רוצים לחיות בזול? כדאי להיזהר מהמלצות של מדורי הנדלן

אחת הבעיות הגדולות של מדורי הנדלן בעיתונות הלכאורה כלכלית היא העובדה שצריך למלא אותם כל הזמן בטקסטים. משום כך אין זמן להתעמק בכלום (כמו בשאר העיתונות למעשה) ובדרך-כלל מדורי הנדלן נראים הרבה פחות מושקעים ומעמיקים מהמדורים שעוסקים בכדורגל. הצורך למלא את מדורי הנדלן בכתבות ללא הרף מבטיח שאחת לחודש בערך בכל מדור נדלן כמעט תופיע כתבה תחת הכותרת: "דירות שבעה חדרים בפחות מ-50,000 דרכמות במעלה פיז-די-לוך הציורית (רק חמש שעות נסיעה ממדינת ישראל ושעה וחצי מבית החולים הקרוב)." כדאי לציין שלרוב המדינה מסבסדת בצורה קיצונית חלק מהמתגוררים ביישובים המרוחקים (כלומר, תושבי גוש דן משלמים להם מכספם), ולמרות זאת רוב רובם של הישראלים לא רץ להטביע את עצמו בחיים מנותקים בסוף העולם שמאלה. הנה כמה דוגמאות מהזמן האחרון – אלפי שאולי בווינט בכתבה עם הכותרת המבטיחה: "יש דירות בפחות מחצי מיליון שקל" (נכון, ויש הרבה סיבות טובות לכך). ושוב אלפי שאולי שמתרה בכם: "עכשיו זה הזמן לעזוב את המרכז". אלדד דרור בדה מרקר עוזב הכל ורץ לקיבוץ יהל שבערבה. ושוב אלדד דרור מוצא מגרשים ברבע מיליון שקל, סמוך לסיביר. ועוד אחד מאילנה קוריאל בוויינט ששולחת אתכם לדרום העמוק להעסיק תאילנדים. מעבר לכתבות מהסוג האלה שעוסקות בפריפריה עצמה, כתבות אחרות טוענות שמצאו את מכרה הזהב בפרבור הישראלי הקרוב. אלפי שאולי מצא דירות זולות ברמת ישי על כביש שש (ושכח לספור הדלק). נמרוד בוסו הגיע לביקור בקריית אתא. מיותר לציין שהכתבות האלה נכתבות בעיתונים שמנוהלים כולם במעמקי גוש דן. לעתים נראה שהעיתונות עצמה מתגייסת על מנת לעזור למדינת ישראל במאמציה הבלתי-נדלים ליישוב ופיזור היהודים במרחבי ארץ ישראל. מאמץ שעולה לנו ביוקר רב כבר שנים ארוכות ושמיליוני ישראלים יהודים (וגם ערבים) נפגעו ממנו ועוד ייפגעו לצד הפגיעה בטבע הארצישראלי עצמו. ובכל זאת, למרות הקומוניקטים שמגיעים ללא הרף ממשרדי הממשלה ומגופים אחרים שטוענים שהמגורים בפריפריה הישראלית זולים וטובים (ורק הציבור הרחב משום מה לא מבין את זה), פה ושם מבליחה איזו כתבה שמנסה להעריך את המחיר האמיתי והיקר מאוד של מגורים בארץ לא-נושבת. הדבר הראשון כמובן שצריך להתייחס בעלות המחיה חוץ מהדיור עצמו היא עלות התחבורה. אם גרים בפיז-די-לוך תחתית ונאלצים להחזיק שני רכבים (5,000 ש"ח בחודש בקטנה) ולנהוג 300 ק"מ בממוצע ביום סביר להניח שגם אם הדירה תהיה בחינם עדיין העלויות של התחבורה יהיו יקרות יותר מהרבה אפשרויות מגורים סבירות יותר.  אביטל להב כותבת בוויינט שעם עליית מחירי הדלק אנשים נאלצים לבחור על מה להוציא את הכסף, אבל בגלל שקשה יותר לצמצם עלויות תחבורה (אלא אם כן עוברים דירה) יוצא שמקצצים לא פעם בדברים אחרים. והנה כתבה נוספת שנותנת סקירה קצרה של מצבם העגום של יושבי הפריפריה (וזה עוד עם כספי המסים שמסבסדים חלק מהעסק), הנובע גם בגלל עלויות תחבורה. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שבגלל המבנה החברתי-כלכלי של יישובים קטנים, הם לא מפתחים הרבה פעמים תחרות ומגוון שמתאפשרים בריכוזי אוכלוסין גדולים ולכן המחירים של הרבה דברים שיש בהם (מה שכבר ניתן להשיג שם) יותר יקרים. באשר לפרבור – גיל שלמה בגלובס עושה קצת סדר בין עלויות הדיור והתחבורה וממליץ להתקרב למקום העבודה. ולסיום, כתבה אופטימית של שירי דובר ואייל צאום בגלובס שממחישה עלויות חברתיות נוספות (מעבר לעלויות כלכליות) של מגורים ביישובים קטנים ומרוחקים לעומת מגורים במרכז. לסיכום, בפעם הבא שאיזו כתבת נדלן מוכרת לכם סיפורים על עלויות מגורים זולות בפריפריה תזכרו שגם עם הסבסוד שמדינת ישראל נותנת למתגוררים שם (על חשבון כלל התושבים) עלויות המחיה והעלויות החברתיות בפריפריה גבוהות כל-כך שרק אנשים עשירים מאוד, או כאלה שמעדיפים באופן מפורש להתרחק מחברת בני אדם, יכולים ממש לחיות בפריפריה. ונשאר רק לייחל למדורי נדלן שיתעמקו קצת יותר בגורמים השונים שעוסקים בתכנון העירוני שבסופו של דבר מייצר גם את הדירות וגם את עלויות התחבורה שעליהן מתיישב המערך החברתי שבו בסוף כולם נאלצים לחיות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, דיור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על רוצים לחיות בזול? כדאי להיזהר מהמלצות של מדורי הנדלן

  1. יואב הגיב:

    יש משהו במה שאתה אומר, אבל זה לא לגמרי נכון.

    1) נכון, מגורים בפריפריה דורשות 2 רכבים בדר"כ, שמתרגמות להוצאות נכבדות.
    2) לעומת זאת, כמות הנסיעות והזמן תלוי באיפה אתה עובד. למי שעובד באיזורי פריפריה או יכול למצוא עבודה בהם (מורים, שירותי בריאות, וכו') – לא בהכרח יהיה נסיעות ארוכות. זה תלוי במקרה.
    3) מגורים בפריפריה מאפשרות בית גדול במידה משמעותית, עם חצר, במחיר זהה לדירה בעיר.
    4) לחיים ביישוב קטן יכולות להיות יתרונות נוספים – קהילתיות, שירותים ציבורים מועדפים וכו' למשל, בהרבה ישובים קהילתיים יש בריכה ציבורית בחינם.

    זאת אומרת שהבחירה היא מאוד אישית.

    למי שמעדיף בית גדול ומוכן לנסוע כל יום, למי שמצליח לעבוד מהבית או למצוא עבודה לא בעיר, למי שיכול לממן את הנסיעות, למי שמוכן להיות מרוחק מאיזורי קניות ובילוי מרכזיים, למי שהקהילתיות חשובה לו (תלוי ביישוב ובאיש) –

    יכול להשתלם לגור בכפר. אבל זה לא בשביל כולם, וזה לא זול.

  2. גיל הגיב:

    כמה הערות:
    א. להיזהר ממה שכתוב בעיתון, נכון לכל דבר, לא רק לכתבות נדל"ן.
    ב. מדור הנדל"ן בעיתון הוא אחד ממקורות ההכנסה שלו- מרבית האייטמים הם פרסומי יח"צ שמכניסים כסף לעיתון.
    ג. צריך להתייחס גם לזווית הציבורית של הסיפור הזה: מרבית התקצוב הפרסומי מגיע מקופת המדינה. המדינה מסבסדת הקמת ישובים בנגב ובגליל (תנועת אור) ותקציב היח"צ הוא חלק מהסבסוד הזה.
    ד. עיתונאי נדל"ן הם בדר"כ עיתונאים מתחילים (לא תמיד- אבל בדר"כ): התוצאה בהתאם.

  3. נירשמן הגיב:

    אביטל להב זה הוא, לא היא.

  4. משב הגיב:

    יואב (המגיב הראשון), בתגובתך אתה ממחיש בדיוק את מה שלרמן טוען. מי שמוכן לכלות שליש מחייו בעמידה בפקקים, להשתעבד לתלות שלו ברכב בכל דבר הכי קטן שהוא רוצה לעשות מחוץ לבית ויכול להרשות את ההוצאות לכך, תוך שהוא גר בטירה עצומה ובודדת בחסות המדינה אותה צריך לטאטא ולנקות במשך שליש נוסף מהחיים, שיבושם לו מלגור בכפר. משתלם זה לא, והם גם בד"כ לא מרוצים מהסידור אלא מתלוננים שמחירי הדלק עולים וכהנה וכהנה תלונות נוספות על מצבם. דלק הוא משאב יקר וזו לא הבעיה – שטיפת מוח ממשלתית שכדאי ומשתלם לגור בפריפריה ואז ציפיות שלא עולות בקנה אחד עם המציאות – כאן טמונה הבעיה.

  5. בן הגיב:

    אני מתרעם על הציניות והזלזול שעולים בפוסט ובתגובות באשר לחיים בפריפריה ותוהה כמה כאן באמת בילו חלק ניכר מחייהם בישוב פריפריאלי בארץ. נכון אין אפשרות לקפוץ לחוף גורדון בצהריים ועבודה בקונברס יוצאת מכלל חשבון, מצד שני למושגים כמו קהילה,טבע,שקט יש לרוב משמעות שתושב גוש דן אפילו לא מכיר. אין לי שום בעיה שהמדינה לא משתפת פעולה אם הרצון של ככככולם להיות מגניבים ברוטשילד 14 ומסבסדת התיישבות פריפריאלית, מה לעשות – גם הם נחשבים. (לא אומר שלא צריך לעשות את זה הרבה יותר נכון..)
    ודרך אגב- אצלנו דווקא אוהבים בני אדם אחרים ואין מיליונים בחשבון הבנק.

  6. אוהד הגיב:

    בן, אני חושב שאתה מתפרץ לדלת הלא-נכונה ולוקח את העניין באופן אישי מדי. לרמן לא תוקף את תושבי הפריפריה, אדרבא – הוא תוקף את הגורמים שהופכים את הפריפריה לפריפריה. זה לא עניין של להיות מגניב ברוטשילד – לרמן מציג תפיסת עולם מקיפה לגבי התכנון הציבורי במדינת ישראל, והוא מעביר ביקורת על הפירבור ופיזור האוכלוסייה המכוון, כאשר לשיטתו פיזור אוכלוסייה גורם לירידה באפשרויות התעסוקה ובאיכות השירותים הציבוריים, לצד עלייה בעלויות המחיה ובעיקר התחבורה. לא נראה שלרגע אחד הוא מזלזל בערכים שאתה הצגת – הוא לא עוסק בהם כלל כי הם לא שייכים לנושא הדיון.

  7. יואב הגיב:

    כן, יש מי שיבלה שליש מהיום בפקקים אם יגור בישוב קטן. יש כאלה שיבלו רק 20 דקות באוטו לכל כיוון. זה תלוי באיפה הישוב ואיפה הם עובדים.
    אני מודע לכך שיש חסרונות, במיוחד למי שעובד בתוך עיר גדולה. אבל, למשל, למי שעובד במת"מ, להגיע לעבודה מעתלית, מהבונים, מזיכרון – או מכל אחד מהישובים באיזור – באמת שלא לוקח הרבה זמן.

  8. יואב שאיננו לרמן, הבעיה היא במידה רבה שהפכו את ישראל-כולה-למעט-תלאביב-ואולי-ירושלים לפריפריה. באר שבע וחיפה לא אמורות להיות פריפריה ביחס לצפון ולדרום, הן אמורות להיות ערי מטרופולין וגם אם לא להיות שוות באפשרויות שהן מציעות לתל אביב (כי בגודל של ישראל ספק אם יש מקום למרכז מסחרי משמעותי אחד, גג שניים), הן לא אמורות להיות כל כך רחוקות ממנה.
    במקום זה בונים עוד ועוד ישובים פרבריים שמתפזרים ברחבי המדבר. בשביל מה היה צריך את גבעות בר, למשל, אם כבר יש את עומר, מיתר ולהבים? למה לא לחזק את מרכז באר שבע במקום להגדיל את המעגלים סביב לה?

  9. לרמן הגיב:

    תודה לכל המגיבים. אני רק רוצה לציין שיש הבדל בין יישובים פרבריים (יישובים אשר מחוברים לעיר מרכזית לעתים משגשגת ומקיימים יחסי תלות אחד בשני) כמו קריית אתא, זכרון או הרצליה ליישובים פריפריאליים (יישובים המנותקים למעשה מעיר כזו או אחרת) כדוגמת טבריה, בית-שאן או ערד. הפרברים הם חלק מההתפתחות הטבעית של העיר (גם אם באופן מלאכותי מאלצים אותם להיות מוטי רכב פרטי באופן קיצוני) ואילו היישובים הפריפריאליים לאור המרחק שלהם ממוקד השגשוג מתקשים הרבה יותר להתפתח.

  10. יואב שאיננו לרמן הגיב:

    אני מסכים שיש הבדל בין הפרברים של חיפה לבין פריפריה של ממש.
    אבל המושג "פריפריה של ממש" משתנה עם הזמן. מושב הבונים, למשל, היה פריפריה של ממש פעם. היום – לא ממש – 20 דקות מחיפה, אם לא צריך להיכנס לעיר.

    וכך אפשר לומר גם על בנימינה או יקנעם.

    מצחיק שאתה מביא את טבריה, אחת הערים הוותיקות בארץ (נוסדה ב 20 לפנה"ס, לפי ויקיפדיה) בתור פריפריה. הרי טבריה עצמה היא מוקד תעסוקה ושירותים ליישובים מסביבה.

    לגבי גבעות בר – את יודעת היטב, בדיוק כמוני, למה צריך את גבעות בר (אני לא מכיר את המקרה של גבעות בר באופן ספציפי).
    אנשים רוצים לגור שם – בתים גדולים יותר, סביבה מופרדת יותר מהעיר – גם מבחינה אנושית, סביבה קהילתית יותר. יש לא מעט אנשים שחושבים שזה חשוב וטוב, ולא אכפת להם לשלם בתלות מוחלטת ברכב הפרטי, במיוחד כשהמדינה מסבסדת את היישוב בצורה נכבדת מסיבותיה שלה (למה באמת?).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s