רק לא רשת

פוסט אורח מאת עמית נויפלד.

אנו חיים בימים טרופים מבחינה כלכלית. הדיי המשבר הגדול של שנת 2008, כאשר מספר לא מבוטל של אמריקאים לא הצליחו לעמוד בחזרי המשכנתא שלהם, עדיין נשמעים, וכבר אנו ניצבים בפני משבר חדש, עת מספר לא מבוטל של מדינות אינן מצליחות לעמוד בהחזרי החובות שלהן. ישראל, שכביכול צלחה את המשבר בשלום, נקרעת אף היא מבית. כיום ברור לנו יותר מתמיד כי מאחורי הריכוזיות במשק ויוקר המחיה, עומדים טייקונים ממונפים, אשר במשך שנים ארוכות משכו משכורות עתק ודיווידנדים מנופחים, וכעת מבקשים לעשות לציבור המשקיעים פן וגוונים, או להתחמק מתשלום חובם בחסות ראשי התיבות בע"מ.

השיטה עצמה, כדרכן של שיטות, מבקשת לתקן את המצב באמצעות עוד מאותו דבר. עוד גזירות על הציבור הרחב, ועוד מחיקת חובות וחוקים מעודדי השקעות לבעלי ההון. החדשות הטובות, אם לצטט את השלטים, הן שאנחנו ערים, והלחץ הציבורי, כפי שניתן להיווכח ממקרה נוחי ובנק לאומי, עושה את שלו. החדשות הרעות, הן שאנחנו אלה שרוממנו מעם את נסיכי האג"חים ומלכי המוסדיים, ואחת הדרכים בהן עשינו זאת, היא באמצעות הקנייה ברשתות – שופרסל, מגה, סטימצקי, צומת ספרים, איקאה, ארומה, קפה קפה ועוד רבות אחרות – ייתכן וזו אינה הדרך הראשית, אולם בניגוד לניהול תיקי השקעות, קרנות פנסיה וקופות גמל, היא זו הנקרית בדרכנו באופן היומיומי ביותר.

התפתינו, באין מילה טובה יותר, כילדים להבטחות שווא ולמבצעי בזק. מכרנו את הרחוב, את השכן ואת עתידנו כקהילה, בתמורה למבצע של שניים במחיר אחד. את חנות הצעצועים הקטנה החלפנו בתמורה לזוהר הנוצץ והיקר של טויז' אר אס, את חנות הספרים שמעבר לפינה, שם המוכרת הכירה אותנו ואת טעמנו האישי, זנחנו בעבור קניית ספרים מחורבנים לפי משקל. את חיים מהטמבוריה, אותו אחד שהיה עושה עבודות קטנות כמעט בכל דירה בשכונה, שלחנו להיות דודו בהום סנטר, לעבוד בשכר מינימום, ולהשלים הכנסה בשעות הערב.

הרשתות, מצידן, עשו מה שרשתות מיטיבות לעשות יותר מכל – הן התפשטו כסרטן ברחבי המדינה, ממיתות רחוב אחר רחוב, שכונה אחר שכונה, בעודן מקימות מרכזי ענק בפאתי ערים ותורמות לעושרם של מעטים, אותם 'בעלי שליטה' שאנו מכירים מהתמונות בעיתונות הכלכלית. אלה האחרונים מצידם נוהגים להתפאר בהיותם "יוצרי מקומות עבודה", בעוד שבפועל הם מחרבי מקומות עבודה. רשת אמ פמ אחראית לסגירתם של עשרות מכולות שפרנסו משפחות שלמות, ובתמורה היא יצרה מאות משרות בשכר מינימום, שאינו מאפשר חיים בכבוד. איקאה הביאה לקריסתם הכלכלית של כארבע מאות נגרים, בעלים ואבות לילדים, ובתמורה מכרה לנו נקניקיה בחמישה שקלים. בין סטימצקי לצומת ספרים לא נותר כל סיכוי לאדון או גברת, חובבי המילה הכתובה, שבעבר יכלו להתפרנס ממכירת ספרים אהובים. רשת ארצית אף פעם לא מייצרת מקומות עבודה. במקום זאת היא גודעת מקצועות מן השורש ובמקומם מציבה עובדי פס ייצור חסרי כל הכשרה –  חלקם עצמאיים וגאים בעבר, וכעת, נתינים חדשים במעמדות השוקעים.

ייתכן וכעת יעלה ויבוא הטיעון המוכר – בעלי המכולות, הטמבוריות, חנויות הספרים הקטנות, הנגרים, מעצבי הבגדים – כולם גנבים, וטוב שנסגרו. עכשיו, בהיותי עובד בחצי משרה ומקדיש את שארית זמני ללימוד וכתיבה באתרים אלה ואחרים בחינם, איש לא יכול לחשוד בי כי אני מבקש לתרום את מעט כספי לבעל המכולת השכונתית, וכאדם שאכן קונה במכולת, ובחנות הספרים הפרטית, ושאת הספרייה בסלון שלו בנה נגר משוק הפשפשים, אני יכול להגיד לכם בלב שקט – הבל הבלים.

הרשתות קנו את ליבנו בסלי קניות מוזלים וגרמו לנו להפנות עורף לכל מה שאנחנו מכירים. אחד אחרי השני נדחקו בעלי העסקים הקטנים מהשוק, ועתה משהתבטלה כל תחרות אמיתית, הן אלה שמעלות ומתאמות ביניהן מחירים. קשה להאשים אותן, כאשר יש רק שני שחקנים גדולים על המגרש, וכאשר הקהל נחלק פחות או יותר בהערצה עיוורת ביניהם, הם יכולים לשכב בצל, לספור מזומנים ולחטט בנחת עם קיסם בשיניהם. את התחרות כביכול הם מותירים למסעות הפרסום היקרים, ותהיו בטוחים שהעלויות שלהם כבר מגולמות בחשבונות אותם אנו משלמים.

אבל בואו נניח, רק נניח לצורך הדיון, שארבע מאות הנגרים אכן היו מייצרים ספריית כוורת, כזו הנמכרת באיקאה, בעלות נוספת של 500 ₪. הנה לכם פער ראוי לשמו, שלטובתו יש גם יש להעדיף את הרכישה הזולה יותר. אך האומנם? אותם 400 נגרים שכרו 400 חללי עבודה, שילמו מיסים, העסיקו עוזרים, נהגי הובלות, חשמלאים, סוכני ביטוח, רואי חשבון, עורכי דין. הם אכלו במסעדות פועלים קטנות באזור התעשייה בו עבדו ולמעשה קיימו רשת כלכלית בזעיר אנפין שהיתה תלויה בהן כול כולה, וכעת היא קרסה. אז נכון, חסכנו 500 ₪ על כוננית ספרים באיקאה, ואצל רמי לוי עוד 75 אגורות על קופסת שימורים, אבל המחיר ששילמנו בסופו של דבר היה גבוה מנשוא – הרס הכלכלה המקומית, שנמסרה על מגש כסף לאופורטוניסטים נמרצים, לתאבי הבצע ושאר בוזזים – וכל זאת בחסות השיטה שעדיין מאמינה בתיאורית החלחול הישנה – אם נדרבן יזמים ובעלי הון, הכסף יזלוג אט אט מטה אל השכבות החלשות, ולהלן, תיאורית החלחול. אבל כסף לא באמת מחלחל כמו מים, ולראיה, מעולם לא התגלה מאגר תת קרקעי של שטרות של מאתיים. הכסף תמיד נתקע למעלה, בשכבה הראשונה.

לרעות חולות אלה ניתן להוסיף בקצרה עוד מספר טעמים. רשת, גדולה ככל שתהיה, כופה מטבעה צמצום ואחידות, בעוד שעסקים קטנים מעניקים רבגוניות המשקפת את טעמם השונה של הבעלים. יהיו אלה ספרים, בגדים, מוצרי חשמל או כריכים, ברשת בדרך כלל תימצא אותה סחורה בכל הסניפים. בעולם, למשל, קיימים מעל למאתיים זנים שונים של תפוחים, בשופרסל ובמגה נמצא לכל היותר שלושה, וההרפתקנים מוזמנים לנדוד לשוק האיכרים הסמוך.

הפיכתו של עסק קטן לרשת בדרך כלל תלווה גם בפגיעה באיכות המוצר והשירות. אחרי הכול, בעל הבית אינו יכול להיות בכל המקומות ולהשגיח שעובדיו השכירים, אלה המרוויחים שכר מינימום, אכן מעניקים את אותו חיוך, טורחים לזכור לקוחות שחוזרים, או סתם מורחים שכבה נדיבה מספיק של גבינה בולגרית.

נזכיר שוב בקצרה את הנקודות המרכזיות – רכישה ברשת כמוה כ:

  1. תרומה לעושרם של מעטים
  2. יצירה של מעמדות נמוכים
  3. פגיעה בתחרותיות
  4. צמצום טעמים ומגוון
  5. פגיעה באיכות
  6. פגיעה במרקם השכונה והרחוב

לאור האמור, מן הראוי שכל אחד ואחת מאיתנו יראו את הבחירה בכוס הקפה הבאה, הסנדוויץ', הספר, הארונית לצד המיטה, החולצה או תנור האפייה כבחירה מוסרית מהדרגה הראשונה. כאשר נחזור לקנות מעסקים קטנים נוכל להאמין שוב בצמיחה כלכלית, רק הפעם צמיחה אמיתית, כזו הצומחת מלמטה, ומחלחלת כלפי מעלה.

לקריאה נוספת על כלכלה אנושית.

עמית נויפלד כותב ומרצה אודות תנועת ההאטה, אוהב ללכת לאט ולבהות, משתדל שלא להידרס.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, פוסט אורח. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

22 תגובות על רק לא רשת

  1. אייל עופרי הגיב:

    מפליא למדי שדווקא אחיו של ירון לרמן נתן במה לטור שתוקף בצורה כל כך ישירה ובוטה את יתרונות הכלכלה ושיטת המחירים.

    ראשית, העובדה כי קיימים בעלי עסקים שהצליחו, או שעדיף לומר, רחמנא ליצלן, הרוויחו, יותר מאשר בעלי עסקים אחרים אומרת שהם הצליחו לתת מוצר טוב יותר ללקוחותיהם; הם התאימו את עסקיהם בצורה טובה יותר לשוק, קרי לאנשים אותם הם משרתים.

    כסף אינו הדבר היחיד שבא בחשבון כאשר בוחרים היכן לקנות את מוצרי הצריכה שלנו – שעות פתיחה, איכות המוצר, חווית הקנייה ומאפיינים רבים אחרים הם חלק מהשקלול שעושה הצרכן.

    נקודה נוספת שמצאתי חסרה אצלך, וזה בא יחד עם הזלזול בשיטת המחירים פעמים רבות, היא התועלת שהחסכון בתשלום על ספה או על סל מוצרים נותן לך. האם הכסף שאתה חוסך יישאר אצלך בחשבון הבנק או שתתעטף עם כל אותם שטרות? אני מניח שלא. מה שיקרה זה שאתה תוציא אותו במקום אחר. כמה מקומות עבודה שלא היו קיימים ללא אותה קנייה ברשת זולה נוספים? הו, אבל זה לא חשוב, נכון? כי אנחנו לא באמת יכולים לדעת לאן נדד הכסף. הרבה יותר פשוט להסתכל על שכבה אחת של השלכות.

    טיעון שכר המינימום שנכפה על המפוטרים מזכיר לי את אותם ארגוני העובדים במהפכה התעשייתית שהתנגדו התנגדות נחרצת לכניסת המכונות שיגזלו את פרנסתם ויהפכו אותם למובטלים. גם החקלאים היוו עד לפני כמה מאות שנים כ 90% מכוח העבודה. ההתייעלות והירידה במחירים לאיכרים שהעדיפו להשתמש במיכון על-פני כוח אדם גרמו לפיטורי אותם איכרים. האם אנחנו צריכים למרר בבכי על הדבר? ברור שלא. אנחנו זוכים לכל ההתפתחות באיכות החיים רק בזכות אותם האנשים וילדיהם שעברו ממקום עבודה שאינו יעיל לאחד שיכניס להם יותר כסף. אל לנו לזלזל בחשיבות ההתפתחות הזו, ולא לטובת הטייקונים אלא דווקא למעמד הנמוך. בעקבות אותה התפתחות אדירה שהגיעה משיטת המחירים אדם שמרוויח שכר מינימום חי בצורה טובה יותר מהעשירים שחיו על האדמה הזו רק לפני כמה עשרות שנים

    איזה רצון יכול להיות לבטל את אותה ההתייעלות שפירטתי את יתרונותיה? ראוי לעזור למי שחלש, למי שנמצא בתחתית. אנו צריכים לשמור על התייעלות זו ובו בזמן לתרום בצורה ישירה, ולא עקיפה דרך עסקים לא יעילים, לאותם אנשים. בצורה הזו אנו נוכל לדעת בוודאות שכספנו מגיע לאלו אשר באמת זקוקים לו ותוך כדי נוודא שכמה שפחות אנשים יזדקקו לאותה עזרה דרך הבחירה בטונה הזולה יותר ובספה מהרשת הגדולה

    אני לא משלה את עצמי לחשוב שכותב המאמר ישתכנע מהנאמר פה,אך יחד עם זאת אני מקווה שקוראים אחרים של הרשומה הזו יכירו בכל אותם פרטים חשובים בקשר לתורת המחירים. אני ממליץ לכל מי שרוצה להתעמק טיפה יותר בשיטה הזו,ביתרונותיה ובמה שקורה כשמזלזלים בה ומנסים לשנותה לקרוא את הספר "יסודות הכלכלה׃ מדריך לאזרח" של תומס סואל.

  2. היי אייל

    אני מסכים איתך שכסף הוא לא השורה התחתונה ובדיוק מהסיבה הזאת אני חושב שלא צריך לקנות ברשתות – חוויית הקניה ואיכות המוצר הם שני הדברים הראשונים שיורדים לטימיון ברגע שאתה מוותר על העסקים הקטנים והעצמאיים.

    לגבי טענת הלהוציא את הכסף במקום אחר – אחת הבעיות הגדולות של תקופתינו היא באמת שאנשים לא חוסכים כסף – אבל זה הרי ברור, לשיטה הכלכלית שלנו אין שום אינטרס לעודד אותנו לחסוך כשאפשר במקום זאת לעודד אותנו להיכנס לחובות ולקחת הלוואות. את אותו טיעון אגב אפשר לסובב כלפי הטענה האחרונה שלך – אם לא נעזור לאנשים שצריך דרך הטיית הכסף שלנו מהרשתות לעסקים הקטנים, סביר להניח שלא נעזור להם גם בדרכים אחרות, פשוט כי לא באמת אכפת לנו מהם. אני שמח שאתה מעודד פעילות התנדבותית או פוליטית כזו או אחרת לטובתם (אם אני מבין נכון את דבריך) אולם המציאות מראה שרוב הציבור מעדיף לא לעשות כלום, ולפיכך מוטב לנו למצוא דרכים יומיומיות לתרום את חלקנו, כאלה שלא יצריכו מאיתנו השתלה של גן פילנטרופי או הקצאת זמן מיוחד, ואחת כזאת מוצגת במאמר – מוסר הלכה למעשה אם תרצה.

    לגבי המהפכה התעשייתית, נכון, אנשים התנגדו למכונות ש…. רגע, בעצם מה המכונות עשו כל כך טוב? אני לא נגד קידמה ברפואה ובמדע ובעוד אלפי תחומים ברוכים, אבל מה הכנסת מכונת הטוויה עשתה לעולם הטקסטיל אם לא הרסה אותו מהיסוד ואפשרה את סדנאות היזע בהן עבדו ילדים עד כלות בכל רחבי אירופה (אז) ובכל רחבי העולם השלישי היום, מה היא עשתה אם לא להפוך את הטקסטיל לעולם של מוצרים נחותים בייצור המוני ולעודד צריכה מיותרת ובזבזנית? (שים לב שהיום "עבודת יד" נהפכה שוב לסממן מובהק של איכות אשר בהתאמה מקפיץ את המחיר) במילים אחרות, הלודיטים לא בהכרח טעו, והכנסתה של המכונה לכלל תחומי החיים והייצור (אותה מכונה שהיתה אמורה לשחרר את האדם מכבליו) הולכת ומתגלה כטעות.

    כמו רבים וטובים אחרים אתה נופל במלכודת הקידמה ולא רואה את צדדיה השליליים, וזאת מתוך אמונה עיוורת הנובעת מהאשלייה הסמנטית הטבועה בא: קידמה – הרושם הוא שאנחנו כל הזמן אכן מתקדמים למקום טוב יותר, אבל זה לא בהכרח נכון. אני רוצה להזכיר לך שבעבר הלא כה רחוק לא היתה תפיסה לינארית של החיים, אלא מעגלית. ההתייעלות והקדמה אכן הביאו אותנו דרך ארוכה, אולם כעת מתחילה הדעיכה – נכון להיום הקדמה לא הופכת אותנו למאושרים יותר (נסה להשיג חפיסה של צ'יפרלקס בתל אביב ביום שישי) לחכמים יותר (נסה להיזכר בטלפון של החברה שלך בלי לפתוח את הנייד, או לענות על שאלות שבעבר היו טרוויאליות בלי לגגל) או אפילו לבריאים יותר (העלייה בתוחלת החיים היא בעיקר תוצאה של ירידה בתמותת התינוקות, העת המודרנית משופעת במחלות כרוניות חדשות שלא היו בעבר, ולאיכות החיים אין דבר וחצי דבר עם העליה בתוחלת החיים)

    אדם שהרוויח משכורת מינימום לפני כמה עשרות שנים חי את אותם חיים קשים שחי מי שמרוויח כך היום (כמובן, אתה מניח שמאחר ומחירי הטלוויזיה צנחו והוא יכול להרשות לעצמו לבהות בערב בתוכנית ריאלטי הרי שחייו השתפרו פלאים) אולם אדם שחי לפני מאתיים שנה והרוויח שכר מינימום חי הרבה יותר טוב – היה לו אוויר נקי, מזון בריא, קהילה תומכת ולא מעט זמן פנאי.

    אני מבטיח לעיין בספר שאתה ממליץ עליו, אבל את רשימת הספרים שמן הראוי שאתה תעיין בהם קצרה היריעה מלהזכיר.

    ודבר אחרון, אני לא מכיר את אחיו של יואב, אבל העובדה שבחרת לפתוח את דבריך בטיעון אד הומינם הלוקה גם בהנחות מוטעות מעולם הגנטיקה היא מעניינת בפני עצמה.

    שבוע טוב

  3. tallyco הגיב:

    וואו , הייתה לי תגובה מה"בטן" לגבי מכולות בסביבתי (בני ברק). שמפקיעות מחירים ועוברות על החוק בשלל צורות, אבל אחרי התגובה שלך למגיב הקודם אני מבינה שאין עם מי לדבר, בהצלחה עם הלודיטים.

  4. אבי הגיב:

    עוד קטע עם הרשתות הללו (לפחות רשתות המזון) הוא שלמעט השם שהן חולקות ובעל הבית שאוסף את הרווחים – אין בהן שום אחידות.
    המחירים, המבחר והספקים שונים מסניף לסניף. אבל מי ילך לעשות השוואות בין סניף 'מגה' אחד לשני? ומהרגע שהרשתות השתלטו על השוק – הן גם שולטות במחירים.
    באופן הזוי אני עושה קניות ליד ההורים בחולון *באותה רשת* שנמצאת ליד ביתי בתל אביב ופער המחירים לקניה שבועית הוא למעלה מ-80 ש"ח (~20%).
    למה? ככה.

  5. היי טל
    תמיד יש על מה לדבר אבל תגובה מהבטן היא כנראה לא הדרך לנהל דיאלוג.
    הטור שקראת מנומק מאוד, ולנסות לסתור אותו באמצעות ירייה מהמותן על מכולת ספציפית שאת מכירה בבני ברק (ואני לתומי חשבתי שבני ברק זו העיר הזולה ביותר לקניות) לא תורמת לדיון.

    אני לא מבקש מאף אחד להיות פראייר, גם המכולת ברחוב שלי מכרה חלק מהמוצרים במחירים מעט יותר גבוהים, אז פשוט ציינתי זאת בפני הבעלים והוא יישר קו עם המתחרים – עד כדי כך פשוט. ובכל מקרה, אני ממשיך לטעון שלטווח הרחוק עדיף לנו לפעמים לשלם עוד כמה שקלים בעסק הקטן מאשר למכור את הכלכלה שלנו לרשתות, לבעלי ההון ולריכוזיות.

    אם את רוצה להתווכח עם הטיעון הזה, אני יותר מאשר אשמח לשמוע טענות מפלג הגוף העליון

  6. tallyco הגיב:

    אתה אכן צודק, בני ברק זולה, ברשתות. איפה שמכבדים את חוק סימון מוצרים ואת הפיקוח על המחירים (ספציפית אצלי הערתי להם מספר פעמים וזה לא ממש עזר). הבעיה שלי עם התגובות שלך . הדרישה שלך שנממן מכספנו את ה"כלכלה" (ככה זה נשמע, מצטערת) ושהקניות שלנו יהיו תמיד נכונות מוסרית כשכרגע אנשים (ואני אשיית) נאבקים לשמור את הראש מעל המים נשמעת מנותקת ומוטעית. אבל לא נראה לי שאני אצליח לשכנע אותך. אנחנו חיים בעולם קפיטליסטי אם תרצה בכך או לא.

  7. לא חייבים תמיד לשכנע, גם לשמוע דעות אחרות ומאתגרות זה חשוב,
    אני מסכים איתך שוב ולא חושב שאנחנו צריכים לממן "גנבים" כאלה ואחרים, אבל מבדיקות חוזרות ונשנות שלי אני רואה שעסקים קטנים יותר זולים מרשתות, בין אם זה מכולות, טמבוריות (יותר זולות מאייס בוודאות) חנויות ספרים ועוד.

    העולם הקפיטליסטי הוא הוא הסיבה שכולנו נאבקים על מנת לשמור את הראש מעל המים, ואני יכול רק להתנחם בכך שנראה שהוא לא יחזיק מעמד עוד הרבה 😉

    ובהצלחה לכולנו, לודיטים ואחרים

  8. אבי הגיב:

    עמית,
    קפיטליזם, סוציאליזם וקומוניזם כולם רעיונות גדולים וכוללניים.
    לבוא ולהגיד שאחד הצליח והשני נכשל זה די שטות.

    אפילו במדינות סקנדינביה הנאורות והסוציאליות לכאורה מתקיים שוק חופשי, קפיטליסטי ביותר ומוצלח ביותר. המעורבות הממשלתית שם קטנה מבארץ, ואפילו אפשר לומר שהשוק הרבה יותר קפיטליסטי מפה.

    הבעיה היא לא בשיטה זו או אחרת, הבעיה היא באיזונים ובבלמים שלא קיימים פה. אני אקנה איפה שהכי משתלם לי לקנות, ואני לא רוצה לסבסד אף אחד.

  9. אור הגיב:

    בצורה מעשית, מה שאתה אומר זה שעדיף שלעניים יהיה פחות כסף, כל עוד העשירים יהיו פחות עשירים.

    אני מסכים רק עם דבר אחד שכתבת. אם אנחנו רוצים לעזור לבעלי העסקים הקטנים, אנחנו אלו שצריכים לקנות מהם. כל שאר הדברים, לדעתי, שקולים לנפנופי ידיים בשיחות סלון.

  10. אבי, מה שאני מנסה לטעון זה שאנחנו מסתכלים דרך החור של הגרוש, קונים איפה שאנחנו חושבים שמשתלם לנו כרגע, ולא שמים לב שבטווח הארוך אנחנו מפסידים הרבה יותר.

  11. אבי הגיב:

    ואני אומר שהראייה שלך נאיבית –
    האם אני צריך להיות אחראי על הצלחת המכולת השכונתית? שאגב, זה אחד המגזרים "האפורים" ביותר מבחינת מיסוי והתנהלות… בוודאי שלא.

    זו אחריות של בעלי המכולת / חנויות הספרים / נותני שירותים לתת תחרות ולפעול בהתאם לכללי השוק של ימינו. גם AMPM התחילה מחנות אחת שנתנה שירותים 24/7, זה היה הטיקט שלה. "בזכות" זה היא גבתה מחיר גבוה יותר.
    יש חנויות ספרים שהתחילו לשלב בית קפה, ולהתמקד בנישה והן משגשגות בזכות זה.

    אם בעל המכולת השכונתית יקים אתר אינטרנט בו מפורסמים מחירים, מבצעים יומיים/שבועיים וידאג שהחנות תהיה פתוחה בשעות סבירות ותראה שהוא מצליח.
    לשבת במכולת מאחורה ולבכות כל היום שמגה גונבים לו לקוחות – זה לא הפתרון ואני לא אתמוך בזה.

  12. אני מסכים איתך לגמרי בנוגע לאחריות של בעלי העסקים על מרכולתם, ואני בהחלט מצפה מהם להיות תחרותיים (בהרבה מקרים הם אכן תחרותיים ואף זולים יותר, כפי שאני חוזר וטוען) אבל במקרים אחרים, כמו בשוק הספרים למשל, מדובר בטענה בעייתית, שכן הוא נשלט על ידי שתי רשתות (אחת מהן מונופול) אשר כופות את כובד משקלן על ההוצאות ולא מותירות כמעט סיכוי לחנויות הקטנות

  13. דודי הגיב:

    אע"פ שלבי נמצא עם העמדה שמובעת בפוסט, יש לי בעיה איתו שמתמקדת במשפט הזה: "אז נכון, חסכנו 500 ₪ על כוננית ספרים באיקאה, ואצל רמי לוי עוד 75 אגורות על קופסת שימורים, אבל המחיר ששילמנו בסופו של דבר היה גבוה מנשוא".

    הבעיה שלי איתו היא שאותם 500 שקלים שחסכנו גם יזרמו לאן שהוא – כהוצאה או כהשקעה – ויתרמו לעשייה ולכלכלה. יש פה בעיה תפיסתית: מול הנגרייה שנסגרה או המכולת שנעלמה – מקומות מוחשיים שפרנסו בני אדם ממשיים – עומד משהו ערטילאי כמו סכום כסף. אני לא יכול להצביע על העסק המסוים שהרוויח מהכסף שחסכתי, כשקניתי באיקאה או ברמי לוי, אבל אני יודע שיש כאלה.

  14. מחשבה נכונה דודי אבל במציאות השוק הריכוזי שלנו, סביר להניח שהכסף שחסכת הלך לרשת אחרת, תהיה זאת רשת של בתי קפה, בגדים, ספרים וכו'.
    אני לא חושב שאפשר להימנע לחלוטין מקניה ברשתות, אבל בהחלט אפשר להתחיל להיות יותר מודעים לבחירות שלנו ולצמצם את זרימת ההון למספר מצומצם של נהנים.

  15. תל-אביבית הגיב:

    אני דווקא רוצה לדבר על נקודה אחרת מכסף – "יחס אישי".

    במכולת יש יחס אישי – מי שהבעלים אוהב, מקבל יחס, שומרים לו דברים וכו. אם הבעלים לא אוהב אותך – לא חייכת מספיק ולא ריכלת איתו – תקבל יחס זבל. לסופר אני נכנסת, קונה, משלמת והולכת. לא חייבת לרצות אף אחד.
    הייתי קונה רהיטים בהרצל, היה צריך להתחנף למוכר כדי שבכלל יסכים לשרת אותי, בדרך כלל אמרו לי להביא את בעלי לפני שיסכימו לדבר איתי. ואם התעקשתי לקחת משהו, זרקו לי מחיר גבוה שצריך להתמקח עליו. תמיד היתה לי הרגשה ששילמתי יותר ממישהו שיודע להתמקח. באיקאה, אני נכנסת, בוחרת, לוקחת והולכת. מחיר אחיד לכולם, לא צריך להסביר למוכרן למה אני לא לוקחת את הספה היקרה יותר.
    שלא לדבר על חנויות כלי עבודה, שאם נקבה נכנסת בדלת, הם מפנים את הגב, לועגים בפרצוף, מספרים בדיחות על נשים וממש מסרבים לעזור. בהומסנטר אפשר לקחת לבד, אבל אפילו משרתים אותי לפעמים. לפני כמה חודשים הייתי בטמבוריה וביקשתי מצוף לניאגרה, המוכר היה מאוד נחמד – הוא כמעט נפל מהכסא מהתפעלות מיכולתי להתקין את המצוף לבד.

    אז תן לי רשת, ותן לי יחס לא אישי.

  16. עדו הגיב:

    כבר מאוחר מדי. אם היית גר כמוני במודיעין היית יודע את זה .

  17. יואב שאיננו לרמן הגיב:

    אין מה לומר.

    מה הם הרוויחו, הלודיטים? קודם כל, יש להם יותר מבגד אחד ללבוש, כי באמצעות שיטות ייצור טכנולוגיות אפשר לייצר הרבה יותר בגדים – הם לובשים בגדים נקיים כל השבוע. זה קורה כי יש להם מספיק בגדים. בגדים נקיים? אה, הם גם לא הולכים לנהר לעשות כביסה. זה כי יש להם מכונות כביסה, שהם יכולים לשמור בבתים שלהם ממש. ולהפעיל עם חשמל, שמגיע אליהם עד הבית. כל זה ממשכורת מינימום.

    בקיצור – שטויות. קונים ברשתות לא כי זה יותר זול – אלא כי זה יותר נוח. שעות פתיחה מסודרות, חנייה והכל במקום אחד. זה מתאים למי שאין זמן וכוח ללכת לחנויות הקטנות ולמצוא את האחת עם המחירים הטובים, או לסחוב שקיות מהשוק.

    בסופו של דבר – אנשים בוחרים לקנות ברשתות – כי זה זול יותר מהמכלות, ונוח יותר מכל השאר. המכולות נשארו בפורמט של חנויות של 24 שעות, או למי שחייב חלב עכשיו ואין לו. משלמים על זמינות במחיר יותר גבוה. וזה בסדר גמור. מי שיכול למצוא מודל עסקי מתאים – יופי, ולמי שלא – המדינה צריכה לדאוג לדמי אבטלה בתקופת מעבר.
    אבל אל תגיד לי – מה אכפת לך? פשוט תשלם יותר.

  18. תל אביבי הגיב:

    מסכים מאד עם תוכן הפוסט. השאלה המעניינת היא איך מבצעים את זה?
    כמו שרוב התגובות כאן אומרות "לא בא ל לממן עסקים אחרים. זה בעיה שלהם – אני רוצה לחסוך כסף". וכמו שדילמת האסיר מלמדת אותנו – רק אם כולם ישתפו פעולה, כולם ירוויחו, אחרת, אלה שניסו לשתף פעולה רק יפסידו יותר.
    אז לאף אחד אין אינטרס אישי לעזור, וכולם ביחד רק מפסידים.
    לצערי אין לי פתרון.
    בינתיים, אני אישית מעדיף ללכת לעסקים הקטנים בעיקר בגלל שלא צריך לקחת את האוטו לשם – אפשר לרדת לרחוב ברגל ולהסתדר.

  19. אהוד הגיב:

    דיון ארוך ומרתק של כל המגיבים. המסקנה שלי מכל זה על אופי חלוקת ההון . ברשתות יש שני מאפיינים עיקריים: 1 . יעילות וגודל. 2. ריכוזיות הבעלות על העסק. מגיבים רבים פה עשו ערבוב בין שני הדברים האלו והצדיקו מאפיין אחד בגלל השני. עמית, דעתך ברורה ומובנת (ויש לי הזדהות מסוימת אתה) אבל העולם העסקי עבר, עובר ויעבור אבולוציה במבנה שלו ובקשר עם הצרכן. אי אפשר לבטל את התועלת שצומחת מתוך הרשתות הגדולות שמציעות מגוון וריכוז של מוצרים במקום אחד החוסך זמן יקר וטרטור. אם יש אנשים שמעדיפים לקנות בחנויות קטנות יותר משום שדרישותיהם ורצונותיהם שונים יהיה לזה שוק אך בהיקף המתאים.
    אחד האפקטים השליליים שציינת הוא היקף עובדי שכר המינימום הגדול שזה דורש והגדלת הפערים. וכאן אני מגיע למאפיין השני של רשתות- הבעלות. ברגולציה פשוטה, שתבוא מהעם, מלמטה, אפשר להגדיר שלל תקנות למציאות מעט יותר צודקת כגון: שאחוז כזה או אחר יתחלק בין העובדים, פיקוח על מדרגת שכר בחברות גדולות (דורש הקטנת פערים בין מנהלים ובעלים לבין עובדים פשוטים זה הכל), בעלות גדולה יותר של הציבור על החברות בהן הן צורכים וכדו'. גם הקלות במס ברמה ארצית או עירונית לבעלי עסק שבוחרים להתמקם בפנים העיר יכול לתרום לקו אותו אתה מציג כי לא לכולנו יש יכולת לשאת בנטל המוסרי של קניה מקומית למרות צדקתו.

  20. לרמן הגיב:

    מצטער שלא נכנסתי לדיון מוקדם יותר. אני חושב שיש רשתות מסוגים שונים ויש גם קשר למבנה האורבני (כמו תמיד) שמאפשר יותר או פחות לעסקים קטנים ועצמאיים לחיות. למשל, בפלורנטין כמעט אין עסקים שהם חלק מרשת ורוב רובם של העסקים הם קטנים (וזולים לא פעם) ועצמאיים, ואילו במודיעין אין כמעט עסקים שהם לא חלק מרשת.

    לגבי הצדדים הממש שליליים של רשתות כדאי כמובן לקרוא חלק מהספרים שנכתבו על הרשת הגדולה בעולם – Walmart שמעבר לכל הספרים שנכתבו עליה קיבלה גם סרט ביקורתי לא רע.

  21. אברהם הגיב:

    אני מציע למחבר הפוסט לקרוא בדחיפות את הספרון הנפלא של פרדריק בסטייה "מה שרואים ומה שלא רואים" שתורגם ממש עכשיו ע"י מכון ירושלים לחקר שווקים.

  22. פינוי ירושה הגיב:

    גם הקלות במס ברמה ארצית או עירונית לבעלי עסק שבוחרים להתמקם בפנים העיר יכול לתרום לקו אותו אתה מציג כי לא לכולנו יש יכולת לשאת בנטל המוסרי של קניה מקומית למרות צדקתו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s