פינוי זבל והעיסוק בו הוא נושא מוניציפאלי ראשון במעלה, ממש במו ביוב. הזבל בדרך-כלל הוא בלתי-נראה, זורקים אותו לפח בשקית ומשם הוא נעלם בדרך כלשהי. העסק מתחיל להסתבך כאשר אין מקום לפחי אשפה ברחוב מפאת העומס העירוני שיש בו. דוגמה למקום כזה היא העיר העתיקה של ברצלונה (היכן שנמצא גם הרובע הגותי). מדובר באחד מהאזורים העמוסים והאינטנסיביים ביותר שניתן למצוא. מסתבר ששם לבתי המגורים אין פחים לזרוק אליהם את האשפה, והתושבים שמים את שקיות האשפה שלהם ברחובות. משאיות אשפה קטנות וחשמליות עוברות שם כמה פעמים ביום ומנקות את האזור. כך זה נראה בשטח:

משאית אשפה חשמלית בברצלונה

היתרון של משאית האשפה החשמלית מעבר לגודלה הקטן שמאפשר לה להגיע לכל מקום, הוא בשקט שבו היא נעה. כאשר היא עומדת (רוב הזמן) היא אינה מרעישה כלל, וגם כאשר היא נוסעת היא לא מייצרת רעש. בנוסף, היא גם לא דורשת הרבה כוח אדם, כמו שדורשות משאיות הזבל הרגיליות.

עוד אזור אינטנסיבי ומוכר הוא דרום מנהטן (אזור וושינגטון סקוור במקרה הזה). גם שם (ובאזורים אחרים של ניו-יורק) אין מקום לפחים לכל בניין מגורים ולכן הם מוציאים את הזבל למדרכות במהלך הלילה לפינוי בבוקר. ככה זה נראה שם:

זבל מחכה לפינוי על מדרכות ניו-יורק

כמובן, בשיטה הזו עלולים להיות גם כשלים נקודתיים, בעיקר בימי חופש בקיץ. בתל-אביב אין כמעט אזורים עירוניים עם איטנסיביות וצפיפות כמו של העיר ההיסטורית של ברצלונה או האזורים עם מספרי הרחובות הנמוכים במנהטן. יחסית למקומות האלה, אלנבי הוא סוג של פרבר. אולי המקום היחיד שמגיע לרמת העירוניות הזו בתל-אביב הוא אזור המרכז המסחרי הישן של פלורנטין (שוק לוינסקי) ואזור המגורים הגובל בו. ומסתבר ששם יש בעייה קשה של פינוי זבל. אולי הגיע הזמן לשקול שימוש בפתרון הברצלונאי שיחייב עדכון של מחלקת התברואה בעירייה, ויבטיח רמת ניקיון יותר גבוהה באזורים בהם ישנו עומס אורבני (ואין כאלה כמעט בכלל, כאמור).

ולסיום, סרטון נחמד על מסלולו של הזבל היוצא מסיאטל: