הבימה: שיר הלל לבטון וטוויסט נוסף בעלילה

עלילות שיפוץ חורבן הבימה הולכות ומסתעפות. המהנדס וינבך מתריע בפני קריסת הבניין (יש לקוות שאכן כך יקרה ומוטב בהקדם), ומוסיף עוד תפנית לסיפור.

מכיוון שעל בניין הבימה הנורא כבר נאמרו באמת הרבה דברים (כאן, כאן, גם כאן וגם כאן) החלטתי בפוסט זה להקדיש לו שיר. למעשה מדובר בשני בתים על-פי "הליכה לקיסריה" של חנה סנש ("אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם").

בטון, בטון,

זה לא ייגמר לעולם,

שיפוץ הבימה,

מקלט ליום הדין,

הרס העיר,

חורבן המרקם.

(… כאן המנגינה מתחילה מהתחלה… )

בטון, יצוק,

זה לא ייגמר לעולם,

רם כרמי החריב,

עוד חלקת אלוהים,

טרגדיה עירונית,

חורבן האדם.

… ועכשיו נשאר רק להקליט את זה ולהעלות ליו-טיוב. יש מתנדבים?

הבימה בימים טובים יותר
הורסים את הבימה

תוספת: נמצא שימוש תרבותי ראוי לקיר הענק ברחוב תרס"ט, באדיבות החללית והמועצה הבריטית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, הבימה, שיר, תל-אביב, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על הבימה: שיר הלל לבטון וטוויסט נוסף בעלילה

  1. shibolim הגיב:

    אם אפשר להתנחם במשהו, הרי שלפחות מגרש החנייה העילי נכבש והוחזר לציבור
    (או שלפחות ככה זה נראה)

  2. שרון הגיב:

    זה באמת סיפור בהמשכים, סאגה, קקה, פרשייה, סיפור מעשה, אפיזודת זוועה, טרגדיה, השתלשלות וגרוע מכך. לג'נסיס היה פעם אלבום מצויין שיצא ב-1976 ונקרא A TRICK OF THE TAIL .

  3. אירית הגיב:

    אחת מדרכי הנקמות המתוקות היא שאנשים לא יקנו כרטיסים להצגות ב"הבימה" כי יפחדו שהבניין יקרוס עליהם. הפסדים. הפסדים. הפסדים. או דרך נוספת לחילופין, לא יקנו כרטיסים כדי שלא יצטרכו לשהות במקום כל כך מנוכר ומכוער. הפסדים. הפסדים. הפסדים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s