יש כבר הרבה דיור בר השגה, אבל הוא לא מיועד לאנשים

בשבוע האחרון שוב עלה נושא הדיור לכותרות. בכנסת עברה הצעת חוק שקשורה לנושא דיור בר השגה בקריאה טרומית ובשכונת התקווה נעצרו אנשים בהפגנה נגד פינוי מאהלים. מדובר בנושא כאוב ושורשיו טמונים בכשל שנובע מרגולציה קיצונית שלא מאפשרת יצירת מגורים חדשים זולים (דירות קטנות בלי חניות) שעלויות התחבורה שלהן נמוכות (שלא צריך רכב לכל מבוגר בהן) ועל כך כבר הורחב בעבר בבלוג. אבל, בניגוד למדיניות הדיור לאנשים, ישנן בינינו ישויות מתקדמות בעלות זכויות יתר שלהם העירייה והמדינה מעדיפות לדאוג בהרבה כך שיכולו למצוא מקום לשים בו את הראש בלילה. כן, אני מתכוון למכוניות (של-60% ממשקי הבית בעיר שלנו יש, כולל למשק הבית בו נכתב הפוסט הזה). האנשים יכולים להילחם ולהיאנק תחת עול הדיור, אבל למכוניות מגיע פיקוח על מחירים וחנייה מוזלת, פשוט כי הן מכוניות ולא בני-אדם.

הדוגמה הכי בולטת היא כמובן מחירי החנייה בכחול-לבן ברחבי ישראל. מדובר בנכס ציבורי (בבעלות העיריות השונות) אשר מחירי ההשכרה שלו מפוקחים ומחיר המקסימום שלהם (לפני הנחות שונות) הוא כ-5.50 ש"ח לשעה בכל הארץ בכל הרחובות. גם במרכז תל-אביב וגם בשולי בנימינה מחיר המקסימום הוא אחיד. את המחיר קובעת מדינת ישראל (באמצעות משרד התחבורה) ועליו מתווספות בדרך-כלל שלל הנחות (חנייה חינם/מוזלת לתושבים ועוד). מעבר לכך, כל החנייה הציבורית בשעות הלילה היא בחינם. תארו לכם עכשיו שהעיריות היו מנהלות כך את תחום הדיור בישראל – יותר מ-50% מהדירות היו בבעלות העיריות ומחיר המקסימום להשכרת חדר למגורים (אותו הייתה קובעת המדינה באמצעות משרד השיכון) היה אחיד בכל הארץ והיו הרבה מאוד הנחות (מגורים חינם ברוב הארץ ומחיר מסובסד מאוד באזור שקרוב למגורי ההורים), ואם היית מצהיר שאתה נמצא בדירה רק בשעות הערב, היית מקבל את הזכות לגור בה בחינם. העלות הגבוהה שטמונה במחיר החנייה הנמוך וכן השינויים שיקרו בעתיד כבר נידונו פה.

אבל, זה אינו המקום היחיד בו מגורי מכוניות מקבלים סבסוד בעוד שמגורי אנשים מסופקים במחירי שוק לכאורה. העירייה בעצמה בונה מגורים למכוניות ולאחר מכן מסבסדת למכוניות מהאזור את המגורים בבית המלון החדש שנבנה להן על חשבון כלל הציבור. כזה הוא המקרה של חניון הבימה, שאין כמוהו לייצג את האבסורד במהלכים הפוליטיים הקשורים לסבסוד המגורים במרחב העירוני. תארו לכם שבמקום בית ל-1,000 מכוניות העירייה הייתה בונה בתים ל-1,000 אנשים בשדרות רוטשילד ומחליטה אז לתת הנחות ל-450 מתושבי האזור לרכישה דירה. אז אמנם, לנטות אוהל במרחב הציבורי ולגור בו הינו דבר אסור ובסופו של דבר הרשויות פועלות לפנותו, גם בכח, אם צריך. אבל לתת למכוניות לישון במרחב הציבורי הוא מעשה שגרה יומיומי שאותן רשויות אלימות מעודדות ומתגמלות. ואם יושבי מאהל התקווה חפצים למצוא מקום לשים בו את הראש בסוף הלילה – שיקנו מיניואן ויגורו בו. הרבה יותר זול מדירה ועם סבסוד רציני לחנייה וניתן להעמיד אותו על כל מדרכה ללא הפרעות מהפקחים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, דיור, חניה, תחבורה, תל-אביב, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על יש כבר הרבה דיור בר השגה, אבל הוא לא מיועד לאנשים

  1. נחום כהן הגיב:

    גם לקנות מיניוואן או כל וואן אחר עולה כסף, והוא נושא מיסוי ממשלתי נכבד מאד, גם בקניה, גם כל יתר המיסוי. כבר הסברתי שדיור בר השגה ברוב העולם מוחזק ויזום על ידי השלטון המקומי, והדרך היחידה לעשות אותו היא לגרום למנהל מקרקעי ישראל להעביר את הקרקע הדרושה לעיריות. כאן ינהלו הדיור בשותפות עם עמותות ציבוריות.
    אין הדבר קשור לחנית מכוניות. בגלל תכנון לקוי בכל הארץ, היא עשויה משכונות מנותקות, שאין לגור בהן ללא מכונית, כי פיזורן המכוון של כל האוכלוסיות איננו מאפשר פתרון תחבורתי אחר. תחשוב על השגיאות התכנוניות בבנית פרוורים, שכונות, ערי שינה, כולן מנותקות. נדמה לי שאתה כתבת על כך. המצב של בעיות חניה ותחבורה היא שגיאה ענקית של תכנון. המכונית לא אשמה, השילטון אשם בפיזור לא נבון, בעזרת מתכננים לוקים בראית העירוניות.
    במקום להציע דירות במקום חניות, תצביע על הסיבות לכך, אנשים לא גרים בעיר, הם פוזרו אל ערי שדה שכונתיות התלויות בכביש.

  2. תכנון של פרברים הוא דבר חשוב, אבל לא רק. ברמת גן ובגבעתיים יש שימוש רחב מאד במכוניות , למרות שיש בהם איזורים צפופים למדי (למעשה שתי הערים צפופות יותר מתל אביב בכל פרמטר שתרצו (תושבים לשטח, מספר תושבים ממוצע לרחוב וכו').
    את הפרבור קשה לשנות, אבל זה שמסרו עוד ועוד שטחים לידי מולך המכונית, והזנחיו את התחבורה הציבורית ואת הקמת תשתיות האופניים זה כבר סיפור אחר. למזלנו הדלק מתייקר ואיתו מתחילים ליפול האסימונים.

    הנה לדוגמה
    http://www.themarker.com/news/1.1612372

  3. פינגבאק: הדייג – לקט המלצות קריאה מס’ 65

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s