הקואליציה הבאה של חולדאי ועוד מהלכים מוניציפאליים

פוסט אורח מאת נעם הופשטטר.

יום הבחירות המקומיות מאחורינו עם קצת יותר מ-30% הצבעה. בפתק אחד נבחר ראש-עירייה חדש-ישן, ובפתק השני נבחרו חברות וחברי מועצה, ובהם לא מעט פנים חדשות. מה שעדיין לא ידוע לגמרי הוא אלו מפלגות יחברו לקואליציה הבאה של חולדאי, ואלו ישמשו כאופוזיציה , ולאיזו מדיניות יתחייב ראש העירייה ל-5 השנים הקרובות – אם בכלל.

בדומה לכנסת, גם מועצת העירייה (בתל-אביב-יפו מדובר ב-31 חברים כולל ראש עירייה) תתחלק בין מפלגות שיחליטו לתמוך בראש העירייה ולשבת בקואליציה, לבין אלה שלא יסכימו לשתף פעולה, ויישבו באופוזיציה. אבל להבדיל מראש-הממשלה, ראש העירייה נבחר בפתק נפרד, בבחירות ישירות – ולכן הוא לא ממש תלוי בקואליציה (אמנם עקרונית היא יכולה להדיח אותו, אבל זה מקרה קיצוני). אז לחולדאי עלולים להיות חיים קשים במועצה, כמו בשנים האחרונות, אבל זה לא יחסום את סמכותו להפעיל את מנגנון העירייה. ובכל זאת, לאופוזיציה יש כלים לרסן את ראש העירייה: לתקוע דברים בצינורות, להתעקש על שקיפות והליך ראוי, לבקר ולהציע אלטרנטיבות, להסביר דברים לתקשורת וכו'. בימים האלה מתנהל בין חולדאי לבין חלק מהסיעות מו"מ על הצטרפות לקואליציה של חמש השנים הבאות. בינתיים, המו"מ חשאי ולא שקוף, ורובנו לא מודעים לקיומו. הכתבה הזו באה לתאר קצת מה קורה, חלק מהעין הציבורית שצריך לפקוח על המפלגות, כבר בשלב הזה.

מו"מ עם חולדאי*: למה בכלל?

החוק במדינה (בעיקר פקודת-העיריות), שקובע את מבנה הסמכויות בעיר, נותן לראש העירייה כח גדול מאוד, ומקשה על אופוזיציה עירונית לקדם חלופות למדיניות שלו (להבדיל מלהפריע לה):

1. ראש העירייה, הוא זה שמחלק את סמכויות הביצוע העירוניות והאחריות על תקציביהן (חינוך, תברואה, רווחה וכו') – לפי תחומי-אחריות, ועדות עירוניות, תקציב וכו' (למעט ועדת הביקורת העירונית). לפי הניסיון, חולדאי מקמץ במתן סמכויות כאלה למפלגות שיש להן מחשבה עצמאית.

2.  ראש העירייה יכול למנות לו  עד חמישה סגנים בתשלום. השכר הגבוה שקובע החוק לסגנים (כ-30,000 ₪ לחודש) הוא קלף רציני, במיוחד משום ששאר חברות וחברי המועצה משמשים בתפקיד התובעני ללא שכר (גם זה לפי החוק).

3. לראש העירייה יש גם השפעה גדולה מאוד על מינויים בכירים בעירייה, יו"רים ודירקטורים בחברות עירוניות (בתל-אביב יש 33 חברות כאלה וכ-300 דירקטורים בכל רגע נתון), במועצות דתיות, ועוד ועוד תפקידים וכיבודים.

סיעות שמחליטות להיכנס למו"מ אמורות לדרוש מראש העירייה מקסימום סמכויות ביצוע והתחייבויות כתובות לפרויקטים, תפקידים וכיווני מדיניות שחשובים להן. כמה שיותר ברור ומחייב עם תאריכים ותקציבים – עדיף. הכל חייב להיות גלוי לציבור. לכן, ההתלבטות הראשית במו"מ היא בין איזה שיפור אמיתי אפשר להשיג בקואליציה, לבין תמיכה בצעדים שלא מאמינים בהם: על מה להתפשר, עד כמה, ובשביל מה. לכן גם חשוב שהמפלגות יידעו שאנחנו צופים בהן כל הזמן.

בקרוב ייחתמו עם ההסכמים הקואליציוניים, ויפורסמו במלואם באתר העירייה (לפי החוק – הנה הסכמי 2008). ההסכמים יהיו מדד ראשון להבטחות הבחירות: האם הסיעות יקבלו התחייבויות ברורות ואילו? האם ייכנסו לקואליציה בזול? על אילו עקרונות ישמרו גם במחיר ישיבה באופוזיציה?  המו"מ הקואליציוני הוא עוד הזדמנות לתושבים להשפיע על עתיד העיר דרך לחץ ציבורי. אז מה, בעצם, קורה עכשיו במו"מ?

המספרים מדברים – לחולדאי כבר יש קואליציה מבטון מזויין

רון חולדאי ירצה להמשיך במדיניותו מ-15 השנים האחרונות, והיא לא צפויה להשתנות בלי לחץ רציני. לחץ כזה יכול לבוא מאיום באופוזיציה לוחמנית ועקשנית במיוחד. אנחנו יודעים שבשטח יש הרבה כוחות שמתנגדים לראש העירייה. מה קורה מבחינת המפלגות שנבחרו למועצה?

בואו נספור מנדטים: לחולדאי יש בכיס את הרשימה שלו ('ת"א 1', 5 מנדטים), ואת רשימות-הלוויין, שמתואמות אתו תמיד ובהכל. אלו הם: ה'צעירים' (4 מנדטים), ה'גמלאים' (2), ו'יש עתיד' (מנדט אחד). להן הוא חייב רק מינויים, ולא צריך להתפשר על מדיניות – פשוט כי הם מסכימים עם דרכו.

לידן נמצאות 'הליכוד' (2) ואיחוד הרשימות הדתיות (3) – סיעות מעט עצמאיות יותר, אבל כבר רגילות לשבת עם חולדאי ודי מסכימות אתו. כלומר – כמה מינויים והכרזות, בלי שינוי מדיניות רציני, והן בפנים. מפלגת "דרום העיר" (1), שהוקמה כדי לשנות את מדיניות ההזנחה של דרום תל-אביב, חברה לאחרונה ל"צעירים", וכפי שסוכם רשמית, שתיהן יישבו בקואליציה ויחלקו ביניהן סמכויות מגוונות, בינתיים בלי התחייבויות לפרויקטים ספציפיים. בסך הכל, מדובר בקואליציה של 18 מנדטים, כלומר – חולדאי מגיע לשולחן המו"מ כשהוא חזק, והמשך כהונתו מגובה ברוב ממושמע.

מה ניצב מול הקואליציה הזו? כשמחברים יחד את הסיעות שטרם חברו לחולדאי, מקבלים את מרצ (6 מנדטים), עיר לכולנו (3), 'מהפך ירוק' (1, רצה על נושאי סביבה, קיימות וחברה), ו-'צדק חברתי' (1, תמכו בהורוביץ). סך הכל – 11 מנדטים. נכנה אותן כאן "הסיעות המתנגדות": כולן תקפו באופן חריף את (המדיניות של) ראש העירייה, אבל אף אחת מהן לא הבטיחה שלא תשב אתו בקואליציה.

בין לבין נשארים מסלאווי (1) ורשימת ההורים (1). שלמה מסלאווי עשוי להיכנס לקואליציה, או להישאר בחוץ ולטפח את ההסתה נגד הפליטים ומהגרי-העבודה בעיר. ייתכן מאוד שגם סיעת ההורים תמצא את הנוסחה להשתתף בשלטון – אך אלה ספקולציות בלבד.

אז אם יש כבר קואליציה – למה המו"מ עדיין חשוב? מה אפשר להרוויח בו? מה יש להפסיד? תהיה בכלל אופוזיציה? מה מונח על הכף? אמרנו שכרגע יש 11 מנדטים ששוקלים האם להיות באופוזיציה. לפי החוק, זה בדיוק מספיק כדי לחייב את המועצה לקיים כל מני דיונים, אבל לא להרבה יותר מזה. ברור שחולדאי חזק גם בתוך המועצה. מסקנות מהירות:

1. כדי להרים אופוזיציה חברתית משמעותית לא תספיק הפעילות בתוך העירייה: הסיעות והציבור שיתנגדו למדיניות חולדאי יצטרכו לחזק את החיבורים ההדדיים ביניהם – וכך גם להתחזק בתוך המועצה ולהמשיך ולבנות את המחנה החברתי שינצח בפעם הבאה.

2. מאחר שראש-העירייה מגיע למו"מ כשהוא חזק, ל"סיעות המתנגדות" יהיה קשה להשיג הישגים משמעותיים בהסכמים הקואליציוניים. הציפיות הגבוהות שיצרו התייחסו למצב שבו הן שולטות בעירייה. אבל המציאות הפוכה, וחולדאי לא יהפוך למדואל וגם לא להורוביץ. ועדיין, חובה לבדוק בזכוכית מגדלת מה על מה יוותרו ועל מה לא, עד כמה יהיו נאמנות או יפנו עורף לבוחרות/ים שלהן;

3. אם "הסיעות המתנגדות" ייכנסו לקואליציה בלי חתימה של חולדאי על שינויים ברורים ורחבים במדיניות החברתית, זה עלול לפגוע במצב המחנה החברתי בעיר (למעלה מ-40%). זו בדיוק ההסיבה שראש העירייה מעוניין בהן בקואליציה – למרות שהוא לא חייב אותן, וגם אם זה יעלה לו קצת פה ושם. "המתנגדות" עדיין מחזיקות משהו יקר-ערך ומיוחד: תקווה ואנרגיה ציבורית. הצטרפותן לקואליציה תקשה על ההתנגדות האזרחית לחולדאי, וגם על הקהילה שמתנגדת לשיטה הכלכלית-חברתית שלו, ושל תומכו המוצהר, יאיר לפיד.

4.  יוצא שבכל מקרה, שיתוף פעולה במו"מ וחזית מאוחדת של "הסיעות המתנגדות" יחזקו אותן ואת דרישותיהן. חלק מהן מבינות את זה היטב.

5. צפויות לנו חמש שנים לא פשוטות, שבהן נצטרך לפקוח עין על נבחרינו, וגם להשתתף בעצמנו בבניית האלטרנטיבה המתונה והאנושית למדיניות העירונית. כרגע, המו"מ מתנהל בחוסר שקיפות מטריד, כשלמעשה הכל עוד פתוח.

לכן חשוב לעקוב אחרי המו"מ: מיידית, לדרוש יותר שקיפות (ממש כמו שדורשים מהעירייה), ולאחר מעשה – לבדוק מי נכנס ומי לא, מה התמורה ומה המחיר.

* בפוסט הזה אין התייחסות לשמועות לא מבוססות, שכרגע משפיעות על המו"מ יותר משהן עולות ממנו.

נעם הופשטטר הוא פעיל פוליטי, חוקר ועובד בתחומים שונים ב'חברה האזרחית'.

פוסט זה פורסם בקטגוריה חולדאי, מוניציפאלי, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על הקואליציה הבאה של חולדאי ועוד מהלכים מוניציפאליים

  1. בני דאון הגיב:

    שקיפות היא חיונית, אבל לא בטוח שנכונה גם בשלב המו"מ. במו"מ מידע הוא כוח ולכן שקיפות מלאה בעצם מעקרת את המו"מ מתוכן.
    מה שכן, אחרי שההסכמים הקואלציונים יחתמו חובה לחשוף אותם ולפרסם כמה שיותר מידע על ישיבות המועצה – הנושאים שעולים לדיון והצעות ההחלטה צריכים להתפרסם מספיק זמן מראש כדי שפעילים יוכלו לגבש עמדה. כמובן שאחרי הישיבות יש לפרסם את הפרוטוקולים ואת ההחלטות בצורה ברורה.

  2. נעם הופשטטר הגיב:

    הי בני,
    אני מסכים עם מה שכתבת – זה הופיע בפוסט פעם אחת יותר מדי. כן נכון שנדע מי בכלל מדבר ומי לא, וגם חשוב לשמוע עמדות – אבל מו"מ הוא משחק פוקר זמני שסופו יהיה גלוי, וממילא כל אמירה היא חלק ממנו וקשה להעריך אותה בפני עצמה.

  3. פינגבאק: מעקב על נושאים נבחרים במשא ומתן הקואליציוני בתל-אביב-יפו | עוד בלוג תל-אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s