יהונתן קלינגר – דבר המועמד

פוסט אורח מאת יהונתן קלינגר.

כשיואב לרמן הציע למועמדים בפריימריס עם אג'נדה אורבנית לכתוב חשבתי לעצמי "למה אני צריך את זה? שיהיה מקום באינטרנט שבו יהיה כתוב על התל-אביבי הזה וכמה הוא מרוחק מהפריפריה? אני לא חושב שזה יעזור לי להבחר". אבל אז הגיע הקול השני, שמזכיר לי כמה אני אורבני, אבל לא מרוחק מהפריפריה. אני אורבני כי אני עובד מהבית, נוסע לפגישות עם הלקוחות שלי באופניים או בתחבורה ציבורית מבחירה, אני אוהב להפגש עם חברים בבתי קפה ובמקומות ציבוריים ואני מאמין שהרכוש הציבורי שייך לציבור.

מה זאת אומרת? אני רוצה אולי לחדש את זה: העירוניות שלי נובעת מכך שאני חי בעיר, אבל אני חי בעיר כי המדינה לא נותנת לי ברירה: לאדם בעל מקצוע חופשי בישראל שרוצה להתפרנס בכבוד ולא להיות תלוי בהורים יש רק מקום אחד לגור במדינה הזו וזה לא צריך להיות ככה. תל-אביב, לצערי, יצרה מונופול על אורבניזם בגלל המבנה של המדינה. אם הייתי יכול, הייתי שמח לנסות לגור בכל מקום אחר, לגוון ואולי אפילו להוריד את הוצאותיי. ולא, בפריפריה לא יותר זול; בפריפריה משלמים יותר על תחבורה ועל מזון, אבל הדיור יותר זול.

בכל מקרה, אחרי המבוא הקצר, אציג את עצמי: שמי יהונתן קלינגר, אני בן 33 ומתפרנס מעבודה כעורך דין. רוב העבודה שלי היא עם חברות היי-טק וסטארטאפים, אבל אני גם מייעץ לעמותות בתחום החינוך, הטכנולוגיה והשקיפות הציבורית. אלה גם הדברים שאני רוצה לקדם בכנסת: אני בא ממקום מוזר כזה, שבו ההנחה היא שמה שנוצר בכספי ציבור חייב להשאר של הציבור, וזה לא משנה אם זה תרופות שפותחו בכספי ציבור ואחר כך הציבור צריך לשלם לסקטור הפרטי כדי לקנות אותן, אם זה שבילי אופניים שנסללו בכספי ציבור ואמורים להיות חופשיים, או אם זה פארקים שנבנו בכספי ציבור וחייבים להשאיר אותם ברשות הציבור.

וזו גם הסיבה שאני מתמודד במפלגת העבודה. יש היום לא מעט מתמודדים מפורסמים ממני, כאלה שבאו מתחום התקשורת או מהעסקנות הפוליטית. אני לא ממש כזה; אני בא כדי ליישם את אותם פתרונות שאני הכרתי בחיים ולהביא לכנסת. אם צריך לדבר רק על כמה מהדברים שעשיתי בחיים, אז בין היתר פעלתי בצורה מקיפה לעצירת המאגר הביומטרי והייתי חלק מצוות שהצליח לעצור עוד שתי הצעות חוק בעייתיות: חוק הצנזורה לאינטרנט וחוק הטוקבקים, שבבסיסו דרש להטיל אחריות על אתרי אינטרנט לתגובות שנכתבו בו (מה שאומר שאם נניח הייתם כותבים כאן בתגובות שאני לא נחמד, אז יואב היה צריך לשלם לי 50,000 ש"ח).

חוץ מזה עבדתי קשה לעזור בלא מעט מקרים אחרים של עיוותים חברתיים ואני מתכוון להמשיך לעשות את זה בכנסת הקרובה.

אתם מוזמנים לעשות לייק על עמוד הפייסבוק של הקמפיין שלי ואני כאן לשאלות שלכם.

הערה והרחבה של לרמן:

קודם כל אני שמח שידידי יהונתן קלינגר ניצל כאן את הבמה. מעבר לכך, חשוב לי לציין שקלינגר הוא המועמד המועדף עליי בבחירות האלה וכשהכריז בזמנו בתחילת 2012 שהוא מתמודד לכנסת הקרובה במפלגת העבודה, התפקדתי בעצמי ואני מתכוון לתמוך בו בפריימריז הקרובים בשאיפה שיהיה עוד רוכב אופניים אחד בכנסת, שמודע לאופן שבו מערכת התכנון הישראלית על שלל נדבכיה חיסלה לנו את אפשרויות המגורים בישראל. אני שמח גם שקלינגר מנסה לפעול נגד גל הספאם הפוליטי של אנשים שמתמודדים מולו במפלגת העבודה כמו ח"כ נחמן שי ומיקי רוזנטל שהספימו אותי ורבים אחרים בסלולרי. חוצמזה, לאורך השנים מאז שנפתח הבלוג הזה, עבדכם נתקל בקושיות משפטיות מאתגרות וגם נאלץ להתמודד לעתים עם כוחות חזקים שניסו קצת לכופף אותו. אני שמח לאמר שקלינגר עזר לי בפעמים הספורות שהיה צריך, ובסופו של יום הבלוג הזה עדיין עומד על הרגליים.

ועוד פרט אחד מעניין ואפילו אקטואלי לימי בחירות אלה. קלינגר ואני הכרנו בשנת 2005 כאשר באופן שקשה להסביר אותו כיום כיהנו שנינו כחברים במועצת אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב. אמנם, אומרים שאין חברים בפוליטיקה, אבל אני חושב שדווקא יש חברים בפוליטיקה ובקרב ידידיי יש כמה וכמה חברים מהשנים העליזות במועצת הסטודנטים. בכל מקרה, קלינגר שימש כנציג של תארים מתקדמים במדעי הרוח והיה חלק מהקואליציה (במסגרת חברותו בתא מרצ) ואני שימשתי כנציג של החוג למנהל עסקים ועמדתי בראש האופוזיציה המצומקת (במסגרת חברותי בתא של מפלגת שינוי עליה השלום). באופן לא צפוי נוצר בינינו שיתוף פעולה כאשר אגודת הסטודנטים (שהייתה ועודנה בשליטת מפלגת העבודה) התכוננה להפריט את דיונון בהליך שנראה לא תקין בעליל, תוך פגיעה פוטנציאלית בזכויות עובדים. התלבשנו על הנושא האלה, כתבנו מכתבים והתרענו, אבל העסקה הלא ברורה יצאה בסופו של דבר לפועל, ודיונון נמכרה לאופיס דיפו. שבע שנים אחרי נראה שהמהלך לא הוכיח את עצמו ודיונון ניצבת בפני קשיים גדולים. אותי הפתיע מאוד שחבר קואליציה היה מוכן לפעול נגד החלטה בעייתית ולא לשמש חותמת גומי כמו רוב הנציגים, וזה אחד הדברים שמאפיינים את קלינגר – הוא אשכרה חושב בעצמו.

ועכשיו, כמו שכבר אמרתי, מועמדים נוספים במפלגות שבהן יש הליכים דמוקרטיים לבחירת הרשימה לכנסת מוזמנים לכתוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גיאו-פוליטי, פוסט אורח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על יהונתן קלינגר – דבר המועמד

  1. גיתית הגיב:

    שיהיה בהצלחה לקלינגר! לרמן, אתה הבא בתור?
    סחטיין עליכם, באמת, בלי ציניות הפעם 🙂
    ואגב, עברתי לפריפריה, ואני חייבת לציין שאני משתמשת הרבה פחות ברכב, מגיעה לעבודה ברגל עושה סידורים ברגל… תלוי לאיזו פריפריה עוברים, והיכן עובדים… אבל טיעוניכם בגדול נכונים, והלוואי שתצליחו לשנות דברים. יישר כוח (גם אנחנו התפקדנו לעבודה אגב)

  2. עירית סולסי הגיב:

    במידה מסוימת זה נשמע שאתה עירוני מחוסר ברירה…

  3. לרמן הגיב:

    גיתית, הפריפריה לא מתחילה לפני חיפה. אתם בפרברים של תל-אביב, ועוד באזור ותיק יחסית ולא באחד המזעזעים שנבנו לאחרונה. יש פריפריה (ירוחם, טבריה, דימונה) ויש פרברים של תל-אביב (אשדוד, הרצליה, כוכב יאיר). אגב, מתי עושים מפגש חברי מפלגה אצלכם?

  4. יעל ר. הגיב:

    אני מסכימה עם לרמן שגוש דן והשרון הם למעשה פרברים של תל אביב, ולא ממש פריפריה אמיתית – הבעיה שבהרבה מקרים הנחשלות של התחבורה הציבורית הופכת אותם לפריפריה. כשנסיעה בין הוד השרון לתל אביב נמשכת שעה וחצי למרות המרחק הזעיר, זו פריפריה.

    כאדם שכל עבודותיו היו בתל אביב, מקסימום ברמת גן, אני מבזבזת המון זמן, עצבים ואנרגיה על נסיעות באופן חסר פרופורציה למרחק הקטן בקילומטרים של עירי ממקום עבודתי. המדינה מכריחה אותנו לגור במרכז, ויוצרת את הביקוש המטורף לתל אביב בגלל חוסר ההשקעה בתח"צ וחוסר האכיפה (אוטובוסים שלא יוצאים באופן קבוע למרות שהחברות מדווחות על זמני הקו לקבלת סובסידיה מהמדינה, דחיסת אנשים בקווים בניגוד למכסה בחוק וכו').

    יישובי גוש דן והשרון צריכים להיות כמו קווינס למנהטן – נגישים בתחבורה ציבורית מהירה ומקיפה לכל האזור כאל עיר אחת, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, בתכיפות התואמת את הביקוש והעומס.

  5. לרמן הגיב:

    דווקא הדוגמה של קווינס לא כל-כך מוצלחת. יש חלקים בקווינס שנגישים לתחבורה ציבורית וישנם הרבה חלקים מוטי רכב פרטי בצורה קיצונית. מהמקומות שנמצאים מזרחית מהתחנה האחרונה של הרכבת התחתית (אחרי תחנת ג'מייקה), לוקח יותר זמן אפילו להגיע למנהטן מאשר מהוד השרון לתל-אביב. נוסיף על זה שניו-יורק לא פיתחה את מערכת התחבורה הציבורית שלה כמעט ב-80 השנה האחרונות, בערך כמו תל-אביב. הפתרון צריך להיות בקשירה של פיתוח נדל"ן לתשתיות תחבורה ציבורית (ולא רק חנייה).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s