איך שגלגל מסתובב

פוסט אורח מאת יהונתן משעל.

אני מאד שמח שרוכבי האופניים שיפרו את מעמדם בשנתיים-שלוש האחרונות. מאות ואולי אלפי רוכבי אופניים חדשים טסים להם בהנאה על שבילי האופנים של חולדאי, שמתפרסים לדבריו לאורך 100 ק"מ של ציורי מדרכה משעשעים. איפה שאין שבילי אופניים, הם סתם טסים על המדרכה כששיערם מתבדר ברוח הסתווית הנעימה, עם אוזניות לבנות באוזניים או מקל של מטאטא על הרמה – תלוי אם זה ביזנס או פלז'ר. בה בעת, רוכבי האופניים היקרים והטובים הפכו את חיי כהולך רגל לגיהנום, ותפסו את מקומם של נהגי הרכב בחיי כבריוני הכביש החדשים. כשאני יוצא מהבית, לפני שאני מניח את הרגל על המדרכה ביציאה מהבניין, אני מסתכל ימינה ושמאלה, בחשש. נתקעתי ברוכב אופניים ביציאה מהבית כבר פעמיים, שניהם היו עוינים ומפחידים, נהמו משהו על כך שאני לא נזהר והמשיכו הלאה בצילצולי פעמון דקיקים וצורמניים לשאר הולכי הרגל הטורדניים שהפריעו להם לנסוע על המדרכה. ואני לא סופר את הפעם שנתקל בי גם שליח פיצה עילג על קטנוע. "זה יודה הלוי 134 פה?" שאל אותי כשאני נאחז במעקה הבניין, מנסה להרגיש אם נשברו לי צלעות אחרי שחבט בי עם הכידון. קיויתי שלעולם לא יקבל יותר טיפ ויפרוש מהמקצוע. אז איפה אני אמור ללכת כדי להגיע למחוז חפצי? פארקור הרי הוא מחוץ לחוק. אולי רק ברחובות שבהן המכוניות חונות על המדרכה ואופניים לא יכולות לנסוע בהן (אבל גם לי לא ממש קל ללכת בהן, ובטח לא להולך רגל עם עגלת סופר, או עגלת ילדים, או כסא גלגלים) אולי על הכביש?

מה שבטוח, אבל בטוח, זה שלא אלך על שבילי האופניים. למי שלא יודע, כל מי שרוכב על אופניים עושה לכולנו טובה. הוא לא מזהם ולא נוסע ברכב, הוא יעיל, אקולוגי, מהיר, עושה ספורט בזמן הנסיעה, נהנה מהדרך ועושה שלום לחברים, שלא לדבר על כמה שזה סקסי. הרבה הרבה הרבה יותר טוב מסתם ללכת ברגל, למשל. אז כפי שאמרתי – לעולם לא על שבילי האופניים. זהו המקום ששמור לאנשים טובים יותר ממני, אקולוגים, יעילים וכו'. כשאין מכוניות בסביבה אפשר ממש לשמוע את שירת המלאכים כמו אוושה רכה שמלווה את רוכבי האופניים בנסיעתם. שמן ומים אמרו בעירייה על השילוב בין הולכי רגל לרוכבי אופניים, לא? אני מודה שקרה לי לעשות את הטעות הזאת – ומיד נשלח בי חרון רוכבי האופניים בצעקות וגידופים. מזל שעל הצד של הולכי הרגל יש גם אופניים, גם קורקינטים ממונעים וגם כל הולכי הרגל של השדרות, כולל הכלבים שלהם, עגלות, קבוצות התיירים ונושאי שקי הפטאנק. כמו הנהגים בכביש שבני תמותה הם אך מכשול בדרך ליעד הלא מעניין שלהם, כך גם רוכבי האופניים יודעים את ההיררכיה – קודם אופניים ורק אחר כך הולכי רגל נחותים. זה שאין להולכי רגל מקום ללכת בו בבטחה מעניין אותם מעט מאד, הם הרי ממלאים שליחות עליונה. גם כשהלכתי עם בתו בת השלוש של חבר ונאלצנו לחצות את השביל כדי להגיע למעבר חצייה, רוכב אופניים צדיק במיוחד החליט לעלות על שנינו מתוך החלטה לשים לטעויות כאלו סוף. שכל אחד ידע את מקומו. אולי הוא חשב שצריך לחנך את הילדים מגיל קטן?

ואיך אפשר להסביר את המהלך המבריק של העירייה לצייר שביל אופניים על שני הצדדים של שדרות רוטשילד בין נחמני לאלנבי? גם בצד של הספסלים. מבריק, כן? אז יש לי תיאוריה בעניין – כמו שלעניים אין לובי בכנסת, כך גם להולכי הרגל אין לובי בעיריית תל אביב. הולכי הרגל, ילדים, הורים, זקנים – מי שלא יהיו, הם האחרונים שחושבים עליהם בעיר. גם אין להולכי רגל צופר של אוטו, או פעמון מעצבן של אופניים – רק רצון להשתמש במרחב הציבורי כדי להגיע ממקום למקום בלי לפחד להדרס. ואם להשתמש בטיעון של זכותנו על הארץ, אנחנו, הולכי הרגל, היינו פה קודם. באופן אישי, אני מתחרט שבכלל המצאנו את הגלגל.

תוספת:

שביל האופניים החדש ברוטשילד על כל השדרה (יש אפילו גרסה דינמית. לא מומלץ לאפילפטיים):

להולכי הרגל מומלץ לעבור לריחוף
שבילי אופניים ברוטשילד על כל השדרה

פוסט זה פורסם בקטגוריה אופניים, ביקורת, הולכי רגל, פוסט אורח, תחבורה, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

23 תגובות על איך שגלגל מסתובב

  1. איתן הגיב:

    בתור רוכב אופניים, אני מאד מתחבר למה שאתה אומר. רוכבים רבים (ואני ביניהם) נוטים לחטוא בחטא היוהרה ולהרגיש מהירים וחזקים כמו מכוניות, ועירוניים וירוקים כמו הולכי רגל.
    אני בהחלט מקפיד לרכב רק על שבילי אופניים, וכשאין – על הכביש ולא על המדרכה.
    ביום חם במיוחד בקיץ שעבר סטיתי משביל האופניים ליד גן העיר על מנת לרכב בצל, וננזפתי קשות על ידי הולכת רגל. בכנות – אני יכול רק להסכים איתה. העובדה שחם לי (או יורד גשם) לא מעניק לי אתהזכות לחדור למרחב של הולכי הרגל במהירות של 20 קמ"ש.
    כשם שרוכבי האופניים ידעו לדרוש את שלהם מהעירייה ולקבל שבילי אופניים (ולאחרונה גם נתיבי אופניים שמונעים את הבעיות שאתה מעלה כאן), על הולכי הרגל לדרוש את שלהם. אבל מהרוכבים, יותר מאשר מהעיריה. העירייה יכולה אולי לצאת בעוד קמפיין, או לשים פקח בפינת רחוב פה ושם. אבל הציבור הרחב יכול להבהיר לכל רוכב ורוכב, שהוא חופשי לנוע על שבילי אופניים וכבישים, אבל לעולם לא על מדרכות.
    קצת עמידה על זכויותינו, כפי שלמדנו לעשות בקיץ האחרון, ואפשר להנחיל כאן תרבות עירונית חדשה.

  2. אני מצטער, אבל בתור רוכב אופניים יש לי כלל ברור: בהעדר שביל אופניים, הרכיבה היא על הכביש ולא על המדרכה. אני בא במקום רכב ולא במקום הולכי רגל.

    אכן, יש מקומות בהם הולכי הרגל לא מכבדים את שבילי האופניים (אבן גבירול) ומקומות בהם שבילי האופניים פשוט לא פרקטיים (רוטשילד) ולכן הפתרון הוא כביש.

    אם מישהו נוסע על המדרכה ומתעצבן עלייך, זו בעיה שלו. הצופר שלנו מיועד אך ורק להולכי רגל סוררים על השבילים.

  3. מעין הגיב:

    יהונתן, המצא לי שיטה ללכת ברגל דרך דוכני פיס, כבישים ותמרורים בלי לפגוע בשלמות גופי ואני בתמורה אכבד את שבילי האופניים באבן גבירול.

  4. איתן הגיב:

    הבעיה היא באמת מקומות כמו אבן גבירול, בהם שביל האופניים נעלם לקטעים (צפונית לארלוזורוב, דרומית לנצח ישראל ועוד). אמנם המדרכות יפות יותר אחרי השיפוץ, אבל לא רחבות מספיק כדי לתת מענה לצרכי העוברים והשבים.
    וציורי המדרכה על רוטשילד זו בדיחה שדובר עליה רבות – בחלק מהשדרה שביל האופניים הוא בצד אחד, ופתאום הוא עובר לצד השני. ועד לפני שנתיים האנדרטא היוותה מכשול לרוכבים (ולבעלי מוגבלויות או תינוקות), והותקן מדרון רק אחרי שחולדאי הגיע לשם על אופניו. ועדיין, סימוני שביל האופניים נמצאים בצד השני של האנדרטא.

    אני שמח לדעת שהעיריה הפיקה לקחים מהטעות באבן גבירול (אי אפשר לקחת הפקת לקחים זו כמובנת מאליה, וצריך לפרגן גם על זה), ונתיבי האופניים החדשים בפנקס ולאורך הטיילת מרשימים מאד.
    לצערי, אבן גבירול לא צפוי לעבור מתיחת פנים נוספת בעתיד הקרוב (אולי כשיעבירו שם רכבת קלה אפשר יהיה לוותר על נתיב נסיעה?), אבל את רוטשילד צריך וראוי לשפץ בקרוב.
    ידוע לכם אם ישנן תכניות כלשהן לחדש את השדרה?

  5. מעין,
    היית הולכת על הכביש? זו בדיוק הבעיה; סימנו מקום ייעודי לאופניים ואת צועדת לך בו. אם את היית הולכת על הכביש, האם היתה לך זכות להתלונן על כך שמכוניות צופרות?

  6. ניימן הגיב:

    יהונתן: לא מסכים עם הכלל שלך (וזאת בלי לדעת מה אומר החוק. אבל בוא נאמר כרגע שהדיון הוא לא על חוק, אלא על צדק).

    יש מקומות בהם הכביש הוא סכנת נפשות לאופניים (דרך בגין ליד הקריה למשל). אז מבחינתי אפשר לרכב שם על המדרכה – אבל לאט ובזהירות. לא ב – 20 קמ"ש תוך כדי ציפיה שהולכי רגל יפנו דרך.

    כמו שהייתי עושה כל חיי לפני שהומצאו שבילי אופניים :]

  7. מעין הגיב:

    יהונתן, לא ירדת לסוף דעתי. בקטעים מסוימים באבן גבירול שביל הולכי הרגל שעל המדרכה נחסם במכשולים מסוגים שונים (כמו דוכן פיס, כסאות בית קפה ועוד) ואין לי ברירה אלא לעבור לשביל האופניים למרות החשש שיעלו עליי.

  8. לרמן הגיב:

    כן, השביל של אבן-גבירול הוא אחת הטעויות הטרגיות ביותר שקרו בדרך לשבילים אמיתיים, אבל יש עוד הרבה מה לעשות עד שנוריד את האופניים ושאר הגלגליים מהמדרכות. המקרה של שביל האופניים באבן-גבירול שנבנה כך שהולכי רגל מוכרחים ללכת עליו, מזכיר את המצב בדרך בן-צבי, היכן שהולכי רגל חייבים ללכת בכביש.

  9. גיל הגיב:

    http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1474039

    אפשר להקים איגוד, ובכלל לא צריך להמציא את הגלגל, הוא הומצא כבר בדנמרק.

  10. שרון רז הגיב:

    אחלה פוסט אורח, אמיץ, נוקב וכמו שצריך, וכמובן צודק בכל מילה. לקחו את נושא האופניים כמה צעדים רחוק מדי ושתלטני מדי. בילדותי בפ"ת הייתי נוסע המון באופניים, על כבישים ומדרכות בלית ברירה, והיה ברור תמיד שהולכי רגל חשובים ממני וצריך לכבדם וממכוניות צריך להיזהר. זה נחמד שהתקדמנו ויש שבילי אופניים כמו באירופה, פה ושם, אבל חולדאי קידם את זה רק בגלל שראה את התמיכה שהוא מקבל מזה. הגזימו. הגזים. שלא נדבר על זה שזה מסוכן לא רק להולך הרגל הממוצע אלא במיוחד לילדים- להיפגע מאופניים, שנוסעים מהר ובכוחניות. תחזירו את עצמכם לקרקע- כבוד וזכות קדימה קודם כל להולכי הרגל.

  11. לרמן הגיב:

    שרון, לדעתי חולדאי לא הגזים, אם כבר להיפך. בגלל ההססנות בנוגע לתשתיות אופניים המצב הנוכחי התהווה. אגב, אני אופטימי – גם בזכות תל-אופן מדרכות תל-אביב גרועות להליכה אפילו יותר ממה שהיה לפני כן. באיזשהו שלב (ואני מאמין שהוא קרוב) נגיע לתחתית ומשם נתחיל להשתפר והמדרכות עוד יחזרו להולכי הרגל.

  12. תראו , בלב תל אביב יש 15 אלף רוכבי יוממות, שנספרו ב2008. מאז מספרי הרוכבים רק עלו מן הסתם. במרכז העיר הם מהווים מעל 10% מהיוממים תושבי העיר. מספר המשתמשים הכולל (לדוגמה מי שנוסע לקניות ולסידורים) גבוה בערך פי 2 אולי פי 3.

    במציאות הזאת, שבה יש עשרות אלפי רוכבים בעיר, ועם מאות אלפי מכוניות (שרובן נכנסות לעיר מבחוץ) והרבה מקומות שבהם אין שבילים או שהם נגמרים פתאום , או רחובות ראשיים מסוכנים – לא הגיוני לדרוש מכל הרוכבים לסכן את עצמם ברכיבה על הכביש.

    נכון , יש הרבה שרוכבים על הכביש, גם אני משתדל לרכב שם. זה מה שהחוק קובע. מצד שני – החוק לא עוזר לך הרבה אם מכונית עולה עליך. לכן יש מצבים שבהם אני מדווש על המדרכה . אני משתדל לנסוע לאט ואם אני נתקע מאחורי הולך רגל – פשוט מחכה בסבלנות – כי המדרכה היא לא מקום לאופניים.

    יש רוכבים עם פחות בטחון ונסיון שלא יעזו לנסוע בכביש (אגב, גם דיווש במדרכה הוא מסוכן – מכוניות שיוצאות מחניות, מפגש עם מעברי חציה וכמובן סכנת פגיעה בהולכי רגל). אפשר לדבר בגובה, אבל הם פשוט לא יסכימו לנסוע על הכביש.

    לסיכום
    – הפתרון הוא עוד שבילי אופניים ושדרות אופניים.
    – עד אז , רוכבים צריכים לכבד הרבה יותר את הולכי הרגל.

    ודרך אגב, אתמול נסעתי בשביל בפנקס. איזה תענוג. כל מי שחושב שהמצב בת"א גרוע, מוזמן לגבעתיים או לרמת גן – 250,000 איש בלי שביל אחד לרפואה.

  13. עידן הגיב:

    כרוכבת אופניים אני מסכימה עם לא מעט מן הנאמר. אני באופן אישי משתדלת לרכב על שבילים או על הכביש, אבל יש מצבים שזה לא אפשרי(תנאי כביש מסוכנים), אבל אז אני מתנהגת כאורחת, נוסעת במהירות של הולכי הרגל ונותנת להם זכות קדימה בכל שלב.

    הבעיה היא היעדר תרבות רכיבה. הרוכבים הפרועים שמצלצלים לזקנה כדי שתפנה להם את הדרך, הם אותו זן רוכבים שנוסעים על הכביש נגד כיוון התנועה, חוצים צמתים באדום ובאופן כללי נוסעים בצורה מסוכנת.

  14. יוני הגיב:

    אוהבים לבקר את חולדאי, אבל ראוי לציין שבלי כל בניית שבילי האופניים (שחלקם ראויים לביקורת ובייחוד זה שבאבן גבירול) לא הייתה עולה הבעיה שצוינה.

    כלומר – סלילת מסלולי ונתיבי האופניים העלאתה באופן משמעותי את מספר הרוכבים בעיר – למרות שאוהבים לבקר אותם ואת צורתם.
    גם פרויקט תל אופן הוסיף מספר לא מבוטל של רוכבים לעיר – בעיקר כאלו שלפי דעתי לא רכבו לפני כן בעיר באופניים וכיום עושים את זה למרחקים קצרים (כמוני וכמו רבים מחבריי שלא היו מחזיקים אופניים לפני כן).

    אבן גבירול הידוע לשמצה, על אף הבעייתיות שלו, העלה לפי דעתי בלפחות 50% את מספר הרוכבים ברחוב. אני באופן אישי משתדל שלא לנסוע על הכביש, בעיקר מחשש לחיי וברחובות כמו אבן גבירול תמיד אעדיף לנסוע על המסלול ולא על הכביש.

    אני מסכים עם דברי הכותב, אבל גם להולכי הרגל יש חלק בעניין – הנתיב החדש בטיילת הוא דוגמא מצוינת.
    מדובר במסלול נהדר – הוא מופרד, רחב דיו לפי דעתי (לא מספיק עם מי שטוען אחרת) ומשאיר מספיק מקום להולכי רגל בטיילת הרחבה. ועדיין – הרבה אנשים הולכים על הנתיב!!!
    כנראה זה קשור גם לחינוך הציבור שלא רגיל לראות כל כך הרבה אופניים בעיר וגם לא רגיל למסלולי אופניים.

    בהחלט יש מקום לשיפור (של כל הצדדים לעניין).

  15. יוני הגיב:

    אני מצרף גם מסמך מקצועי ומאד מעניין שיצא על ידי משרד התחבורה בעניין הנחיות לתכנון רחובות בערים – תנועת אופניים:

    http://www.moch.gov.il/SiteCollectionDocuments/tichnun/hanhayot_umadrichim/tichnun_sheviley_ofanaim.pdf

  16. איליה הגיב:

    צודק לגמרי.

    ברוטשילד, כמו בזמן מחאת האוהלים כך גם בעתות שלום, שביל האופניים הוא חסר תועלת ומסוכן לכל הסובבים הרבה יותר מהכביש. לפחות על הכביש ההנהגים מרוכזים. בזמנים היחידים בהם שביל רוטשילד פנוי לרכיבה חסרת-דאגות, הכביש פנוי באותה מידה.

    על פארסת נתיב אבן-גבירול גם נאמר פה מספיק.

    בגדול, פשוט סעו על הכביש. זה יותר מהיר וגם יותר בטוח. כן, לנסוע על הכביש מפחיד בהתחלה, אבל יש הרבה יותר סיכוי ממשי להתהפך אחרי שתתקע ברצועה של כלב מאשר מרכב.

    מאוד ממליץ לנסוע *במרכז הנתיב* ולא בצידו, כמו שיודע כל רוכב אופנוע. ברגע שאתה מצטופף לשוליים כמו אזרח סוג ב', המכוניות יתייחסו אליך ככזה וינסו לנסוע לצידך, מה שיכול להיגמר רע. תפגינו ביטחון על הכביש, ותנו למכוניות לעקוף אתכם כמו שהן עוקפות מכוניות אחרות.

  17. איל הגיב:

    אני מסכים עם לא מעט ממה יהונתן משעל כתב, אבל הדרך שהוא כותב על רוכבים מלאה בלעג וחוסר הגינות בסיסית. יש הרבה רוכבים בעייתים על המדרכות, ויש הרבה הולכי רגל בעייתים על השבילים, שכועסים על הרוכבים לא פחות. אבל כמו שדרור כתב, יש המוני רוכבים, ועל הכביש היינו נהרגים בהמוננו. לכתוב בכזה חוסר פירגון על רוכבים, כאילו הכביש זה איזו אופציה שמטעמי נוחות אנחנו לא בוחרים, זה להתעלם מהדבר הכי חשוב בסיפור הזה.

  18. יואב הגיב:

    סליחה, אבל מי קידש את המדרכות להולכי האופניים?

    בואו נצא מתל אביב רגע, ונעבור למקום בו אני רוכב על אופניים – חיפה – נווה שאנן, בדרך לטכניון כל יום.

    אין שום שבילי אופניים, שום תוכניות לשבילי אופניים וגם אין כל כך הרבה רוכבים – גם בגלל המבנה הגיאוגרפי ההררי של חיפה, בעובדה שהמרחקים גדולים יותר כי אין צפיפות, וזה שאין שבילים.

    אני נוסע על המדרכה, כמובן, כי על הכביש זו סכנת נפשות. נכון, אולי אני אתקע באיזה הולך רגל, אבל חות מחבלות קלות לא יקרה כלום.

    בכביש זו סכנת חיים בשבילי בכל נסיעה. מה גם שבטרומפלדור נוסעים די מהר.

    אז אני נוסע על המדרכות הצרות – עם העצים ותחנות האוטובוס, וכשיש הולך רגל – אני מצפצף לו שיזוז.

    מה הבעיה בזה? שנינו צריכים להשתמש בדרך שנשארה אחרי שהמכוניות לקחו כמעט הכל, ולהולכי הרגל אין עדיפות.

  19. איתן הגיב:

    יואב, על פי החוק היבש, אופניים הם כלי תחבורה, ויש לרכב על הכביש בלבד. נהגי המכוניות הם אלה שאמורים להיות ערוכים למפגש עם רוכב האופניים, לא הולכי הרגל.
    ברור שחוק לחוד ומעשים לחוד. ברור שיש מצבים בהם רכיבה על הכביש היא התאבדות. אבל גם במצבים כאלה, אנחנו, כרוכבי אופניים, צריכים להכיר בכך שאנחנו משתמשים במדרכות לא-לנו, ושזכות הקדימה, וקצב התנועה הנורמלי למדרכות הם אלה של הולכי הרגל.

    אני מאחל לכולנו נתיבי אופניים מופרדים במהרה בימינו.

  20. איליה הגיב:

    התנגשות הולך רגל עם אופניים לא בהכרח תגמר בחבלות קלות. זה יכול להיות ממש מסוכן!

    סעו על הכביש, לפחות שם נהגי הרכבים מורגלים לתת תשומת לב למה שקורה סביבם (בניגוד להולכי רגל המורגלים – ובצדק! – שכל מה שיש להם להיתקל בו זה הולכי רגל אחרים, שהולכים במהירות של הולכי רגל).

  21. יואב הגיב:

    אני לא מקבל את התשובה שלך – סע על הכביש.
    הרי מה כבר יקרה – מקסימום תהרג. וזה קרה כבר ללא מעט רוכבי אופניים במדינתנו – שעשו בדיוא מה שאמרת להם – נסעו על הכביש.

    אז סליחה, לי זה לא יקרה. אני נוסע על המדרכה, ועד היום לא התנגשתי באף אחד. וגם אם יום אחד אתנגש, הסיכויים לתאונה חמורה קטנים בהרבה.

    ולגבי החוק היבש – אם הוא לא נאכף (והוא לא) אז הוא לא שווה כלום.

  22. איליה הגיב:

    רוכבי האופניים שנהרגים בכבישים הם לרוב כאלה שנוסעים בכבישים בין עירוניים, דבר שהוא לא חוקי(!) ואני בהחלט לא ממליץ לך לעשות.

    אני לא מאשים אותך על חששות, כל אחד זכאי לפעול במסגרת חששותיו שלו. אני רק ממליץ לך לבחון אותם שוב. בנסיעה עירונית באלנבי או דיזנגוף בתל אביב, אתה תעקוף את המכוניות ברוב המקרים, ואם תתנהל עם המכוניות בביטחון (לעולם לא להיצמד לשוליים!) ובעירנות, הן לא יסכנו אותך. בכל מקרה, שום דבר לא מחליף עירנות, לא במדרכה ולא בכביש.

  23. איתן הגיב:

    רק תיקון קטן לאיליה:
    אסור לרכב על אופניים בכבישים מהירים.
    בכבישים בינעירוניים, לעומת זאת, מותר, בדיוק כפי שמותר ללכת ברגל על השוליים שלהם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s