בטר פלייס – בדרך לעולם שכולו טוב

בדיוק לפני שנה העלתי כאן פוסט שהתמקד בבטר פלייס ובהונאה הסביבתית שהיא התיימרה להציג. שנה אחת בלבד אחרי ועדיין לא ברור מה יישאר מחברת בטר פלייס שמתפרקת ומצטמצמת מיום ליום. זה התחיל עם הדחתו של הלוביסט הראשי של החברה, שי אגסי, שלאחריו פחות או יותר צומצמה כמעט לגמרי פעילות החברה בישראל. ככל הנראה, חגיגת הטבות המס והנדל"ן שהחברה הזו קיבלה מאיתנו הגיעה לסיומה. החברה טרם התייצבה מחדש והדרג הבכיר ממשיך להתחלף. לא ברור אלו שאריות תותיר בטר פלייס על המפה, אבל שיפור במצב הסביבתי לא יהיה שם.

למזלנו, המונופול שבטר פלייס ניסתה לייצר לעצמה בישראל תוך קבלת הטבות מס נדיבות על רכביה המזהמים לא צמח בסופו של דבר. הרי אין הבדל בזיהום שמייצר רכב שמונע על בנזין לעומת רכב שמונע על פחם, כפי שנעו רכביה הספורים של בטר פלייס. למעשה, בשקלול ההשפעה הסביבתי של המכונית לאורך חייה כולל תהליך הייצור והגריטה מכונית חשמלית עשוייה אפילו להיות גרועה יותר ממכונית רגילה. חשוב לזכור גם שאין הבדל משמעותי בין מכונית רגילה ומכונית חשמלית מבחינת אספקטים של תאונות דרכים, פרבור, חיסול שטחים פתוחים ושאר מרעין בישין של תכנון מוכוון רכבים פרטיים.

אוהד קרני כבר ניתח את סופה של בטר פלייס שהלכה נגד הטרנד התחבורתי של צמצום בעלויות פרטית של מכוניות ומעבר לשוק משוכלל של שירותי תחבורה וכך הוא כותב:

"מגמה שמסתמנת בכל רחבי המדינות המפותחות מראה ירידה בביקושים להחזקת רכב פרטי, בעיקר בקרב לקוחות עירוניים, ומעבר לצריכת שירותי תחבורה במקום. כלומר הסתמכות גדולה יותר על שיתוף רכבים, השכרה שעתית, תחבורה ציבורית, השכרת אופניים ושמו שמיים אפילו הליכה ברגל. טרנד זה משתלב יפה עם מהפכת הטלפונים החכמים – דמיינו שאתם יוצאים לפגישה ובמקום לחפש איפה החניתם את האוטו אתמול בלילה, אתם בודקים באפליקציה בנייד איך הכי מהר להגיע – בעזרת הרכב השיתופי הכי קרוב אלכם, קו האוטובוס המהיר ביותר או אולי תחנת השכרת האופנים הסמוכה, או כל שילוב שלהם. כאשר המידע זמין בקצות האצבעות, הרבה יותר קל להסתמך על שירותי "תחבורת ענן" כאלו – ללא צורך בבעלות של רכב פרטי."

בסופו של יום, במקום לרוץ אחרי פנטזיות יקרות ואנטי-סביבתיות מומלץ לממשלת ישראל לבחון אפשרויות לאפשור של שוק תחבורה משוכלל ואם היא מחפשת מקומות לתעל אליהם את המשאבים שלה, עדיף שזה יהיה למקומות הזולים והסביבתיים ביותר – מידע, אופניים, שיפורים קלים ואפקטיביים בתחבורה הציבורית (למשל, עלייה מכל הדלתות באוטובוס ולא רק מקדימה) וגם תכנון מוטה תחבורה ציבורית. נסכם בשלט שצולם במרכז המבקרים של בטר פלייס בגלילות (עליו השלום) שמדגים את האנכרוניזם הצרכני של החברה:

תרבות הצריכה על-פי בטר פלייס
Consumer Society According to Better Place

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, תחבורה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על בטר פלייס – בדרך לעולם שכולו טוב

  1. שאול הגיב:

    מר לרמן שלום,

    אני חייב לציין תחילה כי גם אני שותף לדעה שהמודל העסקי של בטר פלייס סבל ממספר בעיות קשות, יחד עם זאת לא יכולתי להתאפק מלרשום מספר מילות תגובה. תחילה מילה על תקשורת סביבתית – נראה מהנושאים שאתה עוסק בהם חשוב לך הנושא הסביבתי וחשוב לך להפיץ את דעותיך בעניין. אלי לציין שאתה מתנסח בצורה בוטה מאוד לטעמי. חשוב מאוד ואפילו הכרחי בדיון בנושאי סביבה להבין כי שינוי יבוא ממודעות ציבורית רחבה. בפוסט שלך אתה עושה שימוש בטון לוחמני ביותר שעלול להרחיק קוראים מקריאת הפוסט והבנת הדברים. בנוסף לכך אתה מניח שורה של הנחות שלדעתי אינן נכונות או לפחות סובלות מחוסר דיוק. מכונית חשמלית לא מזהמת כמו מכונית עירונית לדוגמה, ממספר טעמים וגם אם החשמל שטוען אותה מופק מפחם. א. מכונית מונעת חשמל יעילה הרבה יותר מבחינה אנרגטית. ב. תחנות הכוח בעתיד יהיו מונעות גז הנקי יותר מפחם. ג. זהום תחנות הכוח נמצא ברוב הערים מחוץ לערים. ד. רק על ידי מכונית חשמלית נתן להגיע לצריכת אנרגיה מתחדשת ברכבים.
    אני מציע לך לקרוא את הספר: sustainable energy without the hot air הוא יסדר לך קצת את המחשבות בעניין.
    אגב פעילות חדשנית מהסוג שעשתה בטר פלייס חייבת להסתייע בתמריצים והטבות מס וכו'(לחברות היי-טאק תמריצים לא מועטים גם כן). המשמעות הכוללת של הצלחת פרויקט מסוג זה עולה על העלות שהשקיע בו המדינה, בחסכון בזהום, טיפול במחלות, עידוד תעסוקה ועוד ועוד.
    אין ספק שתחבורה ציבורית מציעה פתרון יעיל יותר לבעיית הגודש בעיר, אבל כדי להגיע לשימוש נרחב בתחבורה ציבורית דרוש לפחות בישראל שינוי דרמטי באיכות התחנות, נוחות הנסיעה ועוד. לא ברור לי שבשל מזג האוויר בישראל נתן בכלל להשתמש באוטובוסים ככלי מרכזי שישמש את רוב קהל הנוסעים. אולי רכבת תחתית אבל השקעה כזאת רחוקה מאתנו. יש לזכור גם שהאוטובוסים בישראל מונעים על ידי מנועי דיזל ולא לגמרי ברור לי מה רמת תקן הזיהום שהם עומדים בה. מעמידה ברמזור או לצד הכביש בזמן שאוטובוס חולף נדמה כי רמת הזיהום של חלק מהאוטובוסים גדולה מאוד.
    לסיכום עלי לומר שפריצות טכנולוגיות בדרך כלל התחילו מפנטזיות של גאונים, ומה לעשות שבצע כסף מוביל אנשים לעשות מעשים נועזים.

  2. אריאל הגיב:

    אפשר תקציר של " שוק תחבורה משוכלל"?

  3. לרמן הגיב:

    שאול, זה לגבי זיהום של תחנות כוח ומפעלי זיקוק בשולי ערים. כן, זה עלול לעצבן ואני מודה שלפעמים זה גם מעצבן אותי והתחושה הזו עלולה לעבור גם כאן בבלוג. מצד שני, ללא עורך וזמן לפעמים זה עובר ככה, לטוב ולרע. תודה על ההמלצה על הספר – שמעתי עליו. אוטובוסים זה מה שמקדמים היום בערים שונות ובמזג אוויר שונה בעולם – לונדון, ניו-יורק, בריסביין (עיר שלידה תל-אביב היא מקום קריר) ועוד. העידן של הרכבות התחתיות די חלף ובכל מקרה פיתוח תחבורה ציבורית מסיבית יכול להיות רק בחיבור לתכנון שימושי הקרקע, מה שבכל מקרה לא עושים כרגע בישראל.

    אריאל, הלינק בפוסט הוא לנייר לא מאוד ארוך – לדעתי מומלץ לקריאה, אין לי לינק מתומצת יותר כרגע, אבל בטח יהיה באחד מהמקבצים הקרובים.

  4. סלע הגיב:

    טוב,
    ב סי אן אן מפרסמים ידיעות על החלטת המשקיעים לבצע
    STOP_LOSS

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s