1. כתבה שסוקרת בצורה טובה את הדיון בדבר הקצאת "שטחים פתוחים" בערים בישראל ואת האבסורדים הפרבריים שנוצרים לנו, תוך כדי גריסת השטחים הפתוחים הטבעיים והחקלאיים של הארץ.
2. שרון מלכי מתקנת את המצב של שוק לוינסקי בדרך להסדרתו כשוק.
3. טורניר מכתשי החנייה האמריקאיים בעיצומו.
4. יותר ויותר מחקרים מראים שתקני חנייה (כלומר תקנים שקובעים כמה מקומות חנייה צריך לבנות בצמוד לכל בינוי שהוא, ללא מתן שיקול דעת ליזמים ולבעלי עניין אחרים) מפריעים ומייקרים בינוי של דיור. הנה עוד מקרה מהאחות הגדולה של תל-אביב – לוס אנג'לס.
5. בדרך לפרצלציה בשכונת התקווה ואפשור של התחדשות? נקווה שכן.
6. הסיפור של דניאל מורגנשטרן, תאגיד המחזור ותביעת הדיבה. יש סוף טוב. למי שרוצה להאזין עוד – כאן מדקה 7:30.
8. שיפור בתחבורה הציבורית בגוש דן. לא היה צריך חפירה של 70מ' מתחת לאדמה וגם לא ביצים מעופפות על חוט. כולה אפשור עלייה מכל הדלתות של האוטובוס, דבר שמקטין בצורה משמעותית את זמן ההמתנה בתחנות ומקצר את זמן הנסיעה כולה (והפוך את התחבורה הציבורית ליעילה, אמינה ואטרקטיבית יותר). כרגע זה בפילוט – והשלב הבא יהיה פריסה בכל הקווים:
9. לא תאמינו כמה דברים קורים ברחוב טייבר בגבעתיים וכמה בעיות יש שם. הנה אחת מהן:
עוד בלוג תל אביבי 
יואב, במקרה התפתח דיון בפורום תל אביב בתפוז. מישהו ביקש קצת חומר על פארק קריית ספר ובין היתר ראיתי את הכתבות שלך על הנושא. פסימיים משהו.. בכל מקרה:
http://www.project-tlv.com/places/kiryat-sefer
הפרויקט חרג במליונים מהתקציב המקורי ונשאלת השאלה האם לשיתוף הציבור חלק בכך.
השאלה היא בכמה הוא חרג יחסית לחריגה הממוצעת של פרוייקטים בעיר. הבימה חרג ב-300%, ואפילו מזרקת אגם חרגה קצת במהלך השיפוץ שלה וזה בלי שיתוף. יצא לא רע בכלל בסוף.
החריגה היא ביחס לגינות אחרות בעיר בעלות אותן שטח. אני מעריך בחישוב גס מתוך שיפוצים דומים שמופיעים בספרי התקציב ששיפוץ סטנדרטי כזה עולה כמיליון שח. במקרה הזה השיפוץ עלה יותר מ-7 מיליון שח. כולם מפארים אותו ואת שיתוף הציבור בו אבל שוב הגישה הסוציאלית שמאחוריה יוצרת פערים בלתי נסבלים מול מקומות אחרים. לא בכל גן שקיים היום ברחבי העיר עושים מזרקות מים ונחלים שמתוזמנים לפעול בצורה שונה בכל חודש בשנה (למעשה באף גן).
אני חושב שראוי לקחת את נושא שיתוף הציבור והסיפור הקטן הזה כנורת אזהרה שמעידה על מגבלות השיטה וחוסר השיוויון שהן יוצרות. זאת רק דוגמא אחת מיני רבות שכבר התרחשו בעיר שהוכיחו שמיטוב מקומי יוצר פערים ופחות רווחה.
זה שקבוצות פוליטיות חזקות מקבלות יותר מחלשות נכון בכל הערים בעולם. בגלל זה התחנה המרכזית נמצאת בנוה-שאנן ואת נתיבי איילון סללו במרחק של שני מטר מבתים של אנשים בבת-ים וחולון. אני לא חושב שהמקרה של פארק קריית ספר שונה, אם כי אני שמח שלפחות ההשקעה הזו בוצעה במקום שיש בו פעילות עירונית גבוהה וכך יותר אנשים יוכלו להנות מההשקעה.
מה שנכון ברח' טייבר בגבעתיים נכון גם ברח' ארלוזורוב בתל אביב