לא תמיד נכשלים (בעירוניות)

אז אנחנו נמצאים עכשיו בשלב שבו מדברים הרבה על עירוניות ובדרך-כלל שם זה נשאר וממשיכים לביצוע מודרניסטי אנטי-אורבני כמקובל בארץ ובעולם. גם אלה שכבר הולכים ומנסים לעשות עירוניות נכשלים לא פעם בגלל חוסר תשומת לב לפרטים ולצורך העיקרי באקראיות ומתן אפשרות לעירוניות לקרות. ולכן, זה נדיר עד נדיר מאוד שגם מנסים לעשות משהו עירוני וגם מצליחים במידה מסויימת לעשות זאת.

וזה המקרה של המרבי ז'וסטאד (Hammarby Sjostad) אשר בעיר שטוקהולם. מדובר ברובע עירוני חדש בשולי העיר על חשבון קרקע תעשייתית מזוהמת קלות שנועדה לשמש עבור המשחקים האולימפיים ששטוקהולם לא זכתה בהם. הרובע מבוסס על המשך קו קיים של רכבת קלה וחתכי רחוב עדינים שלא משאירים יותר מדי מקום לתנועה מוטורית. בקיץ האחרון יצא לנו לבקר שם ולהתרשם באופן בלתי-אמצעי (כולל שהייה בדירת מגורים ברובע הזה) מהמקום עצמו ומרמת הנגישות שלו למרכז העיר ובכלל.

ברחוב הראשי. גם תחנת רכבת קלה, גם תחנת אוטובוס, וגם הגנה מהגשם. לא סתם אתם קונים מהם רהיטים.
In Hammarby Sjostad

מדובר ברובע שכולל למעלה מ-10,000 דירות בבנייה מרקמית שברובה נעה בין ארבע לשש קומות וכולל גם שימושי תעסוקה (בחלק שנהנה ממרכזיות גבוהה יותר) וגם רחוב מסחרי של ממש (Lugnets Alle). לקראת סופו של הרחוב המסחרי והחלשות המרקם שמסביבו קומת הקרקע הופכת למשרדים במקום מסחר. כמו שאמר לי חבר שוודי שהיה מעורב בתכנון – סופסוף הצלחנו לעשות רחוב אחד אחרי שבעים שנה. המקום עצמו, כצפוי, סובל מהרגשה שהוא קצת חדש מדי, אבל זה יעבור.

כמו כן, עם ההצלחה של הפרוייקט באים פרוייקטים נוספים ששואפים לא לחזור על (מעט) הטעויות שנעשו בפרוייקט הזה. למשל, לא חשבו שיגורו שם כל-כך הרבה משפחות ויש טענה שחסרים שם שטחים פתוחים לילדים. גם בשוודיה חיזוי דמוגרפי הוא קשה עד בלתי-אפשרי. בנוסף, הרחוב הראשי קיבל חתך של 35 מ' (כלומר המרחק בין הבניינים ברחוב), שזה דומה לחתך של אבן-גבירול ומקשה על הרחוב להיות אינטנסיבי יותר. בעבודה עדינה יותר היה אפשר להגיע לאזור ה-30 מ' ולחזק את הרחוב עצמו. בישראל מתוכננים כיום מספר רחובות "מסחריים" עם חתכים של למעלה מ-50 מ' מה שכמעט מבטיח שמסחר לא יתקיים בהם (בגלל הקשיים שיגרמו לתנועת הולכי הרגל), אבל זה הקושי הגדול באמת בתכנון – לא לבזבז שטח ולא להרוג את העירוניות מראש. עוד לקח אחד שהם הפיקו מהפרוייקט קשור לאדריכלות עצמה ששומרת על קו די שמרני, ואילו ברובעים הבאים בתור אפשרו יותר חופש ויזואלי.

בחצר הפנימית (הציבורית) של הדירה בה שהינו. זה יעבור במחוזית?
In Hammarby Sjostad

הרובע הבא שגם הוא מתבסס על תשתיות תחבורה מורכבות ואדמה מופרת הוא ה-Norra Djurgardsstaden שבחלק הצפוני של העיר והוא תופס את מקומן של חלק מתשתיות הנמל הימי שיורד בחשיבותו שם. ברובע זה ניתן חופש אדריכלי רב יותר לצד ביצוע של חתכי רחוב עדינים יותר. עברתי במקום, והתרשמתי שהרחוב המסחרי שם התחיל לעבוד ברגע שחלק מהבניינים יצאו מהניילונים. עוד חומרים על הרובע הזה שידוע גם כהמרבי 2.0 ניתן למצוא כאן וכאן. וכל זה נעשה בלי לבנות מגדלי מגורים של 30 קומות וארבע מעליות. השוודים האלה כנראה מבינים משהו על צפיפות ותחזוקה שבמקומות אחרים בעולם עוד ילמדו.

שטוקהולם – הדור הבא. מסתמנת הצלחה נוספת.
Stockholm Royal Seaport Development

ועכשיו נחזור לתחילת הפוסט ונדבר על הכשלונות ועד כמה קשה למתכננים לא לחבל בעולם. לא ניכנס לדוגמאות מישראל שכמותן יש למכביר, אלא נלך ישר לבירת העיצוב העולמית – קופנהאגן. גם קופנהאגן ניסתה לבנות לעצמה רובע עירוני חדש מבוסס של תשתית של רכבת קצת לפני שטוקהולם. לרובע הזה קוראים אורשטאד (Orestad) והוא נחשב לאחד הכשלונות המפוארים של קופנהאגן בעת האחרונה. על פניו מדובר בפרוייקט שלא יכול היה להיכשל. מדובר בפרוייקט שמבוסס על הרחבה של הרשת המסילתית שעליה פרושה קופנהאגן לכיוון החיבור עם מאלמו השכנה שבשוודיה. יש מספר פוסטים שמציגים את הכישלון של אורסטאד ומנתחים אותו. נראה שבשלב מסויים עקב קשיי מימון, הדנים איבדו את הסבלנות ורצו לבצע את הדבר הכי מהיר שאפשר בהחזר מהיר של כסף ובנו קניון ענק במקום מרכז עירוני ובהמשך הלכו על חטיבות קרקע גדולות וביטול האפשרות לייצר מרקם עדין. הקניון אמנם הצליח, אבל בסופו של יום האזור לא נבנה באינטנסיביות שתכננו עבורו ונכשל באופן מחפיר. בשילוב עם עודף ארכיטקטורה אקסטרווגנטית התקבל מרחב ציבורי מהגרועים שיש בנמצא. לפחות אפשר להתנחם שכשהדנים מתאמצים הם מצליחים להגיע לאותן תוצאות כמו ברוב העולם. ניתן גם להסיק שבעוד שהתכנון צריך להיות כלכלי, לרואי חשבון אסור להוביל את התכנון על חשבון הכוונות והערכים שלו, שכן הכישלון לייצר עירוניות עולה ביוקר רב (גם כספי) בסופו של יום.

ובחזרה אלינו. בימים אלה ממש מבוצעת הרכבת הקלה-קשה של גוש דן ובנוסף מתוכנות כאן עשרות שכונות חדשות, חלקן על קרקע מזוהמת וחלקן בקרבת הרכבת הקלה. השוודים עשו טעויות תכנוניות לא פחות חמורות מהישראלים, אבל הם היו מוכנים להסתכל למציאות בעיניים ולעשות את הדברים בצורה פחות שגוייה כיום. גם אנחנו יכולים לבנות רובעים עירוניים של ממש עם מגורים, מסחר ושימושי קרקע אחרים תוך ניצול נכון של תשתיות תחבורה יקרות ובלי בזבוז שטח אינסופי. השאלה היא אם יש לנו את האומץ להתמודד עם האתגר הזה, כי כדי לנצל נכון את התשתית שתהיה כאן בעוד 10-15 צריך להתחיל לתכנן עכשיו.

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, תחבורה, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s