ובקטגורית הסרט הדוקומנטרי

קבלו בהקרנת בכורה את הסרט "אגדת דשא" אשר הופק ע"י עמותת מרחב בסיוע המשרד להגנת הסביבה ועוסק בגזי חממה, פרבור ועירוניות. כוכב הסרט הוא ידידי, פרופ' הלל שוקן, בתפקיד עצמו. הסרט מסביר בשפה קלילה (ובעברית) את אתגרי הסביבה והחברה של ישראל באספקט התכנון העירוני. מדובר בהישג בלתי מבוטל וסחתיין לכל מי שהיה מעורב:

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

21 תגובות על ובקטגורית הסרט הדוקומנטרי

  1. נחום כהן הגיב:

    סרט שכולם יכולים להבין, ובכל הרמות. חשוב להפיץ אותו לכל בתי הספר לאדריכלות.

  2. עודד הגיב:

    פרופ' הלל שוקן הוא אדם מעמיק, רציני ובעל ידע נרחב. דווקא בשל כך לא ברור מדוע השתתף בסרטון הנוטה להצגת צד אחד של המטבע.

    מאז ומעולם קיימות מגמות סותרות של התיישבות צפופה מול התיישבות מבוזרת, כשלכל אחת ממגמות אלו יתרונות וחסרונות והיא הולמת אופי וצרכים שונים. ("עכבר הכפר ועכבר העיר בדרכים" http://way-togo.com/story-349)

    הסרטון מתעלם למשל מכך שהיתרונות של העיר מובילים למחירי קרקעות גבוהים לעומת הפרברים, ומהכוחות הכלכליים מניעים תנועה לפיתוח קרקעות זולות מחוץ לערים. ("נתורי קרתא סביבתיים בעולם מודרני" http://www.way-togo.com/article-231).

    הצגת העיר כמקום בו נסיעה מהבית למקום עבודה נערכת תוך רבע שעה באופניים או בתחבורה ציבורית נוחה, אינה משקפת מציאות, המורכבת מתדירות נמוכה של אוטובוסים, מקווים התקועים בפקקים, או ממסלולים מפותלים המתעכבים תדיר להעלות ולהוריד נוסעים. ביום שגרתי זמן הנסיעה ברכב פרטי מפאתי תל אביב החוצה למרחק של כ 50 קילומטרים עשוי להיות זהה לזמן הנסיעה מפאתי תל אביב ללב העיר – מרחק של כ -10 קילומטרים.

  3. לרמן הגיב:

    מחירי קרקעות גבוהים יותר לאו דווקא אומרים שמחירי הדיור גבוהים יותר. בית בודד של 100 מ"ר על חלקה של חצי דונם בצפון תל-אביב יעלה יותר מדירה של 100 מ"ר בבניין עם 10 דירות בדרום תל-אביב על חצי דונם. אבל שווי הקרקע יהיה גבוה יותר בדרום תל-אביב.

    הסרטון דווקא לא מתעלם ומציג את גישת התכנון הישראלי ככזו שמעודדת פרבור רב. ואכן, רכב פרטי ככלי תחבורה במרכז העיר זה מתכון לאיטיות כמו שמודגם בסרטון.

  4. מעין הגיב:

    סרטון מקסים! יש בו משפט מוטעה אחד: "פחמן דו-חמצני הוא רעיל ומזיק". פחמן דו חמצני הוא לא רעיל, הוא גז חממה והתורם העיקרי להתחממות הגלובלית. חשוב להבדיל בין זיהום אוויר וגזי חממה – השפעתם שונה.

  5. אביב הגיב:

    יש מספר שגיאות צורמות בעברית ("שתי מיליון") אבל בגדול אחלה סרט. כן ירבו.

  6. מעין, כמו שגילו האסטרונאוטים של אפולו 13, פחמן דו חמצני יכול להיות רעיל (זה פשוט תלוי בריכוז) , אבל כן – בריכוזים של הערים שלנו, פחמן דו חמצני אינו רעיל. (לעומת זאת פחמן חד חמצני שנובע מאותה תגובה כימית הוא דווקא מאד רעיל).

  7. עודד רוט התכוון בוודאי לקשר למאמר הזה שדן לחיוב את הפרבור.

    נתורי קרתא סביבתיים בעולם מודרני
    http://www.e-mago.co.il/Editor/bikoret-2771.htm

    אני חייב לציין שזה לפחות מעודד לראות מישהו שהולך נגד הזרם ותומך בפרבור במקום להתנגד לו. לפחות יש עם מי להתווכח.

    למרות זאת, המאמר מלה שגיאות כרימון. הוא מניח הנחות סמויות כמו –
    – שמחיר הפרבור והדיור בו ומחיר התחבורה משולמים במלואם ללא עלויות חיצוניות (כך שהצרכנים בוחרים בפרבור ומשלמים עליו את המחיר המלא).
    – שאין שיקולים אחרים (כמו משק המים שלנו – לדוגמה הרס אקוויפר החוף).
    – שהמחיר היחיד שחשוב הוא מחיר הקמת הדיור (ולא תחזוקה של הדיור והתשתיות שקשורות בו).
    – שמחיר הדלק ישאר זול כפי שהיה במהלך המאה ה-20.
    – שקרקע חקלאית היא מין מוצר מותרות (שכן בעולם של דלק זול וצמיחה כלכלית מתמדת, ופערים בין העולם העשיר לעני , קל לייבא מזון ממדינות אחרות).
    – שהבעיות האפשריות העיר (כמו פקקי תנועה) לא קשורות להחלטות של אנשים איפה לגור (בעיר או בפרבר) ואיך להתנייד.

    עודד, הערים בישראל אינם מקום נוח להתנייד בו. לא ברכב פרטי ולא בשאר האמצעים, לא בגלל הצפיפות שלהם (שאינה גבוהה) אלא בגלל שצפיפות גבוהה היא תנאי חשוב אבל לא מספיק להספקת שירותים עירוניים ותחבורה טובה. אם במקביל אתה מקצה כמעט את כל המרחב העירוני למכוניות, בלי שבילי אופניים, בלי תחבורת מעברים, ובלי מסלולי אוטובוסים – התוצאה היא – באופן לא מפתיע – ערים פקוקות.

  8. עודד הגיב:

    דרור,

    המאמר אינו דן את ה-"פירבור" לשלילה או לחיוב ואינו מקיף את מלוא השיקולים המעורבים בסוגיה המורכבת, אלא מציין שיקולים סותרים המצויים במסמכי מדיניות ממשלתיים ומושכים לכיוונים מנוגדים.

    המאמר מציין את המקורות הסותרים. מסמכי התכנון של משרד הפנים מעודדים מדיניות של ציפוף שימושי קרקע, ומנגד מסמכים של משרד הבינוי והשיכון מעודדים ביזור מטעמי "דיור בר השגה" ומסמכי מדיניות של משרד המסחר והתעשייה מעודדים הקמת מפעלים בפריפריה מטעמים כלכליים והגדלת מקומות התעסוקה. בנוסף קיים בישראל שיקול בטחוני לעידוד יישובי ספר.

    אני בעיקר בעד הצגת הנושא מזוויותיו השונות, ובעד מתן חירות והזדמנות לכל אזרח להתגורר ולחיות בסגנון החיים המועדף עליו.

  9. עודד,

    אתה כותב
    "את ההסברים לחיזוק הפרברים ניתן למצוא בישראל במסמכי מדיניות שונים המעלים על נס שיקולים העומדים בסתירה לשיקולי ציפוף העיר.
    שיקולים אלו כוללים
    – שאיפה לספק לכל תושב דיור בר-השגה,
    – שאיפה לספק מקומות תעסוקה ולדרבן את הכלכלה,
    – ושיקולי מדיניות יישוב הארץ ואזורי הספר. "

    הספקת דיור בר השגה
    דיור בר השגה הוא דבר חשוב, אבל לספק לאנשים "דיור-בר-השגה-שבו-קשה-מאד-לחיות-ולהתפרנס-ללא-2-רכבים-פרטיים" הוא דבר אחר לגמרי.
    העלויות הנסתרות של מחיר הקניה דיור בר השגה בפרברים הן עלויות החזקה גבוהות מאד של הדיור הזה ועלויות תחבורה (אני מניח שאתה מכיר את אינדקס התחבורה-דיור שמפותח בימים אלה ומצביע על כך שהמחיר
    ה"זול" של דירות בפרברים, הוא זול רק כל עוד מתעלמים ממחיר התחבורה.

    אבל אפילו מדד זה מקטין את העלויות שמושתתות על החברה מצד שוכני הפרברים – עלוית תחזוקת כבישים, ביוב, חשמל, טלפוניה, שיטור ואפילו נותני שירותים עירוניים.
    המשק כולו משלם מחיר יקר על הדיור הזול. אם היו משיתים על תושבי הפרברים את "הדיור הזול" הוא היה עוד יותר יקר.

    – דרבון הכלכלה
    – אם הוצאה של 45 מילאירד ש"ח בשנה על עלויות חיצוניות ועוד הוצאה של 60 מיליארד ש"ח על הוצאות ישירית (שחלקן הגדול יוצא מחוץ לארץ – לדוגמה לשם קניית דלק וחלקי חילוף) נחשב
    עידוד הכלכלה – אז כנראה שיש איזה אי הבנה כאן.
    זאת ועוד. כלכלות התלויות בדלק זול וברכב פרטי יסבלו בתקופה הקרובה. ה

    בשנת 2005 פרסמה סוכנות האנרגיה של ארצות הברית דו"ח בשם "הגעה לשיא של תפוקת הנפט העולמית: השלכות, הקלה וניהול סיכונים". [19] הידוע מאז בשם דו"ח הירש.
    הדו"ח מצהיר כי:
    "ההגעה לשיא של תפוקת הנפט העולמית מציגה בפני ארצות הברית והעולם בעיית ניהול סיכונים חסרת תקדים. עם התקרבות השיא, מחירי הדלקים ותנודות המחירים יעלו באופן דרמטי, וללא התמודדות מתוזמנת, המחירים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים יהיו חסרי תקדים. יש אפשרויות ריכוך זמינות הן בצד ההיצע והן הביקוש, אבל כדי שיהיה להם השפעה מקיימת, יש להתחיל בהן יותר מעשור לפני השיא."

    במילים שלי – מי שישקיע בהשקעות התלויות באנרגיה זולה יתקע עם ההשקעות האלה ויצטרך לפתח תשתיות אחרות, (שגם הם צורכות אנרגיה – כמו בניית בתים, תשתיות תחבורה, חשמל, מים וכו')) בדיוק כאשר הכלכלה שלו מפרפרת כמו דג מחוץ למים בגלל מחסור באנרגיה.

    יישוב הארץ
    אם הפיכת ישראל לפרבר אחד גדול במשולש גדרה, ירושלים, חיפה זה "יישוב הארץ" ?
    – האם הרס שיטתי של שטחי חקלאות ושל בסיס משק המים שלנו זה "יישוב הארץ"?
    – אין קשר בין התיישבות בבאר שבע או בחיזוק ערים קיימות כמו קריית שמונה , לבין השאלה של בנייה צפופה עם תח"ץ מול בניית עוד פרברים.
    – אם רוצים בעיות פשיעה כמו בארצות הברית (בין היתר בגלל שהכוח המשטרתי פרוס על פני שטח עצום ודה פאקטו אותו כוח שוטרים צריך לטפל במרחב גדול בהרבה, ותלוי עד העצם במכוניות) – זו דרך מצויינת ליישוב הארץ.

    "אני בעיקר בעד הצגת הנושא מזוויותיו השונות, ובעד מתן חירות והזדמנות לכל אזרח להתגורר ולחיות בסגנון החיים המועדף עליו."
    – אני בעד, שלפני שנדאג לשאלות של "סגנון חיים" נדאג לחיים, לדעי הצרכים של הדורות הבאים קודמים לרצונות ולגחמות של הדור הנוכחי.
    – לדוגמה לפני שאנחנו מזהמים , ממליחים וסתומים את אקוויפר החוף כדי לתת לכל אחת את היכולת לחיות בסגנון החיים המועדף עליו, עדיף לתת לדורות הבאים את היכולת לשתות מים, ועל ידי כך להנות מהזכות לחיות.
    – גם אם אתה לא מקבל את עמדתי, בקשר לדוררות הבאים, אין שום סיבה שאנשים יחיו בצורה מוסיימת ויטילו עלויות כבדות על החברה כדי שאנשים אחרים ישלמו. לדוגמה יבחרו לנסוע במכונית כל היום, כאשר את מחיר הזיהום מקבלים תושבי הערים מצד אחד ותושבי חיפה (בתי הזיקוק) מצד שני.
    – שלא לדבר על רוכבי האופניים שצריכים פשוט לקבל את בחירות סגנון החיים האלה גם במחיר חייהם.

  10. דניאל הגיב:

    סרט נהדר, אבל הייתי מעדיף שהוא יתמקד טיפה פחות בגזי חממה.
    בזבוז הזמן שלנו, הצורך להכנס לאוטו לכל דבר, העלויות הנלוות בהחזקת רכב, בזבוז השטח, יוקר המחייה והיעילות הכלכלית שבמגורים בערים נימוקים הרבה יותר משכנעים בעיני מאשר הפחדות על פחמן דו חמצני.

  11. מעין הגיב:

    למעשה, אם כבר הפחדות עדיף לדבר על זיהום אוויר מכלי רכב והתחלואה שהוא יוצר ולא על גזי חממה:
    http://www.sviva.gov.il/bin/en.jsp?enPage=BlankPage&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=plitot__mezahamim_cars&enZone=plitot__mezahamim_cars

  12. סרטון מעולה.

    אם כבר הפחדות מה דעתכם על 105 מיליארד ש"ח שהולכים כל שנה לפח ? (סכום כסף השווה לתקציב הבטחון + החינוך + הבריאות).
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA

    ולמעשה 105 מיליארד ש"ח זו הערכת מינימום (בלי לדוגמה עלויות של תת פעילות גופנית או עלויות תשתיות שהלל מדבר עליהן).
    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%A8

  13. דן הגיב:

    ברמת ההסברה, הסרטון מצוין ומסביר באופן פשוט וברור את בעיות הפרוור (על אף שאם השיקול הוא חינוך והסברה, עדיף שהיה מתמקד פחות בהיבטים הסביבתיים ויותר בתועלת האישית של כל אחד מצמצום הפרוור).

    עם זאת, שיתוף הפעולה עם לחיאני ועיריית בת ים צורם מאד משתי סיבות ונותן טעם רע מאד לסרטון גם ברמת ההסברה וגם בשאלת הצביעות שעולה ממנו:

    1. צריך לשאול האם ראוי שעמותת מרחב תעשה סרטון משותף עם ראש עיר שרק לפני חודשים ספורים הומלץ על ידי המשטרה שיועמד לדין באשמות עבירות שוחד, מירמה והפרת אמונים, והלבנת הון. לאור אמות המידה שהוצגו כאן בבלוג בנוגע לפעילות של חברים בקואליציה של חולדאי הנחקרים במשטרה (אפילו עוד לפני שהייתה המלצה או כתב אישום), נראה שיש להחיל את אמות המידה הללו על אחת כמה וכמה על ראשי עיר מכהנים ובוודאי כאשר עושים שיתוף פעולה איתם ומעמדים אותם בראש מערך הסברה של העמותה.
    2. הבעיה הגדולה יותר – וזה באמת מטריד – שהסרטון מומן/מופק על ידי עיריית בת ים ובו לחיאני מדבר ארוכות על "עירוב שימושים" ומילים יפות אחרות, אבל הלכה למעשה למרות שיש כמה נקודות שהעירייה לכאורה פועלת בתחום, בפועל רוב הפעילות שבאמת משפיעה על העיר הפוכה מזה – אז איך בדיוק עמותת מרחב משתפת פעולה עם מי שפועל נגד האינטרסים שלה? האם זה היה שווה את ההפקה המשותפת איתם?
    אני מציע לך לעבור היטב על כל פרוייקטי הפינוי-בינוי המזעזעים שעיריית בת ים מקדמת בימים אלו ברחבי העיר בממדים עצומים (זה שלעצמו לא רע, אבל התוכניות ברובן לא טובות). "ראשון לציון מערב" קטן על רוב הפרויקטים הללו שמאופיינים לרוב במגדלי ענק של 40-45 קומות של מגורים בלבד לצד מדשאות ריקות – גם באזורים מרכזיים כמו רחוב יוספטל בעיר או אזורים דומים.

    חשוב להדגיש שאין לי שום דבר אישי נגד לחיאני או נגד בת ים (באופן כללי הוא ראש עיר שקידם מאד את העיר), אבל לפני שעושים שיתוף פעולה עם גורם מסוים, צריך לשאול לפני שמקבלים את המימון ממנו (או גם בלי מימון, עצם שיתוף הפעולה בהפקה – על אף שאתה "העלמת" את העובדה הזאת בפוסט שלך) מי הגורמים האלו, מה האינטרסים שלהם והאם באמת ראוי לשתף פעולה איתם.

  14. לרמן הגיב:

    כמה הערות. ראשית, לא היה לי כל חלק בהפקת הסרט. אמנם, אני חבר בועד המנהל של מרחב וידעתי שיש סרט שמוסרט ומצולם במימון עיקרי של המשרד להגנת הסביבה, אבל לא הייתי מודע לשאר הפרטים, כל שקשה לי להתייחס לכל ההערות. אין לי מושג מה הייתה המעורבות של עיריית בת-ים בסרט.
    ההתמקדות בגזי החממה נובעת ככל הנראה מהקול קורא של המשרד להגנת הסביבה שהתמקד בנושא הזה.

    לגבי בת-ים – מבחינה עירונית, אין ספק שעיריית בת-ים עושה ותעשה עוד מלא טעויות אנטי-אורבניות. ובכל זאת, באופן יחסי לשאר העיריות בארץ היא מספר אחת בהבנה אורבנית, אפילו יותר מעיריית תל-אביב-יפו. הפיתוח המסיבי המתוכנן לאזור התעשייה הדרומי הוא ממש עירוב שימושים קלאסי המזכיר חלקים מסויימים בונקובר. באופן אישי, אני חושב שאף אחד מהפרוייקטים של הפינוי-בינוי לא יצא לפועל בבת-ים וגם במקומות אחרים.

    אני חייב להגיד שהחברים של חולדאי (וולוך, ויסנר ושייקה דרורי מהקדנציה הקודמת) קיבלו פה התייחסויות כי זה בלוג שעוסק בתל-אביב בעיקר ואני עוסק בתל-אביב בעיקר והם גם הורשעו (לויסנר יש כבר איזה כמה הרשעות חוץ מהאחרונה הקשורה לנכס בנחלת יצחק). אם זה היה בלוג בת-ימי אני מניח שעיריית בת-ים הייתה מופיעה פה הרבה יותר. אני מקווה בשביל לחיאני (וגם בשביל בת-ים) שבניגוד לוולוך, ויסנר ודרורי הוא לא יורשע.

    לסיום, דן, אשמח לקבל ממך פוסט אורח ובו ביקורת על הפרוייקטים האלה. אני לא בטוח שהם אנטי-אורבניים כמו שאתה חושב. לפחות לפי ידיעתי יש כרגע ניסיון לייצר בעתיד ביוספטל חזית מסחרית רציפה בחלק משמעותי מהרחוב (שכיום דומה מאוד לדרך נמיר בחוסר העירוניות שבו).

  15. דודו הגיב:

    הנושא חשוב מאין כמוהו וזה גם בהחלט חשוב שאדר' הלל שוקן מרצה על העקרונות של העירוניות המתחדשת ודרך חיים "נכונה יותר" רק חבל שהוא לא יישם זאת בבניינים שהוא עצמו תכנן כגון: מוזיאון המדע בגבעת רם שתכנונו מתעלם כמעט לחלוטין משדרות רופין ולא מייצר חיבור משמעותי שיכול להשתלב בתכניות עתידיות לפיתוח הרחוב.
    בעבר כתב אדר' שוקן שהיכל התרבות בת"א הינו הבניין המוצלח במדינת ישראל מיום הקמתה. "מעטים אולמות קונצרטים בעולם שבהם מתקיים קשר טוב כל כך בין פנים הבניין והסביבה שמחוץ לו ובין המבואה לאולם עצמו". אם כן מדוע הוא לא פעל ליישם זאת באולמות קראון בתיאטרון ירושלים כאשר היה אדריכל קרן י-ם?, הרי גישה זו שהוא דוגל בה יכלה להציל מעט מהשיממון האורבאני שנקרא תיאטרון ירושלים. קל לדבר וגם מאוד אופנתי, אך קשה מאוד ליישם ולא רק בגלל מינהל התכנון בישראל……….

  16. הלל שוקן הגיב:

    כל הכבוד דודו. אכן ביקורת מוחצת על המוזיאון והאולם בירושלים וכל מה שאומר עכשיו יוכל לשאת את הכותרת: ״תירוצים במשטרה״. ובכל זאת, אנסה, בתקווה שאינך מחפש רק התנצחות.

    1. כשתכננו, ארי אברהמי ואנכי, את המוזיאון למדע הייתה קיימת תכנית שהכין משרד ספקטור עמישר שדרשה בינוי שאינו מתנשא מעל למפלס דרך רופין ושגגותיו מהוים המשך ישיר למדרכת הרחוב. למזלנו, זו הייתה תכנית אב שהוכנה כחלק מתכנית להרחבת מוזיאון ישראל, אני מדבר על תחילת שנות ה-80, ונדרשנו להכין תב״ע שמכוחה ניתן יהיה לבנות ברצועת המוזיאונים. ניסינו בכל כוחנו, שהיה זעום כמו שהוא היום, לשכנע את מתכנן המחוז ומהנדס העיר דאז שרצוי שבנייני ציבור גם יראו מרחובותיה הראשיים של עיר אך כל נסיונותינו עלו בתוהו. כולם חששו מכך שהמוזיאונים החדשים יסתירו את המבט מרכב חולף על מוזיאון ישראל. הסברנו שהמבט מוסתר ממילא על ידי העצים אך לשווא. לבסוף נקטנו בשני צעדים: הטעינו במכוון כדרשנו שגובה גגות הבניינים לא יעלה על מפלס דרך רופין וציינו את המפלס האבסולוטי המחייב כמפלס בצומת הכניסה לאוניברסיטה שהוא גבוה בכ-3 מטר כמדומני ממפלס הדרך לאורת מגרש המוזיאון למדע. כך איפשרנו למוזיאון לבלוט לגובה של קומה מעל הדרך. וכן, בחרנו להרחיק את מבנה המוזיאון למדע מדרך רופין ויצרנו במרווח שנוצר. את שטחי התצוגה החיצוניים של המוזיאון וזאת על מנת שההולך לאורך דרך רופין יוכל לצפות בחזיתות הבניין השקופות מחד ובפעילות האנושית מאידך. היה גם טריק נוסף בתב״ע. קבענו שגובה הבניינים יהיה תשעה מטר מהרחוב האחורי (המקביל) וכך, כשזה עולה לקראת המפגש עם צומת האוניברסיטה עילו הבניינים הסמוכים איתו אל מעל לדרך רופין. זה בודאי יגביר את החשיפה של המוזיאון למדע לכשיתפתח לכוון הצומת. עד כאן המוזיאון ועכשיו, אם יש לך כוח, לתיאטרון.

    2. כשנכנסתי לתפקידי בקרן ב-1982 היו תכניות קומפלקס קראון גמורות והמכרז היה בעיצומו. מנהל האגף הטכני דאז, אילן ספיר, הטיל עלי ללמוד את תכניות הבניין ולהמשיך ולהוביל הפרויקט למימוש. תוך זמן קצר הבנתי שמדובר בתכנון רע. לאחר שבוע ראשון בתפקיד באתי לספיר ואמרתי לו כך: אם זה עדיין אפשרי, אני מציע לבטל את התכנון ולדרוש מהמתכננים, משרד נדלר נדלר ביקסון גיל, לשנות תכניותיהם מהקצה לקצה. הייתי בטוח שיפטר אותי לאלתר אבל הוא הקשיב לנימוקי וביקש שאעלה אותם בפגישה עם נדלר. תבין, דודו, אני הייתי אז פישר בן 35 ונדלר היה בן למעלה מ-70. אני תכננתי איזה שיפוץ של דירה בבית ישן ונדלר כבר תכנן את חצי המדינה, החצי שיסקי לא תכנן….
    לא אלאה אותך בפרטי הביקורת. הם כללו את האוטיזם הבולט כלפי חוץ אך הצביעו על בעיות חמורות בהרבה בפנים. בעיות שמהם סובל הבניין עד היום הזה. סיומו של הסיפור הוא שנדלר דחה את הביקורת בכעס ועמדתו הייתה שהאילוצים הביאו לתכנון כפי שהוא ולא ניתן לתכנן טוב יותר באתר זה. ספיר לא השתכנע והביא לדיון בהנהלת הקרן בו השתתף גם דן וינד. למי שלא מכיר, זה היה הבונה הגדול של ירושלים אחרי קולק. לזכותו אפשר לזקוף גם את הקמפוס הנפלא של האוניברסיטה העברית בהר הצופים את הקמתו הוא ניהל. בסופו של דבר אמר וינד לרותי חשין: בהנחה שהביקורת נכונה יקח ארבע שנים לתכנן מחדש. את יכולה לעמוד מול התורם עם דחיה כזאת? התשובה הייתה ברורה והפרויקט נבנה.
    ועכשיו, לך תוכיח שאין לך אחות…..(אגב, יש לי.)

  17. דודו הגיב:

    הלל שלום,

    ראשית כל תודה על התשובה העניינית ועד כמה היא לא מפתיעה ומשקפת את התנהלות הרגולציה התכנונית וגם את עולם האילוצים האמיתי.
    גם אם היית מתכנן חזית וכניסה משמעותית מרחוב רופין, אינני בטוח בוודאות שההשפעה הייתה קרדינלית בישימון העירוני הידוע בכינויו כקריית בן גוריון, בגלל עקרונות התכנון שהתוו לאזור בשנות ה-40-50.

    שנית, אינני מתכוון להתנצח והביקורת לא הייתה אישית אלא עקרונית – על עולם התכנון הישראלי, הרגולטורים שלו ויוצאי ובוגרי חלצי האקדמיות. יש לי קשר הן לוועדה המקומית והן לוועדה המחוזית בירושלים, ואני חוזה יום יום בתוצאות התכניות המתהוות והמתאשרות. לדאבוני השיח התכנוני עוסק בספירת מ"ר, באחוזי בנייה, בוידוא שיש דרך גישה לרכב לכל מגרש עפ"י חוק כמובן (וכשמדובר בגישה לרכב חירום זה בהחלט חשוב אבל כאשר מנקודה זו מתחיל התכנון של השכונה או הבניין אזי אנחנו כבר מתחילים רע), בתקני חניה, בפארדיגמות ובתבניות תכנוניות משל המתכנן הוא בורא עולם(ורק לה קורבוזיה, עם תכניותיו, העיז לחשוב שהוא הבן של אלוהים), בספירת הפרשות של שצ"פים ושפ"פים שלא יהיו יעילים ובקושי יתוחזקו, מתכננים עד לרמת החלון ומקבלים כידוע ערים ורחובות ללא עירוניות. ולכל אורך ההליך התכנוני אף אחד לא שואל האם הבניין מתאים ומשתלב בעיר, בסביבתו, שלא לדבר האם הוא מעוצב בצורה נאה?, מה הוא רוצה להיות (מישהו שם יודע או זוכר בכלל מי זה לואי קאהן?). השיח התכונני והאדריכלי הנוכחי הגיע לאן שהגיע כיוון שמוסדות התכנון נגררו אחר גחמות היזמים הרוצים להרוויח עוד מ"ר ואחוזי בנייה(ודורשים מהאדריכלים שלהם שיידעו איך לעשות זאת), וכתגובת נגד ניצבים כעומדים בשער למען "לא ייגנבו" ובכדי שלא ירגישו שדפקו את העירייה ואת העיר(ואת הוועדה המחוזית). וזהו השיח שנוצר: מ"ר, אחוזי בנייה והפרשות לצורכי ציבור. אין שיח על אדריכלות ועירוניות או על השפעת הפרויקט/הבניין/השכונה על המרחב והאם הוא יעשה "טוב" במובן של חיזוק החיים העירוניים כמובן שיש את המשפט השחוק "הבניין מדבר עם".
    מינהל התכנון הישראלי על כל דרגיו עסוק בטכנוקרטיה, בלהיות מפעל לייצור אחוזי בנייה ואישור סטטוטורי של קווי בניין לכבישים בינעירוניים. לא פלא אם כן שאדריכל או מתכנן צעיר היוצא מהאקדמיה עמוס בשלל תיאוריות עדכניות על עירוניות במאה ה-21, עירוניות מתחדשת, עירוב שימושים המדקלם את ג'יין ג'ייקובס בעל פה לבסוף צריך לזרוק את כל זה לפח בשל כניסתו למטחנת הבשר של התכנון הישראלי. שם מה שחשוב זה לבדוק את תקן החניה ולא את "תקן ההחצנה וההשפעה" (של הבניין), אך האם הוא זה שיוכל להשפיע על מהנדס עיר בא בשנים שכבר ראה הכל?!. ובכלל מה מה עם תוצרי האקדמיה שחושבים שמודיעין היא עיר טובה – דוגמא שמנציחה לא רק את הבינוניות של עולם התכנון אלא גם מעידה על האקדמיות שחינכו אותם.
    אני יכול לומר שגם אם נציב פריק של עירוניות כגון לרמן בתפקיד מסויים במינהל התכנון, גם הוא יהיה מהונדס לייצר רפליקה של מודיעין או הר חומה.
    לא פלא שמרבית האדריכלים אינם צריכים לעבוד עם מעוף או שאר רוח כשהשיח כלל אינו על אדריכלות או על עירוניות, כשצריך לעבוד עפ"י פרוגרמה מוכתבת מראש של משרד השיכון, שמייצר מחסני שינה כדבריך, או שצריך לייצר בעיקר למקסם את רווחי היזם.
    הבעיה שלי היא עם אדריכלים ומתכננים שזורקים לפח את כל מה שהם מאמינים בו ומייצרים לרוב, ובמודע, "מוצר פגום" כי צריך בסופו של דבר להתפרנס בעולם התכנון הישראלי והקניבלי.
    בנקודה זו אני מצפה שאתם תדפקו על השולחן או תעמדו על הרגליים האחוריות
    מצגות וסרטונים זה נחמד אך אם מהנדסי העיר שלנו לא קראו את ג'יין ג'ייקובס או התעדכנו במחקר של 20 השנים האחרונות אז אין שום סיכוי שהדברים ישתנו. אם אדריכלים, בכירים ככל שיהיו בעלי מטראז' תכנוני מכובד, מעיזים להציע בשנת 2012 מגדל עם חזית אטומה לרחוב מסחרי מרכזי אזי דבר לא ישתנה.
    ואולי צריך לאסור על אדריכלים לתכנן, בשיפוץ האחרון של הבריכה בכיכר רבין זה עבד לא רע.

  18. לרמן הגיב:

    איזה כיף פה. אני מקווה שנמשיך את השיחה גם בעולם האמיתי.

  19. הלל שוקן הגיב:

    דודו, אתה תוקף נושאים רבים ואיני בטוח שיש לי כוח בשעה זו להשיב. אנסה בקצרה.
    לשום בניין לא יכולה להיות ״השפעה קרדינאלית״,כדבריך על מצב העירוניות בסביבתו והייתי אומר שאם יש בניין כזה ראוי שלא ייבנה כלל. אני כן מאמין שלכל בניין חייבת להיות השפעה אינקרמנטאלית, קטנה ככל שתהיה, אך חיובית. כזאת שמאפשרת לבניין הבא לתרום את תרומתו ולמכלול לייצר עירוניות. ככזה, אני מאמין שהמוזיאון למדע הוא בניין מוצלח מאוד. נראה מה יעשו לו עכשיו בתחרות הנוכחית. אני כלל לא שקט.

    ״רגולאטורים ויוצאי אקדמיות״ – האם אני שומע זלזול? מי אתה רוצה שיעסקו בתחום? סנדלרים? הבעיה היא שהרגולאטורים ויוצאי האקדמיות נשבו בתאוריות שהוכחו כשגויות ואנחנו כיום בעיצומו של תהליך, שאני מקווה שגם לי יש תרומה צנועה בו, של הבנה מחודשת של מה שידעו דורות רבים לפני המאה העשרים.

    אכן, הדיון התכנוני רדוד אך הוא כזה לא בגלל יזמים אלא בגלל שהמקצוע איבד כיוון. ולא מעט גם בגלל משוררים כמו לואי קאהן שלא היה אורבניסט גדול כמו שאר כוכבי המודרניזם. ״מה הבניין רוצה להיות?״ ״מה רוצה הלבנה להיות?״ – give me a break! מתי נתחיל לשאול מה בני אדם רוצים להיות? ואיך אפשר לשרתם?

    דודו, אני האחרון שצריך להגיד לו תזעקו, תדפקו על השולחן, תעמדו על הרדליים האחוריות. לי אמר עוזי וכסלר – האיש החזק במשטר קולק בשעתו – ״אני מספיק חזק לדפוק פרויקטים של אלו שדופקים פרויקטים שלי. והפרויקט הראשון שאדפוק יהיה המוזיאון למדע שלך!״. ולמה אמר כך בטלפון? בשל התנגדות אגודת האדריכלים לפרוייקט בניין העירייה שאני השתתפתי בניסוחה ובה חזינו את כשלונה האורבני של התכנית שביצועה הוכיח.

    אני זה שהגיש הצעה לתחרות משרד ראש הממשלה כשהבניין מתוכנן על האתר שיועד לכיכר הלאום תוך סיכון היפסלות בשל שיקולים של תכנון עירוני שבזכותם הכריזו שופטי התחרות שהפרוייקט שהגשתי ביחד עם שותפי דאז דני אסייג הוא היחיד שהגיע לרמה של מצויינות. ראה היום את חניון כיכר הלאום ותבין שצדקנו.

    אני זה שתבעתי את המדינה בגין תחרות זאת והפסדתי בערעור בעליון.

    אם אלו לא עמידות על הרגליים האחוריות אז לא ראיתי סוס מימי.

    עד כאן, נשברתי…

  20. דודו הגיב:

    הלל,

    נקודת המבט שלי נגזרת ממקום הימצאי וזוהי הביקורת (הקשה) שלי על מוסדות התכנון שלהם יש קשר הדוק לורטיגו שבו נמצא עולם התכנון הישראלי .
    אני לא מזלזל ב-״רגולאטורים ויוצאי אקדמיות״, יש לי בעיה קשה מאוד עם ההחלטות והתוצאות שמתקבלות כי אני חוזה בהן יום יום, או כמו שלרמן אומר כי במשך 63 שנים מינהל התכנון במדינת ישראל לא השכיל לייצר רקמה עירונית אחת טובה. את מוסדות התכנון כידוע מפארים טובי מתכננינו יוצאי האקדמיות הישראליות שהלכו שבי אחרי תיאוריות מסוימות ומנגד דרישות המדינה כמתכננת הראשית.
    כחובב היסטוריה של אדריכלות לא זכורים לי מקרים רבים בהם צוות התכנון שבר את הכללים באמת ומרד, כגון המקרה של תכנון שכונת רמות בירושלים בשנות ה-70, בו החליט משרד השיכון לבצע שינויים בניגוד לדעתם ואמונתם המקצועית של המתכננים (אגב אשמח לקבל עוד דוגמאות בסדר גודל דומה).

    בנוגע לדבריך "מתי נתחיל לשאול מה בני אדם רוצים להיות? ואיך אפשר לשרתם?"
    לשמחתי(ולתחושתי לפחות מנקודת מבטי), הפטרנליזם התכנוני של מוסדות התכנון מצטמצם בהיבטים מסויימים ולא בגלל שביקורת היא דבר רע אלא כי הם מבינים לעיתים את מקומם בשרשרת, מי יודע אולי יום אחד הם יתעסקו גם באיך הבניין נראה לבסוף והאם הוא משרת נכונה את העיר, התושבים והצרכנים.

  21. לרמן הגיב:

    דודו, למזלנו או שלא, אני חושב שהבעייה היא גלובלית יותר. גם בשאר מדינות המערב (בדגש על המערב) קשה למצוא דוגמאות לרקמה עירונית טובה שנוצרה אחרי מלחמת העולם השנייה. למעשה, המקומות היחידים שנוצרו בהן רקמות עירוניות (לדעתי, תזה שדורשת עוד עבודה) טובות הן אזורי הסלאמס של הערים הצומחות במדינות המתפתחות. האזורים האלה, אם ישכילו לא לנקות אותם בכחו ולהשמיד אותם, הם בעלי הפוטנציאל הטוב ביותר להפוך לערים טובות ממש בשנים הקרובות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s