הקלות הבלתי נסבלת של החרבון בפרצופו של האחר

אם יש משהו ישראלי מאוד, משהו שנטוע בתרבות הישראלית בת-זמננו ובו העם הישראלי מתעלה על העמים האחרים הוא הקלות והנונשלנטיות בה ישראלי אחד מחרבן בפרצופו של ישראלי אחר. אם הייתי צריך למצוא סיבה אחת, אולי הסיבה הטובה ביותר, לרדת לעלות מישראל למקום אחר (ולא שחסרות סיבות. כמו קש על גבו של הגמל הן נערמות להן) היא זו. ישנם מקומות בהם אין נוהגים כך איש ברעהו, לפחות לא בפרהסיה ולא בתדירות בה אנשים פוגעים בזולתם כאן. והנה דוגמה טרייה מהלילה.

בעודי פוסע על מדרכתו העמוסה מכוניות חונות של רחוב פרישמן, הבחנתי בהתרחשות רבת משתתפים לצידה של כיכר מסריק. אורות משטרה ואוטובוסים עומדים. מתברר כי בן לעם הישראלי הניח את קופסת הפח האישית שלו (הידועה גם בשם אוטו) במרכזו של נתיב הנסיעה וחסם את האפשרות של האוטובוסים (הדברים האלה שמובילים יותר אנשים ביעילות אנרגטית גבוהה הרבה יותר ובעלויות זולות הרבה יותר למשק) לעבור שם. אכן, מאז בוטל הפיקוח על העמדת מכוניות פח במרחב הציבורי אחרי רדת החשכה נראה כי קופסאות הפח מחוללות הזיהום ותאונות הדרכים הולכות ומשתלטות על יותר ויותר חלקות כשהלילה יורד. בקיצור, אנשים רבים נתקעו להם בסיבוב מסריק עד שהגיע הגרר. זמן רב אבד לאנשים רבים, וכספנו הציבורי הוצא על כוח משטרה שהגיע למקום כדי לטפל בעניין. והכל נובע מהקלות הבלתי-נסבלת בא פרט אחד מחרבן בפרצופם של רבים אחרים. והקנס? בקושי 500 ש"ח עם עלות הגרירה, שלא תחזיר ולא תפצה כלל על הנזק שנגרם. וברוב המקרים ממילא אין עונש ואין פיקוח.

מצא חנייה באמצע הכביש ותקע את האוטובוס
החרא חנה וחסם את האוטובוסים

הרשויות האטומות ימשיכו להתנכל לבני-האדם הרוחשים במרחב ולמסכנים שבהם יותר מכל, מכוח חוקים ותירוצים כאלה או אחרים, בעוד שהמכוניות יהנו מהזכות לשהות בכל חלק במרחב הציבורי כמעט שעולה על דעתן. בפרויקט הציוני-ישראלי הקרוי מדינת ישראל נראה כי אבדו האנשים וכל שנותר מהם אלו רק מקומות חנייה. ביום חישוף השדרה הזה, נותר לנו רק לפאר ולשבח את פרויקט הבנייה המוצלח ביותר מאז 1948 שהוקם במדינת ישראל ושזכינו לראותו ולהיות בו, ולייחל ליום שבו הישראלים, הן כפרטים והן כחברה באמצעות הרשויות השונות, יראו בזולתם משהו ששווה יותר מבית-שימוש להטיל בו את צרכיהם.

אוטובוסים ונוסעיהם תקועים בגלל חנייה לא חוקית של חרא ישראלי מצוי. הלילה במרכז תל-אביב
החרא חנה וחסם את האוטובוסים

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, חניה, מוניציפאלי, שווה ירידה מהארץ, תחבורה, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הקלות הבלתי נסבלת של החרבון בפרצופו של האחר

  1. נחום כהן הגיב:

    אני סקרן לדעת מה המספר וכו' של המכונית המצולמת הזאת. יש כמובן דרך למצוא שם הבעלים ולהוקיעו על המזבח הציבורי. אפשרי גם להגיש נגדו קובלנה אזרחית על פגיעה בתנועתי החופשית, ועוד. לא בטוח שזה ימנע מן החרא להיתעופף כאן, בגלל המאוורר החזק של "הציבוריות" הישראלית.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s