ראשי ערים לא יצירתיים מעוניינים באמנים לטובת קשר לא מחייב

אם לשפוט לפי מה שקורה בזירה המוניציפאלית, יש כבר כמה ראשי ערים בישראל שאכלו מהעוגה של ריצ'רד פלורידה ומתיאוריות המעמד היצירתי (עלאק) שלו. במקום להתעסק בפעולות קטנות שלוקחות זמן ומתמקדות בשיקום ושיפור עירוני, ניתן לקנות אמן או שניים (והמילה אמן כאן היא במובנה הרחב ביותר וכוללת חנוונים ומתכנתים), לתת להם חלל במקום שאף אחד לא רוצה להיות בו, ושהם "ירימו" את המקום שבו הם נחתו אל על למחוזות התקשורת, ההתרחשות וגם בתקווה לעבר הכסף הגדול. התיאוריה של פלורידה (שלא ניכנס אליה כאן בצורה עמוקה) גורסת שצריך להביא אנשים "יצירתיים" כדי להפוך לעיר מצליחה (וגם על זה אפשר להתווכח). התפיסה הזו למעשה הופכת את הדרך שבה העיר מתפקדת על הראש – בעיר שמאפשרת מגוון ובה ניתן לפעול בכל מיני דרכים יהיו גם פעולות "יצירתיות". המפתח מצוי במתן אפשרות לפעול, וזה דורש בעיקר סביבה עירונית (פיזית וכלכלית) שמאפשרת מגוון פעולות ולא באנשים שמוגדרים יצירתיים. פלורידה, או לפחות האנשים שפועלים לאורו, מניחים שמקום מוזנח ומנותק יהפוך למרכז שוקק רק בגלל שיביאו מישהו שהצליח במקום אחר (והמקום האחר מן הסתם מאפשר הצלחות).

מספר מאמרים מהעת האחרונה חושפים עד כמה חזיונות העיוועים האלה חדרו עמוק לממסדים העירוניים בישראל וכמה כסף ובזבוז זמן הם עוד יגררו. נתחיל בכתבה ארוכה של אייל דץ שהתפרסמה בטיימאאוט ובה הוא סוקר רשימה ארוכה של פעולות עירוניות מהסוג הזה בארץ ובה מרואיין גם עבדכם. הפסקה הזו מתחילה לעשות סדר במהומה (הדגשה שלי):

…גם בישראל התקבלה התיאוריה מלאת החורים של פלורידה על המעמד היצירתי בהתלהבות. מלבד ירושלים (ששכרה את שירותי הייעוץ של פלורידה במאות אלפי שקלים), עומדת התיאוריה גם בלב אסטרטגיית עיר עולם של עיריית תל אביב־יפו. גם בחיפה מושקעים בשנים האחרונות משאבים ביישום המלצותיו. דפני ליף אף חשפה כי ניהלה משא ומתן קדחתני עם ראש עיריית חיפה, יונה יהב, על העברת 50 “אנשי עשייה" מתל אביב לחיפה. לדבריה הבטיח יהב להעניק נכסים למגורים ללא תמורה ולהקים מרכזי תרבות, אולם הפרויקט לא התרומם.

אני חייב להודות לדץ ולעורכו שהשאירו את התגובה שלי בכתבה די זהה להתנסחות המקורית שלי ואני שמח להביא אותה כאן:

ד"ר יואב לרמן, מומחה לתכנון אורבני, טוען ש"כל המאמצים האלו הם מגה בולשיט אחד גדול". לדבריו, "זה לא תהליך מלאכותי שאתה נותן כמה חנויות לאמנים בחינם, כמו שעשו בחיפה ובנתניה. זה דורש מיקום 'נכון', קרוב מספיק למרכז חי או בעל פוטנציאל (מרכז אורבני עם אנשים, רחובות מסחריים וכו') שמאפשר גם כניסה של כסף במנות קטנות וגם שיקום אטי לאורך שנים. בחיפה יש מרכז היסטורי (הדר) שבו קורים תהליכים כאלה, אף שהעירייה לא זורקת שם שקל אחד ורק מפריעה לאותן יוזמות. בירושלים התהליך קורה מעצמו במרכז העיר ובשכונות היסטוריות כמו טלביה ורחביה. בבת ים יש סיכוי שזה יקרה במרכז ההיסטורי, אבל הוא קטן ובגלל הצורה של יפו ג' ויפו ד' נוצר נתק גיאוגרפי משמעותי בין ההתפתחות של צפון יפו לבת ים".

ועכשיו נרד לכמה דוגמאות ספציפיות שמוזכרות אצל דץ ואף מורחבות במקומות אחרים. ראשית, נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו. ירושלים, התמצית של ההוויה הישראלית, החליטה לנסות להיות אפילו יותר עיר עולם מתל אביב, כלומר עוד יותר ג'נרית, סתמית וממותגת לעייפה. ג'ולי רוזנצווייג מספרת את הסיפור המלא של שכירת יועצים מפוצצים (כולל פלורידה בעצמו) כדי להפוך את ירושלים מעיר ייחודית ברמה עולמית לעוד שליכטה שהיא עוד מאותו דבר. כמובן, ששום שילוב של מומחים כאלה או אחרים לא ישנה את ההיסטוריה והמצב הגיאופוליטי של ירושלים, כך שאין חשש מנזק ארוך-טווח, פרט לעובדה שירושלים עדיין ממשיכה ותמשיך לעשות טעויות תכנוניות. כפי שכותבת רוזנצווייג:

I suppose it’s natural to consult with academic and political superstars when you want to make big plans for your city. If you’re eager to set mega-projects in motion, to house pre-selected industries in McComplexes that cost a lot of money to build and entail a whole lot of risk — and if you’re bent on doing it all within a couple of terms of political office — it’s probably best that you get global experts to back you up. If, on the other hand, you’re interested in gradual, incremental, low-risk change; in small projects capable of healing an urban fabric blasted apart by automobile infrastructure; in individual, human-scaled buildings that harmonize with their surroundings and provide affordable space for small businesses conceived by people, not planners — then there’s probably no need for superheroes. All that’s required are common sense and a discerning eye.

ירושלים. חסינה מנזק של ממתגים. גוססת מתחת למכבש המתכננים.

In Jerusalem

ואחרי שירדנו מירושלים נצפין לחיפה שאמנם לא הצליחה להעביר 50 "אנשי עשייה" (מה זה אומר בכלל?) מתל אביב, אבל כן פתחה את "מתחם 21" שבמסגרתו ניתנו בחינם חללים בעיר התחתית המוזנחת של חיפה לאנשים שהיו אמורים להביא רוח יצירתית. עם הרוח הזו של 21 אנשים שפתחו מוסדות בחינם במקום שאין בו נפש חיה, עיריית חיפה אשכרה חשבה שמשהו יקרה. כפי שמסביר ויטלי דובוב, ההשקעה האדירה הזו הניבה כלום מוחלט. בין היתר הוא תולה את הכישלון במיקום השגוי ובקונספציה בכללותה. בנוסף, גם שני ליטמן בהארץ כתבה על הכישלון החיפאי.

חיפה. אוסף של טעויות מחפש עיר.

קמפוס הנמל השומם בחיפה

הסיפור של חיפה וירושלים לא יחודי. יש עוד עיריות קטנות יותר שמנסות גם הן להפוך את הגלגל ולהביא אנשים מסוג מסויים בכוח למקום שלאו דווקא רציונלי לפעילות מסויימת. אחת העיריות האחרונות שנקטו בגישה דומה לגישה החיפאית היא נתניה, אשר נתנה חללים מסובסדים לעסקים עלאק-יצירתיים במרכז ההיסטורי של העיר, וזאת בזמן שהעירייה עצמה נטשה את מרכז העיר לאנחות והלכה להשקיע את כל מה שיש לה בחולות שמסביב.

לסיכום, מוטב לראשי העיריות לנקוט בפעולות שיהפכו את הערים שלהם למקומות שמאפשרים להצליח. במקום להביא אנשים שהצליחו במקום אחר בשאיפה שהם ישנו משהו, עדיף לבדוק מה עזר לאותם אנשים להצליח במקומות שבהם הם פעלו. סביבה עירוניות שמאפשרת הזדמנויות להצליח ממילא תמשוך אנשים שמחפשים את ההזדמנויות האלה. חלק אפילו יצליחו לעשות משהו.

הערה מנהלתית: תודה לכל מי שהעביר תמיכה כספית לבלוג. הסיוע שלכם מאפשר לי לכתוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, חיפה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על ראשי ערים לא יצירתיים מעוניינים באמנים לטובת קשר לא מחייב

  1. gila zamir הגיב:

    http://www.the7eye.org.il/164666

    תפיסת העצמי של העירייה את העיר ותפיסת התקשורת את חיפה.
    זה לא מצליח היכן שזה לא כנה ואמיתי

  2. netanel488 הגיב:

    הכל טוב מאוד אבל תיקון קטן – שכונת טלביה ההיסטורית בירושלים היא ממש לא דוגמה לעירוניות טובה. כל השכונה מגורים, לא צפוף בכלל כי הכל בתי יוקרה של משפחה או שניים ומוקפים גדרות ומצלמות, ויש בכל השכונה אולי 4 חנויות. התהליך היחיד שקורה שם לבד הוא התרוקנות הרחובות בגלל עוד ועוד בתים שנמכרים לטחונים מחו"ל. את החיבור של הרחוב הראשי בשכונה (בלפור) למרכז העיר חוסם מי אם לא ביבי נתניהו בכבודו ובעצמו. גם רחביה היא לא הדוגמה המידית למקום עירוני פעיל – חוץ מרחובות עזה וקקל אין שם כמעט כלום.
    לגבי חיפה – המרכז ההיסטורי המקורי של העיר הוא אכן בעיר התחתית ולא בהדר, למרות שגם הדר בנויה בצורה אינטנסיבית יחסית. הבעיה היא שהעיר התחתית נמצאת די עמוק בזבל, וצריך הרבה יותר מכמה אמנים בודדים כדי להוציא אותה משם, וגם הפרויקט של העירייה מוקם באזור הכי דפוק וריק שלה. אם היו הופכים רחוב קצת יותר דרומי ופעיל (נתנזון לדוגמה) למדרחוב או מעבירים לעיר חלק מהמוסדות האקדמיים שעל הכרמל זה יכל לעזור בתור התחלה.
    ממש שמח לראות פוסטים חדשים, מקווה שיהיו יותר…

    • Lerman הגיב:

      תודה. במסגרת סדרי העדיפויות שלי אני כותב הרבה, אבל הכתיבה בבלוג העברי היא תמיד בסוף. אגב, שני מקומות מסחריים, כמו שיש ברחביה, הם הרבה יותר ממה שיש בכמעט כל השכונות שנבנו כאן מאז 1948.

  3. פינגבאק: סדרי עדיפויות | עוד בלוג תל אביבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s