא חושבת שזה היה צריך להגיע לכדי מכתב לעירייה. יש עובדי עירייה שעוברים במקום ובעבר, כשעוד התקיימו הטקסים, יום-יומיים לפני הטקס העירייה היתה דואגת לנקות את האנדרטה ולתקן מפגעים. היכן שמונחת האנדרטה יש גם ערוגה קטנה עם פרחים ואותה דווקא דואגים לטפח (לפעמים שותלים פרחים ולפעמים מחליטים לגזום את כולם ולהעלים אותם. ולידיעת האזרח דרור – יש שם גם עץ גדול). אם הגיע לשם גנן ביוזמת העירייה, אז גם יכול להגיע איש מקצוע אחר. ואגב, 8 ימים כדי לפנות רכב שמפריע לשביל גישה? מעניין שכשמישהו חונה (בצורה חוקית), אבל הפגוש של הרכב גולש על רבע מטר של אדום-לבן הגרר מגיע תוך חצי שעה גג.
    לרמן – שוב תודה על הבמה שניתנה לי כאן.
    blissgirl – תודה. כפי שכתבתי, התלונה טופלה.

  8. דניאל הגיב:

    סליחה, אבל זו רשומה מיותרת.
    היא קלישאתית, זולה וילדותית.
    "עוד חניון, עוד מגדל" איזה ניצול עלוב של נושא כאוב לשליפת סטריוטיפים נחותים.

    באשר לאנדרטה – מקווה שהיא אכן תתוקן, אני שותף לתקווה.

  9. הילה הגיב:

    קצת מעיקים, המגיבים האלה מטעם. או שאולי זה רק אחד? שגיאות הכתיב דומות.
    (לזה יש תקציב.)

    פוסט מעניין.

  10. אורן הגיב:

    גם אני חשבתי על הפיגוע הזה בפורים האחרון. כשעוברים שם, כל כך מוזר להיזכר שהיה פיגוע במעבר החציה הכי עמוס בעיר. מעניין שהאנדרטה נמצאת במקום כל כך מרכזי (סמוך למעבר החצייה בו ממתינים בשיעמום הרבה מאוד אנשים כל יום), ועם זאת לקח לי הרבה זמן למצוא אותה. אני חושב שזה דווקא טוב, עדיף משהו צנוע ומסקרן מאשר אנדרטה בולטת וצעקנית.

    הזדמן לי להכיר מעט את גייל בתקופה בה גרה בהרצליה, יהי זכרה ברוך.

  11. לא מעט פעמים אני עובר ליד האנדרטה וכל פעם מחדש אני מופתע מהמצב המזעזע שלה.

  12. פינגבאק: גן חללים. מאיזה סוג? על מרחבי זכרון ישראליים. « מחשבות של אדריכל

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s