טרגדיה ציונית – פגיעה באדם שבנגב (וגם בטבע)

ההסתדרות הציונית העולמית הוקמה ב-1897 בקונגרס בזל מיסודו של בנימין זאב הרצל. לגוף ההיסטורי הזה זכויות רבות בהקמתה של מדינת ישראל ובשיבת עם ישראל לארץ ישראל. הגוף הזה עדיין קיים במידה מסויימת, וערכיו לא השתנו בצורה משמעותית מאז 1897, למרות העובדה שמדינת ישראל היא עובדה קיימת וחיים בה כבר כמה מיליונים של יהודים (ועוד כמה לא-יהודים). ומדוע אנו מדברים על הגוף הארכאי משהו הזה? משום שמדיניות התכנון של מדינת ישראל בשנת 2011 עדיין מוכוונת לפי ערכים התיישבותיים שהיו רלוונטיים ב-1897, כלומר תפיסת קרקע ע"י יהודים בצורה כפרית בארץ ישראל לטובת פיתוח בית לאומי והקמה עתידית של מדינת לאום לעם היהודי. ראוי לזכור גם שב-1897 היו בארץ ישראל קצת פחות אנשים מאשר יש בה כיום (היום יש בארץ ישראל יותר מ-10 מיליון איש לעומת פחות מחצי מיליון אז). לא פחות חשוב, מאז 1948, קיימת מדינת לאום בשם מדינת ישראל שמוציאה לפעול מדיניות התיישבות עירונית וכפרית בעייתית ביותר, שבין השאר אף התבטאה במשבר הדיור שהצית את מחאות הקיץ האחרון.

מדיניות השיכון הישראלית אחראית להקמתן של עשרות עיירות מוחלשות (חלק לא מבוטל מהן בנגב) שהמתגוררים בהן אינם מסוגלים לממש את הפוטנציאל החברתי, הכלכלי והתרבותי שלהם ומביאה את מי שיכול לעזוב אותן ואם אפשר לתל-אביב ולמטרופולין שלה. במערכת הגיונית שמסיקה מסקנות מהעבר ושואפת לתיקון היו כבר מחליטים אם לנטוש את העיירות בנגב (ולפצות את המתגוררים בהן בסכומי עתק כדי שיוכלו לעבור באזורים עם יותר הזדמנויות לחיות בהן) או להשקיע בשיקומן העירוני כך שיהוו מקומות שראוי לחיות בהם. במערכת פחות הגיונית היו מחליטים להשקיע סכומי עתק במהלכים שיחלישו עוד יותר את העיירות הפגומות של הנגב ואת המתגוררים בהן. זו בדיוק ההחלטה שממשלת ישראל לקחה בחודש האחרון, לתכנן ולהקים עשרה יישובים "כפריים" (כלומר פרבריים מוטי רכב) ליד ערד. כדי להצדיק את הפגיעה באנשים שכבר גרים בנגב (ובעצמם יושבו שם במסגרת מאמצים כאלה ואחרים ליהוד המרחב) היה צורך להשתמש במילים גבוהות ובראשן המילה "ציונות".

מסתבר שלהסתדרות הציונית העולמית יש מכשיר בירוקרטי קטן הקרוי החטיבה להתיישבות. אותו מכשיר בירוקרטי מופעל היום למעשה ישירות ממשרד ראש הממשלה ומונה כ-70 עובדים. מטרתה של החטיבה להתיישבות היא פיתוח של יישובים כפריים (כלומר, פרבריים ומוטי רכב) בשטחים שמעבר לקו הירוק וכן בגליל ובנגב. חטיבה זו אולי הייתה רלוונטית בימי חומה ומגדל (שאז באמת יישובים שנקראו כפריים היו אשכרה כפריים והתבססו על חקלאות ולא על יוממות), אבל כיום ראוי לקרוא לחטיבה הזו בשם חטיבת הפרבור והחלשת הערים הקיימות. ובכן, אותה חטיבה, על-מנת להצדיק את קיומה, הצליחה להעביר החלטה בממשלה החודש באמצעות שני שרים שהעלו אותה. אחד מהם הוא השר יעלון, השר לעניינים אסטרטגיים (הידוע גם כשר ליצירת איומים אסטרטגיים) והשני הוא השר שלום, השר לפיתוח הנגב והגליל (הידוע גם כשר להריסת הנגב והגליל). מסתבר שלא הכל שחור בממשלה ושני שרים בכל זאת התנגדות להצעה הזו – השר מיכאל איתן והשר גלעד ארדן, מהבודדים בממשלה שיש להם טיפה של היגיון בראש. כל שאר השרים באותה ישיבה תמכו בהריסת היישובים הקיימים בנגב ובהריסת הנגב עצמו. כדאי מאוד לקרוא את ההתנגדות המפורטת שהגיש השר ארדן להחלטה זו (הדגשה שלי):

"ביום בו הממשלה מקבלת סדרה של החלטות בעקבות דוח ועדת טרכטנברג במטרה להקטין פערים באוכלוסייה ולחזק את האוכלוסיות המוחלשות שעיקרן בערים, החלטת ממשלה על הקמת ישובים חדשים אינה עולה בקנה אחד, נהפוך הוא. דוח טרכטנברג ממליץ על קידום מדיניות לאומית כוללת לחידוש ופיתוח המרחב העירוני ובין ההמלצות יש התייחסות מפורשת להעדפת פיתוח במרחבים העירוניים הבנויים. "עידוד תכניות מפורטות המעבות את המרקם הבנוי ונשענות על תחבורה ציבורית, דבר שיאפשר יצירת מתחמי מגורים אינטנסיביים"…"הועדה קוראת לממשלה להגדיר תחום זה של התחדשות עירונית ופרויקטי פינוי ובינוי כיעד לאומי ולפעול בדרכים ברורות ואפקטיביות כדי לממשו". לאור המצוטט מהדוח, ברור שההחלטה המוצעת אינה פעילות בכיוון יישום דוח טרכטנברג אלא היא מנוגדת לו לחלוטין ויישומה יביא להעמקת הפערים החברתיים בנגב והחלשת היישובים הקיימים."

במסגרת החיפושים לפוסט הזה מצאתי ראיון מרתק עם ראש החטיבה להתיישבות לשעבר, עפר לאופמן, שמסביר היטב את מבנה החטיבה וגלגוליה ההיסטוריים וכן את שיטות הפעולה שלה. מדובר באיש נחוש, שלא לוקח שבויים בדרך לפרבור כל חלקה אפשרית בארץ ישראל. בניגוד לעבר, תושבי הסביבה לפחות מבינים שהקמת היישובים הכפריים בחדשים תחליש עוד יותר את עריהם המוחלשות ממילא ומתנגדים לכך. אפילו ראש עיריית ערד, טלי פלוסקוב, ממפלגת ישראל ביתנו הביעה את התנגדותה (גם בערוץ אחד בחדשות של 10.11, שאיני מצליח למצוא את הלינק אליהן כרגע) להקמת היישובים החדשים, ותושבים אחרים באזור גם כן התגייסו כדי להניא את הממשלה מההחלטה ההרסנית הזו. מצער לשמוע שעפר לאופמן, אשר מדבר כל-כך הרבה על קהילות, יהיה אחראי לפגיעה קשה בקהילות קיימות בנגב. פרלמנט צעירי הנגב (אשכרה צעירים שגרים בנגב) מבטא את זה טוב ממני:

"פעם נוספת עולה תוכנית ממשלה שלא מערבת את תושבי הנגב בהחלטות שנוגעות להם וגיבוש התוכנית נעשה מאחורי הקלעים כשהרציונל לקיומה נסתר מעיני הציבור. התוכנית איננה כוללת השקעה בישובים הקיימים, אלא נועדה ליצור ישובים נבדלים חדשים. פרט לכך עלותו של הפרויקט גבוהה מפיתוח ישובים קיימים הזקוקים לתקציבים אלו נואשות. חששות אלו מצטרפים לחשש כי התוכנית עלולה להעמיק את הפערים החברתיים והכלכליים בישראל, לבדל בין האוכלוסיות הוותיקות והחדשות ולמנוע השקעה בתושבי הנגב."

התפיסה האנכרוניסטית של החטיבה להתיישבות עדיין רואה ביהודים כחיילי התיישבות ותופסי קרקע, ולא כאנשים שלמים הזכאים לממש את הפוטנציאל שלהם ממש כאילו היו בני אדם חופשיים. לצורך זה אין זה מפריע שעל מנת לתפוס קרקע מסויימת יהודים רבים ייפגעו והכל בשם הציונות לכאורה. הרציונל מאחורי ההחלטה מכוון לתפיסת קרקע, פן ישתלטו עליה הבדווים שבנגב (באופן "לא-חוקי"). הרציונל הזה מתעלם מהעובדה שהאימפריה העותומנית קרסה זה מכבר וכיום השטח נמצא בשליטת מדינת ישראל. אותה מדינה (שהיא סוג של חברת-בת של ההסתדרות הציונית העולמית) הייתה יכולה להפנות משאבים מסויימים על-מנת לעזור לבדווים בנגב (כפי שעשתה במידה מסויימת בגליל עם הבדווים שם) לצאת מהאוהל ולעבור לערי קבע (שלצערם ייסבלו בוודאי ממגרעות התכנון הישראלי כפי שזה משתקף בשאר המקומות שתוכננו ע"י השלטון הישראלי). הרי הבדווים כיום אינם משתמשים בגמלים כאמצעי תחבורה (במקום זה יש להם כל מיני טנדרים) וברובם כבר לא גרים באוהלים (אלא בפחונים), אבל משום מה המדינה עדיין מעדיפה שהבדווים ימשיכו להתיישב באופן "לא-חוקי", שהוא תוצאת לוואי של מחסור בתכנון לבדווים. בסופו של יום הנגב, או לפחות החלק הצפוני שלו יהיה כולו מפורבר ע"י יהודים מוחלשים ובדווים מוחלשים.

הגיעה הזמן שהחטיבה להתיישבות תכיר בכך שמדינת ישראל היא עובדה קיימת ושהיהודים החיים בה זכאים לחירות ולהזדמנויות שיאפשרו להם לממש את הפוטנציאל הכלכלי, החברתי והתרבותי שלהם (ושוב המאמר שלי בנושא). ראוי גם לשנות את יעדיה ולכוון אותה לחיזוק הערים הקיימות החלשות שכבר נבנו בגלי הההתיישבות הקודמים. סכומי הכסף האדירים שהולכים להישפך כדי להחליש את ערד היו יכולים במקום זאת לשמש לחיזוקה של ערד ושל ערים נוספות כדוגמת שדרות ואופקים באופן שיאפשר יצירה של קהילות אנושיות חזקות לאורך זמן במקומות אלו. בהקשר זה צריך להזכיר שוב את העובדה שכלכלה צומחת בערים ולא במדינות. כתבה מקיפה ביותר של נתי יפת בנושא זה ובהשתתפות עבדכם הנאמן פורסמה בכלכליסט בשבוע שעבר. בנוסף, כאן ניתן למצוא את הגירסה לכתבה לפני העריכה שלה ומתוכה תרשו לי לצטט:

"לפי תפיסתו של ראש הממשלה, "פריסת צירי תנועה ראשיים ושחרור קרקעות הם מנועי צמיחה", כלומר המשך הפרבור הפראי המאפיין את מדינת ישראל מאז הקמתה וביתר שאת בשני העשורים האחרונים. אבל בתור פוליטיקאי שמיתג עצמו כמומחה כלכלי נתניהו צריך היה לדעת כבר מזמן שפרבור הוא דווקא חסם בפני צמיחה, בעוד שמנוע הצמיחה האמיתי נמצא בדיוק בכיוון ההפוך — במרכזי ערים."

ראוי להדגיש שבעוד שבוע בדיוק נערוך כנס שיעסוק בדיוק בנושא העיר כמנוע לצמיחה כלכלית ויתקיים באחת הערים הדרומיות החלשות שלנו – אשקלון. לביבי נתניהו וגם לדני קריצ'מן, ראש החטיבה להתיישבות כיום, מומלץ להירשם ולהגיע. לסיכום, האתגרים הלאומיים של מדינת ישראל מחייבים את עדכון התפיסה הציונית על-מנת לאפשר למדינה ולתושביה לשרוד מבחינה סביבתית וכלכלית במרחב בו היא נמצאת.

תוספת: תודה לשירה קריצ'מן ולגילי סופר על תוספות ותיקונים.

לקריאה נוספת:

אביב לביא על הטרגדיה המתגבשת

צפריר רינת מכמת ומסביר

ההתנגדות המפורטת של השר ארדן

נתי יפת והכלכלה העירונית

בנגב יחרבן עם ישראל

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, גיאו-פוליטי, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על טרגדיה ציונית – פגיעה באדם שבנגב (וגם בטבע)

  1. להלן דבריו של סגן ראש עיריית ערד, מר מקסים אוקנין, כפי שהם מופיעים בתרשומת מישיבת הועדה המשותפת לבריאות וסביבה. הישיבה התקיימה בכנס שדרות – ישראל לחברה, לפני שנה.

    היו"ר דב חנין:

    ההערה היא נכונה ובאמת יש לפעמים דברים שמנפחים אותם כמו הנושא של הסודנים בערד, שמנופח מעבר לכל פרופורציה, אבל טוב לשמוע את הדברים ולשים אותם לפעמים במקום.

    אדוני, אני רוצה לשאול אותך על נושא נוסף שרלוונטי לערד, ומאוד מטריד אותנו והוא הנושא של תכנית להקמת 11 ישובים מסביב לערד, שלפחות הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שיישובים כאלה בסופו של דבר הם דרך להוציא אוכלוסיות חזקות מתוך העיר לפריפריה שסביבה ואז אני מבין שאדוני והצוות, וראש העירייה החדשה, שזו ההזדמנות לברך אותה, נכנסו בהרבה תנופה ורצון לשנות ולשפר את המצב של העיר ערד, האם אתם לא חושבים שהדבר הזה יגרום לכם נזק קשה?

    מקסים אוקנין:

    מפאת כבוד הוועדה אני אשתמש במשפטים נימוסיים, אבל החלמאות שהביאה את ההיסטריה לתכנית הזו היא פשוט חלמאות. אף אחד לא התייעץ עם העירייה, אף אחד לא דיבר עם נבחרי הציבור, אף אחד לא שיתף את עיריית ערד. בבדיקות שנעשו במשרדי הממשלה, זו תכנית מאוד ישנה, של משרד החקלאות בכלל והחטיבה להתיישבות וכולם רוצים לתפוס איזה שהיא כותרת, איך מצילים את העיר ערד. מי שהסתכל על הכתבה לפני שבועיים, חצי עמוד, מצד ימין, ידיעות אחרונות, איך מצילים את ערד, כי יש אלפי סודנים ויש בורחים והעיר במשבר, ומישהו שמסתכל בליבת הכתבה, לא דובים ולא יער. זאת ההתייחסות לתכנית. התכנית הזויה, התכנית היא תכנית מגרה, או תכנית מדף, שככל שמישהו שחפץ באיזה שהיא כותרת, אז הוא מעלה אותה שוב. אנחנו הבענו מחאה מאוד קשה, המחאה גרמה שהתכנית הזאת לא עלתה בישיבת הממשלה, כי מישהו רצה להעלות את זה. זה בעניין איך תכניות, אבל אדוני מכיר את זה מהמשכן שהוא יושב בו, כשמישהו רוצה לתפוס כותרת, אז הוא מעלה תכנית ישנה. התכנית היא תכנית הזויה, אנחנו הבענו התנגדות מאוד קשה. תכנית להקמת יישובי לוויין לכאורה תפגע בעיר ערד, התושבים החזקים שיושבים היום בעיר ערד ייצאו. כשפתחו את עומר, מיתר ולהבים תראו מה קרה לבאר שבע. אנחנו לא מתנגדים אם זאת היתה תכנית ליישובים חקלאיים, כמובן שאנחנו מדברים גם על היישובים של הפזורה, שאמורים לתת פתרון לחלק מהיישובים הלא מוכרים, אבל שוב, יש התנגדות של עיריית ערד וההנהגה לתכנית הזאת, היא תכנית גרועה, היא הזויה, היא הוגשה בחלמאות לתקשורת. כמובן שכל תכנית או הצעה, או איזה שהוא רעיון, כדי להציל את הנגב המזרחי…

    חשוב להדגיש בפני החברים, ערד היא היישוב האחרון בנגב המזרחי, מבאר שבע לערד, למעט היישובים של המגזר הבדווי, אין ישובים יהודיים ואנחנו נמצאים בסכנה, גם ביטחונית, 7 קילומטרים ממבואות דרום הר חברון ובואכה ים המלח, זה היישוב האחרון. אז יש את התכנית להקים את העיר כסיף, ואנחנו הבענו את התמיכה, כי כסיף לא בנויה מ-11 יישובים. אנחנו תומכים בעיר כסיף, אנחנו חושבים שזה יגרום להבאת התיישבות יהודית לנגב המזרחי, זה טוב, אנחנו חושבים שזה יקדם את הנושא של התשתיות, אנחנו חושבים שזה גם יקדם את הנושא של הביטחון, כסיף תשב על הציר של דרום הר חברון, ג'ומבה, ציר ההברחות, חברי מכיר את הנושא הזה, אבל בסך הכל בנושא של התכנית, יש התנגדות חד משמעית של הנהגת העיר, העיר, אף אחד לא התייעץ איתנו, אף אחד לא דיבר איתנו, אף אחד לא ביקש מאיתנו התייחסות. התנגדות מוחלטת.

  2. בתיה רודד הגיב:

    תודה על דבריך המאלפים
    דברי לפני וועדת בריאות וסביבה בכנס שדרות, בדונה במבואות ערד:
    ביום 30 באוקטובר 2011, אישרה הממשלה את תכנית "הצלת" ערד באמצעות "הקמת כעשרה יישובים קהילתיים בני 500-300 משפחות כל אחד".
    המטרה –
    "במסגרת החזון הציוני להפרחת הנגב, ובהתאם למדיניות הממשלה לפיתוח, קידום, משיכת אוכלוסייה והגדלת היצע הדיור בפריפריה, אגב העתקת מחנות צה"ל לנגב".
    ההחלטה מעלה מספר תמיהות:
    • האם ערד אינה נכללת במסגרת החזון הציוני?
    • האם לא ניתן להגדיל בה את ההיצע לדיור?
    • מדוע לא נכללה ביעדי הפיתוח לקראת הקמת עיר הבה"דים?
    החלשתה של ערד
    נראה, כי למדינה מגמה המחלישה את ערד:
    • מכרה הפוספט – שדה בריר
    • העיר החרדית כסיף
    • אתר אפעה
    • שדרוג כביש 31 באיחור ובאיטיות
    • ארנונה מליקית (מיקום שגוי)
    • מועצה אזורית מבואות ערד

    – ההחלטה סותרת את כל תוכניות המתאר
    – את העקרונות בשמם עלתה המחאה החברתית
    – את דו"ח טרכטנברג הממליץ על קידום מדיניות כוללת לחידוש ופיתוח המרחב העירוני
    – היא יקרה לאין ערוך מהשקעה ביישובים קיימים
    – זוללת שטחים פתוחים
    – מעצימה את העימות עם הבדווים
    – נעשתה ללא שיתוף ציבור תושבי הנגב
    ערי הפיתוח בנגב מצויות בתחרות קשה עם –
    • אזור המרכז
    • עם היישובים הקהילתיים בנגב
    • הרחבות המושבים והקיבוצים
    • אפליה תקציבית מתמשכת והזנחה רבת שנים
    • מדיניות דיור מחלישה
    הן מנסות להפוך לאבן שואבת לאוכלוסייה המחפשת
    • איכות חיים ואיכות סביבה
    • מקורות תעסוקה מגוונים יותר, פרט לתעשיית מכרות מנצלת
    • איכות גבוהה ומגוון של שירותים וחיי תרבות
    • יציבות, שביעות רצון וגאווה מקומית
    • התוכנית סותרת את עקרונות הסדרת היישובים הבדווים
    הנזק שייגרם לערד
     רק לאחר קבלת ההחלטה יערך תסקיר חברתי-כלכלי וההשפעה על העיר ערד – מאוחר מידי
     ערד תתרוקן מאוכלוסייה מבוססת
     החבל יפחית מההשקעה המצומצמת גם כך בערי הפיתוח
     גישה זו חושפת את הדעה השלילית של הממשל על ערי הפיתוח כמקום שאינו ראוי למהגרים מהמרכז
     תעמיק עוד את הפערים החברתיים-כלכליים בנגב בין מועצות אזוריות לערי הפיתוח – העושר בידי מעטים
     יגבר המתח עם הבדווים
     עומס יתר על תשתיות, בפרט כביש 31 העמוס ביתר אם לא יסתיים שדרוגו במועד
    הגיעה העת –
     לחדול מכיבוש המרחב המעצים את ההזנחה ומעמיק את העימות המתמשך
     לחדול מהפרוור ולהשקיע בערים הקיימות, כפי שמקובל כיום בעולם המערבי
     לדאוג לתעסוקה מקדמת ולא ליישובי לינה
     להיצמד לתכנון מקצועי על פי עקרונות דמוקרטיים

  3. פינגבאק: מקבץ לינקים לאמצ"ש | עוד בלוג תל-אביבי

  4. פינגבאק: חברי הכנסת האורבניים – קואליציה | עוד בלוג תל-אביבי

  5. פינגבאק: מסרב ליישוב מחדש | עוד בלוג תל-אביבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s