דבר המועמדת – תמר זנדברג

פוסט אורח מאת תמר זנדברג.

קוראים לי תמי זנדברג ואני תל אביבית. באופן לא צנוע קצת נראה לי שאין ממש משהו שאני עושה  שלא מגיע מתוך החוויה העירונית שלי. באופן מעט יותר צנוע, אורבניות היא משהו שצומח מתוך עשייה יומיומית וחיים במרכז העירוני של תל אביב-יפו. העיר היא חלק ממני, ואני מנסה מאד להיות חלק ממנה. יש לנו מערכת יחסים מורכבת עם עליות ומורדות – בשנים האחרונות אני עסוקה מאד בעיצוב היחסים האלו ומיסודם, בתפקידי כחברת מועצת העיר מטעם מרצ. נדמה לי שעל היחסים האלה נכתב הסטטוס it’s complicated.

כמו רבות אחרות ורבים אחרים, אני אוהבת ללכת ברגל ונוסעת לכל מקום על אופניים, עם סלסלה גדולה מקדימה ולעיתים קרובות ילדה גדולה מאחורה – על שבילי האופניים, בכביש וכשאין ברירה גם על המדרכה. כחברת מועצת העיר, אני רואה מקרוב את התהליכים האורבניים ומנסה להשפיע עליהם, כשבכל זמן נתון אני גם מרגישה איך הם משפיעים עלי.

מחירי שכר הדירה – גם אני, כמו מעל חצי מאוכלוסיית העיר, גרה בדירה שכורה. כל שנה המאבק מול בעל הבית על גובה ההעלאה מזכיר לי שלמצוא דירה במקום שבו אפשר ללכת לכל מקום ברגל, היא עניין שתלוי בטוב ליבו או הגחמות של בעל הבית שלי, יותר מאשר על חקיקה מסודרת שתתן לי ביטחון במקום מגורי. הקלישאה של לעבור לפריפריה לכל מי שיש לו בעיה עם העיר, מתבררת כיותר ויותר חסרת שחר : פנטזיית האוויר הנקי הגינה והכלב מתבררת כלא סביבתית, ומשום כך גם לא כלכלית. אני מאמינה שהפתרון למשבר הדיור הוא פשוט עירוניות טובה יותר, ביותר ערים בארץ.

תחבורה – כשאני לא הולכת ברגל או מדוושת על אופניים, אני נוסעת בתחבורה ציבורית. הפרספקטיבה שלי על העיר היא מגובה הרחוב, ומתוך התור לאוטובוס שלא מגיע בשיא החום של אוגוסט. תחבורה ציבורית צריכה להיות נגישה יותר. גם בשבת. נכון שטלפון חכם אין לכולם/ן, אבל הטכנולוגיה המתקדמת מובילה אותנו למציאות בה החיים בעיר יכולים להיות קלים יותר, ע"י אפליקציות נכונות לניווט עירוני ותיאום תחבורה ציבורית.

תרבות וחיים עירוניים – העיר מלאה בהתרחשויות, אני משתדלת להיות חלק מהן וגם להוביל אותן. אני מעורבת במאבקים נגד סחר בנשים וזנות בעיר, נגד השתלטות חב"ד ברמת אביב ותקינות פוליטית עירונית, במאבקים שכונתיים שיחד עם מיטל להבי מהסיעה שלי אנו מעורבות בהן כבר שנים רבות – עם הצלחות לא מועטות. אני מבינה את נקודת המבט של התושב הותיק שמרגיש את השתלטות הצעירים על הרחוב ודחיקת רגלי הותיקים, אבל יודעת גם שהצעירים והצעירות האלו בסך הכל מחפשים ויוצרים את מקומם בתוך העיר, ומרכז העיר כבר לא נותן להם אפשרות לדיור ובילוי. ומתוך כך שאני בעצמי לא רואה את עצמי גרה בשום מקום אחר, יש לי הבנה רחבה לגבי אופי הקונפליקט המובנה הזה בהתפתחות העירונית. מה שברור לי, הוא שבנייה שמקדמת ומעודדת בעיקר את היזם, כפי שנהוג בתל אביב-יפו, תבוא על חשבון התושבים והתושבות בסופו של דבר. ההתפתחות האורבנית חייבת להיות מבוססת על שיתוף ציבור ועל בסיס תוכניות מתאר רחבות ותוכניות אב שנעשו בשיתוף התושבים. תב"עות נקודתיות הן לא פיתרון. גם לא מגדלים כתפיסה בלעדית של עירוניות חדשה.

צדק חברתי וסביבתי – את מה שיודע ויודעת כבר מזמן מי שמטייל בעיר, טבע עירוני ופינות ירוקות תורמים להתפתחות העיר . כבר לפני 12 שנים, שותפתי מיטל להבי פעלה מתוך הפורום הירוק של החברה להגנת הטבע, ומצאה את מקומה הטבעי בהנהגת העיר בסיעת מרצ, כמקום להמשיך ולפעול ממנו על פי אותם עקרונות ירוקים-חברתיים. אלה גם העקרונות שלי. חלוקה שוויונית של משאבים, אפילו טבע עירוני, הופכת את העיר לטובה יותר ובתוך כך גם לצודקת יותר. בעיר צריך שיהיה מקום לכולם. הטריק של העיר הוא שהמרחבים הציבוריים שייכים לכולם, ובחינם. הים של תל אביב-יפו, למשל, רצועת החוף באורך של קילומטרים בודדים, פתוחה ונגישה לכל אוכלוסיות העיר ולאורחים רבים מבחוץ.  כיכרות העיר פתוחות להתכנסות ציבורית, אחת מהמטרות הראשונות והותיקות של המהפיכה הדמוקרטית של המאה ה19. זה לא מובן מאליו, ובעיני זה לא מקרה שהמחאה החברתית צמחה דווקא בשדרות רוטשילד בתל אביב. במידה רבה מאוד, המחאה החברתית של שהתחילה בקיץ 2011 היא תופעה עירונית מובהקת, והמאהלים שקמו בערי ישראל גילמו אותה בגופם, בגלגול מתקדם של מדיום שהוא המסר.

חינוך – אני מעורבת בחינוך העירוני בכמה מישורים. הבת שלי לומדת במערכת החינוך העירוני. אני מלווה את המאבק של גננות הגיל הרך על תנאי העסקתן. אני מתעקשת שתל אביב תישאר ותהיה דוגמה לפלורליזם בחינוך, בזמן שמסביב בבתי ספר תלמידים אינם מורשים להכנס למוסדות לימוד ממלכתיים בשל צבע עורם או מוצאם. מעבר לזה, אני מבינה שלעיר יש ערך חינוכי בפני עצמו – תלמידים רבים בעיר עדיין הולכים לבית הספר ברגל, ואחרי הצהריים הולכים ביחד ברגל לשחק במגרש המשחקים שבמתנ"ס. הביטחון לילדים שחיים בעיר אינו מובן מאליו, והעיר יכולה ומעניקה תחושה כזאת למרבית הילדים שלומדים בה. חשוב לי שימשיכו להרגיש תחושת ביטחון ויקבלו חינוך איכותי בכל מקום בעיר.

ישנם עוד תחומים רבים בהם אני מעורבת בעיר – מאבק המכולות הקטנות, קידום מעמד האישה בעיר, בילוי ופנאי, עירוב שימושים ועוד. בכולם אני מרגישה שאני פועלת ומחליטה מתוך החוויה היומיומית שלי. העיר היא הבית שלי, במובן הפשוט ביותר והמורכב ביותר כאחד. אני אוהבת את העיר ואת התושבים, אני מבינה ועסוקה בלהבין איך זה עובד. יש בי מחוייבות גדולה לכך שכאוס עירוני נהדר כזה יוכל להיות ביתם של מגוון רחב ועשיר של בני אדם, בכל הארץ.

תמר זנדברג היא חברת מועצת עיריית תל-אביב-יפו מטעם סיעת מרצ ומתמודדת בפריימריס של מרצ לכנסת. בנוסף, היא מרצה במכללת ספיר ודוקטורנטית במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גיאו-פוליטי, פוסט אורח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s