אז מה עושים עכשיו?

היום הבלוג הזה חוגג שבע שנים לקיומו עם כמעט 1,500 פוסטים שונים ומעל 10,000 תגובות. זה זמן טוב לדון על הכיוון שאליו הולך התכנון העירוני בכלל ובפרט המקום שאליו הולך התכנון העירוני בישראל, אבל קודם כל צריך לדבר על הצורה שבה מתקיימים דיונים בעברית.

נושאי התכנון העירוני אינם נידונים כמעט בכלל בעיתונות המסחרית (גם בטלויזיה וגם בעיתונות הכתובה על סוגיה הכלכליים והחדשותיים), למרות שזאת מקדישה שטח נרחב לדיונים נדלניים שעוסקים בעיקר בפרשנויות עומק על מחירי פנטהאוזים חדשים במגדלי יוקרה ומוציאה מוספים על עיצובי עציצים ומערכות תאורה. מרוב התעסקות בפרטי דלתות לא נשאר לעיתונות המסחרית מקום לדון בגורמים והשלכות של תכנון עירוני, רשת רחובות ותחבורה על שלל סוגיה. כך יוצא שעניין התכנון עצמו נשאר בתוך המילייה המקצועי בישראל ואינו נגיש לציבור הרחב. לצערנו, רוב רובם של בכירי מערכת התכנון הישראלית עדיין מיישמים גישות מיושנות שהם למדו בבית הספר לתכנון כשהם היו סטודנטים לפני 30 שנה (ומאז הפסיקו לקרוא ככל הנראה). נוסף על כך, וגם על סמך הניסיון האישי שלי, אין בישראל (כמעט) תקציבי מחקר לנושא התכנון העירוני בניגוד לנעשה במערב, וכך גם באקדמיה כמות המחקרים בתחום התכנון ובמיוחד המחקרים שדורשים תקציב לביצוע היא דלילה ביותר. לשמחתנו, יש דור חדש של עובדים סקרנים ורעננים שנכנסו לעבוד בעיריות, בגופים הממשלתיים וגם במגזר הפרטי אך ייקח לו עוד זמן רב עד שהוא יוכל להשפיע בצורה משמעותית על מוקדי הכוח.

לצערי, נישת הבלוגים העצמאיים בנושאי תכנון עירוני בעברית מאוד מצומצמת ועם השתלטותה של פייסבוק על השיח הישראלי בכל התחומים, מיעוט הבלוגים העבריים שעוד פעלו בעבר בתחום חדלו מלהתקיים (לדוגמה, איתי ויאיר ואחרים הפסיקו לכתוב לחלוטין וגם יודן וערן צמצמו מאוד את הנפח). נוצר מצב מוזר שלמרות שישנה אפשרות לכל אחד לפתוח דיון על כל דבר בכל זמן ובכל מדיה אפשרית, נערכים פחות ופחות דיונים משמעותיים ומערכת התכנון המקצועית הישראלית מוגנת כמעט לחלוטין מביקורת וממשיכה לדרוס במלוא המרץ את הישראלים. זאת בשעה שיש נגישות אדירה למידע (אם באמצעות אתר משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל, ופרוטוקולים).

ליד המערכת המקצועית נמצאת המערכת הפוליטית של התכנון שמרוכזת בעיקר במשרדי הממשלה ובראשה עומדים שרי הפנים, התחבורה, השיכון, האוצר וראש הממשלה עצמו. חמשת העומדים בראשות משרדים אלו שוברים שיאים חדשים של פומפוזיות בהודעותיהם לעיתונות שבהן הם מבטיחים הבטחות חסרות שחר, לצד הפגנת בורות מדהימה בכל הקשור למגורים, תחבורה ותכנון. שרים אלה אומנם חשופים יותר לביקורת יחסית למערכות המקצועיות, אך התקשורת המסחרית חלשה מדי מכדי להתעמק בכשליהם ובדרך-כלל פשוט מביאה את דברי השרים האוילים כפשוטם.

בסיס התפיסה התכנונית בישראל – אנטי-אורבניזם

בסדרת פוסטים שנכתבו בעיקר בקיץ האחרון התייחסתי לשורש התפיסה התכנונית הישראלית שנעוץ במאמץ את היהודים במרחב ולהעבירם ככל האפשר מאורח חיים עירוני לאורח חיים כפרי (אם עולה לכם הראש מהפכת התרבות של מאו טסה-טונג – אז משהו כזה רק קצת פחות אכזרי). הבסיס האידיאולוגי הזה ניצב בבסיס הפרדיגמה התכנונית הישראלית שרואה לנגד עיניה דיסטופיה ישראלית מדומיינת של חלוצים המשכימים קום לחליבה, למרות שבפועל מהלכיה של הרשות התכנונית רומסים את אזרחי אותה מדינה עצמם, כולל היהודים שבהם. לצד הכשל האידיאולוגי ישנם כשלים נוספים בבסיס התכנוני הישראלי שלשמחתנו משותפים לעוד מדינות ובראשם תכנון אנטי-אורבני שאינו בר קיימא לצד קושי בעיבוי ושיקום מקומות שכבר בנויים. עד כאן בנוגע לאליטות התכנוניות המנותקות שלנו ועכשיו חזרה למישור בני האדם.

לקראת חשיבה מטרופולינית

חשוב להבין שתכנון עירוני הוא כלי פוליטי שמושתת על ערכים חברתיים. אין תכנון מקצועי נקי ואסור להשאיר את התכנון העירוני בידיהם של אנשי המקצוע בלבד. בפרפרזה ידועה על צ'רצ'יל – אנו מעצבים את המקומות בהן אנו חיים והמקומות בהם אנו חיים מעצבים אותנו. השיח התכנוני צריך להכיל שכבות רבות יותר באוכלוסיה ושכבות רבות יותר באוכלוסייה צריכות להבין את ההשפעה של התכנון עליהן. ברמה האישית רצוי שכל תושב יתחיל לחשוב באופן מטרופוליני, כלומר להבין שאנו קשורים יחדיו לשאר האנשים שחולקים איתנו את המרחב הגיאוגרפי הקרוב, מעבר לגבולות המוניציפאליים השרירותיים, וביחד אנו משפיעים על הצורה של המקומות באותו מרחב.

למשל, כשבונים אזור תעשייה פרברי ומוטה רכב בצפון רעננה צריך להבין שהוא יגדיל את הדרישה לחנייה גם במרכז תל-אביב ובשאר חלקי המטרופולין בגלל שעובדי אזור זה מוכרחים להחזיק רכב. ככל שייבנו יותר אזורים כאלה, יותר ויותר אנשים יצטרכו להחזיק רכב בשביל להשתתף בשוק התעסוקה. כשבונים שכונה מוטת רכב ברמת השרון היא תיצור ביקוש גבוה להמשך פרבור, הגדלת כבישים וכן – תעלה גם את הביקוש לחנייה במרכז תל-אביב. כשנותנים מענקי הייטק ליקנעם, לא משנים בפועל את הגדילה של מטרופולין חיפה, אבל כן מזיזים השקעות ליקנעם ממקומות אחרים בתוך המטרופולין ופוגעים בהתפתחות הרציונלית הטבעית.

בשלב זה מדינת ישראל עדיין אינה מוכנה להקים רמת היררכייה מטרופולינית לתכנון וניהול הבינוי והתחבורה (מעל העיריות שיישארו כמעין ניהול מקומי יותר). רמה זו למעשה תקטין מאוד את כוחו של השלטון המרכזי בתחומים רבים, ותוכל לאפשר מהלכים התואמים את המציאות הגיאוגרפית-חברתית-כלכלית שבה אנו חיים בפועל. רמה זו תהיה מסוגלת להתמודד בצורה טובה יותר עם האתגרים הניצבים בפני מטרופולין תל-אביב (פרבור בזבזני מטורף ואיכות חיים נמוכה למרות השגשוג) ומטרופולין חיפה (דעיכת העיר המרכזית שבו ופרבור בזבזני מטורף).

צועדים לעבר הסערה המושלמת

במהלך שבע השנים שהבלוג פעיל ובמסגרת פעילויות מחקריות וציבוריות מגוונות פגשתי מקרוב חלקים נכבדים של מערכת התכנון הישראלית. ראשי עיריות, מתכננים ברמות שונות של היררכיה, שרים, מהנדסי ערים ועוד ועוד. רוב האנשים שפגשתי באמת רוצים לעשות "טוב". אני לא חושב שהאנשים הבכירים במערכת התכנון הישראלית באמת רוצים לגרום סבל לישראלים רבים, אבל המערכת עושה את צעדיה בבטחה לעבר הסערה המושלמת שרק בעקבותיה יחול השינוי המשמעותי שמבושש לבוא.

גם במדינות שנראות לנו כמתוקנות קדם לא פעם לשינוי המערכת התכנון משבר חברתי-אורבני חריף שדרש נקיטת פעולות חריפות. כך למשל הולנד, מעצמת התכנון מס' 1, הייתה גם היא שבוייה בתכנון אנטי-אורבני, בזבזני ומסוכן. אך עליית מחירי הדלק בשנות ה-70 לצד מקרי מוות רבים של ילדים בתאונות דרכים יצרו מומנטום פוליטי שהזיז את השלטון לכיוון שונה לחלוטין והולנד ידועה כיום בתכנון עירוני מושכל ומוטה אופניים.

דוגמה נוספת ניתן למצוא במדינה שנחשבת גם למתוקנת יחסית למדינת ישראל והיא בריטניה. אחרי קריסת הערים הבריטיות במהלך שנות ה-80 ממשלת הוד מלכותה כוננה כוח משימה אורבני – Urban Task Force ברשות ריצ'רד רוג'רס אשר הוציא דוח מדיניות משמעותי ב-1999 ודוח נוסף ב-2005 אשר בעקבותיהם מערכת התכנון הבריטי עברה שינוי משמעותי. בדיקה שנערכה לא מזמן הראתה שמאז 1999 מרכזי הערים הבריטיות התחזקו ועובו באופן משמעותי. לא בטוח שהכל קשור לדוח ולשינויים במערכת התכנון שלהם, אבל הבריטים עשו משהו נכון ב-15 השנים האחרונות.

ואצלנו בינתיים שום דבר לא בוער לאף אחד (רק מסמך אחד של יודן הנושא את השם "לקראת עירוניות תוססת בישראל" מתחיל לתת כיוון ליציאה מהמשבר). אני אחזור על מספר שכבר חזרתי עליו מספר פעמים בחודשים האחרונים – בשנת 2030, כלומר בעוד 16 שנה, במטרופולין תל-אביב יגורו חמישה מיליון איש לעומת 3.3 מיליון איש שחיים במטרופולין הזה כיום. כלומר, צריך להכין תוכניות לקליטתם של 1.7 מיליון איש ברחבי המטרופולין ולנווט אותם למקומות שבהם ניתן לקלוט צמיחה משמעותית ולהנות מיתרונותיה בהתאם לתכנון כולל של תחבורה ושימושי קרקע. 1.7 מיליון איש נוספים יכולים להעצים מרכזי ערים זנוחים, לשמש כזרז למערכות תחבורה ציבוריות בעלות נפח גבוה, או לשמש כזרז לפיזור ופרבור נוספים של מטרופולין תל-אביב. מערכת התכנון הישראלית כלל אינה ערוכה לאתגר הזה ומשום כך קליטת אותם אנשים תעשה באמצעות פרבור, בזבוז קרקע והאמרת עלויות תחבורה לכלל תושבי המטרופולין, לצד מחסור הולך וגובר בדיור. זו סופה אחת שמתקדמת אלינו בקצב מהיר.

הסופה השנייה שמערכת התכנון הישראלית אינה ערוכה אליה כלל היא עליית שיעור הקשישים באוכלוסייה הישראלית לרמה שקרובה יותר למדינות המערב, כלומר במקום כ-10% קשישים (אנשים מעל גיל 65) מכלל האוכלוסייה אנחנו נתקרב לאזור ה-30%. זה אומר שיהיו הרבה יותר אנשים עם מוגבלויות שונות (שמיעה, ראייה, מוטוריקה וכו') שגם לא יוכלו לנהוג ברכב לכל מקום. מערכת התכנון הישראלית אינה מתכוננת לאתגר הזה ועוצמת את עיניה בשאיפה שקשישי ישראל המתרבים יתנדפו להם בשקט.

השילוב של המשך הצמיחה הצפוי של גוש דן עם הזדקנות האוכלוסייה טומן בחובו פיצוץ חברתי-אורבני עם גלי הדף לכל עבר. הפרבור והתלות ברכב שמערכת התכנון הישראלית כופה על תושביה ידחוף אותנו ליותר עוני שתלות ברכב גורמת ולקשישים זה יגרום גם ליותר תאונות דרכים ולקשיי תפקוד שילכו ויחריפו. אני לא יודע מי יהיו החברים שינהלו את מערכת התכנון הישראלית בעוד 15 שנה, אבל לא צריך לקנא בהם על האתגר שאיתו הם הולכים להתמודד כתוצאה מהשאננות שבה פועלת מערכת התכנון הנוכחית.

לאן הולך העולם?

הכיוון התכנוני שאליו צועד העולם המערבי הוא של תכנון זול, יעיל ומכיל. רואים את זה במערכות שיתוף אופניים, שיתוף רכבים, ניהול חנייה ועליית קרנם של אוטובוסים מהירים רבי קיבולת (BRT). אם בעבר הייתה תחושה שהעתיד טומן בחובו פטנטים טכנולוגיים אדירים שישנו את מהות התנועה במרחב, כיום נראה שהעתיד טומן בחובו שימוש יותר יעיל במשאבים באמצעות טכנולוגיות זמינות יותר ויותר (סמארטפונים) עם פרוייקטים צנועים בהרבה. אם בשנות ה-60 דמיינו שבעתיד נעשה שימוש יומיומי בטיסות ובטילים כדי להגיע ממקום למקום עכשיו מדמיינים עתיד פשוט יותר שלא מצריך מאמץ תחבורתי גדול כל-כך על בסיס יומיומי. בישראל, החזון הוא שנצטרך להזיע ולהתאמץ כדי להמשיך לדרוך במקום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על אז מה עושים עכשיו?

  1. יניב מתל אביב הגיב:

    פוסט יפה מאוד.
    כדאי לשוב ולהזכיר (כי הרבה אנשים עדיין לא יודעים) שמטרופולין ת"א נמשך מצפונית לנתניה עד אשדוד בדרום ועד מודיעין במזרח.
    למעשה כל מרכז הארץ הוא אזור מטרופוליני אחד שבמרכזו תל אביב-יפו. לעובדה הזו אין שום ביטוי מוסדי או תכנוני וזה אחד הכשלים המרכזיים.

  2. לרמן הגיב:

    תודה. אכן, לא רק שיש פיצול בין הרשויות המקומיות, גם המחוזות של משרד הפנים (ושאר המשרדים) מפוצלים – כך למשל מטרופולין תל-אביב מתחלק בין מחוז תל-אביב, מחוז מרכז ומחוז דרום. גבולות המחוזות נקבעו בשנות ה-60 וגם הם דורשים עדכון.

  3. מעין הגיב:

    יואב, תודה לך על שפע של כתיבה מרעננת על תכנון עירוני.
    כרגיל, אני חושבת שאתה פסימי מדי. לאחרונה התפרסמה כתבה ב"כלכליסט" על תכנית המתאר ת"א 5000 שהביאה את טיעוני המתנגדים. כמעט כולם דיברו על ניתוק רשת הרחובות בדרום העיר ומזרחה, חוסר בהתחדשות עירונית וכדומה, ואף אחד לא דיבר על עציצים.
    אני אדהים אותך – אין בישראל (כמעט) תקציבי מחקר לשום תחום. ככה זה, ועיני כולם נשואות לקרנות המחקר הבינלאומיות.
    אני כן רואה שינוי של הפרדיגמה לאחרונה. כשישראל כץ העדיף לקצץ בניית כביש לטובת קוי הרכבת בצפון, זה אומר משהו. אני חולקת עליך לגבי "הסערה המושלמת שרק בעקבותיה יחול השינוי המשמעותי שמבושש לבוא." – זו מדינת ישראל ואנחנו מורגלים בסערות. כל דבר פחות מהתקפת טילים לא מצדיק לרוב הקמת כוח משימה לאומי משום סוג. השינוי יבוא לאט, מעט ומלמטה.

  4. יואב שאיננו לרמן הגיב:

    שלום יואב,

    אני חייב לומר לך שאתה והבלוג שלך שינו את כל התפיסה שלי לגבי תכנון עירוני,
    ולגבי איך דברים "אמורים להיות". לרוע המזל, אין לי טיפת השפעה מלבד הצבעה פעם ב -.

    בקיצור – תמשיך את העבודה הטובה. נראה לי שיש לך יותר השפעה ממה שאתה חושב.

  5. לרמן הגיב:

    תודה על המחמאות!

  6. איתי הגיב:

    יואב,
    עד שכתבת זאת לא ידעתי שההפסקה בכתיבתי היא חלק מתופעה…..
    כרגיל אתה שם לב למגמות. באשר לסיבות ייתכן שגם אלו שהעלית רלבנטיות, ויש גם אישיות. זה לא אומר שפרשתי לחלוטין וסופית.
    ממשיך להיות קורא אדוק שלך.
    בין היתר זמני מושקע ביוזמה חברתית-מקומית ביד אליהו, "פורום יד אליהו – קהילה יוצרת מציאות" : https://www.facebook.com/yad.eliyahu.comm .

    שמח שאתה מתמיד, מתמקצע ומהווה קול ברור לדברים שאחרים חשים בהם בצורות שונות, לעיתים אינטואיטיבית או עקב המערכות והסביבות בהן מנסים לשרוד. לחיי שבע השנים הבאות (בתקווה שהקודמות דווקא היו הרזות, באופן יחסי…..)!!!

    איתי

  7. פינגבאק: איפה הייתי ומה עשיתי | עוד בלוג תל-אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s