ונקובר – סופסוף עיר חדשה

ונקובר. המקום בו בינוי עירוני ותחבורה נפגשים. אולי העיר היחידה בעולם המערבי שהגדילה באופן משמעותי את האינטנסיביות העירונית ואת צפיפות המגורים שבה מאז מלחמת העולם השנייה. שמונה שנים לא הייתי שם, ובשמונה השנים האלה הקנדים לא הפסיקו לרגע לבנות.

מזג האוויר המעולה של ונקובר (יחסית לקנדה), המיקום הטבעי של העיר המוקפת במים ובהרים, בשילוב התכנון העירוני המוצלח והגירה אסיתית עצומה גרמו למחירי הנדל"ן וליוקר המחיה לטפס מעלה מעלה. באופן יחסי לממוצע השכר באזור ונקובר מדובר בעיר עם מחירי הנדל"ן הכי לא נגישים לאוכלוסייה המקומית בצפון-אמריקה. מעבר לכך, הדולר הקנדי שפעם היה נמוך מ-70 סנט הגיע לשווי של דולר אמריקאי וגם המחירים עלו, כך שונקובר היום יקרה ב-40% בערך מסיאטל שנמצאת שעתיים וחצי מדרום לה.

מדובר בגן עדן עירוני כמעט מבוסס על שמירה על רשת הרחובות, קנה המידה של הרחובות (בעיקר המסחריים) ואינספור מגדלים דקים מכוסים זכוכית ירוקה עמוסים בדירות. לסוג התכנון העירוני הייחודי של ונקובר (שמתחיל להיות מועתק בצפון-אמריקה) יש אפילו ערך בויקופדיה ואני מצטט:

"Vancouverism is an urban planning and architectural technique pioneered in Vancouver, Canada. It is characterized by mixed-use developments, typically with a medium-height, commercial base and narrow, high-rise residential towers to accommodate high populations and to preserve view corridors. With a large residential population living in the city centre, no expressways connecting the core to the suburbs, and significant reliance on mass public transit, Vancouver is somewhat unique among large North American cities. In part, these reasons contribute to the fact that it is consistently ranked among the most livable cities in the world. Other cities have begun to take note of the principles of Vancouverism and have begun to incorporate this approach in their own planning directions."

פתחנו את הביקור של שלנו ב-Yaletown, אזור תעשייתי לשעבר, אשר הגיע למיצוי הפוטנציאל העירוני שלו ממש עכשיו וכולל מיקס של מכוני שפם/גבות, חנויות בגדים אולטרא-יקרות ומסעדות/בתי-קפה/מועדונים/פאבים. לפעמים בחלל אחד. כמובן, לקחנו גם את ה-Aquabus וביקרנו ב-Granville Island, ובשוק הנחמד שלו. האי גראנוויל היה (ועדיין) אזור תעשייה, אך היום משולבים בו גם הרבה חללי אומנות מסוגים שונים (ופסטיבלים). עוד שכונה ותיקה קצת יותר במרכז ונקובר שנהננו מאוד לבקר בה היא ה-West End ובמיוחד Davie Village שבתוכה.

Yaletown. חתך רחוב דו-מפלסי (המדרכה מימין מוגבהת מאחורי הרכבים)
Vancouver Yaletown

דבר אחד שמאוד בולט בונקובר הוא הערבוב הקוסמופוליטי שהעיר מצוייה בו כרגע. כ-50% מהאוכלוסייה מורכבת מלבנבנים דוברי אנגלית ולצידם יש אוכלוסייה אסיתית גדולה מאוד שבעיקר מושתת על סינים והודים (שתי השפות הכי פופולריות בונקובר אחרי אנגלית הם מנדרינית ופונג'אבי), אבל גם יפנים, פיליפינים וקוריאנים יש שם במכביר. ההיצע של מסעדות אסיתיות בונקובר מרשים מאוד.  מעבר לכך יש גם ריכוזים של מיעוטים נוספים, כאשר אנחנו נתקלנו בלא מעט איטלקים שירדו הרגע מהאונייה ב-Commercial Drive. לצד ה-Chinatown ההיסטורית של ונקובר, ההגירה האסיתית החדשה התמקמה בפרבר הדרומי, Richmond, אשר בו מעל ל-50% מהאוכלוסייה הם אסיתית, ולפי השמועות לא כל-כך קל לקבל שם שירות באנגלית. מדובר באחת הערים הקוסמופוליטיות ביותר בעולם הנוכחי, אשר לידה הקוסמופוליטיות של לונדון וניו-יורק, אשר מבוססת על לבנים דוברי אנגלית, מחווירה קצת.

התחבורה הציבורית בונקובר לא רעה בכלל. אנחנו ישנו אצל קרובים ב-Burnaby (הרמת-גן של ונקובר) ובאמצעות אוטובוס וה-Skytrain הגענו בקלות למרכז העיר. גם בפרברי ונקובר ניכר לא מעט פיתוח אורבני צפוף, בעיקר מסביב לתחנות הרכבת העילית, כך שהמפגש בין תחבורה לבינוי מניב מקסימום תועלת ופיתוח. השימוש בתחבורה הציבורית לא זול, וזה מאפשר למפעיל הפרטי, TransLink, להמשיך ולפתח את הרשת בשיתוף עם העיריות במטרופולין של ונקובר. החלטה נכונה מאוד של ונקובר הייתה לא לבנות רכבת תחתית, אלא ללכת על המודל של Skytrain, כלומר רכבת באוויר (על גשרים). מבחינת תנועה הרכבת לא עומדת ברמזורים עם מכוניות ונהנית ממהירות כמו תחתית, אבל היא הרבה יותר זולה לבנייה, מה שכמובן מאפשר את הבנייה וההרחבה בסופו של דבר, וכך מדי כמה שנים מתווסף לו עוד קו (הקו הדרומי החדש שעובר בשדה התעופה הוסף בשנה האחרונה לקראת האולימפיאדה שהייתה שם), מה שהיה בלתי-אפשרי במידה והם היו הולכים שם על רכבת תחתית (כמו עיר מסויימת במזרח התיכון). יתרון נוסף הוא שאין את הדיסאוריאנטציה שיש כאשר נוסעים ברכבת תחתית.

תחנה של ה-Skytrain
Vancouver Skytrain

בסופו של דבר, שהינו מעט מדי זמן בונקובר (תכנון לקוי שלי) וכך לא הספקנו לתת לעצמנו להרגע שם, אבל לשם אנחנו עוד נחזור (ובגדול, אני מקווה). בקצה העולם, בעיר קנדית שלא באמת קשורה לקנדה וגם לא לכדור-הארץ קורה משהו מעניין.

ארכיטקטורה ונקוברית טיפוסית
New Buildings in Vancouver

ועוד קטנות: מבחינת קניות בונקובר – Commercial Drive לוקחת את רחוב רובסון בהליכה. מדריך טוב לונקובר אפשר למצוא בספר הקצר של יליד האזור, דאגלס קופלנד City of Glass. ריהוט מעוצב ושאר דברים הקשורים לעיצוב בכלל ניתן למצוא בקלות ב-Gastown.

ונקובר מסטנלי פארק
Stanley Park

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, תחבורה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על ונקובר – סופסוף עיר חדשה

  1. לירן הגיב:

    יואב מה רואים בתמונה השנייה?
    האם המבנה משמש כלוח לפאנלים סולאריים או שזו סתם ארכיטקטורה מעניינת?

    ובכל מקרה אני אעדכן על דברים שקורים בעיר שלא מוזכרים כאן-

    1. העירייה פרסמה את רשימת הרחובות שחניית הרכב עליהן תאסר, ויוסדרו בצידן חניות
    מסודרות כחלק מתוכנית עבודה לשנתיים הקרובות.

    2011
    הרמן כהן בקטע של גורדון- פרישמן
    שמריהו לוין בקטע של הנביאים -דיזינגוף
    אפשטייין יצחק בקטע של פרופ' שור- ילין דויד
    2012
    ספיר אליהו בקטע של שמריהו לוין- שפירא
    דב הוז בקטע של גורדון- מנדלי מוכר הספרים
    פינלס בקטע בובליק- ויצמן
    צירלסון בקטע של בני משה- בני דן.

    2. התקציב הרגיל יצא במתכונת אקסל אחרי שביהמש קיבל את עתירת עיר לכולנו-
    מצד אחד יותר שקיפות יותר טוב מהצד השני הקובץ אינו קריא בעליל בשל אי סידור
    ברור של הנתונים ומחסור בביאורים ובאופן כללי די מיותר.

  2. אליאב הגיב:

    מה עם קצת תמונות מהרחובות שם?

  3. לרמן הגיב:

    אליאב,
    משום מה כמעט לא צילמתי שם רחובות. אולי בגלל שהם לא הרשימו ביופיים כמו בסן פרנסיסקו וגם בגלל שהארכיטקטורה של הזכוכית משכה את העיניים שלי יותר.
    לירן, אין לי מושג מה יש שם על הבניינים. יכול להיות שזה פאנלים סולריים.

    הקטע של ספיר אליהו הוא אחד הקטעים החביבים עליי כדוגמה של תכנון מוטה רכב בתל-אביב. מדובר בחיסול מדרכה לטובת חנייה מול כניסה לבית-ספר יסודי (גבריאלי) באופן שמפחית את הסיכוי של ילד לחצות שם בביטחון. חולדאי דיבר כבר ב-1999 על מדרכות והולכי רגל, אבל כרגיל אצלו הפער בין דיבורים למעשים הוא עצום.

  4. יוחאי הגיב:

    נשמע ממש גן עדן לחובבי ערים. אני אדווח מברצלונה בעוד 3 חודשים…

  5. לרמן הגיב:

    יוחאי, לא יפה. לא מספיק שאנחנו נשארים כאן, צריך גם לקנא במשפרי דיור כמוך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s