המחיר היקר של המחסור בתחבורה ציבורית בשבת

לא מזמן הופיעה כתבה של אלי אשכנזי בהארץ בדבר העובדה שבתי חולים נוהגים לגבות תשלום עבור חנייה בתחומם במהלך סוף השבוע באופן דומה לאמצע השבוע. הכתבה נשאה את הכותרת "מס השבת" ונראה שנכתבה תוך התבוננות חד-מימדית דרך החלון הקדמי של המכונית. האם אשכנזי מציע לשפר את הרפואה הציבורית ע"י כך שבתי החולים יקריבו את הנדל"ן היקר שעליו הם יושבים ויתנו אותו בחינם? האם זה ישפר את תזרים הכספים שלהם ואת השירות שהם נותנים לחולים? אני חייב לציין שזו לא הפעם הראשונה שבה אני נתקל בסוגיית מחירי החנייה בבתי-חולים. הנה מאמר מצויין מהגלוב אנד מייל על אותה סוגייה בקנדה. בניגוד לכתבת החנייה בהארץ, במקרה הזה הכותב אנדרה פיקארד נכנס בעובי הקורה בשאלה של איזה שירות ציבורי אמור לכסות ביטוח הבריאות ועובר אלו שירותים המטופל ומבקריו אמורים לשלם מכיסם (בנוסף לביטוח הבריאות). מתברר שלהיות חולה ומטופל בבית-חולים זה לא דבר נעים וזול גם בלי הוצאות החנייה:

The reality is that being sick can be costly – for the patient and family caregivers alike – and life can get in the way of receiving care in all kind of ways. If you offer free parking, why not pay for everyone’s full travel costs (which tend to exceed parking). And why not free daycare or salary replacement when people are in the hospital? And while parking is costly, so too is hospital food.

ואיך כל זה מתקשר לכותרת? כן, הפעלת תחבורה ציבורית בשבת תאפשר לחלק מהמבקרים בבתי חולים וגם במקומות אחרים להוזיל בצורה משמעותית את עלות הביקור שלהם בלי כיסוח של תקציבי בתי החולים.

ובכן, גם נושא התחבורה הציבורית בשבת נפל קורבן לפרשנות די מעוותת של היהדות המיושמת במדינת ישראל. בניגוד אולי לנושאים ערכיים אחרים שנפלו גם הם קורבן לממסד הישראלי כמו הנישואין והגירושין (ובאמת כואב לי על כל זוג חברים חופשיים שחותם על מסמך משונה בארמית, שלצערנו נושא תוקף משפטי בארצנו ושם את שני הזוג במצב מיידי של אי-שוויון), נושא התחבורה הציבורית בשבת עולה לציבור הישראלי באופן ישיר בכסף. אם היה מדובר רק בכסף, מילא. אם היה מדובר רק בפגיעה בעניין והגדלת אי-השוויון בחברה וזיהום ושאר מרעין בישין כפי שמרחיב עליהם דובי, אפשר היה להתנחם בכך שלפחות עבדכם אינו מצוי בעשירון התחתון. אבל מדובר גם במחיר דמים שהמחסור בתחבורה ציבורית בשבת גובה מהציבור הישראלי (והמחקר כאן), ומדובר בקורבנות חינם שמועלים על מזבח היהדות של הממסד הרבני הישראלי. אגב, לא מזמן רכבת ישראל נסעה בשבת עקב תקלה טכנית. השמיים טרם נפלו משום מה, אם כי יש שיראו בניצחון הפלסטינים באו"ם תשובה אלוהית הולמת לכשל הטכני של רכבת ישראל.

ועכשיו כדאי להתייחס גם לדבריו של עוזי יצחקי, מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, התוהה לגבי הצורך התחבורתי האמיתי של תחבורה ציבורית בשבת בוידאו שלפניכם. יצחקי טוען שאין ביקוש לתחבורה ציבורית בשבת. אני מציע ליצחקי לברר בהזדמנות זו אם בכלל צריך את התחבורה הציבורית בימי חול. מלבד קווים שתוכננו על בסיס רשת רחובות אינטנסיבית ושימושי קרקע הגיוניים, ושבהם לראייה גם פעולות גם מוניות שירות שלא צריכות סובסידיה אפילו בשבת, רוב הקווים העירוניים והבינעירוניים בתחבורה הציבורית בישראל נהנים מסובסידיה ממשלתית (גם הרכב הפרטי נהנה מסובסידיות ממשלתיות רבות, אבל לא ניכנס לזה כרגע). רוצה יצחקי להתייעל ולהגדיר שמעתה תחבורה ציבורית תפעל רק בקווים עם ביקושים גבוהים בהם לא נדרשת סובסידיה יתכבד ויבטל אחוז ניכר (להערכתי הרבה מעל לחמישים אחוזים) מקווי האוטובוס והרכבות. אז נדע שהוא רציני לגבי תחבורה ציבורית מוטת ביצועים תחבורתיים בלבד. הנה החלק שיצחקי מתייחס בו לתחבורה ציבורית בשבת בכנס יום תחבורה ציבורית שאורגן ע"י תחבורה היום ומחר לפני כחודש (בדקה 25:18):

עוזי יצחקי כנראה לא מבין שתחבורה ציבורית בנוייה משתי מטרות שאינן חופפות – מטרה לתחבורה ציבורית יעילה ומאפשרת חופש בעלת היגיון במקומות שבהם זה מתאפשר (ridership goal), ומטרה לשרת מקומות שלא ניתן לספק להם תחבורה ציבורית יעילה, אבל חיים בהם גם אנשים שאין ברשותם בחירה מוחלטת של אמצעי תחבורה והם חסרי נגישות גבוהה לרכבים פרטיים (coverage goal). ג'ארט ווקר מסביר על כך יפה מאוד כאן וגם כאן. משום הצורך הזה אנחנו מסבסדים קווים מגוחכים כמו קו 6 בתל-אביב, כדי שגם קשישי וילדי צפון תל-אביב יהנו ממידה רבה יותר של עצמאות בחייהם שלא הייתה מתאפשרת אחרת. משום כך גם צריך מידה מסויימת תחבורה ציבורית בשבת קודם כל. אחר-כך אפשר גם לבדוק איפה היא יכולה להיות יעילה וללא סובסידיה. אני מציע לעוזי יצחקי לקרוא את כל הספר של ג'ארט ווקר, כי ראוי שמי שמנהל את משרד התחבורה והבטיחות בדרכים (תזכורת: המחסור בתחבורה ציבורית בשבת מקטין את הבטיחות בדרכים) יבין גם משהו בנושא של תחבורה ציבורית.

לסיום, אני מקווה שבכנסת הבאה יהיו מספיק חברי כנסת שיפעלו בכיוון האורבני-סביבתי להצלת העם והארץ, מלבד ארדן, חנין והורביץ. כל מי שייכנס מספיק עמוק לתחום הזה יגלה שצריך לאפשר תחבורה ציבורית בשבת בישראל, ולו רק כדי לשמור על ארץ ישראל ולצמצם את פגיעתנו בה. אני גם בטוח שבדרך כזו או אחרת, בעתיד תפעל בישראל תחבורה ציבורית בשבת מהסיבה שהמשך ההתבססות על רכב פרטי תמשיך לייקר לנו את עלויות המחיה ללא צורך. ולסיום, כשבני ישראל חשבו שהם יוצאים לחופשי מארץ מצרים הם לא בודאי דמיינו שיבוא יום ואת השלשלאות הם ירכיבו מחדש בעצמם בארץ שלכאורה שלהם. השתא עבדי, לשנה הבאה עבדי גם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, גיאו-פוליטי, תחבורה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על המחיר היקר של המחסור בתחבורה ציבורית בשבת

  1. יעל ר. הגיב:

    תודה על הקישור למחקר אודות הקשר בין קווי הלילה והפחתת התאונות, לא היכרתי אותו.

    לצערי, על אף שהנושא בדמי ממש, כמי שנמצאת בעוצר בסופ"ש ללא תח"צ בהיותי תושבת השרון, חוששתני שהחקיקה הדתית רק תחמיר בשנים הקרובות ולא להיפך. בטווח הרחוק אולי אפילו לכדי מצב שלא יאפשר לחיות כאן.

  2. CrazyVet הגיב:

    אחרי שנה וחצי בירושלים (ושלוש שנים מאז שחזרנו לארץ) ללא רכב, גם אנחנו נשברים ובקרוב נצטרף לציבור בעלי הרכב, פשוט כי אי אפשר לחיות אחרת בעיר הזו אם רוצים ניידות כלשהי בשבת. לצערי, גם אם יקום מאבק ציבורי למען תח"צ בשבת, ירושלים תהיה המקום האחרון ליישר קו עם יוזמה כזו, ואי אפשר לחיות בהמתנה למשיח שלא בטוח שיגיע. מאוד עצוב לי שהמצב הגיע לידי כך, אבל אין כל כך ברירה.

  3. ליאור הגיב:

    (הזהרה: התגובה הבאה מכילה תוכן בעל אופי טוקבקיסטי).

    זוהי לצערי עוד סיבה לארוז את הפקלאות, לנבור בעץ המשפחתי למציאת דרכון מתאים, ולעבור למדינה עם פרלמנט מונחה אנשים, ולא מונחה אלוהים.

  4. פינגבאק: קרוקודיל | אני קופץ רגע למכולת

  5. אוהד הגיב:

    אני בעד הרחבה משמעותית של הפתרון הפיראטי למחצה אך המאוד מאוד יעיל של מוניות שירות. אפשר להגיע ממרכז תל אביב לירושלים ביום שבת בארבע בבוקר עבור 55 ש"ח בלבד ותוך שעה בדיוק.

    כתבתי על עוד פתרון קצת יותר קיצוני אבל מעניין בבלוג שלי. (http://blog.ohadron.com/?p=189)

  6. לרמן הגיב:

    ליאור, מסכים שזו דרך שבה מדינת ישראל מצמצמת באופן אקטיבי את האפשרות לחיות כאן, ואחת מיני סיבות רבות להגירה.
    אוהד, מוניות שירות דורשות קווים עתירי ביקושים שלא צריכים סובסידיה ולא יפתרו את רוב הצרכים. בזמנו, עסקתי בזה כאן.

  7. נעמה הגיב:

    אני יודעת שזה בטח נשמע לרובכם כמו צרות של עשירים, אבל גם בחיפה שבה יש תחבורה בשבת, משרד התחבורה ואגד פשוט עושים הכל כדי שלאנשים יהיה כמה שיותר קשה להתנייע בשבת.

    דוגמאות לא חסר ומי שרוצה, אני בהחלט מוכנה לספק, אבל אני אגיד משהו על עניין הביקושים שהתייחסת אליו (לגבי דבריו של עוזי יצחקי). לכאורה, אם יש תחבורה ציבורית דלילה בחיפה בשבת, ברגע שהשבת יוצאת התחבורה צריכה לחזור לתדירות רגילה, נכון?

    אז זהו, שלא. התדירות נמשכת בדלילות רבה (כלומר פעם ב 40 דקות עד שעה) עד יום ראשון בבוקר. איך זה הגיוני? האם חיילים, סטודנטים, אנשים שצריכים להגיע למקומות עם יציאת השבת (כי בשבת כולם יושבים בבית ולא נוסעים לשום מקום…) וסתם אנשים שרוצים להגיע ממקום למקום, לא זקוקים לתחבורה תכופה יותר אחרי השבתה של יום וחצי כמעט?

    ואגב, אותו סיפור בימי שישי בבוקר ובצהריים. מדללים את התחבורה, כי כולם בבית הכנסת, מתפללים, נכון? או יושבים בבית. מה, יום שישי זה לא כמו שבת? לא הכל סגור?

    יש כמובן גם את "עוצר אחרי שמונה בערב". הרי חיפה היא עיר שהולכת לישון בשמונה, נכון? מסתבר שאחרי שמונה ובקווים מסויימים גם אחרי שבע בערב, מורידים את תכיפות האוטובוסים בכ 30-50%. אף אחד לא עובד, קונה, נוסע לחברים או שום דבר אחר. לא, כולם ישנים zzzz

    בקיצור, סליחה על אורך התגובה, אבל ממש נמאס לי ממה שהולך פה (בישראל ובחיפה בפרט) עם התחבורה הציבורית.

  8. דרור רשף הגיב:

    פתרון שפוי אחד למצב הזה הוא אמנת גביזון מדן. תחבורה ציבורית בשבת מצד אחד ואכיפת איסור מסחר בשבת מצד שני. לפחות 10% מהעובדים עובדים ביום שבת ואלו הם העובדים העניים במשק. כמובן שבמקרים רבים זכויותיהם לא נאכפות.

    לצערי הציבור החילוני מדגיש את חשיבות התחבורה הציבורית בשבת, אבל מזניח את רוב ההיבטים האחרים שלה. וכי ביום ראשון או שלישי או חמישי התחבורה הציבורית בישראל כן עובדת? רק אם אתה בר מזל מספיק כדי לגור ולעבוד בין נקודות מאד מסויימות (בדרך כלל של אכולוסיות חזקות) לדוגמה בין מרכז תל אביב לבין האוניברסיטה, וגם אז זה לא פיקניק. בכל המקרים האחרים אתה נדרש לשלם "מס" כבד של זמן המתנה בלתי הגיוני של לפחות עוד שעה בכל יום.

    הפתרון השני לדבר זה הוא שבילי אופניים , שדרות אופניים (מיתון תנועה + זכות קדימה לאופניים ללא שיש התנגשות בין תשתיות אופניים לבין חנייה ברחוב , קודש הקודשים לציבור שעליו אפשר להרוג ולההרג , במובן המילולי של המילה, ושבו גם קפיטליסטים גאים הופכים פתאום לקומוניסטים הדוקים). יש ערים בעולם שבהן חלק מהרחובות הופכים להיות שבילי אופניים בשבת. גם כאן היה אפשר לעשות את זה. אני חושש שלא רק החרדים יתנגדו.

  9. עדו הגיב:

    וזה מתכתב לי עם הפוסטים הקודמים שלך שבהם העלית כל מיני מועמדים עם אג'נדה עירונית מנומקת היטב. תחבורה ציבורית בשבת (או העדרה) היא עניין שקשור ליחסי דתיים – חילוניים במדינה. יישובים שמוקמים במקומות מוזרים קשורים לעמדה שלך בנושא יחסי ערבים – יהודים במדינה וכן הלאה וכן הלאה. אי אפשר להסתכל רק על המיקרו בלי שזה ישליך על המאקרו. אני לא אבחר במועמד הכי מעודכן שיש לו תואר שלישי בתכנון אורבני אם הוא לא נגד הפרדת הדת מהמדינה אתמול בבוקר.

  10. פינגבאק: חברי הכנסת האורבניים בכנסת הבאה | עוד בלוג תל-אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s