הזמנה להרצאה של נועם דביר על בטון ישראלי ושימור

מחר, ביום שישי 4 במרץ, בשעה 12:00 בבית העיר (בניין העירייה הישן בכיכר ביאליק אשר בקצה רחוב ביאליק), כתב האדריכלות של הארץ, נועם דביר, ירצה על בנייני הבטון הישראלי משנות ה-50 וה-60 וסוגיית השימור או ההרס שחלק מהם מגיעים אליה בשנים אלה. לאחר מכן יתקיים פאנל בהשתתפות ירמי הופמן (מחלקת השימור של עיריית תל-אביב), צבי אפרת וסיגל דוידי. כל הפרטים כאן.

אגב, כותרת הארוע היא "מי מפחד מבטון?". באופן אישי, אני די חושש מבטון וחלק מאותם מבנים בטוניים כדוגמת מגדל המגדלור (מול כיכר חניון מוגרבי), בית אלעל בפינת שלום עליכם ובן-יהודה ומבנה ממגורות דגון בחיפה מהווים דוגמאות לכיעור (ובמקרה של ממגורות דגון, אף פגיעה משמעותית בעיר שבה הוא שוכן). בנוסף, לדעתי מעבר לבניין חשוב לזכור את הקונטקטס העירוני שבו הוא עומד, והאם הוא עוזר להגדיר ולהחיות את החלל הציבורי שסביבו או שהוא עומד עקום ומנותק ורק פוגע בחלל שבו הוא ניצב (כדוגמת המבנה של עיריית בת-ים) או הקולנוע הנטוש הזה מבאר-שבע שנראה שגם בימיו היפים לא היה קשור לשום קונטקסט עירוני:

קולנוע אורות הנטוש בבאר-שבע. לא מחובר לכלום
קולנוע אורות בשכונה ג' בבאר-שבע, אדריכל יעקב רכטר

האספקט הנוסף שאולי חשוב לזכור בקשר לשימור הוא סוגיית הכסף. שימור הבאוהאוס בתל-אביב מתבצע כיום על בסיס כסף פרטי בעיקר ותמורת מנגנון סבוך של זכויות בנייה לצד עלייה בערכי הקרקע שמאפשרת את תנועת ההון הזו. שימורים נוספים שהתרחשו בישראל רובם נשענו גם הם על בסיס כלכלי-פרטי איתן. המדינה עצמה עדיין לא מסוגלת לשמר אפילו בניינים לאומיים בסיסיים כמו בית דיזנגוף (רוטשילד 16, היכן שהוכרזה הקמת המדינה), ולכן לא ניתן לנתק את עלות השימור (במידה ורוצים בכלל לשמר) מהאלמנט הכלכלי שיכול לשמר (וכמובן בשימור עצמו חלק מהדברים הולכים לאיבוד, כמו למשל רשת הרחובות של המושבה הגרמנית שרונה שליד הקריה שנעלמה במהלך השימור שלה).

פוסט זה פורסם בקטגוריה תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הזמנה להרצאה של נועם דביר על בטון ישראלי ושימור

  1. דודו הגיב:

    לרמן,
    לא יכולתי להגיע לדיון אך אני כ"כ מסכים איתך בנוגע לבטון, בייחוד בכל הקשור לפן האסתטי.
    הדיון בנוגע לחשיבותו של הזרם המודרניסיטי והברוטליסטי באדריכלות בארץ נמצא בנסיקה בייחוד מאז תערוכת (בשנת 2000) "הפרוייקט הישראלי" והספר שבא בעקבותיה, אשר הציגו את האדריכלות והתכנון שעיצבו את מדינת ישראל בין 1948-1973. אכן יש להלל הישגים רבים בתכנון ובאדריכלות במדינת ישראל בשנים אלו, אך מנגד להלל מבני בטון, להציבם באותו סטטוס של בתים ערביים/מבני באוהאוס משנות ה-20-30 ולהגדירם לשימור זוהי רדקיליזציה של ערכי השימור ואסביר בהמשך.
    התפיסה שהשתרשה בשנים האחרונות(בין אם היא נכונה או בין אם לאו), בעיקר בקרב הציבור הרחב, נוטה להציג כי ראוי לשמר בתי באוהאוס/בתים בת"א המזוהים עם הזרם האקלקטי/ בתים ערביים למיניהם/בתים טמפלרים. ניתן להזדהות עם תפיסה זו מכיוון שהפטינה של הזמן עושה,לרוב, רק טוב לבניינים אלו בליווי תחזוקה סבירה. מנגד הבטון מזדקן ומתפורר ללא השראה ונעשה מכוער יותר עם הזמן שחולף.
    נדמה כי נועם דביר הוא נושא הדגל(בעיקר כי יש לו במה נוחה לכתיבה) בהנחלת התפיסה כי צריך לבצע הערכה מחודשת של הזרם המודרניסטי באדריכלות ובייחוד הברוטליסטי וכי יש להתייחס למבנים המזוהים עימו כאיקונות משל הן היכל התרבות או וילה שוקן. לאסתר זנדברג זה הצליח לפני כ-12-6 שנים בכל הקשור להעלאת המודעות לנושא העיר הלבנה, השימור ככלל והניו-אורבניזם, ימים יגידו אם נועם דביר יצליח.

    לטענתו הסגנון המודרניסטי והברוטליסטי אינו זוכה להכרה מספקת בארץ אך להציג שיכונים ברמת אביב או מבנה דומה בירושלים כמבנים הראויים לשימור זוהי לטעמי רדיקליזציה של אסכולת שימור המבנים ולמעשה פוגע בשימור כתרבות, כתפיסה וכערך, ובעיקר פוגע במבנים הראויים לשימור (מחמיר יותר או פחות) שעלולים "ליפול קורבן" וליהרס, בשל החלטות שעלולות להיתפס כהזויות.

    כדוגמא אציין לאחרונה החליטה ועדת השימור בירושלים לשמר את המבנה הזה –

    http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,419,209,46377,.aspx

    אני יכול לומר כי בשל החלטה זו כמעט וקרסה כל תפיסת השימור שהעירייה והוועדה המחוזית מנסות להנחיל בשנים האחרונות.
    ניתן להתווכח על איכויות אדריכליות של מבנה מהזרם המודרניסטי אבל לדעתי הגדרת מבנה כזה לשימור, לא עושה טוב לנושא השימור כתפיסה ובעיקר מעניקה תחמושת לאויבי השימור וליזמים אשר מבקשים להרוס ולבנות ברוח רוברט מוזס בניו-יורק.
    מבנה זה אינו שונה חזותית במידה רבה משיכוני שנות ה-50-60 שנבנו ע"י משרד השיכון ואשר נפוצים בארץ, כבר שמעתי לגלוג מקרב מתנגדי שימור ש-"עוד מעט נכריז גם על השיכונים כמבנים לשימור".

  2. לרמן הגיב:

    מסכים איתך בכמה נקודות דודו. בכלל אני חושב שהעיקר כמובן הוא לא הבניינים, אלא העיר ורשת הרחובות שלה. מעט בניינים אם בכלל שווים באמת שימור (למשל בית דיזנגוף בתל-אביב היכן שהוכרזה הקמת המדינה). יש כמובן גלים ותנועות – שימור הבאוהאוס בתל-אביב הונע מכמה כיוונים. יש גם מעין טרנד בעד שימור השיכונים בישראל. באופן אישי אני חושב שראוי לשמר שיכון אחד במדינה למען יראו וייראו.

  3. לירון הגיב:

    השיח האדריכלי-תכנוני-שימורי כיום אינו מתמקד רמת הבית הבודד אלא בשימור מרקם עירוני שמתפקד היטב.
    בשנות ה-50-60 שלט בעולם כולו הזרם הברוטליסטי, שנתפס כריאקציה ל"אדריכלות הלבנה" המופשטת, והעניק לבטון החשוף משמעות רבה. לא במקרה הוא אומץ בישראל בהתלהבות, הפשטות לא היתה רק תוצר של התנאים הכלכליים והרמה הטכנולוגית הנמוכה, אלא גם מאפיינים ערכיים שיש להתגאות בהם. הברוטליזם גויס, ולאדריכלי המדינה היה תפקיד מרכזי בתהליך זה.

    מקור ההשראה העיקרי היה כמובן לה-קורבוזיה אך הוא לא היה היחיד. הברוטליזם כזרם מודרניסטי מאוחר מלכתחילה נולד כתופעה בינלאומית וביטא את תחילת התסיסה נגד הפונקציונליזם הנוקשה שיוחס למודרניזם של שנות ה-20. יחסם של אדריכלים בארץ לאדריכלות הבינלאומית לא התבסס על הרעיונות שעמדו מאחוריה לכן אין פלא שהאדריכלים הישראלים ראו בברוטליזם את המודרניזם בשיאו. המיתוס הלה-קורבוזיאני סיפק לאדריכלים בסיס אידיאולוגי מתאים, בארץ, לה-קורבוזיה נתפס כנציג המודרניזם "הסוציאליסטי" הלוחם למען אידיאל השוויון. כמה מעבודותיו, למשל "יחידת המגורים" במרסיי , הותירו רושם עצום על האדריכלים הישראלים ונהפכו מיד למודל לחיקוי אך כבר בסוף שנות ה-20 נטש לה-קורבוזיה חלק מהאידיאלים המודרניסטיים שיוחסו לו. הבטון החשוף, שלה-קורבוזיה התייחס אליו כחומר זול המאפשר לאדריכלות להתחבר לטבע, ועיסוקו בבעיות הבנייה ההמונית התאימו להפליא לצורכי המדינה ולהלכי הרוח שרווחו בה.

    אז מה רוצים לשמר, פרשנות מוטעית של אדריכלים ישראלים לרעיונות שנזנחו כבר בשנות ה-20, לכאורה את היסטוריית האדריכלות המודרנית של ישראל(או יותר נכון היסטוריה ברוטליסטית אוניברסלית)?, האם זהו ראשיתו (או המשכו) של גל נוסטלגי נוסף לימים שבהם "היה פה טוב יותר"? אני מודה טרם הבינותי…

  4. פרידה אלבראנס (קשטן) הגיב:

    מבקשת את כתובת המייל של נועם דברי כדי לקבל ממנו שמות אנשי קשר
    בנושא שימור מגדלי המים בתל-אביב
    תודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s