לעניין כיכר טאקסים והאתגר האורבני של איסטנבול

איסטנבול במידה מסויימת היא האחות הגדולה של תל-אביב ואת כל הבעיות והאתגרים שתל-אביב מתמודדת איתם ניתן למצוא באיסטנבול בסדר גודל הרבה יותר משמעותי. שתי ערים ים-תיכוניות ששואפות להיות "ערי עולם", אך לעולם יאלצו כנראה להישאר מחוץ לדלתות המועדון האקסלוסיבי – תל-אביב קטנה, מרוחקת ויהודית מדי, ואילו איסטנבול היא עיר מוסלמית במדינה ענייה מדי. שני התהליכים של האורבניזציה וההתרכזות בערים לצד הגלובליזציה של ההון הגדול מופיעים גם באיסטנבול כמו שהם מופיעים בתל-אביב, ואפילו באופן חד יותר. אולי בגלל שתורכיה ענייה אפילו מישראל, ההערצה שלה למערב המדומיין (לא לערכים מערביים של סובלנות ודמוקרטיה, אלא יותר לתרבות הצריכה ההמונית) גדולה אולי אפילו מזו של תושבי גוש דן.

התהליכים האלה עומדים בבסיסה של ההתפוצצות בכיכר טאקסים שהביאו לשיא את המאבק על פניה העתידיות של איסטנבול. משלל הפוסטים שנכתבו בנושא תרשו לי להמליץ על הפוסט המצויין הזה וגם לצטט:

"But this protest is the latest manifestation of a movement that has been stirring for some time now. The shopping mall is only one component of a plan to entirely redesign Taksim Square into a more car-friendly, tourist-accommodating, and sanitized urban center. Mass protests have also taken place recently to stop the closure of the landmark Emek Cinema, located on İstiklal Avenue off Taksim Square, which is also being converted into (no surprise) a shopping mall."

ואחרי הפוסט הזה, פנו לעצמכם את הזמן ותראו את הסרט Ekumenopils – City without Limts. הסרט משנת 2012 ומתעד היטב את התהליכים האורבניים באיסטנבול ואת הזעם שנבנה והתפוצץ לאחרונה וישוב להתפוצץ בעתיד בעקבות המדיניות שאותה מוביל ארדואן. ניתן לראות שם הרבה קווים מקבילים בין איסטנבול לתל-אביב ובין טורקיה לישראל – הניסיון המביך לעתים להיות "עיר עולם", ההערצה להון הגדול מבחוץ, ההשקעה האפסית בתחבורה ציבורית והפרבור המהיר שמכלה את השטחים הטבעיים והחקלאיים בקצב הולך וגובר. תנו לעצמכם לשקוע בסרט המשובח הזה (יש כתוביות באנגלית) שעוסק באיסטנבול, אבל שופך אור על תהליכים דומים שמתרחשים בצורה דומה (ובהיקף מצומצם יותר) גם כאן ובמקומות אחרים:

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על לעניין כיכר טאקסים והאתגר האורבני של איסטנבול

  1. עודד רוט הגיב:

    הסרט מעניין ומרתק.

    בסוף הסרט מסבירה הדוברת כי התוצאה של הבנייה המואצת תהיה "כאוס". המציאות העירונית היא תוצאה מובנת של "כאוס", כך היה וכך יהיה – את הבנייה הסטנדרטית, המותגים הזרים, תרבות הצריכה, או תרבות הרכב הפרטי מניעים פרטים רבים הצורכים אותם באופן כאוטי, ולא רק מעטים המשווקים ודוחפים אותם.

    אגב, תורכיה היא מעצמת תחבורת ציבורית בכל הקשור בשימוש יעיל באוטובוסים, (" "הדולמוש" – מעדן תחבורה תורכי ממולא" http://transportationet.com/2011/06/01/dolmush_turkish_delight/).

    השימוש היעיל באוטובוסים – שהם פתרון בעל יעילות כלכלית יחסית גבוהה – אינו מספיק כדי להתחרות בכלי הרכב הפרטיים – נדרשים פתרונות מוצלחים יותר.

  2. רפאל הגיב:

    השוואה מעניינת, כמו תמיד כיף לקרוא את הבלוג שלך. הייתי רוצה להציע לך לנסות לשתף פעולה עם העיתון דה-מרקר ובמיוחד עם מוסף הנדל"ן שלהם שמתפרסם בימי שישי. החלק הכלכלי המרכזי של דה-מרקר הוא בעל אג'נדה ברורה שמוביל העורך גיא רולניק (אני מאמין שניתן ליחס לפעולותיו חלק גדול מהמאבק בריכוזיות היום) אבל מוסף הנדל"ן של העיתון הוא הרבה פעמים ניתוח של נותנים יבשים בקשר למחירי דיור, סוגיות משפטיות וכו', לדעתי יכול להיות חיבור מוצלח בין האג'נדה של אורבניות ועירוניות שאתה מקדם (בדגש כמובן על הפן הכלכלי) לעיתון. אולי כדאי לדבר עם אסתר זנדזברג (מגלריה) ולנסות לעניין את העורכים בעיסוק בסוגיות הללו

  3. נחום כהן הגיב:

    רפאל צודק, אך אסתר זנדברג וגם העיתון לא ממש מבינים בתכנון ערים או מתעניינים בכך. הצד הכלכלי הוא משתנה כל כמה שנים ונניח לו. הככר הנידונה היא באמת לב העיר , לכל אלה שלא מבינים שעיר חייבת להיות בעלת מרכז ברור. גם הרס ככר דיזנגוף נכנס לנושא. ככר טאקסים היא בעלת לפחות שש שלוחות של חיבור העירה, רובם בקנה מידה של קילומטר הליכה. היא מכילה לפחות שני קאמפוסים, ושלושה שווקים שאינם חוסמים דבר. אפילו חשמלית מיוחדת במינה. הקישורים העירוניים רובם מסחריים כמובן. אין דבר כזה בארץ, ולא יהיה בקרוב באשמת תכנון עירוני לקוי מיסודו, פרוור ושעות שולטים כאן. גם תל אביב חסרה קישורים של ככר, בעיקר לדרומה, לכן היא מאבדת את הבכורה די מהר. אבל טחו העינים גם של המתכננים הבודדים, שבקושי מתפקדים בכלל.

  4. לרמן הגיב:

    רפאל, תודה. לגבי מוספי הנדל"ן בעיתוני בכלכלה השונים – הם מצדיקים פוסט נפרד, אבל בגדול ניתן לאמר עליהם שהם בנויים בפורמט של דיווח תוצאות ולא של תאור תהליכים. ההתמקדות היא במחירי עסקות (עדיף אקזוטיות) ולא בהסבר מדוע נדל"ן במקום אחד שווה יותר מאשר במקום אחר או בתהליכים אורבניים שמייצרים שווי כזה או אחר. זה משהו שקשה לשנות, בגלל שילוב של מורכבות העניין ומהירות הפרסום שלה נתונים העיתונים.

  5. רפאל הגיב:

    ברור שזה מסובך! וזה בדיוק העניין, אני אישית קורא עיתונות כלכלית כבר כמה שנים ובמהלך השנים האחרונות עברו מדיווח על עסקאות (אקזוטיות) של רכישת חברות במינוף בגבוה וכתבות פרופיל על מקום 374 ברשימת עשירי העולם שבמקרה המטפל של בכלב שלו ישראלי לשעבר, לשיח רציני ומורכב (ברובו) שבוחן לעומק תהליכים כלכליים (בגלל זה דה מרקר נראה לי עיתון יותר מתאים – לפי דעתי הוא זה שהוביל את התהליך) ואני חושב שחשוב מאוד שאותו תהליך יקרה גם בנושא התכנון ועדיין העיתון הוא מכלי התקשורת הכי חשובים (עם כל הכבוד לבלוג :),אולי אפילו תוכל לעשות מזה קצת כסף. בלי קשר עברתי על עמודת "הבלוג בתקשורת" ואמנם יש שם רשימה מעניינת של כתבות אבל נראה לי שאם רוצים להחדיר רעיונות לראש צריך ל"חפור" עליהם (סה"כ זה עובד יופי בבלוג) ואם נחזור לגיא רולניק (סליחה שאני חוזר על עצמי אבל הוא דוגמא מצויינת למישהו שבמידה רבה שינה את השיח, גם כשהוא היה נתון לסד העיתונאי של מהירות בפירסום וכו') אם תקרא את דבר העורך בתחילת כל מוסף תראה שהוא כותב בערך אותו דבר כבר 5 שנים, דוגמא נוספת אפשר לראות בספר "חייהם ומותם של ערים אמריקאיות" של גייקובס יש כמה רעיונות ומשפטים שהיא חוזרת עליהם פעמים רבות (בלשון המעטה) בספר (בלוקים קצרים למשל).

  6. נחום כהן הגיב:

    המחלה היא פשוטה ולא מסובכת. אני מציע להפסיק עם האמירה״זה מסובך״ ולהביע דעות ולא פלונטרים. המחלה היא של המתכננים, שאינם מסוגלים להסכים לשום דבר, בעיקר בגלל חוסר תאוריה ברת תוקף (הספר של ג׳ייקובס איננו כזה והוא מיושן לחלוטין, ולא ישים בשום מקום, גם לא בארה״ב). אם תצרף לכך את העובדה כי מוסדות החינוך לא מלמדים תכנון אלא באופן שולי, הרי תבין שבלי מתכננים לא יהיה תכנון, גם אם דה מארקר יכתוב רק על תכנון. למה זה מסובך?

  7. רפאל הגיב:

    מה שכתבתי הוא בנוגע לשיח בנושא- שלא מאוד מפותח. אני חושב שללרמן יש תזה מגובשת בנושא ואני מנסה לעודד אותו להפיץ אותה ואם יתפתח שיח אולי גם תתהווה תזה חדשה

  8. נחום כהן הגיב:

    מסכים איתך לגמרי ותודה. אין כמו לרמן פייטר אמיתי. איך משתפים עוד אנשים? פה הבעיה. השבוע הייתי בהגשה סופית, סטודיו שימור, שנה ג׳ אונ׳ ת״א, מנחה ידידי אמנון בר אור, אדריכל רמ״ח אבריו, מבין מבין. 9 סטודנטים, 15 אורחים מקצועיים. על מה לא דיברו שם? פוליטיקה, פסיכולוגיה (שימור של זכרון. במנשייה, המשך ״הכרמל״, גן הכובשים, ) ספרות, ערכים היסטוריים, בעית השואה, גזענות, הרס המקום, שיקום הגינה, העברת השוק, מקורות ההשראה של הסטודנט, אמנות ופיסול, מיזוג אויר, מי תהום, חניה, וכו׳ וכו׳. הכל חוץ מתכנון עירוני, כי אין מקצוע כזה בנמצא. איך אפשר לשמר משהו, בתוך עיר אינטנסיבית, בלי להבין תכנון? אף מילה. זה לא נושא מצוי, כמובן שכל ההצעות היו ספוגות לא בטעויות אמנות, אלא שגיאות תכנון עקרוניות, ונראו כמו באמצע הנגב. סליחה על האורך.

  9. לרמן הגיב:

    רפאל, אני בהחלט מנסה להכניס את הנושאים האלה גם לעיתונות המסחרית, ולעתים נדירות זה נכנס. בכל מקרה, מוספי הנדלן, רוב הזמן, דומים יותר לחדר עסקאות – מי מכר מה בכמה ואין שם ניתוח רציני של תהליכים. מסכים שזו בעייה ואני מקווה שהם יעודכנו, אם כי זה ידרוש שיטת עבודה שונה קצת ממה שיש כיום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s