לא מזמן הייתי במוזיאון בת ים לאמנות מודרנית כדי להתרשם מהתערוכה של פרנצ'סקו פיניציו שמוצגת שם (בעלת השם הבלתי כתיב לחלוטין 'ארקפארקקראפטראפטקליניקקלאבפאב') ושמכילה אלמנטים אורבניים רבים. הייתה לי הזדמנות לקבל סיור מודרך עם יהושע סימון, שאוצר ומנהל את מוזיאוני בת ים. מסתבר שהמוזיאון הקטן של בת ים מצליח לעשות דברים שבמקומות עשירים בהרבה כבר אי אפשר לעשות.

לפני שנגלוש לתערוכה עצמה חשוב לציין שבעוד שמוזיאון האמנות העשיר והמרכזי בישראל – מוזיאון תל אביב, מצמצם את פעילותו החינוכית והקהילתית ומתמקד במבנים אדריכלים פומפוזיים, ריקניים ולא פונקציונאליים, מוזיאון בת ים מרחיב את נפח פעילותו החינוכית והקהילתית ואת שיתופי הפעולה שבהם הוא מעורב. למעשה, מוזיאון תל אביב והתנהלותו היו מתאימים לשמש כאובייקט נוסף בתערוכה בבת ים.

התערוכה עצמה נבנתה במיוחד לחלל העגול של מוזיאון בת ים, כאשר סימון אצר מעין רטרופקטיבה לפיניציו. כל העבודות נבנו מחדש ע"י פיניציו במוזיאון במהלך תקופה ארוכה שבה הוא שהה בישראל. מעבר לעבודות שהוא שיחזר מהעבר התווספו עבודות בהשראה מקומית לתערוכה. (כדוגמת מתקן השיקוף שנמצא בכניסה לכמעט כל מבנה ציבורי כאן) פיניציו הפך את חלל המוזיאון למעין חלל זמני עירוני (שמזכיר קניון, אבל הוא לא קניון) שמכיל פונקציות מסחריות שונות יומיומיות, אך מוגזמות במידה מסויימת ששואבות השראה מחומרנות קלה לביצוע וממרחבים עירוניים זמניים. פיניציו מותח לקצה קיום חומרני בחברה רווית תקשורת ומידע ואיכשהו זה מסתדר טוב בחלל העגול של המוזיאון.

בהשראת גן לוינסקי. צילום: גל דרן

פיניציו שואב השראה וגם חוזה תהליכים מסחריים שכבר קרו ויקרו – מהפיכה של כל רצח/קבר מפורסם למוקד מסחרי (במקרה כאן – המאוזוליאום של לנין), דרך ברנינג מן (שגם הוא הפך לארוע מסחרי לעילא ולעילא), חנויות פופ אפ, כלכלה שיתופית ותופעות שנתפסות היום כמובנות מאליו כמו air bnb.

לנין סטייל. צילום: גל דרן

הסיבוב בתערוכה הזכיר לי סקץ' מעולה מפורטלנדיה שבו בעלי הבית שמים את כל מה שיש להם להשכרה:

אני בהחלט ממליץ על סיבוב בתערוכה שמציגה עד אמצע מאי במוזיאון בת ים (סטרומה 6, בת ים) שהכניסה אליו חופשית.

עוד כמה לינקים שקשורים לתערוכה:

שרון קנטור על התערוכה וראיון עם פיניציו

עוד על יהושע סימון בכתבה מתחילת כהונתו בבת ים, שקשורה גם היא לתערוכה הזו.