"לכרות את גינת סוטין!" – הערות בעקבות מפגש התחבורה העירוני

בשבוע שחלף התקיים המפגש בין בכירי העירייה לקבוצת מכורי הרכב הפרטי מאזור רחוב בלוך. המפגש נועד על פניו להוות מעין פתח לדיאלוג בין העירייה לחלק מהתושבים אשר חשים את עצמם נפגעים משינוי סדר העדיפויות התחבורתי בעיר שכרוך בחלקו בשינוי באופן בו מחולק המרחב הציבורי לאמצעי התחבורה השונים. הכיוון שמתחילים לפנות אליו הוא שאמצעי תחבורה עירוניים ויעילים יותר ובראשם הולכי הרגל, האופניים והתחבורה הציבורית יקבלו חלק משמעותי יותר מהשטח הציבורי לעומת העבר בו הם הלכו ונדחקו לאורך השנים לטובת הרכבים הפרטיים הבזבזניים והלא-יעילים. לצד קבוצת מכורי הזיהום ותאונות הדרכים השמרנית והזועמת הייתה נוכחות גם של תושבים שתומכים במהלך להפיכתה של תל-אביב לעיר משובחת יותר (כולל תושבים מהאזור המדובר), כמו שמגיע לה, לתושבים שלה ולמבקרים בה.

העירייה שלחה קבוצה משמעותית של בעלי תפקידים וביניהם בני מאור, ראש מינהל בינוי ותשתיות, רובי זלוף, סמנכ"ל התפעול ושלמה פלדמן, ראש אגף תחבורה. לשמוע את פלדמן הותיק מסביר על עדיפויות לאופניים היה בהחלט מרענן ואפילו במידה מסויימת בלתי-נתפס. כמו כן, היו עוד מספר לא מבוטל של נושאי תפקידים בעירייה וכמה חברי מועצה כולל טיומקין שבזמנו סימל את הקיבעון המחשבתי של עיריית תל-אביב בנוגע לנושא התחבורה. בתחילת המפגש היה ניסיון לערוך דיון ואף מעין הסברה של המהלכים שאמורים להתבצע כולל הצגה של רשת שבילי האופניים שמתוכננת להתקדם בתל-אביב עד 2014, וכן להציג במקביל את פרוייקט השכרת האופניים, התל-אופן, שעושה בימים אלה את צעדיו הראשונים. סף הזעם של מכורי הרכב הפרטי והחנייה לא איפשר לפתח דיון ולא הוצג שום דבר במפגש. המפגש הפך לתחרות צעקות בין מכורי הרכב הפרטי לבין עצמם, בניסיון להוכיח מי מעדיף יותר את העיר כמחסן למכוניות, מי לא מסוגל לצאת מביתו ללא מעטפת של טונה של פח, ומי מתעב יותר את רוכבי האופניים והולכי הרגל.

בשלב מסויים, ידידי האמיץ אוהד, הזכיר לנוכחים שהולכי רגל ואופניים לא מתערבבים והמצב הנוכחי בתל-אביב הוא מצב מסוכן ומופרך שדורש שינוי. בתגובה הוא ספג מספר איומים פיזיים מאנשים שההתמכרות לרכב הפרטי גרמה להם לאבד צלם אנוש. מעניין שדווקא אנשים שטוענים שלא מקשיבים להם וכיו"ב, אינם באמת פתוחים לדיאלוג ולהקשבה (אבל כן פתוחים להתנהגות ברברית בנוסח הקומץ של בית"ר). בין המכורים לרכב הפרטי ניכר שחלק מהאנשים כבר לא נוהגים ברכב הפרטי, אלא הרכב הפרטי נוהג בם ומכתיב להם דרישות. כך למשל, עלתה הצעה לכרות את עצי הסיגלונים המעטרים את מדרכותיו הצרות של רחוב בלוך כדי לפנות מקום לחנייה. הצעה אחרת סברה שצריך לכרות את גינת סוטין ולהפוך אותה לחניון על-מנת לייצר "מקום לאנשים" ולא רק גינות אשר משמשות כלבים בעיר תל-אביב. אכן, נראה שחלק ממכורי החנייה כבר שכחו בשביל מה לחיות.

בנוסף, נראה שחסרה ההבנה שתחבורה היא תהליך. בעוד שרחוב בלוך היה לפני 50 שנה במרכזה של עיר אחת עם כ-300,000 איש, היום הוא יושב במרכזו של מטרופולין עם 2.5 מיליון תושבים. הרחוב אותו רחוב, אבל המקום כבר לא אותו מקום, וחתכי רחובות עוברים שינויים לאורך השנים לפי דפוסי התחבורה המשתנים. חלק מהתושבים הציעו להקים חומה עם חפיר ועמדות ירי מסביב לשכונה, כדי להבטיח שאף גורם זר לא יעז להגיע למרכז תל-אביב חלילה בקרבת ביתם. הסיבה העיקרית לקושי במציאת חנייה בחינם בערב היא שהחנייה ניתנת בחינם (וזה מעודד עודף ביקוש), וכן שלאורך השנים רמת המינוע עלתה מאוד ואזורים שתוכננו לבני אדם כמו מרכז תל-אביב (בניגוד לצפון תל-אביב שתוכננה למכוניות ולא לאנשים, ולכן אין בה רחוב מסחרי אחד אפילו וגם לא חיים עירוניים) לא מסוגלים לספוג כל-כך הרבה רכבים. עיקר הקושי למצוא חנייה חינם בקרב מכורי הרכב הפרטי נובע בגלל שהמכורים האחרים באזור המגורים שלהם לוקחים להם אותה קודם. מומלץ אולי לעירייה לעשות מפגשי תושבים בנושא תחבורה באופן כללי, כדי להבין את הנושא ולדון בו לאו דווקא במקומות בהם סף הזעם מנטרל כל יכולת חשיבה שאולי באמת קיימת (לפחות לחלק מהאנשים).

צעדי המשך

לפי ההתרשמות שלי ישנם כמה צעדי פעולה שהעירייה ואולי גופים נוספים צריכים לעשות (או לפחות ללחוץ על העירייה שתעשה אותם) כדי שסלילת שבילי האופניים ושחרור מדרכות העיר יתבצעו בצורה חלקה יותר, למרות שצפוי שההתנגדות של מכורי הזיהום ותאונות הדרכים לא תתמתן. לאנשים קשה לראות סובסידיה שניתנה להם בחינם במשך שנים נעלמת. קשה עוד יותר לאנשים מבוססים ושמרניים לוותר על סובסידיה שאנשים פחות חזקים ופחות מבוססים נותנים להם כיום.

בקרוב יהיה פה פוסט רחב על חנייה והתקדמות בנושא ניהול החנייה בעולם, אבל בינתיים נראה שישנם כמה צעדים שניתן לבצע בתל-אביב בזמן הקרוב, ובהסכמה רחבה יחסית, כולל של רוב מכורי הרכב הפרטי:

1. צמצום שטח אזורי החנייה. אין סיבה שאזור 1 יהיה חצי ממרכז העיר ואזור 2 יהיה החצי השני. כך למשל תושב באזור פרישמן מקבל חניה חינם באזור נחמני כי זה נחשב אזור המגורים שלו. זה לא צריך להיות כך ואין סיבה שתושבי נחמני יצטרכו להתמודד עם תושבים של פרישמן על מקום חנייה חינמי ונדיר בקרבת הבית, במיוחד בשעות הערב. כל אחד משני אזורים אלה ניתן לחלוקה למספר אזורים באופן שיצמצם את כמות התחרות בין התושבים על השטח. לטעמי, מדובר במהלך קל פוליטית וראוי – משאיר לאנשים תו חנייה חינם ליד הבית ומוציא מהמשחק תושבים שמתגוררים רחוק יותר.

2. תו חנייה שני ומעלה לא צריך להינתן בחינם. אין סיבה שהמבוססים ממש ייקבלו מתנות כפולות מהציבור כולו. תו חנייה שני לדירה צריך לעלות 400 ש"ח לשנה לפחות ותווים נוספים יותר. גם כאן מדובר במהלך קל יחסית מבחינה פוליטית – פחות מ-20% ממשקי הבית בתל-אביב (כולל החלקים העשירים ביותר שלה) מחזיקים שני רכבים ומעלה.

3. תכנון ביטול תו הזהב. בזמנו, פירטתי מדוע תו הזהב הוא מדיניות חנייה מעוותת שמגדילה זיהום ונותנת הטבות למי שלא באמת צריכים אותם במקום הלא נכון. צריך למצוא דרך פוליטית לבטל את התו הזה ויפה שנה אחת קודם.

4. לעזור למשרד התחבורה לפרסם מהר את הפעימה השנייה. זה לא קשור ישירות לניהול החנייה, אבל אחת הטענות הרווחות היא שאין שיפור מקביל בתחבורה הציבורית. בעיריית תל-אביב דווקא יודעים שיש שיפור מתוכנן ל-1 ביולי. גם במשרד התחבורה יודעים זאת. שני הגופים הכבדים האלה צריכים לפעמים לפעול במשותף ולא להשאיר את הציבור בחוסר ידיעה, ומוטב מוקדם.

5. ספירות תנועה לפני ואחרי. אולי לא הצעד הכי טריויאלי במבט ראשון, אבל לנתונים מספריים יש לפעמים כח מאגי כשזה מגיע לקבלת החלטות. ספירת תנועה כוללת להולכי רגל, אופניים, תחבורה ציבורית, רכב כבד ורכב פרטי צריכה להתבצע ברחובות שעוברים שינוי חתך (כמו רחוב בלוך) לפני ואחרי השיפוץ. ספירה כזאת יכולה להראות מה המצב כיום ומה המצב לאחר השיפור בחתך הרחוב והשינוי בשימוש התחבורתי ברחוב. זה טוב גם לעירייה שמבצעת את השינוי וגם לציבור שצריך לפעמים מידע כזה כדי להשתכנע, במיוחד ברחובות הבאים שייקבלו שבילי אופניים מופרדים.

לסיכום, נראה שאנחנו סופסוף בדרך לעיר עם סדר עדיפויות תחבורתי נכון יותר, וממש כאן בלבנט, ללא צורך בשימוש בויזה ובשפה זרה. צריך לעזור למעבר הזה להתבצע בצורה חלקה יותר ומיטבית ככל האפשר, כולל בצעדי מדיניות נוספים ובפרסום, יידוע והסברה ראויים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אופניים, חניה, מוניציפאלי, תחבורה, תל-אביב, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

47 תגובות על "לכרות את גינת סוטין!" – הערות בעקבות מפגש התחבורה העירוני

  1. יוני הגיב:

    והנה נציגי עיר לכולנו בעירייה ממשיכים במדיניות האנטי שלהם – ועכשיו: נגד שבילי אופניים ובעד עוד חניות במרכז העיר –
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4062049,00.html

  2. לרמן הגיב:

    אכן, עד שהם ייגמרו לחפש חנייה, חולדאי כבר יעקוף אותם על אופניים.

  3. עמית הגיב:

    א. אל תעליב את הקומץ. דיר באלאק.
    ב. מה נסגר עם עיר לכולנו שלכם- הם מצליחים להיסגר על מסרים אחידים ובהירים? אפילו אנשי מרצ אצלנו כבר נשמעים יותר קוהרנטיים מהם, וזה ממש אתגר. להתנגד רק כי אפשר זו לא אג'נדה.
    ג. לצערנו הנסיון אצלנו לא מוצלח יותר- שבילי האופניים בגבעה הצרפתית נתקלים במכשולים תוך כדי ביצוע. חלק מנימביזם וחלק פשוט בגלל תכנון וביצוע לא מוצלחים. לפחות נתקלים בבעיות תוך כדי עשייה. נקווה שמשם זה ישתפר.

  4. לירן הגיב:

    יואב, ראשית אני מודה לך על הפוסט לצערי נבצר ממני מלהגיע למפגש בשל אילוצים של לימודים. בכל אופן אנו עדים לבאמפר הראשון לתוכנית האופניים, כמו שהספקתי להכיר את חולדאי הוא יראה שזה לא מעניין אותו והוא לא יפסיק את העבודות. אולם, חשוב להבהיר שהעיר זו דמוקרטיה ועברנו את מחצית הקדנציה וכפי שהספקתי להבחין בישיבות המועצה האחרונות השתיקה וחוסר התמיכה של עיר לכולנו אל מול הקהל הקולני של מכורי הדלק הבהיר את הבאות.

    המפלגה שמכרה את האויר הנקי שלנו בעבור חופן של מצביעים פוטנציאליים החלה בשינוי המצע שלה. ממפלגה אנטי חניונית היא הפכה לפרו רכב ומעודדת התנגדויות לשבילי אופניים במידה שמסכנת את הפרויקט החשוב ביותר שקם בעיר הזאת בעזור האחרון. הדבר כולו מסכן את המגמה החיובית שחולדאי סופסוף נשאב אליה וכמי שהשמיע כי הוא מעוניין בקדנציה נוספת יש סיבה לחשוב שמא ירפה בכדי לשמור על כיסאו.

    המשך יבוא

  5. ליאור הגיב:

    לרמן שלום לך,

    אני רוצה להגיב לכל תומכי האופניים בבלוך למיניהם, ונדמה לי שהם מוצאים מקום להביע את דעתם בבלוג זה.
    אני רוצה לומר לכולכם שהראייה שלכם לגבי ה"מכורים לפח" וכו', היא צרה מאין כמוה ואסביר מדוע:
    תל אביב בניגוד לערים אחרות בעולם אינה נהנית מתחבורה ציבורית יעילה כלל. התחבורה אינה רלוונטית לחלוטין בשישי ובשבת, ואינה מקושרת כמעט בכלל לאיזורי תעסוקה מחוץ לעיר – הרצליה פיתוח, אפק, אור יהודה, יהוד ואיזורים נוספים.
    תוכניות צמצום מקומות החניה במרכז העיר גורמות למעשה למצב שאין לאנשים שאינם עובדים באותו המקום יכולת לגור בו. אתם למעשה אומרים לנו – ותרו על הרכב הפרטי והשאלה היא לטובת מה?
    לטובת תחבורה ציבורית שאינה מסוגלת להביא אותנו לעבודה?
    לטובת הישארות ברדיוס של שני קילומטר מהבית בכל סוף שבוע, בלי יכולת לבקר קרובי משפחה שגרים מחוץ לעיר, ובלי יכולת שלהם להגיע אלינו – שהרי אין להם חניה?
    אני מבקש מכל התומכים ברעיונות הנעלים של נתיבי נסיעה לאופניים בבלוך, להפנות את האנרגיה שלהם ראשית למציאת האלטרנטיבות – תחבורה ציבורית יעילה למקומות התעסוקה, ותחבורה בשבת, ורק אז לכפות עלינו את הויתור על הרכב הפרטי.
    אין מדובר בהתמכרות לרכב פרטי, יש כאן צורך אמיתי שאתם פשוט מסרבים להפנים.
    לגישתכם – אם אני עובד באור יהודה, ורוצה לנסוע בימי שישי להוריי מחוץ לעיר, אז אני צריך לעבור דירה?

  6. לרמן הגיב:

    ליאור, לצערי אני לא מכיר מקומות עם תחבורה ציבורית יעילה. איפה שיש זה רק במרכז במקום מצומצם מאוד (נגיד בניו-יורק – מטרופולין של 18 מיליון איש, יש תחבורה ציבורית יעילה בחלק קטן ממנהטן, אפילו לא בכל מנהטן, שבו גרים כמיליון איש. ואני כבר לא מדבר על האין חיבור בין ברוקלין לקווינס הסמוכות, ובאופן דומה בפריז ובלונדון). הטיעון הזה של אין תחבורה ציבורית יעילה הוא אוניברסלי לכל הערים בעולם, ובכל מקום יש הרבה קיטורים על התחבורה הציבורית.
    מעבר לכך, אף אחד לא לוקח לך את הרכב הפרטי, למרות שכך אתה ממסגר את העניין. התחבורה הציבורית עצמה צפוייה לעבור שיפור מסויים ב-1 ביולי, הרבה לפני שיהיו שבילי אופניים בבלוך. אף פעם תחבורה ציבורית לא תהיה יעילה כמו רכב פרטי (שלא לדבר על הנוחות של המזגן והרדיו), שכן תמיד מנקודה לנקודה הרכב הפרטי יהיה קצת יותר מהיר, אלא אם כן יעשו נת"צים וכיו"ב. הפרדוקס הזה גורם לכך שכולם נכנסים לרכבים הפרטיים, כדי לשפר לעצמם את היעילות, ובסופו של דבר כולם מפסידים זמן, עצבים ובריאות.
    אתה ממסגר את זה כויתור על הרכב הפרטי, והרי אף אחד לא לוקח ממך את זכות הבעלות על הרכב, אלא פוגעים קצת בהטבה נלווית שעד היום ניתנה כמובן מאליו למי שמספיק מבוסס להחזיק רכב, והיא מקום עירוני בחינם (וכשאין מספיק מקום, מתחילות הבעיות האמיתיות). מוותרים כאן על שימוש מסויים בקרקע שמעודד בזבוז תחבורתי לטובת שיפור תחבורתי. השיפור יהיה לחלק מהאנשים בחלק מהזמן, אבל ככל שרמת השיפורים האלה תעלה, כך יצטרכו פחות ופחות אנשים לבצע נסיעות ברכבם הפרטי ויעלה השימוש הן ב-Car2Go והן באמצעי תחבורה אחרים שיהיו נוחים יותר לשימוש.
    לגבי פריסת שימושי הקרקע אשר מעודדת התמכרות לרכב הפרטי (מקרה אור יהודה) – מסכים איתך – גישת משרד הפנים (וגם במידה מסויימת משרד התחבורה) לתכנון מובילה אותנו להתמכרות הזו. אני עוסק בנושא לא מעט במסגרת תפקידי כחבר ועד מנהל בעמותת מרחב (וגם פה כתבתי על הנושא כבר מספר פעמים), אבל ליד משרד הפנים, עיריית תל-אביב היא גוף גמיש, מהיר, שקוף ונגיש, שכבר פועלת בכיוון הנכון.

    זה מאבק רב חזיתות, ובהחלט צריך להשקיע לא מעט מאמץ (למעשה יותר מאמץ, כי כל פעם שרוצים לדבר עם הממשלה צריך לנסוע לירושלים) במישור הפדרלי והמחוזי.

  7. פינגבאק: שבילי אופניים, שיתוף ציבור והטרגדיה של נחלת הכלל « ירוק ונוצץ

  8. על פי סקר העיירה של תחבורת אופניים, לשנת 2010, בעיר יש לפחות 30,000 רוכבי יוממות, אנשים שנוסעים יום יום לעבודה וללימודים באופניים.
    מתוכם 16,000 רוכבי יוממות. גרים ברובע הצפון הישן, צפון ישן מזרח (שמכיל את רחוב בלוך) ומרכז תל אביב

    התושבים האלה נוסעים יום יום – וברוב המקומות אין להם איפה לנסוע. אז חלק מהם מסכנים הולכי רגל ונוסעים על המדרכות. חלק מהם נוסעים על הכביש ומסכנים את חייהם.

    על כף אחת של המאזניים מוטלים חיי אדם. על כף אחרת – הנוחות של אנשים שהתרגלו לקבל חניה ציבורית חינם

    תושב בלוך רוצים לקבל את הסמכות להכריע בשאלה איך יראה הרחוב שלהם – אבל נוח להם לברוח אולי מהאחריות שהחלטה כזו גוררת – חייהם של אנשים אחרים.
    שיתוף הציבור לא אומר שצריך להתחשב רק בדעה של כמה מאות מתושבי בלוך שיאבדו 60 מקומות חניה, אלא גם באותם 16,000 איש שעלולים לאבד את חייהם אם נמשיך עם "עסקים כרגיל".

  9. עודד רוט הגיב:

    א. המאבק ברחוב בלוך הקפיץ את הדיון מרמה עיונית לרמה מוחשית, וכנראה שזה טבעו של עולם – כשניתוח קיצור קיבה עומד על הפרק מתעוררת השאלה האם זה הזמן לפתוח בדיאטה חריפה, או לשמור על "טעם החיים" גם במחיר סיכון החיים.

    ב. המאבק הנקודתי ברחוב בלוך חושף מאבק עקרוני על מדיניות החניה יותר מאשר על נתיבי אופניים. ניתן לשער שאילו העירייה הייתה מבקשת לבטל רצועת חניה לטובת נתיב תחבורה ציבורית, התושבים גם כן היו מתרעמים וטוענים שהתחבורה הציבורית לקויה ולא מרושתת.

    ג. המתח בין התחבורה הציבורית לפרטית הוא ביסודו מתח בין זמן למרחב – תחבורה ציבורית יעילה במרחב וחסרת יעילות בזמן, והתחבורה הפרטית להפך. המתח הזה יתקיים לעולם אך ניתן להציע לו פשרות כמו: תחבורה אישית חסכונית במרחב – למשל אופניים, רכינועים, או צי מכוניות משותפות, ומנגד תחבורה ציבורית חסכונית בזמן – למשל מוניות, מיניבוסים לפי קריאה, או "תחבורה ציבורית אישית מהירה -PRT"

    ד. בין הפשרה של עידוד תחבורת אופניים במטרופולין דן לפשרה של סלילת מספר קווי רכבת קלה – כנראה שלאופניים יש פוטנציאל גבוה יותר. "התוחלת הכלכלית של שבילי אופניים" – http://www.way-togo.com/article-200

  10. ערן הגיב:

    בניו יורק יש 8 מליון איש. התחבורה הציבורית שם יעילה ונוחה לאין שיעור מאשר בתל אביב, בוודאי במנהטן אבל גם ברוב ברוקלין וקווינס (ובקווינס ובברוקלין יש גם לא מעט מכוניות פרטיות). חשוב מכך, בניו יורק התחבורה הציבורית פועלת שבעה ימים בשבוע, ובעקרון 24 שעות ביממה.
    הצעד הראשון בדרך להפחתת השימוש ברכב פרטי (מטרה מבורכת וחשובה מאין כמותה) הוא יצירת אלטרנטיבה נורמלית (לא בהכרח רכבת תחתית), אמינה, נוחה, שפועלת כל הזמן (גם בסופי שבוע ובלילות). בהינתן האלטרנטיבה הזו, צריך להפוך את השימוש ברכב הפרטי לפחות כדאי.
    הפיכת בעלי רכב פרטי לאויבי האנושות לא תקדם אף אחד. בשום מקום בעולם אנשים לא נוטשים את הרכב הפרטי ועוברים לתחבורה ציבורית משום שהם אידאליסטים, ירוקים, או כל דבר אחר. הם עושים זאת כי יש מדיניות שמעודדת את זה – לא רק מקלות אלא גם גזרים. עם מקלות בלבד הרבה אנשים ירגישו שהם צדיקים וטהורים, ויוכלו לכלות את זעמם באנשים שחלקם בעלי משפחות, אנשים עובדים, שאין להם את הלוקסוס לכלות שעות בתחבורה הציבורית, או להשתמש במוניות בסופי שבוע, אבל המקלות האלה לא יביאו אותנו רחוק.

  11. ערן הגיב:

    והנה משהו שג'יין ג'ייקובס כתבה בחייהן ומותן של ערים וגו':

    Attrition, too, must operate in positive terms, as a means of supplying positive, easily understood and desired improvements, appealing to various specific and tangible city interests. This is desirable not because such an approach is a superior persuasive and political device (although it is), but because the objects should be the tangible and positive objects of increasing, in specific places, city diversity, vitality and workability. To concentrate on riddance as the primary purpose, negatively to put taboos and penalties on automobiles as children might say, “Cars, cars, go away,” would be a policy not only doomed to defeat but rightly doomed to defeat. A city vacuum, we must remember, is not superior to redundant traffic, and people are rightly suspicious of programs that give them nothing for something.

  12. עודד רוט הגיב:

    ציטוט מהפוסט של ערן:

    "חשוב מכך, בניו יורק התחבורה הציבורית פועלת שבעה ימים בשבוע, ובעקרון 24 שעות ביממה."

    עוד נקודה חשובה לטובת עידוד תחבורת האופניים באקלים הפוליטי בישראל.

  13. לרמן הגיב:

    ערן, שוב נשמע שאתה צריך להצטרף ללובי התחבורה הציבורית. ניו-יורק קצת נדירה עם כמות השעות שהתחבורה הציבורית עובדת בה, וגם שם בסופי שבוע יש מעט תחבורה ציבורית ותדירויות נמוכות. ברוב הערים בעולם ועוד בגודל של תל-אביב (פחות מ-3 מיליון איש, בדומה לגודל של ונקובר ופורטלנד) התחבורה הציבורית עובדת כ-20 שעות ביממה כמו כאן. צריך להוסיף מוניות שירות בסוף השבוע ויש עוד מה לשפר. בכל מקרה, רוחב הכבישים העצום שיש כאן וכמות המחלפים היא לא בגלל הנסיעות בסוף השבוע אלא באמצעו (ובשעת הלחץ בלבד).
    כמו שציינת, ניתן כאן גזר מעולה בצורה שיפור תחבורת אופניים שמגדילה את הביטחון ואת האפשרות לשימוש רב-גילי (גם ילדים וסבתות) בתחבורה זו שזמינה 24/7. אנשים נוטשים את הרכב הפרטי, לפחות לחלק מהנסיעות וחלקם לגמרי, כשאמצעי תחבורה אחרים הופכים לזמינים, בטוחים ונוחים יותר וזה המקרה כאן. מי שעדיין צריך להחזיק רכב פרטי במרכז העיר יעשה זאת, אבל גם לבעלי הרכב הפרטי תהיה אפשרות טובה יותר להשתמש בתחבורת אופניים לחלק יותר משמעותי מהנסיעות שלהם. עד היום ניתנו גזרים רבים למכוניות הפרטיות מה שגרם לכך שכמעט לא נפרסו נת"צים בתל-אביב בשנים האחרונות וזה גם ישתנה קצת ב-1 ביולי וישתפר, ויותר אנשים שרוצים להגיע לאנשהו יעשו בה שימוש (ושוב גם זה יוריד קצת מהנסיעות עם רכב פרטי ויאפשר לחלק קטנטן מהאנשים להשתחרר מבעלות).
    מעניין הזלזול המשתמע מדבריך, שיש לך לאנשים שתומכים בשבילים – אינם עובדים, אין להם משפחות, ובאפן כללי יש להם עודפי זמן כי אין להם מה לעשות בחייהם. הזלזול הזה מדהים בעיניי, ואולי מעיד על הראייה הצרה של חלק מהתנגדים לשבילים שמעדיפים למתוח קו ברור בינם (חשובים) לבין התומכים בשבילים (הבטלנים האלה לא חשובים שאין להם משפחות וגם לא עבודה) וכך להרגיש עליונות מזוייפת שנותנת לטענותיהם מעין משנה תוקף (כי לאנשים לא חשובים באמת לא צריך להתייחס). זה קו חוזר בכל הקבוצות שמתנגדות לשבילים בעיר (המתנגדים הם התל-אביביים "האמיתיים") וגם בערים אחרות בעולם זה קו בולט. הזלזול הזה בתושבים אחרים בעיר, בעלי עמדה שונה, אינו משרת את טובת העניין (אבל כן מייצר אנטגוניזם רב).

  14. ליאור הגיב:

    לרמן,
    אתה לא מבין שאין לאנשים איך להגיע לעבודה באוטובוס?
    איך ייתכן שאני גר במרכז של המרכז של המרכז ואין לי איך להגיע לאחד ממרכזי התעסוקה החשובים במדינה?

    אתה באמת חושב שאני נהנה להחזיק אותו ב-2000 שקל בחודש?

    הלוואי שהיה לי אוטובוס.

    אתה חייב להבין שכשאני חוזר הביתה מידי יום מתחיל סיוט חיפוש החניה.

    העניין הזה מהווה שיקול משמעותי בהחלטה שלי האם להתחיל בלימודי תואר שני או לא, כי אני יודע שהדבר יגרום לי להגיע הבייתה יותר מאוחר פעמיים בשבוע, ולא יהיה לי איפה לחנות. אתה מבין לאיזה מצב הגענו?

    הלוואי שהייתה אפשרות אחרת, אבל – אין.

    דבר נוסף – גם בערים הכי פחות מפותחות שהייתי בהן ובהן לימה בפרו הייתה תחבורה ציבורית ששמה את זו שבתל אביב בכיס הקטן.

    אני עצמי נפגשתי עם תמי זנדברג פעמיים, והצעתי לה דברים שדומים לעניין ה"פעימה השניה" עם קוי אורך ורוחב. אני חושב שזה רעיון טוב, אבל אתה חייב להבין שיש למפות את "פרופיל" הדייר התל אביבי ולייצר לו פתרונות תחבורה ציבורית למידותיו.
    אני משוכנע שאחוז גדול מאוד מהאנשים שעובדים מחוץ לעיר עובדים באותה רשימה של 10 מקומות, ויש לייצר פתרון לאותם המקומות (הרצליה פיתוח, אפק, אור יהודה, וכו').
    בינתיים, אי אפשר לקחת עוד מקומות חנייה. בשכונה בוטלו כבר מספר מגרשי חנייה לטובת בניית מגדלים. ראשית, מה שקורה פה הוא שממש מייבאים לכאן עוד רכבים של עשירים על חשבון מקומות החנייה שלנו, שזה פשוט מ ע ל י ב. שנית, אני ממש לא מבין למה לא ניתן היה לחייב את המגדלים האלה, שאם הם חופרים מתחת לאדמה 100 מקומות חניה, שיחפרו כבר 150, ויפתרו בעיה לאיזה כמה רחובות ליד.
    יש כאן מדיניות ברורה של יצירת גן עדן לעשירים, ודחיקה החוצה של מעמד הביניים.

  15. לרמן הגיב:

    ליאור, חפירת חנייה היא עסק מאוד מאוד יקר. למעשה, החפירה של החנייה עולה בערך כמו כל הבניין שעומד מעליה. כרגע היזמים מחוייבים לבנות חניונים כאלה (תקן חנייה של משרד הפנים והאישור למגדלים הוא בועדה המחוזית של משרד הפנים). היזם בתורו מגלגל את העלות של החנייה על קוני הדירות (וכמובן המוצר הנמכר יקר יותר בסופו של דבר).
    מדיניות המגדלים הלא אחידה של העירייה והועדה המחוזית אכן לוקה בהיגיון הפנימי שלה (תביא לי מגרש של 3 דונם, קח מגדל ולא חשוב איפה ומתי. זו בערך המדיניות). לגבי זיקות ההנאה לציבור – על זה אפשר להתווכח, אבל בדרך כלל מנסים לתת איזשהו שטח ציבורי קלוקל כבונוס לציבור. חפירת חנייה יקרה הרבה יותר (וגם אז היא תשרת רק אחוז מסויים מהציבור ולא את כולו). אכן, יש לייצר פתרונות לאותם פארקי תעשייה, אבל כל פתרון מאפשר שיפור מסויים לחלק מהאנשים. מסכים לגבי המדיניות הכללית, אבל כמות השחקנים פה הרבה יותר גדולה יותר מאשר רק העירייה שלנו.
    אני חושב שעדיף שניפגש לקפה – זה לא יפתור לכם את בעיית החנייה, אבל לפחות נראה לי שנוכל להבין במי צריך להתמקד ועל איזה נושאים, ומי יודע אולי זה אפילו יעזור במשהו. יש לי פה צור קשר בבלוג.

  16. מורין הגיב:

    ליאור, אם תתחיל תואר שני ממילא תצא מהעבודה מוקדם פעמיים בשבוע, נכון?

    אז תצא קצת קודם, תשים את האוטו ליד הבית (בשעות שעוד אין שום בעית חניה) ותיקח אוטובוס (באבן גבירול עוברים רוב הקווים שמגיעים לאוניברסיטה). אולי בערבים נעימים יהיה לך נחמד לשכור אופניים ליד האוניברסיטה ולדווש הביתה בסבבה, ולקטוף על הדרך גם קצת פעילות גופנית. ככה במקום להלחץ מהלימודים אתה מייצר ערב נעים ורגוע, ממש זמן איכות, מכל הסיפור הזה.

    יש גם חצי כוס מלאה לכל דבר…

  17. בטי הגיב:

    זה מדהים איך שכולכם נופלים בפח של חולדאי שמשסה את רוכבי האופניים בבעלי המכוניות וכולם מתעלמים מהגזלה המחפירה של שטחים ציבוריים על יד בוני המגדלים – חבריו של חולדאי.
    לשיטתכם אני אמורה להיות בקונפליקט ומסוכסכת עם עצמי כי אני רוכבת אופניים ומעדיפה להשתמש בהם כמשדובר במרחק רכיבה סביר, או אפילו רחמנאלצנן ללכת ברגל… אבל אני גם נאלצת להיות בעלת רכב כי כהורים לילדים אין לנו שום דרך אחרת לצאת איתם מחוץ לעיר בעיקר בסופי שבוע (אגב בן זוגי שעובד בבן גוריון נוסע ברכבת, כך שלמרות שיש לנו רכב אנחנו תמיד מעדיפים את האלטרנטיבות, הבעיה היא שלא תמיד יש אלטרנטיבות).
    אז אני בעד אופניים ותחבורה ציבורית, אבל כאמא לילדים אני נאלצת להיות בעלת רכב – אז מה ? להתחיל לריב עם עצמי? לא! אני רוצה לריב עם הבעלים של המגדל הסמוך לסוטין (בנהארדאה) (שהירוקים הכשירו את הקמתו ואת הקמתם של עוד עשרות כאלה בעיר) שמתחייבים לספק חניה לתושבי השכונות שאת שטחיהם הציבוריים הם גוזלים – אבל בסוף הם לא עושים את זה כי הם בעלי הון וחברים של חולדאי.
    אז רוכבי אופניים יקרים, לפני שאתם מתחילים לריב עם בעלי משפחות שגרים בתוך העיר תל אביב ולכנות אותם בכינויי גנאי מגוחכים, תבדקו טוב טוב לאיזה פח אתם נופלים. כי לחולדאי זה טוב שנריב, ככה אף אחד לא ישים לב לשוד הקרקע הציבורית שמתקיים לאור היום וכולכם שותקים!
    וחשוב לציין, לא הייתי בפגישה המדוברת אולם אני יודעת שהעמדה הרשמית של נציגי השכונה היא לא להתנגד למסלול האופניים!!! בשום פנים ואופן לא! אלא לדרוש פתרונות חניה לשכונה שכבר נמצאת במצוקת חניה קשה ואפשר למצוא פתרונות גם מבלי לכרות עצים וגינות – לדוגמא בחניונים של המגדלים – אבל חלילה שחולדאי יגזול מבעלי ההון את מה שנתן להם בגניבה.
    בקיצור, לא צריך להגיב על אוטומט ולא ליפול לפח הזה!!!

  18. לרמן הגיב:

    בטי, זה מה שיצא מהדיון הלבבי שהיה שם. לגבי המגדלים, אכן, צריך לפעול מול הועדה המחוזית של משרד הפנים. לא תהיה יותר חנייה – העלויות של החנייה יעלו ככל שהלחץ עם השימוש בקרקע במרכז העיר יגבר. כדי לשפר את התחבורה בעיר, צריך להקצות יותר חלקים מהמרחב הציבורי לאמצעים יעילים בהרבה מהרכב הפרטי. אף אחד לא לוקח לך את הרכב, אבל אף אחד גם לא צריך לסבסד לך בחינם בונוס שניתן רק לבעלי רכבים והוא שטח מרכזי בתל-אביב שיכול לשמש הרבה יותר אנשים בצורה הרבה יותר יעילה.

  19. עודד רוט הגיב:

    בטי,

    א. כיצד לדעתך ראוי לערוך חלוקה עקרונית הוגנת של מרחב החניות באזור רחוב בלוך בין תושבי תל אביב שיש להם מספר כלי רכב החונים במרחב הציבורי, לבין תושבים שאין להם כלי רכב?

    ב. מה דעתך על ההצעה של רובין צייס שיזמה חברת שיתוף מכוניות, (הגירסה הישראלית היא car2go). ראי: "הרכב הפרטי עומד בחניה 95% מהזמן -למה שלא תשכירו אותו?" http://www.themarker.com/advertising/1.634790

  20. בטי הגיב:

    יואב, (ובהמשך תשובה לעודד)
    אבל אלה הם שני דברים נפרדים. אין לי בעיה לשלם כסף על כך שאני מחזיקה רכב ואני מציעה שזה גם יהיה לפי גודל הרכב (אין דין ג'יפ כדין פג'ו 206…) אבל בתנאי שיהיה לי איפה להחנות אותו. תזכור גם שמהלך כזה יוציא מתל אביב את בעלי המשפחות שהכנסתם היא ממוצעת ושוב פעם תל אביב תחזור להיות עיר של צעירים הוללים וזקנים, ומשפחות ממש עשירות – ושוב אתם משרתים את חולדאי נפלא, הרי הוא רצה להפוך את ת"א לעיר של עשירים. כמו מנהטן.
    יואב, אני בעד האג'נדות האקולוגיות ואף הייתי שותפה לכמה מאבקים אקולוגיים חשובים – לדעתי הבעיה של פעילים אקולוגיים בישראל זה שהם שוב ושוב נופלים לנקודת מבט חד מימדית וצרה שבסופו של דבר משרתת את הכלכלה הליברלית ואת בעלי ההון – מבלי שהם התכוונו לכך, אבל זו התוצאה.
    אשמח לתת לך דוגמאות קונקרטיות יותר בהזדמנות אחרת.

  21. בטי הגיב:

    עודד,
    הרעיון של שיתוף מכוניות הוא נפלא בעיני ואני מודה שלא בחנתי אותו לעומק, על פניו לצרכים שלי הוא נראה לי יקר יותר ודורש תכנון מוקדם שלא תמיד הוא אפשרי – קח לדוגמא מצב שבו בני בן השלוש קודח מחום ואני צריכה להביא אותו לרופא מומחה שנמצא בדרום העיר ועכשיו – לא מחר. אז יש גם רגעים ספונטניים שבהם אני זקוקה לרכב. למיטב הבנתי את הרכבים של car2go צריך להזמין מראש. ויש גם את העניין של כסאות הבטיחות של הילדים שהופך את הסיפור למעיק. אבל כן, אני צריכה לבדוק את העניין.
    אבל זה לא פותר את הבעיה של כמה מחברי שעובדים מחוץ לת"א ואין להם תחבורה ציבורית נוחה להגיע לשם. איך שלא תהפוך את זה במצב העניינים כיום כשאין תחבורה ציבורית יעילה שפועלת כל השבוע (וזה שבמקומות אחרים בעולם זה לא הצליח זה רק אומר שאנחנו לא צריכים ללמוד מהם….). בנתיים אופניים הם פתרון חלקי בלבד, ולצערי הרב בתקופה זו בחיי אני עדיין זקוקה לפג'ו המרוטה שלי …

    ועוד הערה – תרשו לי לנחש שרוב קבוצת הפעילים בתחום של האופניים הם רווקים ללא משפחות, ברובם גברים אשכנזים, ללא בעיות פיזיולוגיות ובכושר גבוה – תקנו אותי אם אני טועה … ככה לפחות זה נראה בעקבות המבט הצר שחלקכם מציגים.

  22. עודד רוט הגיב:

    בטי,

    התעלמת מהשאלה הראשונה שהעלתי, (אגב העלתי אותה גם בפורום הפייסבוק "בארי-נהרדעא"). אודה לך אם תנסי להשיב עליה.

    כיצד לדעתך ראוי לערוך חלוקה עקרונית הוגנת של מרחב החניות באזור רחוב בלוך בין תושבי תל אביב שיש להם מספר כלי רכב החונים במרחב הציבורי, לבין תושבים שאין להם כלי רכב?

  23. לרמן הגיב:

    בטי, כשתשלמי על חנייה תהיה לך חנייה, כמו שיש לך חשמל ומקום מגורים (תני לי לנחש, את לא מקבלת חשמל ומגורים בחינם חינם?). תחשבי שהיו מחלקים עכשיו לכולם חשמל בחינם ללא מגבלת שימוש כמו שעושים עם החנייה – לא תמיד יהיה חשמל כשצריך – קצת כמו בריה"מ בתקופות הטובות שלה עם התורים ללחם.
    לגבי בנך הקודח – מונית אולי? זה מה שאני עושה כשאני ממש, אבל ממש חייב להגיע מא' לב' ועכשיו (נגיד לאיכילוב חס וחלילה). כל עוד תראי את העולם רק מהחלון הקדמי של המכוניות יהיה לך קשה מאוד לחשוב על אמצעי תחבורה נוספים והשימוש בהם ולעד תמצאי תירוצים מדוע אינך יכולה כך או אחרת.
    לגבי ההתפלגות הדמוגרפית – מפלטו האחרון של מי שאין לו יכולת להתמודד עם הטיעון היא התקפה לגופם של אנשים במקום לגוף הטיעון ואת נפלת פה בגדול. את עושה ניסיון להמעיט ולזלזל במי שתומך בחלוקה מחדש של המרחב הציבורי בהתאם לעדיפויות עירוניות שפויות. על פי זווית הראייה הצרה שלך נראה שלא פגשת מספיק אנשים פעילים בתחום.

  24. בטי הגיב:

    יואב,
    מקפיץ אותך שמציינים שאתה גבר אשכנזי, רווק, בריא ובכושר? ובכן, חבל. קודם כל כי חשוב לדעת מי אנחנו כדי שנוכל לעשות רפלקציה על עצמנו ועל מידת צדקת דרכנו – בכל תחום. אף אחד מאיתנו הוא לא אובייקטיבי ואין לו את האמת המוחלטת ואנחנו מונעים בעיקר מהמיקום הסוציולוגי שלנו בחברה. אני יכולה גם להרגיע אותך ולציין בפניך שרוב תושבי אזור בלוך גם הם אשכנזים, בעלי מעמד כלכלי גבוה, רק שאנחנו מאופיינים בזה שיש לנו ילדים ולא כולנו בעלי כושר מספיק לרכיבה על אופניים – בקיצור התנגשות האליטות. אבל לא לשם כיוונתי, כיוונתי לכך שמהמקום שבו אתה נמצא אתה לא יכול להבין את העמדה שלי. כך לדוגמא מונית היא בלי כסאות בטיחות, שהן לא חפץ שקל לשנע אותו ממקום למקום, וזה לא בטיחותי להסיע ילד מתחת לגיל 9 בלי כסא בטיחות (שלא לדבר על הקנס שכרוך בעניין). אדם עם בעיות גב או ברכיים, שלא מוכר כנכה על ידי ביטוח לאומי, לא יכול לרכב על אופניים וכן הלאה. המציאות היא לא שחור לבן. היא בעיקר גווני ביניים.

    בעניין התשלום לחניה – אני יכולה לשלם את זה. אני גם מוכנה לשלם יותר כסף למים בתנאי שזה יסבסד מים לאנשים שיש להם פחות ממני (לפני כמה שנים אף הוגש בג"צ נגד ניתוק מים לאנשים שלא יכולים לשלם). אבל כמה מחברי התפרנים, שגם כך עלות המגורים בתוך תל אביב כבדה עליהם, יאלצו לעזוב אותה במוקדם ובמאוחר וזה תהליך שכבר קורה. וכך מידי יום הם נכנסים בבוקר לתל אביב עם הרכב הפרטי שלהם וחוזרים לביתם בערב למקום שעלות המחיה בו זולה יותר. מבעס – אבל זה מה שעושה הכלכלה הקפיטליסטית שאתם משרתים אותה נאמנה.

    בעניין השאלה של עודד – המרחב העירוני צריך להתחלק אחרת!!! ללא ספק. קודם כל להעיף מפה את החברים של חולדאי שבונים את המגדלים המזעזעים שפוגעים בזרימת האויר ובמרקם העירוני וגוזלים שטחים ציבוריים. על הציבורי שהופך לפרטי כבר כתבו מתכנני סביבה יותר מלומדים ממני. המריבה לא צריכה להיות בין האופניים לרכב, כי אין מריבה כזאת באמת. אני חושבת ששום מרחב ציבורי לא צריך להפוך להיות פרטי, גם החניות. אתם מדברים על מרחב ציבורי וקוראים להפוך אותו למרחב פרטי לכל מי שמסוגל לשלם ומתייחסים אל המרחב כמשחק סכום אפס. לא באמת חסר מרחב, אלא העדפות החלוקה שלו הן כאלו שבאות לשרת את מי שיש לו הרבה כסף. והמאבק שלכם נגד תושבי בלוך רק משרת את האג'נדה הזאת.

    אבל קצתי מנסיונות לשכנע את האקולוגים להיות גם חברתיים וקשובים – גדול עליכם.

  25. לרמן הגיב:

    בטי, מה שאת אומרת זה שצריך לעשות עוד מקומות עם איכות חיים גבוהה ומדיניות תכנון מסודרת יותר (ולא מגדלים לכל המרבה במחיר), וגם להפחית את הצורך של אנשים להגיע כל הזמן למרכז תל-אביב בשביל להרגיש קצת חיים. זה גם מאבק שמתנהל מול תוכנית המתאר ומול ועדות התכנון השונות, לצד המאבק לחלוקה מחדש של המרחב הציבורי בתל-אביב.
    צריך גם לשפר את אפשרוית האופניים והתחבורה הציבורית מסביב לתל-אביב -זה גם קורה חלקית ב-1 ביולי.
    גם תושבי אזור בלוך הם מגוונים בדומה לאלו התומכים בשיפור המרחב העירוני – חלק מתושבי אזור בלוך תומכים בשביל המתוכנן וחלק לא. חלק מחזיקים רכב אחד או יותר וחלק לא (במרכז תל-אביב ל-45% ממשקי הבית אין אפילו רכב אחד), אבל נראה שאצלך ניתן לקטלג אנשים בקלות, ועדיף במקום להתמודד עם הטיעונים להתחפר לגופו של אדם, וגם לכתוב דברים לא נכונים על הדרך, שמעידים יותר מכל על ראיית העולם הצרה שלך.

  26. בטי הגיב:

    לרמן,
    אכן צודק אתה – צר עולמי ואני לא מסתירה את העובדה שהפיכת העיר תל אביב לעיר של עשירים מנוגדת לאינטרסים האישיים שלי. לכן אני מבקשת דיאלוג שיכלול גם את האינטרסים האישיים שלי (ושל עוד כמה שכנים) בתכנון העירוני.
    יש לי גם אינטרס אישי שיהיו מסלולי אופניים ראויים.
    כל מה שאני מבקשת זה שתסתכל על הדברים גם מנקודת המבט שלי. זה הכל.
    ואני חוזרת ואומרת – אנחנו לא אמורים לריב זה עם זה ואני בטוחה שבבחינה לעומק ימצאו פתרונות גם לבעיית החניה שלי ושל שכני. זה ידרוש מחולדאי לשנות את סדרי העדיפויות שלו. אז על תעזרו לו להימנע מזה.

  27. ליאור הגיב:

    לרמן,
    אני בכל זאת הייתי רוצה שתענה לי, במסגרת המצב הנוכחי בו אני עובד באור יהודה, ויש לי משפחה גם מחוץ לעיר אותה אני נוהג לבקר בסוף השבוע, ובמסגרת הפתרונות התחבורתיים הנוכחיים – מהו המודל שאתה והחברים רואים כמודל לעניין המעבר שלי בין הנקודות?
    האם לראייתך אני אמור לשלם 700 שקל בחודש לחניון גן העיר?
    האם אני אמור למכור את האוטו ולנסוע כל יום לעבודה באוטובוס שאינו עובר ליד ביתי ועושה סיבובים בכל הארץ לפני שהוא מגיע למקום רחוק ממקום העבודה שלי?
    האם אני אמור לקחת מונית לצפון הארץ בכל פעם שאני רוצה לנסוע למשפחה?
    האם אני בכלל אמור לעבור דירה?
    האם הסיפור שלי הוא כל כך חריג, ולכן ניתן להזניח אותו, לטובת השביל אופניים המגוחך הזה, כי הבעיה היא רק אני וכל השאר בשכונה מסוגלים לנוע ממקום למקום בתחבורה ציבורית ואופניים?
    האם אתה באמת לא רואה שאי קיום אוטובוס בשבת (כרגע, לא במדינה תאורטית שיש בה אוטובוסים בשבת) גורם לכך שהצורך במכונית פרטית ובחנייה עומד בעינו?

    ואני מפציר בך, להיישיר מבט ולענות על שלל השאלות, ולא רק על אלו שמתאימות לקידום הרעיון המטופש של השביל הפרובוקטיבי הזה של חולדאי-זנדברג ששמו להם למטרה לייצר שבילי אופניים שלא תורמים לאף רוכב אופניים שום דבר, במטרה הנעלה של לקבל תארים ריקים מתוכן של "העיר הירוקה ביותר בין קו רוחב 30 ל-30.02", או איזה הנפצה שהם יוכלו להשתמש בה בקמפיינים הבאים, כשבעצם הם רק מייצרים עוד זיהום של מרצדסים של עשירי המגדלים, ושל רכבי השכונה שעושים לעיתים שעה שלמה של סיבובי חניה באותה נקודה.

  28. לרמן הגיב:

    ליאור, לא הבנתי מדוע שבילי האופניים המתוכננים בתל-אביב לא תורמים לתחבורת אופניים. אשמח אם תעזור להבהיר נקודה זו. לא רק שהשבילים המתוכננים יתרמו לתחבורת אופניים, הם גם יתרמו להליכה ברגל (ושוב לא יצטרכו הולכי הרגל להידרס ולחמוק מהרוכבים) ולהגברת הבטיחות של כלל משתמשי הדרך.
    וכן, לראייתי אתה אמור לשלם על מקום חנייה – 700 ש"ח לחודש תמורת ביטחון מלא שבכל שעה יש לך חנייה בשטח של 6 מ"ר, נשמע לי סביר ביותר במרכז תל-אביב. זה מאוד לא נוח ולא כיף לשלם על דבר שאתה תופס כמגיע לך בחינם, אבל זה נוח לספק חנייה בחינם כל עוד יש ממנה המון (ויש בעיות אחרות במקומות בהם יש המון חנייה בחינם, בעיקר שקשה ליצור בהם מרכזיות ועירוניות, ואז כולם באים לתל-אביב). כשנגמרת החנייה, בתהליך שלקח שנים של תכנון מוטה רכב פרטי, צריך להתמודד עם הבעייה וקשה לפתור את זה בזבנג אחד. בסוף, הרי מזיזים פה פרומיל ממקומות החנייה שכבר כיום לא מספיקים בשביל כל מי שמחפש את החינם-חינם. זה חלק מהפתרון, הוא כואב לכמה אנשים, אבל ככה יוצאים מהברוך של התלות המשעבדת של הרכב הפרטי, שבגללה אתם נאלצים לשרוף שעות רבות בחיפושים. במצב העסקים הרגיל מצוקת החנייה רק תלך ותגדל משנה לשנה כל עוד נמשיך לבסס את עצמנו על תכנון לרכב פרטי בלבד.
    אני לא יודע לגבי דעותיהם חברים אחרים, אבל לדעתי, העירייה צריכה לנקוט בטווח הזמן הקרוב בצמצום אזורי החנייה ובאגרת תו חנייה שני ומעלה וזה יצמצם במידה מסויימת את "מצוקת החנייה בחינם" של אלה שמחזיקים רכב. אגב, גם אחי שבמקרה גר בעבר ברחוב בלוך שכר לתקופות מסויימות חנייה בגן העיר, בשביל השקט הנפשי והביטחון שיהיה איפה לשים את האוטו בלילה.
    הסיפור שלך בכלל לא חריג (ונפוץ גם בעולם), והוא מעיד על הכשל הנוכחי במדיניות החנייה, אשר דומה לכשל לספק לחם בחינם אצל הסובייטים לציבור. אבל הפתרון לא מצוי בניסיון לספק לכולם את השטח החסר בחינם, כפי שלא מנסים לספק לכולם מגורים בתל-אביב בחינם ואפילו לא חלב ולחם בחינם (ואפילו לא חינוך ובריאות שאם כבר לדאוג למשהו, נראה לי ששם המקום לשים את כספי המסים).
    עוד בנושא כאן וגם כאן.

  29. לירן הגיב:

    בטי התגובות שלך דוחות, גזעניות ושוביניסטיות.

    ליאור, אף אחד לא אומר לאנשים לא להחזיק רכב, אבל היום נוצר מצב בו תל אביביים רבים בוחרים בנסיעה אלטרנטיבית לקופסאת הפח. אי אפשר להתעלם מהחלוקה הלא שיוויונית של השטח העירוני, בעוד רכבים מקבלים כ- 80%-90% מחתך הרחוב הולכי הרגל ורוכבי האופנים צריכים להסתפק בשטח מצומצם מאוד. התעצמות הרכיבה במרכז תל אביב יוצרת עומס מסוכן ובלתי נסבל על המדרכות באופן שמצריך חיתוכי רחוב חדשים (שינקין, בוגרשוב ז'בוטינסקי, הטיילת) שיתנו מענה יעיל יותר למצב הקיים.

    אני מבין את הצורך ברכב, אבי הוא מנהל שירות שנוסע בכל הארץ ומן הסתם שיש לו צורך אמיתי ברכב צמוד, אבל ישנם אנשים רבים שלא זקוקים לו ומתעצלים לעלות על האוטובוס או לחלוק נסיעה משותפת עם חברים לעבודה. אז עכשיו יגידו שאין תחבורה, אבל הכלכלה מלמדת שעם הביקוש מגיעה (לא בטווח המיידי) גם הסחורה. בסוף כשמחיר הדלק יעלה מעבר למה שתוכל לשלם גם אתה תתחיל לחשוב על פתרונות יצירתיים לנסיעה לעבודה או שתצטרף ללחץ על מקבלי ההחלטות לשנות את התחבורה הציבורית הקיימת.

  30. מורין הגיב:

    שלום, אני מורין, אישתו של לרמן!!!! אה, וגם היחידה פה שרוכבת על אופניים (לרמן – או יואב – הולך ברגל ונוסע בתח"צ – והוא לא מסתיר את זה).

    בטי, יש פה שני נושאים שונים:
    1. אנחנו לא תמכנו במגדלים באמצע השכונה שלכם (וגם לא מול האף שלנו בפרישמן דיזינגוף) וזה לא קשור בשום צורה בשבילי האופניים. אני ויואב השקענו שעות בדיונים ציבוריים על תכנית המתאר כדי שלא יהיו עוד מקרים כאלה.

    2. שבילי האופניים.

    עכשיו, תסבירי לי בבקשה איך להפוך מרחב ציבורי (שכיום משמש לחניה שמשמשת רק חלק מהתושבים) לשביל אופניים (שגם ישמש חלק מהתושבים אבל בניגוד לחניה הוא גם ישמור על בריאותם ועל בריאות הולכי הרגל), הופך את המרחב לשטח פרטי????? כי לי זה נראה כמו ההיפך. הרבה יותר זול וציבורי לנסוע באופניים.

    וליאור, כן, יש לי גם רכב (אני חייבת אותו לעבודה ולבקר את המשפחה בדיוק כמוך). אבל אני הבנתי שחיפושי החניה זה בזבוז זמן, ובעיקר בזבוז של בריאות נפשית, אז פרסמתי מודעה בשכונה ושכרתי לי מקום חניה. זה עולה בערך כמו גרירה אחת אבל השקט הנפשי לא יסולא בפז. האוטו עלה כ"כ הרבה, הדלק עולה כ"כ הרבה, שכר הדירה עולה כ"כ הרבה, ג'ינס עולה המון – אבל על כל אלו אנחנו מוכנים לשלם בלי למצמץ. אז צריך להתרגל לשלם גם על זה, פשוט כי אין מספיק. אגב, בתור אדריכלית גם אני הייתי סקפטית, אבל בדקתי את החתך החדש מול הישן, ולא היתה שום דרך לכניס את השבילים בלי לוותר על החניות.

    אז לצערנו, יש מלחמה בין הרכב והאופניים, בדרך כלל האופניים מפסידים ואנשים נפצעים ונהרגים. בגלל זה צריך להפריד אותם. לצערנו ולשמחתנו רחובות תל אביב היפהפיים כבר בנויים ושתולים ויש דברים שאי אפשר להזיז, וגם לא צריך. צריך להסתדר עם מה שיש, ולחלק את זה בין כולם, נוסעים, חונים, רוכבים, נכים, וההולכים: אמהות עם עגלות, קשישים, ילדים ונוער ואפילו סתם הולכי רגל בלי תוית – שפשוט צריכים להגיע ממקום למקום.

  31. בטי, קבלי גבר אשכנזי, אבא לשניים, על אופניים.

    ילד חולה וזקוק לראות רופא- יש בשביל זה רופאים שמגיעים הביתא, יש אופניים , יש מוניות. (אם צריך – מעבירים את המושב, או שומו שמיים נוסעים פעם אחת עם הילד עלייך ככה שאת הכסא בטיחות שנותן את אפקט ההגבה).

    לרמן עדיין לא ראש העיר, והוא גם לא ראש הממשלה ולא שר התחבורה, אולי ביולי סוף סוף תהיה כאן תחבורה ציבורית יעילה, שאני מקווה שמעכשיו גם תושבי בלוך ילחצו לקדם אותה.

    מי שמחפש חניה שעות ולא מוצא – לא הגיוני יותר לחנות מחוץ לעיר ולנסוע משם באופניים או באופניים חשמליים? יקח רק 20 דקות. (אני יודע שלא תעשו את זה, בערים גדולות שליש מהתנועה באיזור מסחרי הם אנשים שמחפשים חניה חינם) – אבל קחו בחשבון שזו אופציה תאורטית וחינמית. (זה גם נותן פתרון למי שרוצה את האוטו רק לסופשבוע)

    אני מכיר זוג שאין להם אוטו, וכשהם רוצים לטייל – שוכרים אותו.

    66 אחוזים מהתושבים בתל אביב עובדים בתוך העיר. לא מחוץ לה.

    לא הבנתי איפה אמורים להבנות שבילי האופניים אם לא על חשבון חניות (או מסלולים לרכב).

    סבא שלי רכב עד החודשים האחרונים של חייו על אופניים. הוא היה אשכנזי אבל לא צעיר ולא רווק. מי שממש לא יכול להזיז את הרגליים – יש לדוגמה אופניים חשמליים בעלי טווח אפקטיבי של כ14 ק"מ.

    הוצאות רכב עולות למשפחה ממוצעת 30,000 ש"ח בשנה. אם שמתם לב, הדלק עולה, כנראה בגלל שיא תפוקת הנפט, כך שמתישהו החזקת רכב תעלה 50,000 ש"ח בשנה. ואחר כך עוד. אין מה לכעוס על לרמן על זה. כדאי להתכונן כעת.

  32. ליאור, אני אמנם עובדת בתל אביב, אבל ההורים שלי גרים בדרום. אז כשאני נוסעת אליהם בסוף השבוע אני עולה על אוטובוס או רכבת (כלומר, כשלא מבטלים את הקו כמו שנהוג לעשות פעמיים בחודש). נכון, זה דורש ממני לנסוע לפני כניסת שבת ומאלץ אותי לחזור לעיר רק במוצ"ש, אבל ככה זה בחיים. לכל שיטה יש את היתרונות והחסרונות שלה.
    ובטי, אני לא רוכבת על אופניים. הייתי מאד שמחה (מהדירה שלי למקום עבודתי, להערכתי, מדובר ב15-20 דקות של רכיבה עצלה) אבל במצב הנוכחי אני מפחדת לרכב כי ברור לי שבמפגש ביני לבין מכונית אני אפסיד. ולא מתחשק לי לרכב כל הזמן על מדרכות בחרדה שאפגע בהולך רגל. אז בינתיים אני מוותרת גם על אופניים ומתניידת בעיר באוטובוסים. אין אוטובוסים? תופסת מונית. זה עדיין יוצא לי חסכון משמעותי לעומת מחירי דלק, חנייה, עצבים ודוחות פתאומיים.
    נכון, אין לי ילדים. יכול להיות שכשיהיו לי אאלץ לקנות רכב. אבל באותה המידה, כשיהיו לי ילדים יהיו לי ממילא הרבה הוצאות אחרות שהיום אני לא מוציאה.

  33. בטי הגיב:

    טוב חברים,
    שכנעתם אותי. אני אמשיך לרכב על האופניים, ללכת ברגל ולנסוע באוטובוסים 🙂
    אם יש צורך אני גם אקנה חניה (לזה התכוונתי שזה הפרטת המרחב הציבורי).
    אני חושבת שמה שקומם אותי זה הביטול המזלזל של הטענות שהעלו תושבי השכונה שסביב בלוך ואני חושבת שאי אפשר לכפות שינויים בלי דיאלוג.

    חוץ מזה למגיב שקרא לי "גזענית, שוביניסטית ודוחה" – קודם כל זה מעליב. דבר שני פוליטיקת הזהויות היא האג'נדה המרכזית שלי והיא מתמצת במשפט אחד שאמרה טוני מוריסון: לא הגזענות ולא השמרונות הם אלו שמדירים את השחור, אלא דווקא הליברלים שמתעקשים להתעלם משאלות של צבע." – תחשוב על זה לפשאתה שולף כינויי גנאי.

  34. ליאור הגיב:

    והפעם לבטי….

    הואשמת בגזענות משום שהתאור שלך של פרופיל התל אביבי שנוסע על אופניים הוא לא רלוונטי למה שאמרת.
    באת להוכיח שלא כולם יכולים לרכוב על אופניים ולכן ציינת:
    גברים – אני מניח מתוך בגלל שיש בד"כ יותר כוח פיזי.
    צעירים – שוב עניין הכוח הפיזי.
    אשכנזים – לחלוטין לא רלוונטי לעניין.

    אם היית מדברת על רגישות לעניין השואה, על צבע העור ורגישות לשמש או משהו שבאמת קשור למוצא אז זה היה רלוונטי. במקרה שלך, סתם רצית לעורר פרובוקציות באמצעות גזענות.

  35. רונית הגיב:

    תודה על העדכון. אתה מאד נדיב כשאתה מציע לתת תו חניה שני ב 400 שקלים בלבד. אני הייתי מעלה מחירי ארנונה או גובה מס כלשהו על כל רכב שני שמוחזק בעיר בלי מקום חניה קבוע. מבחינתי כל אדם שאין לו חניה במקום בו הוא גר (או שלא הוכיח שיש לו מקום חניה משלו) ישלם הון של ממש על רכב שני.
    עוד הייתי מציעה תשלום מס על פי גודל כלי הרכב. הסתובב בערי העולם ואמור לי איפה עוד ראית כל כך הרבה פרייבטים וג'יפים ומה לא. בפריז, רומא, מילאנו, לונדון, הרכב הממוצע הוא קטן כמה שיותר, ואת הרושם משאירים לדברים אחרים.
    ההצעה לאזורי חניה מוגבלים יותר פשוטה וחכמה ביותר.
    בהצלחה

  36. פינגבאק: עיר לכולנו והברוך מרחוב בלוך « הרחובות של ג'יין

  37. יהונתן הגיב:

    זה רק אני, או שנהיה פה חם?

  38. בדיוק סיימתי לבצע סיכום קטן של עלויות של הרכב הפרטי למשק הישראלי. המספר הוא 100 מיליארד ש"ח בשנה. 60 מיליארד בהוצאות ישירות, על 2 מיליון רכבים (30,000 ש"ח בשנה לכל רכב). 45 מיליארד הוצאות עקיפות (פקקים, תאונות דרכים, זיהום אוויר, ייקור הדיור ועוד דצ"כ עד"ש באח"ב) = עוד כ 20,000 ש"ח למשפחה (פלוס או מינוס)

    מול הצרה הזאת אפשר להעביר לפחות 80 אחוזים מהיוממים לתחבורה ציבורית ולאופניים . 40 אחוז בתחבורה ציבורית ו40 אחוז באופניים.

    400 ש"ח לחודש – כסף קטן.

  39. פינגבאק: מסה קריטית ולא בפוקושימה « ירוק ונוצץ

  40. פלג הגיב:

    שלום לרמן,
    אפשר רק לשאול מאין הסטטיסטיקה אודות 45% ממשקי הבית?

    תודה,
    פלג.

  41. לרמן הגיב:

    בלוחות של הלמ"ס.

  42. פלג הגיב:

    אה, כן, שיערתי כך,
    העניין הוא שגם אני חיפשתי שם, אך ללא הצלחה. אני מעוניין להשתמש בנתונים הללו כדי להביע דעות דומות לשלך במקום אחר, אך איני מוצא אותם. יש לך במקרה קישור רלוונטי?

    שוב תודה,
    פלג.

  43. פלג הגיב:

    שוב תודה.
    לצערי, אלא אם הבנתי לא נכון, הנתון אינו מתייחס למרכז תל אביב באופן פרטי. להערכתי הנתונים הם הרבה יותר קיצוניים: מסלמה ועד רוקח, מהים ועד איילון, להערכתי היחס (כלי רכב:אנשים בוגרים) הנו בין 1:10 ל-1:20. אני מחפש נתונים שיאששו הערכה זו. דו"ח הלמ"ס ההוא כלל אינו מתייחס לאזורים השונים בתל אביב, ואין שום משמעות לקיומם של עשרות אלפי כלי הרכב של רמת אביב לדיון בשאלת בלוך, למשל, לפחות לא יותר משמעות מאשר לקיומם של עשרות אלפי כלי הרכב בנתניה.

    אבל אפשר לנסות ולעשות סטטיסטיקות… להניח שבמרכז תל אביב משק בית ממוצע כולל 1.5 אנשים בוגרים, ושברמת אביב ל-90% ממשקי הבית יש רכב, ועוד שלל הנחות שאולי יביאו אותנו להערכה סבירה. בכל זאת קיוויתי למצוא נתונים מדויקים יותר.

    כל טוב,
    פלג.

  44. לרמן הגיב:

    תנסה לחטט בתוך השנתון הסטטיסטי של העירייה באתר שלה.

  45. פינגבאק: עדיין מחכים לשבילי אופניים בתל-אביב – גם ברחוב בלוך | עוד בלוג תל-אביבי

  46. אמיר הגיב:

    ליסוע לעבודה ברכב פרטי זה הכרח בשביל הרבה אנשים היום.

    התשובה של תקום קצת יותר מוקדם היא לא סבירה. אנשים מבלים המון זמן בעבודה המון זמן בנסיעות לדרוש מהם חצי שעה יותר לכל כיוון זה לחסל להם את החיים.

    עם זאת המצב של מי שמשתמש ברכב פרטי וגר במרכז העיר הוא לא דבש. יש פקק בכניסה לתל אביב וביציאה מתל אביב וזה לוקח לפחות 20 דקות לכל כיוון.

    לא ניתן היום לשפר את המצב של מי שרוצה להשתמש ברכב פרטי. כמות המכוניות רק עולה וכמות הכבישים והחניות לא יכולה לעלות באופן משמעותי, ובמרכזי ערים בכלל לא יכולה לעלות.

    מצד שני יש הרבה אנשים שמשמשים באופניים ואוטובוסים בשביל להגיע לעבודה שלהם שהיא בתוך העיר. מבחינה תחבורתית אופניים תופסות הרבה פחות מקום ובתוך העיר נוסעות באותה מהירות ולכן אם אתה מפנה נתיב אחד של מכוניות לאופניים אתה יכול להוביל בו פי 100-200 יותר אנשים. אם אתה מפנה חנייה אחת של מכוניות בשביל אופניים אתה מקבל 10 חניות של אופניים.

    התועלת היא ברורה: ברגע שיש מספיק אופניים האינטרס הציבורי הוא לתת ל-100 אנשים להנות מתחבורה טובה על חשבון 1-2 אנשים.

    לגבי תחבורה ציבורית ברור שצריך לשפר. אבל איך משפרים? מה שמונע מתחבורה ציבורית להיות טובה זה מחסור בכבישים ומחסור בלקוחות. מחסור בכבישים איך פותרים? אי אפשר לבנות חדשים במרכז עיר איפה שהאוטובוס חייב לעבור בשביל לאסוף את הנוסעים חייבים לשחרר נתיב ממישהו והמישהו הזה יהיה מי שזולל הכי הרבה מקום. מחסור בלקוחות זה ייפתר לבד כמות המכוניות עולה כמות הכבישים לא עולה ולכן כמות הפקקים והכאב ראש של להחזיק רכב עולה.

    שוב, 100 אנשים מקבלים תועלת בשביל 2 שמקבלים זאפטה על הראש.

    תכנית של מכוניות שיתופיות לא תעבוד בצורה טובה בשביל שימוש יומיומי. הסיבה היא שאנשים צריכים לאסוף מכונית כולם באותה שעה בבוקר ליד הבית ורוצים להשאיר אותה ליד העבודה. אי אפשר להתחלק במכונית בין 5 לקוחות שכל החמישה רוצים אותה בדיוק בשבע וחצי בבוקר וכל אחד מהם אם תגיד לו תחכה לשמונה לא יהיה לקוח שלך.

    לגבי עבודה באזורי תעשייה מחוץ לעיר היום אין להם תחבורה ציבורית סבירה וכנראה גם לא תהיה בעתיד. אז לשמה חייבים להגיע עם רכב. מצד שני אם אתה נוסע עם רכב יש לך 20 דקות פקקים בתוך תל אביב כל כיוון ז"א שלפחות בתוך תל אביב אתה לא מביס את האופניים.

    הפיתרון לדעתי צריך להיות משולב:
    1. בתוך העיר צריך לתת עדיפות להולכי רגל אופניים ואוטובוסים \ מוניות (אבל צריכה להיות גישה למכוניות פרטיות לשימושים מיוחדים). זה היום דרך תחבורה שהיא בתוך העיר טובה כמו רכב פרטי בשביל רוב האנשים רוב הזמן. בזה אני כולל קטנועים חשמליים.
    2. צריכים להיות בפאתי העיר חניונים גדולים למכוניות שאתה מגיע אליהם עם האופניים שלך. זה לא עולה לך זמן בבוקר בכלל לעומת המצב היום בגלל שבתוך העיר עם אופניים אתה נוסע באותה מהירות כמו עם מכונית. אתה אוסף את המכונית שלך מחניון ונוסע אתה לפתח תקווה או אור יהודה או איפה שאתה עובד.
    3. צריך להפעיל שאטלים לחניונים ממרכז העיר. שאטלים צריכים להגיע כל 3-4 דקות.
    4. פתרון של אמא שמסיעה ילדים לגנון. אפשר לתת אישורי חנייה מיוחדים לאוכלוסיות עם צרכים. או שתקני תלת אופן חשמלי עם כסא לילד.
    5. אנשים שנוסעים לטיול או למשפחה כל סופשבוע. בהנחה שאתם מגיעים לעבודה באופניים, מונית בין עירונית כל סופשבוע עולה לכם פחות מהרכב הפרטי שלכם. נניח 4 סופי שבוע 300 שקל כל סופש 1200 שקל. אוטו עולה יותר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s