תחנות שמובילות לשומקום

שתי הרשויות המוניציפאליות המשמעותיות בישראל, תל-אביב וירושלים, החליטו להשיב את עטרת השלטון העותומאני והמנדט (תקופות בהן התכנון העירוני בישראל היה בהחלט מוצלח יותר) באמצעות פחלוץ תחנות רכבת שאינן משמשות יותר כתחנות. תל-אביב פחלצה את "מתחם התחנה" בעלות רבה, ולמרות זאת השימוש בו יחסית להשקעה דל וגם השוק שתוכנן במקום נפח את נשמתו זה מכבר. הדבר נובע ממיקומו של המתחם בחורבות מנשיה השוממות בין תל-אביב ליפו. משום כך הנגישות אליו מאתגרת, בפרט באמצעים שאינם רכב פרטי, וכמות הפעילות מסביב דלילה יחסית עקב תת הבינוי של האזור כולו, שבעיקרו מכיל חניונים ופארקים ולא בניינים, בניגוד לעבר.

עכשיו באה עיריית ירושלים ומפחלצת גם היא את תחנת הרכבת הנטושה שלה הנמצאת מאחורי המושבה הגרמנית. על מנת להבדיל בין המתחמים המתחם הירושלמי ייקרא "התחנה הראשונה". גם כאן מתוכנן לפעול שוק שנקווה שישרוד יותר מעונה אחת. בניגוד למתחם התחנה התל-אביבי, מתחם התחנה הירושלמי טיפה פחות מנותק מהעיר, אם כי גם הוא מצוי במיקום שולי יחסית מאחורי המושבה הגרמנית שלה רחוב מוצלח ופעיל במיוחד (עמק רפאים). המשותף לשני המתחמים הוא העובדה שבשניהם חלפו שנים רבות מאז נראתה לאחרונה רכבת כלשהי. בתחנה של תל-אביב לא פעלה רכבת מאז קום המדינה ובתחנה הירושלמית הושבתה התנועה לפני 15 שנה.

מתחם התחנה בתל-אביב. בדרך לשומקום
ריקנות במתחם התחנה

אבל זה לא חייב להיות כך. יש מקומות בעולם שמצליחים ליצור תחנות חדשות מלוקקות שאשכרה גם משמשות לתחבורה ולא רק לצרכנות. דוגמה בולטת יחסית היא "מבנה המעבורת" או בשמו המוכר יותר Ferry Building בסן פרנסיסקו שנבנה באותה שנה של התחנה הירושלמית (1892). אמנם, המבנה אף פעם לא ננטש, אך הוא הוזנח שנים ארוכות, בין השאר בגלל הכביש המהיר שכמעט עלה עליו ופורק בעקבות רעידת האדמה של 1989. בשנת 2003 המבנה נפתח מחדש לאחר שיפוץ מסיבי ושירות המעבורות שלו חזר להתרחב, ויש בו כמובן שוק איכרים שפועל. מעבר לנגישות הימית הבניין נמצא בנקודה המרכזית של רשת הרכבות הקלות (הדי מצ'וקמקות יש לציין) של סן פרנסיסקו ואינו מוקף בדונמים רבים של חנייה, כך שהוא נגיש מאוד להרבה אנשים על בסיס צומת תחבורתית גדולה.

בניין המעבורת בסן פרנסיסקו. (cc-by Bruce Turner)
Ferry Building

מקרה אחר הוא המקרה של Lonsdale Quay בצפון ונקובר (כלומר בעיר שנקראת North Vancouver ובאמת נמצאת צפונית לונקובר). גם כאן מדובר בתחנה מרכזית של מעבורות בין הפרבריים הצפוניים של ונקובר לעיר עצמה וגם כאן יש שוק. לפני ההסבה לתחנת מעבורת השטח שימש כמספנה עד תחילת שנות ה-80. גם כאן מדובר על מתחם די מלוקק שיושב על צומת תחבורה מרכזית ולכן לא רק תיירים מגיעים אליו, אלא גם מקומיים כחלק מחיי היומיום שלהם.

מרחב ציבורי ב-Lonsdale Quay בצפון ונקובר
Lonsdale Quay Public Space

לתל-אביב כבר יש מתחם תחנה אחד אמיתי וקוראים לו רכבת מרכז. במקום להשקיע בתחנות ריקות עדיף להסדיר ולטפח מקום שגם ככה עשרות אלפי אנשים (אם לא יותר) עוברים בו כל יום. אפשר להוסיף שם גם שוק איכרים על הדרך.

תוספת: תגובה מצויינת עם הסבר של דודו על התחנה הירושלמית.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, ירושלים, תל-אביב, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

16 תגובות על תחנות שמובילות לשומקום

  1. תל-אביבי הגיב:

    ורצוי לא ללקק את המקום יותר מדי.
    מתחם התחנה בת"א נראה כמו זיוף – מרוב ניקוי ושיפוץ לא רואים שהוא אותנטי וההרגשה במקום היא מלאכותית.
    אם אפילו היו שם קצת יותר חנויות, היתה סיבה להגיע, אבל יש שם בעיקר מסעדות, חלקן סגורות באמצע היום או מגישות תפריט חלקי. כך שמי שבא לשם זה רק במיוחד למסעדה. ועוד לא פגשתי מישהו שמבקר ביותר ממסעדה אחת כך שממש ריק שם במתחם.

  2. דודו הגיב:

    נתבקשתי לכתוב תגובה ציונית הולמת,

    את מתחם התחנה בנווה צדק טחנתם די ואין צורך לחזור על הסיבות לכשלונו.
    קצת מידע לגבי המתחם בירושלים. כמובן המתודה בה השתמשו, שיפוץ של אתר היסטורי המוגדר בתב"ע כמונומנט לאומי לשימור ע"י יזם פרטי, נובעת מסדר העדיפויות המפואר של מדינת ישראל ורשויותיה. כשרכבת ישראל נלחמת מחד על זכויות הבעלות על הנכס והשטח מול ממ"י ומאידך מסרבת להשקיע ולו שקל חדש אחד בכדי לשמרו על פי חוק, זוהי ככל הנראה התוצאה שמקבלים (שימוש חורג מתעשייה ומסילות ברזל למסחר במכרז BOT ל-10 שנים).
    במסגרת מלחמות רכבת ישראל, תחנת הרכבת כתחנה, לא בוטלה בתמ"מ 1/30 החדשה של מחוז ירושלים וסומנה כתחנה רכבת עתידית. ישנה תכנית לחבר את קו A1 הנמצא בבנייה שתחנתו הסופית באזור הכניסה לעיר ירושלים, לתחנת הרכבת ההיסטורית המשתפצת.
    אז נכון שמתחמים זה מכה בעיקר בערים אורבניות בהן השלד הציבורי (הרחובות, הגנים הטיילות והשדרות) מהווה את נשמת אפה של העיר ואת מקור הצלחתה אבל דין ת"א לא כדין ירושלים. קצת היסטוריה, סוציולוגיה ומלחמות תרבות שזרים לעיניים התל-אביביות ובעיקר למסה, למגוון ולריבוי האפשרויות הקיימים בעירכם הלחה.
    הווה ידוע שהחילונים הירושלמים דוכאו במשך קרוב ל-20 שנה, בעידן בו בפעם הראשונה בתולדותיה המודרניות של העיר תפתח מסה של מקומות בילוי ופנאי שיהיו פתוחים בשבתות וחגים, באזור מוגדר אחד, מובטחת הצלחה מסחררת עקב הצימאון הקיים בקרב חילונים,(וגם דתיים לאומיים שמהווים חלק מהקהל הצרכני בעיר), תיירות פנים וחוץ ובעיקר דיפלומטים רבים שגרים בירושלים ומתבאסים מכך שההיצע נמוך במערב העיר.
    בניגוד למיקומו של מתחם התחנה בקצה הערבות הדרומיות של העיר ת"א, מתחם הרכבת בירושלים סובב שכונות מגורים (אבו-טור, המושבה הגרמנית, טלביה, בקעה, תלפיות, בית צפפא, קטמונים) – לב האזור החילוני של העיר, ומהווה חלק מאזור מוסדות התרבות של העיר (הסינמטק, החאן, בריכת הסולטן, מרכז בגין, הזאפה, מרכז האנימציה JVP מיסודו של אראל מרגלית ועוד). וסביבו, במרחק הליכה של כ-5 דקות, ישנם מספר בתי מלון. כבר לפני כעשור נפתחו באזור מתחם הרכבת ההיסטורי (מתחם של כמאה דונם שתחנת הרכבת ההיסטורית מהווה כ-6-7 דונם משטחו) ברים, מסעדות ומועדונים כך שאין זה מיקום חדש שצריך לשווקו לירושלמים. פארק המסילה-מסלולי הליכה ואופניים, שנחנך בשנים האחרונות ומהווה הצלחה היסטרית בדומה להיי-ליין בניו-יורק גובל ואף יוצא ממתחם הרכבת ולמעשה מהווה עורק המזרים לשם אנשים באופן טבעי ולא באופן מלאכותי או מוטורי.
    והסיבה המרכזית להצלחת המקום נובעת מהעובדה שבמשך קרוב ל-20 שנה בה שלט בירושלים שלטון החושך, לא נפתח בעיר אף פרוייקט,מתחם, שדרה, מפעל תרבותי – יו ניים איט, ואנחנו עדיין תקועים עם רחוב עמק רפאים אשר נמצא בקריסה עירונית ובעיצומה של מהפכת כשרות המהדרין, עין כרם שזה אחלה אבל מבודד מהעיר, ומרכז עיר שהתפורר ונחלש בעקבות הבנייה המגלומנית שלאחר 1967 שפיזרה את ירושלים לכל הרוחות ויצרה פרוורי שינה שמהווים אבות הטיפוס של מודיעים וראשון מערב. רק כאשר רואים את הברק של האנשים בעיניים מפארק המסילה, מבינים עד כמה זה היה חסר.

  3. לרמן הגיב:

    דודו, תודה רבה על התגובה המפורטת. אני מקווה שהפרוייקט יצליח ויהיה בשימוש יומיומי ולא רק בשבתות.

    תל-אביבי, זו בדיוק הבעייה של מקום עם מעט מדי שימוש – חנויות לא יכולות לפעול בו כי אין להם מספיק קהל מזדמן, ואז זה נשאר בתת-שימוש עם כמה עסקים שיכולים לשרוד גם כשהם פועלים בעיקר בערבים ובסופי שבוע.

  4. אליאב הגיב:

    בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה להפנות את תשומת הלב למעשה ההבל שנעשה במתחם נוסף בתל אביב – מתחם שרונה. בניגוד למתחם התחנה, שרונה ממוקמת על ציר מרכזי שעשוי לעבור החייאה אורבנית משמעותית עם פתיחת הפרוייקט. אבל כרגיל במדינתנו המבוצרת, מישהו החליט שחייבים להקף את שרונה בגדר (או לפחות כך נראה מהעבודות שנעשות שם בשבועות האחרונים). אובססיית הגידור הזו לא תאפשר את ההתפתחות של קפלן כרקמה עירונית. חבל.

  5. עמית הגיב:

    השוואה לא במקום. אמנם תחנת הרכבת הישנה של ירושלים כבר לא בשימוש, אבל היא רחוקה מלהיות מתחם מנותק א-לה מנשייה. דודו כבר כתב על יתרונות המקום, אבל שכח להתייחס לעובדה שגם בלי רכבת (שהייתה בלתי שימושית בעליל, בדומה לרכבת שמגיעה כיום עד לתחנת מלחה) המקום נמצא על אחד משני צירי התח"צ המרכזיים של ירושלים והוא נגיש ביותר גם רגלית וגם בכל אמצעי תחבורה אחר (חוץ מרכבת..).

    עוד קצת על ההבדלים בין המתחמים: בעוד שבמנשייה נבנה מתחם סגור באמצע המדבר (והחיבור הטבעי שלו לנווה צדק חסום ע"י מוזיאון בתי האוסף המוזר), בירושלים מדובר בסתימת חור גדול שהיה פעור במשך שנים ארוכות בין "מייל התרבות" (הסינמטק, החאן, רובע המדיה, משכנות שאננים) לרחובות העירוניים עמק רפאים ודרך בית לחם (שהוא בכלל עדיף בהרבה על עמק רפאים). בניגוד לקניון המגודר של מנשייה, המתחם הירושלמי יהיה פתוח לכל כיוון למעט מתחם "עיר הקרח" (שהוא אולי החלק הכי בעייתי בסביבה). אין לי ספק שהתרומה שלו לאזור תהיה גדולה.

  6. נחום כהן הגיב:

    אם מישהו דואג מאד, נא להירגע: ירושלים לעולם לא תהיה עיר, מפני שהיא רצף אין סופי של גבעות מנותקות, ורכבות קלות אפילו בשבת לא יעזרו. אני רואה דמיון מה בין שתי תחנות הרכבת המחוברות ביניהן בשני פסים מקבילים. גם סביב לתחנה ביפו יש בלי סוף מקומות חיים במרחק הליכה- כל יפו, פלורנטין שהיצליחה להיוולד מחדש, אלנבי ושדרות רוטשילד, כרם התימנים וספיחיה. כל אלה לא יעזרו, בדומה לשכונות המנותקות סביב התאומה שלה בירושלים. רקמה מנותקת זהו שם המחלה הזאת, והמנהל בין ראשי האשמים. לא פחות מכך התכנון העירוני החלש.

  7. אמיר הגיב:

    נגעת בנקודה מעניינת. אני לא בטוח אם ההשוואות בין שתי התחנות נכונות, אבל ראשית, זה בהחלט עושה רושם של טרנד. כזה שיש בו גם משהו חיובי (גם אם מעושה). הכמיהה למקום עם היסטוריה מקומית, לא יהודית בהכרח היא בוגרת, בטוחה בעצמה. כתושב באר שבע (לא קל לחיות את זה, בטח שלא לרשום את זה), אני רואה כיצד מתחם הקטר, בתחנת הרכבת העות'מאנית בשלבי סיום. זה נראה לראשונה כרצון נגבי לטפאס בין כתלים עתיקים, "כמו בתל אביב", אבל יש כבר אחד (בעיר ה"עתיקה") ולמעשה מדובר בישום המלצה של המועצה לשימור מלפני עשור (הקישור בסוף) עם רצונו של ראש העירייה לקטר מספר 70414 על הרציף.

    מכל מקום, אני מסכים עם הטענה העיקרית שלך, אם כבר תחנה, אז כזו שחיה. התחנות ההיסטוריות הגדולות בצפון החוף המזרחי (וגם שיקגו וטורנטו) מלאות שאון אדם קפצו לי לראש… 🙂 http://cdn.theatlantic.com/static/infocus/nycm042712/e_s_n01_wpa00834.jpg

    http://www.edu-negev.gov.il/goel/shimur/batim/rakevet1.htm

    http://www.calcalit7.co.il/176637/%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%AA

  8. ערן טרבלסי הגיב:

    בלי קשר:
    http://www.themarker.com/realestate/1.2001606

    נראה לי שזה זמן טוב להעלות מהאוב את הפוסט שכתבת פעם על יוסף בורג וכופר החנייה (לא מצאתי בגוגל ולא בחיפוש בבלוג).

  9. לרמן הגיב:

    גם אני לא מוצא את זה. בכל מקרה, אני מקווה לכתוב בקרוב פוסט על שר השיכון.

  10. ערן טרבלסי הגיב:

    אתה לא שומר עותקים של הפוסטים?

    מחכה לפוסט על השר.

  11. זולא הגיב:

    כל הכבוד לדודו, המכיר את ירושלים היטב

  12. לרמן הגיב:

    בטח שומר, אבל זה כנראה לא כאן משום מה. ובכלל כל הכבוד לדודו.

  13. ערן טרבלסי הגיב:

    אה, אוקי.

    מצטרף לברכות לדודו 🙂

  14. דודו הגיב:

    אני מאוד אוהב אדריכלים ומתכננים, בייחוד אלה המכונים "דור הבנים", שצמח אחרי קום המדינה, שמספר לנו כיום את הסיפורים על עירוניות מתחדשת והנוסטלגיה לרקמה העירונית של פעם, זורק כל מיני שמות ומושגים לאוויר ובעיקר חושב שהוא יודע איך לתכנן וכיצד, למרות שהאמונה והתפיסה המודרנית (גם בתכנון ואדריכלות) מתו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, וכיום המודרניזם האדריכלי הוא שם נרדף לנדל"ון בתי באוהאוס ותירוץ לפרסום ספרים.
    רגע, זה לא דור הבנים שגרם לכישלון הזה שמדברים עליו, הכישלון שנבע מהיבריס והוביל לכך ש: "ירושלים לעולם לא תהיה עיר, מפני שהיא רצף אין סופי של גבעות מנותקות", דור הבנים שמרביתו היה תל אביבי-חילוני?!. האם זה לא דור הבנים וממשיכיו ששלטו במשרד השיכון ומינהל התכנון ונכשלו פעם אחר פעם בניסיון יצירת רקמות אורבניות חיוניות ברחבי המדינה, ויצר למעשה את הגבעות המנותקות הללו?. כפי שטוען בעל הבלוג הזה פעם אחר פעם, מינהל התכנון בישראל נכשל כבר 65 שנים. כנראה שיש לכך סיבה טובה והיא נעוצה בגורם האנושי בלבד.
    כמו בהרבה דברים, אנחנו דור התיקון: לאגו, להיבריס, לקידוש האינדיווידואל – לכישלון (גם של התכנון).

  15. gmt הגיב:

    פוסט מעולה כל הכבוד ממש נהנתי לקרוא גם את התגובות …
    שמת לב שאתה בגוגל בעמוד 1 במילה בלוג ?

  16. נחום כהן הגיב:

    @ דודו קשה לקבל טענותיך ה"דוריות", ולחשוב שדור שלם התנהג יחדיו ליצירת כשלון. לדעתי הכשלון מתחיל ביום הראשון של קום המדינה, השאיפה הממשלתית השלטת לפזר אוכלוסיה, העובדה שקל יותר להקים פרוור מאשר להיתחבר למירקם קיים, קלות איכלוס העולים בשכונה, ואחרון חביב – השליט העליון "מינהל מקרקעי ישראל" אשר מעולם לא התענין בעירוניות, מחוסר שליטה בקרקע עירונית, לרוב. קשה אחרת להסביר, כיצד התכנון המנדטורי אוחז בתכנון ריקמתי, בכל מקום, והגישה משתנה למחרת הקמת המדינה. אבל אם אתה חושב שמתכנני ה65 שנה הם רק תל אביבים, בבקשה. אבל מה הסיבה ?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s