מתווה החירום להחזרת השפיות (למדרכות העיר)

פוסט זה נכתב ביחד עם שותפי למשרד פלאנט, אדר' יונתן לבנדיגר.

לרגל הבחירות המקומיות שיתקיימו בעוד חודש אנו שמחים לפרסם מתווה חירום להחזרת השפיות במדרכות (וגם בכבישים). המתווה נועד לרשויות מקומיות שבהן נוצר כשל משמעותי ביכולת ללכת על המדרכות עקב חיכוך מסוכן עם שלל כלים דו גלגליים (כדוגמת תל אביב-יפו והרשויות הגובלות בה בגוש דן). המתווה נועד להתגבר על הכשלים המערכתיים המשמעותיים שהביאו אותנו אל עברי פי פחת ודורש מנהיגות מקומית איתנה משולבת עם יכולת ביצוע.

ראשית, צריך להבין כיצד הגענו לכשל הנוכחי. כפי שידוע לכל, כמעט בכל הרחובות הראשיים אין הפרדה בין אופניים והכלים הנלווים (קורקינטים, אופניים חשמליים, ריקשות וכו') לבין תנועה מוטורית כבדה (מכוניות, אופנועים ומשאיות). בהעדר תשתיות, תקנות ותמרורים המסדירים שילוב תנועות רכות וכבדות, משתמשי הכלים הדו גלגליים עושים שימוש בכלל זכות הדרך – הן במדרכות והן במיסעות (החלק שאמור לשמש תנועה מוטורית כבדה). וכך, במדרכה הם דורסים ומחרפנים (ופוצעים והורגים) הולכי רגל ובמיסעה הם נדרסים, נפצעים ונהרגים ומחרפנים נהגים. בגדול, המצב משוגע לחלוטין ואין ישועה באופק.

ראוי לציין שלרשויות המקומיות כדוגמת תל אביב-יפו יש תכניות לפריסת מאות קילומטרים ברוב הרחובות שבהם חשוב שיהיו שבילים כאלה. אלא שהמורכבות הגבוהה של תהליכי התכנון הנוכחיים מביאה לפריסה איטית ביותר של שבילי אופניים ולחוסר יכולת להתמודד באופן ראוי עם המציאות. כיום, עבור כל מקטע שביל מערבים מספר רב של מחלקות עירוניות וממשלתיות, מריצים מודלים תחבורתיים אנכרוניסטים (כלומר, כאלה שלא מסוגלים לתכלל תנועת אופניים והולכי רגל) ועושים שיתוף ציבור חסר ערך שאינו תורם לתכנון ובעיקר משמש להוצאת קיטור. זה מתכון ברור לסטגנציה מוחלטת וגם אם מצליחים בסופו של דבר לסלול עוד קילומטר של שביל אופניים, בפועל תרומתו זניחה. בקצב הזה גם בשנת 2222 לא תהיה מערכת שבילים בסיסית. נדרש כאן ביצוע שחורג מכללי המשחק הרגילים וניתן לבצעו רק בתקופת החסד שאחרי הבחירות. וזה לא חייב להיות מי שיעמוד בראש הרשות המקומית של תל אביב-יפו. יש עוד רשויות מקומיות בגוש דן עם אותה בעייה. מנהיג אחד שינקוט יוזמה יוביל שינוי מקיף וישחרר את ההמונים מכלאם.

לפיכך, ומתוך הבנה הן של הצרכים התכנוניים עצמם והן של הנסיבות הפוליטיות הנדרשות למימושן, אנו מתכבדים בזאת לפרסם מתווה חירום להחזרת השפיות למדרכות הערים. להלן סעיפי המתווה אשר מחולקים לאופי התכנוני של השבילים ופריסתם, ללוח הזמנים ולפעולה הפוליטית הנדרשת לשם ביצועם. המתווה עצמו רדיקלי מהבחינה שהוא אינו מתיישר עם הנהלים הקיימים כיום (וזאת לאור הסיבה שנהלים אלה עצמם מונעים יכולת לבצע שבילי אופניים) ולכן הקדשנו סעיף לאומץ הנדרש לביצוע מהיר (בבחינת פיקוח נפש דוחה נהלים שמובילים לפציעות ומוות). הדוגמה בה נשתמש היא העיר תל אביב, אבל כאמור המתווה נכון גם לרשויות מקומיות נוספות בגוש דן אשר חוות קריסת מדרכות.

השבילים ומיקומם

  1. שבילים רציפים בסטנדרט מיטבי. השבילים כולם יסללו בסטנדרט המיטבי המקובל כיום בעולם הרחב. הווה אומר שבילים שזורמים עם כיוון התנועה בצדה הימני של המיסעה, ברוחב מספק (כ-1.8 מ') ותוך מעבר רציף בצמתים ואפשור פניות תוך שימוש בכל הידע הרב שנצבר בנושא בעולם ומוכר גם למתכננים בארץ.
  2. שבילים בכל הרחובות הראשיים. בכל הרחובות העירוניים הראשיים יסללו שבילים אלה. כלל האצבע הוא שברחובות בהם זכות הדרך היא 24 מ' ומעלה (כדוגמת אבן גבירול ודיזנגוף שבהם אין כיום שבילי אופניים תקניים) אין בעיית מקום, וברחובות הצרים יותר יינקטו אמצעים משלימים לשילוב תנועת דו גלגלי עם כלי רכב כדוגמת אמצעים להאטת התנועה, תמרורים ותקנות תנועה חדשות. כך למשל בתל אביב-יפו, שבה אורך כל הרחובות הוא כ-650 ק״מ, מדובר על סלילת 120 ק"מ של שבילים החסרים ברחובות הראשיים בלבד (ברוחב 24 מ' ומעלה). המקום עבור שבילים אלו יבוא על חשבון שטח שניתן לכלים אחרים, כאשר העדיפות היא קודם כל על חשבון נתיב לתנועה מוטורית, במידה ולא מתאפשר על חשבון נתיב חנייה, ובמידה וזה לא אפשרי אז על חשבון נת"צ.

זמן ותהליך הביצוע

  1. חלון הזמן האפשרי היחידי – מיד אחרי הבחירות. אחד מהיעדים המרכזים של ראש או ראשת רשות מקומית הוא להיבחר שוב, ולכן באופן כללי היכולת לנקוט בפעולות שעשויות להרגיז תושבים הולכת ומצטמצמת ככל שמתקרבים למועד הבחירות עצמן. פעולה מהסוג המוצע כאן תעורר בודאות התנגשות עצומה של הרשות המקומית עם תושבים ובעלי עסקים ולכן חלון הזמן לביצוע הוא אך ורק במהלך שנת הקדנציה הראשונה, דהיינו 2019.
  2. סקרים מקדימים – נובמבר-דצמבר 2018. מיד עם תום הבחירות יתבצעו סקרים וספירות וזאת על-מנת לסייע בפן התקשורתי מאוחר יותר, אם וכאשר הרשויות יתבקשו לנמק הצדק תנועתי ומספרי משתמשים. במקביל, יתבצעו ההכנות האופרטיביות לביצוע רשת שבילי חירום באמצעיים זמניים (צבע ועמודי פלסטיק). תהליך זה אמור להסתיים לכל המאוחר בסוף דצמבר 2018.
  3. פריסה בשטח – ינואר 2019. הפריסה בשטח תתבצע במכה גורפת אחת במהלך ינואר 2019. על ראש או ראשת הרשות לתת את ההוראה ולעמוד בפרץ.
  4. תיקונים, התאמות ואכיפה מכווינה – פברואר-מאי 2019. במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר ביצוע השבילים הזמניים תיערך אכיפה אינטנסיבית כדי לכוון את האופניים וחבריהם החשמליים לשבילים ברחובות הראשיים וכן, כדי למנוע חנייה ושימושים אחרים בשבילים אלה. זמן זה ישמש גם לביצוע התאמות תנועתיות בצמתים, לניטור ותיקונים בשטח של טעויות תכנון באופן מהיר, וכן להמשך ספירות וסקרים העלייה בשימוש וניטור דעת הקהל.
  5. הסדרה ושיתופי ציבור – מאי-יולי 2019. לאחר שלושה חודשים של שפיות יחסית הרשות המקומית תתחיל בתהליכי שיתוף והסדרה הן מול הציבור והן מול הרשויות הממשלתיות. הציבור עצמו (במובן הרחב – כולל נוער, ילדים, קשישים וגם מבוגרים ובעלי עסקים) יתבקש לחוות דעה על העדפותיו בין המצב השפוי יחסית שאליו הגיעה העיר לבין האנרכיה ששררה בה קודם. בדומה למהלכים בעלי אופי רדיקלי בעולם הרחב חלק בלתי-מבוטל מהאנשים שבעבר התנגדו למהלך יראו כי טוב ויתמכו בהשארת המתווה על כנו. לצד זה תתחיל פעילות מול הרשויות הממשלתיות לצד הכנת תכניות סטטוטריות להטמעת המצב החדש באופן קבוע.

כפי שעיניכם רואות, מדובר במתווה טריויאלי שאינו נדרש לזמן תכנון וביצוע ארוך. חלק מההסתייגויות עלולות לעסוק בכך שלרשות המקומית אין סמכות מלאה בתחום הזה (בדיוק בגלל זה הכל תקוע). באופן כללי, זו סוגייה נכונה, אך כפי שכבר הוכח בעבר (ב׳ציר המוות׳ בפתח-תקווה) במצב בו מובן מאליו שהעסק לא עובד, הרשות המקומית יכולה (ואף צריכה) לקחת את הסמכויות לידיה, וזאת על-מנת להגן על חיי אדם.

במבט ראשון, המתווה המוצע עשוי להיראות רדיקלי מדי ובלתי-אפשרי. על בסיס היכרותינו עם הליכי התכנון ומורכבותם אנו מוצאים שדווקא הליך זה הינו הריאלי ביותר לביצוע. במידה ויקום ראש רשות מקומית ויבצע הליך בזק כזה לאחר הבחירות, ראשי רשויות נוספים ישעתקו מתווה זה ובא לציון גואל.

מיותר לציין שאף מועמד לא יכול להצהיר שהוא תומך במתווה מסוג זה לפני הבחירות, שכן ההתנגדות הציבורית לפתרון המהיר הזה צפוייה להיות רבה וכלל המועמדים ברשויות ממילא תמיד מצהירים על תמיכתם באופניים, תחבורה ציבורית ויעילות תחבורתית וכלכלית גם אם חלקם בסוף מתעסקים בעיקר עם סבסוד עצום לחנייה ושדרוג הכבישים שמובילים לתל אביב. אנו תקווה שלאחר הבחירות נגלה שגם בגוש דן יש מנהיגים פורצי דרך שעושים את מה שהעם צריך (ולא בהכרח את מה שהעם רוצה).

פוסט זה פורסם בקטגוריה אופניים, מוניציפאלי, תחבורה, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

15 תגובות על מתווה החירום להחזרת השפיות (למדרכות העיר)

  1. אולי הגיב:

    אני לא מבין, רח אבן גבירול מזעזע! כל הזמן כמעט התנגשויות בין רוכבי אופניים להולכי רגל, אנשים שיורדים בתחנות אוטובסים על סף דריסה כי הם יורדים – על שביל אופניים – הכל נראה ומרגיש כאוס.
    ואתם נותנים את אבן גבירול כדוגמה לשביל מיטבי?

    • Lerman הגיב:

      לא קראת נכון. ציינו במפורש שבאבן-גבירול צריך שביל מיטבי שאינו נמצא שם כיום. המצב שם קטסטרופה. התייחסתי אליו בעבר באופן מפורש.

    • האזרח דרור הגיב:

      אתם מתעלמים מכמה כלים חשובים (כותב כאן בגלל שהבלוג חוסם לי תגובות).

      א. "רחובות אופניים " – איזורי מיתון תנועה ברחובות הקטנים יחד עם זכות קדימה לאופניים – על ידי שילוט או על ידי הפיכת הרחוב לרחוב ללא מוצא למכוניות אבל עם מוצא לאופניים – מה שישפר את בטיחות הולכי הרגל מפני מכוניות ויסייע לרוכבים לרדת מהמדרכות. הפתרון זה טוב במיוחד במקומות עם רחובות צרים ואו הרבה צמתים שבהם הכי בטוח שהרוכב יהיה במרכז הכביש ולא בימין הכביש. באופן כזה גם לא פוגעים בחניות וזה יוצר פחות התנגדות של תושבים. הפתרון הזה טוב במיוחד בדרום העיר או בערים כמו גבעתיים ובני ברק . בתל אביב זה חשוב במרחב של פלורנטין , בנווה צדק כחיבור אל יפו ובשדרוג החיבור אל חולון במקום שבילי האופניים הדפוקים שיש בדרום העיר כיום.

      ב. רחובות מסחריים 40 קמ"ש – חשוב לבטיחות רוכבים והולכי רגל בכל מקרה – בגלל נטיה של הרשויות לאפשר למכוניות להגיע ל- 60-80 קמ"ש בנהיגה מתפרצת של 200 מטרים – לנהג זה לא עוזר בכלל אבל זה כן מצליח לסכן הולכי רגל ולגרור שימוש גדול מידי ברמזורים וצמתים – תוקע גם את המכוניות (בפקקים לפני הצומת) וגם את הולכי הרגל והרוכבים (מתייבשים ברמזור).
      ג. לבטל כבישים מסוכנים כמו "שדרות רוקח" ולהפוך אותם לכבישי 50 קמ"ש לכל היותר – לדוגמה על ידי הפיכת צמתים למעגלי תנועה או על ידי "טבלאות מהירות" או הצרה של הכביש. אין מקום לכבישים כאלה בתוך עיר מתקדמת. (אני מזמין אנשים להסתכל על ערים בהולנד, גרמניה ועוד ולראות שמקומות כאלה הופכים להיות תופעה נדירה יותר ויותר וטוב שכך) – לדוגמה בשטוטגרט – אחת הערים הכי לא ידידותיות לרוכבי אופניים בגרמניה , הכביש המהיר B14 הוא כביש 50 קמ"ש כאשר הוא נכנס לעיר.
      ד. גשרים מעל איילון – צריך לפחות 5 גשרים כאלה, כיום יש 10 גשרים למכונית ברוחב של מעל 330 מטרים , כ 80% מוקדש למכוניות והיתר להולכי רגל. 0 מטרים מוקדשים לרוכבי אופניים. זה יוצר מחסום בין מזרח למערב העיר.
      ה. לחבר את תחנות הרכבת הכבדה לרשת ההליכה והרכיבה בעיר – כולל צל, שבילי אופניים, מדרכות טובות יותר , חיבור טוב יותר לתח"צ מקומי תדיר (בלי הליכה של מאות מטרים ובלי הקדשת רוב המרחב לחניות למכוניות).

  2. ענת טל הגיב:

    חבל שאתם לא שמים דגש במקומות החשובים שהם לדעתי הצורך במספר מזהה של כל כלי ממונע וחובת ביטוח – זה כשלבדו יעשה את כל ההבדל
    בנוסף יש ליצור הפרדה ברורה בין אופנים רגילים שהם מבורכים ירוקים וטובים לכאלו שהם ממונעים

    • האזרח דרור הגיב:

      הם שמים דגש במקומות החשובים. בשום מדינה מערבית מתקדמת – הולנד, שוודיה, שוויץ, גרמניה, צרפת, בריטניה, בלגיה, ספרד ועוד הבטיחות של רוכבי אופניים לא קשורה למספר מזהה או חובת ביטוח. גם הבטיחות של הולכי רגל מפני מכוניות או מפני אופניים לא תלויה במספר מזהה של המכונית אלא בצעדים אחרים כמו איזורי מיתון תנועה, מעברי חצייה בטוחים יותר ועוד.

      כדי להמחיש את הנקודה הראשונה – האם תסכימי לרכוב באופניים ותרגישי בטוחה בהנתן שיש לך ביטוח או מספר מזהה?
      כדי להמחיש את הנקודה השנייה – 99.6% מהולכי הרגל שנדרסים למוות נהרגים על ידי מכוניות, אופנועים , משאיות , אופנועים, אוטובוסים וכו'. מעל 100 הולכי רגל בשנה. כולם על ידי כלים עם ביטוח ועם רישוי לנהג ולכלי. שיעור ההרוגים הולכי הרגל בישראל גבוה פי 4 לעומת הולנד וגבוה פי 2 לעומת רוב מדינות אירופה. לא בגלל שיש לנו פחות רשיונות או פחות ביטוחים אלא בגלל שיש להם עיצוב בטוח יותר של הרחובות – לדוגמה מעברי חצייה מוגבהים, צמתים מוגבהים, רחובות 30 ו-40 קמ"ש ועוד.

  3. אולי הגיב:

    צודק. קראתי גם את הקודם. באמת אף אחד כבר לא יגע ברחוב הזה כי "הרכבת הקלה"…
    והכל עובד פה עקום. אם היתה תחבורה ציבורית טובה, כמו קו 4 – עוד מיניבוסים שמחברים בין מזרח למערב ובתדירות, אני ושכמותי היינו נפטרים מהרכב כבר היום! ומפחיתים עומס וחניות ומאפשרים נתיב לאופניים.
    למה לא הביאו את VIA לארץ?!? פתרון פשוט יחסית. קצת סבסוד וכולם יכולים להשתמש בשירותים הללו.

  4. עדו סוקולובסקי הגיב:

    לא יודע ולא מבין בתכנון אורבני ובמה שנחוץ או לא נחוץ לתל אביב. כן ברור לי לגמרי שראש עיר לא אמור לשקר או לרמות את בוחריו כי הוא יודע יותר טוב מהם מה נחוץ.

    • האזרח דרור הגיב:

      ראש העיר "לא רואה" חלק גדול מהעלויות של מכוניות – את הפקקים משלמים הנהגים וכלל הציבור דרך מחירי סחורות יקרים יותר (לדוגמה משאיות שתקועות בפקקים) ואיחורים לעבודה בכבישים בין עירוניים ולפעמים בעיר אחרת. 35 מיליארד ש"ח. תאונות הדרכים ראש העיר לא משלם, ורוב הציבור לא דורש מראש העיר לפעול בנושא (למרות שהוא יכול לעשות המון כדי למנוע אותן) , זיהום גם כן לא נתפס כבעיה של ראש העירייה וגם לא אורח חיים יושבני.

      הבעיה של עודף שימוש במכונוית דומה לבעיה של התמכרות לטבק
      – יצירת נזק למשתמש ( בדומה לנזקי הטבק )- תאונות דרכים וחשיפה לזיהום , אורח חיים יושבני
      – יצירת נזק לאחרים – (בדומה לעישון פסיבי)- תאונות, זיהום, רעש, פקקי תנועה, יקיור הדיור על ידי שטח לחניות, מלחמות נפט והשפעות גאופולטיות של נפט (כמו שליטים דיקטטורים ותמיכה בטרור), התחממות עולמית
      – התמכרות – קל להכנס וקשה לצאת – פרבור, תכנון מוטה רכב פרטי, שכונות בלון ועץ רחובות היררכי, כבישים מהירים בתוך העיר שמקשים על הליכה, חניה על מדרכות, רמזורים ארוכים להולכי רגל, "לא הולכים לבד עד גיל 9", הפרדת שימושי קרקע, חניה חינם, "אין מקום לנתיבי תחבורה ציבורית", "אין מקום לשבילי אופניים", תקני חניה מינימום, החזרי הוצאות רכב, השמנה והרס הבריאות עקב אורח חיים יושבני – מה שמשקה על הליכה ברגל ורכיבה באופניים, כריתת עצים ברחוב כדי לפנות מקום לחניות וכבישים (או "למנוע לכלכוך") מה שמגביר אי חום עירוני ומפחית צל והופך הליכה ורכיבה לקשים יותר.
      – הכחשה של המכורים של ההשלכות של ההתמכרות – לדוגמה חצי מהמעשנים טוענים בסקר משנת 2017 בישראל שעישון הוא לא הגורם המרכזי לסרטן ריאות (בין 80 ל90 אחוז ממקרי סרטן ראות נגרמים מעישון טבק). – כך לדגומה נהגים מתעלמים מהשלכות של תכנון מוטה רכב פרטי על הבטיחות של הולכי הרגל או מהתרומה שלו לזיהום האוויר.

      לכן הפתרון הוא שמירה על מוצרים ציבוריים – אם רוצים לצאת מהביעה לא צריך לחכות שהציבור יועיל בטובו להכיר בבעיה שהוא עצמו תורם לה. כמו שלא צריך לחכות שבעל מפעל מזהם יואיל בטובו להתחשב בשכנים.

      • עדו סוקולובסקי הגיב:

        האמת היא שזה בדיוק מה שצריך לעשות. להודיע לציבור "יש בעיה, הנה הפיתרון שאני מציע" ולבקש את אמונו. זה ההבדל בין דמוקרטיה לדיקטטורה

      • האזרח דרור הגיב:

        בבחירות דמוקרטיות – להבדיל מדמוקטריה ישירה – אתה לא בוחר את המועמד לפי כל סוגיה , אלא בוחר מה הכי חשוב לך – בדרך כלל סוגיה אחת – ונאלץ להתמודד עם בחירות המועמד בכל שאר התחומים.

        נקודה נוספת – אין שום דבר דמוקרטי במצב הקיים. זה מצב מושחת שהונחת עלינו על ידי חברות המכוניות – שבארצות הברית לדגומה כמעט הצליחו למגר את הולכי הרגל (ערים עם 80-90% שימוש במכוניות) ממליץ על הספר Fighting Traffic שמראה איך זה קרה.

        אין שום דבר דמוקרטי או ליברלי בזה שכ-2000 אנשים בשנה צריכים למות בגלל זיהום אוויר ממכוניות. זה ליברלי בערך כמו שוד ורצח . אין שום דבר ליברלי בכך שרוכבי אופניים והולכי רגל צריכים לפחד ולהגביל את התנועה שלהם בגלל עודף חופש למכוניות. כמו שזה לא ליברלי שנשים יפחדו לצעוד ברחוב בגלל גברים תוקפנים או שחורים יפחדו לצעוד בשכונות לבנות או להפך. בטח שזה לא ליברלי ולא דמוקרטי לייצר מלחמות וטרור כדי לשמור על תחבורת המכוניות.

        אין שום דבר דמוקרטי או ליברלי ביצרית בעיות כמו התחממות עולמית , ואז להגיד לדורות הבאים שהם צריכים להתמודד עם זה. תרצה או לא – ההשלכות של כלכלת המכוניות גולשות מעבר להחלטות שלך – אתה מחליט בשביל אנשים אחרים מה יקרה בחיים שלהם ואם הם בכלל יחיו. זו הכחשת אלימות, לא דמוקרטיה.

      • עדו סוקולובסקי הגיב:

        אנשים שמוכנים לרמות את המצביעים שלהם כי יש להם חזון לדורות הבאים – חשבת במקרה להתפקד לבית היהודי?

    • האזרח דרור הגיב:

      ראשי הערים כיום גם כך מרמים את הבוחרים שלהם – לדוגמה בהבטחות ל חניה חינם. אין שום דבר חינם כאן. וכן – זה כשל שוק שראשי הערים לא מתמודדים איתו – מי שצריך להתערב זה הממשלה.

  5. האזרח דרור הגיב:

    אתם מתעלמים מכמה כלים חשובים
    א. "רחובות אופניים " – איזורי מיתון תנועה ברחובות הקטנים יחד עם זכות קדימה לאופניים – על ידי שילוט או על ידי הפיכת הרחוב לרחוב ללא מוצא למכוניות אבל עם מוצא לאופניים – מה שישפר את בטיחות הולכי הרגל מפני מכוניות ויסייע לרוכבים לרדת מהמדרכות. הפתרון זה טוב במיוחד במקומות עם רחובות צרים ואו הרבה צמתים שבהם הכי בטוח שהרוכב יהיה במרכז הכביש ולא בימין הכביש. באופן כזה גם לא פוגעים בחניות וזה יוצר פחות התנגדות של תושבים. הפתרון הזה טוב במיוחד בדרום העיר או בערים כמו גבעתיים ובני ברק . בתל אביב זה חשוב במרחב של פלורנטין , בנווה צדק כחיבור אל יפו ובשדרוג החיבור אל חולון במקום שבילי האופניים הדפוקים שיש בדרום העיר כיום.

    ב. רחובות מסחריים 40 קמ"ש – חשוב לבטיחות רוכבים והולכי רגל בכל מקרה – בגלל נטיה של הרשויות לאפשר למכוניות להגיע ל- 60-80 קמ"ש בנהיגה מתפרצת של 200 מטרים – לנהג זה לא עוזר בכלל אבל זה כן מצליח לסכן הולכי רגל ולגרור שימוש גדול מידי ברמזורים וצמתים – תוקע גם את המכוניות (בפקקים לפני הצומת) וגם את הולכי הרגל והרוכבים (מתייבשים ברמזור).
    ג. לבטל כבישים מסוכנים כמו "שדרות רוקח" ולהפוך אותם לכבישי 50 קמ"ש לכל היותר – לדוגמה על ידי הפיכת צמתים למעגלי תנועה או על ידי "טבלאות מהירות" או הצרה של הכביש. אין מקום לכבישים כאלה בתוך עיר מתקדמת. (אני מזמין אנשים להסתכל על ערים בהולנד, גרמניה ועוד ולראות שמקומות כאלה הופכים להיות תופעה נדירה יותר ויותר וטוב שכך) – לדוגמה בשטוטגרט – אחת הערים הכי לא ידידותיות לרוכבי אופניים בגרמניה , הכביש המהיר B14 הוא כביש 50 קמ"ש כאשר הוא נכנס לעיר.
    ד. גשרים מעל איילון – צריך לפחות 5 גשרים כאלה, כיום יש 10 גשרים למכונית ברוחב של מעל 330 מטרים , כ 80% מוקדש למכוניות והיתר להולכי רגל. 0 מטרים מוקדשים לרוכבי אופניים. זה יוצר מחסום בין מזרח למערב העיר.
    ה. לחבר את תחנות הרכבת הכבדה לרשת ההליכה והרכיבה בעיר – כולל צל, שבילי אופניים, מדרכות טובות יותר , חיבור טוב יותר לתח"צ מקומי תדיר (בלי הליכה של מאות מטרים ובלי הקדשת רוב המרחב לחניות למכוניות).

    • האזרח דרור הגיב:

      א. אני לא מרמה אף אחד אני אומר בפרצוף.
      ב. אנשים שמאמינים שהסדר הקיים הוא צודק ולא מוכנים לראות את האלימות שהם יוצרים לא התחילו היום.
      ג. את החרא של המכוניות אנחנו אוכלים היום. הוא נוגע גם לדורות העתיד אבל גם לנו.
      ד. בינתיים מי שמשתמש בשיטות של תעמולה – לדוגמה להאשים את הולכי הרגל בתאונות הדרכים, או לממן הכחשת אקלים היו חברות המכוניות והנפט.
      ה. מוזר שבחרת בבית היהודי – המפלגה שאומרת שהיא "לא מתנצלת" זה בינתיים גם המוטו שלך.

      • עדו סוקולובסקי הגיב:

        המוטו שלי הוא שמי שמגיש מועמדות לתפקיד ציבורי צריך להיות ישר וגלוי ככל האפשר עם אלו שהולכים להצביע לו. איזה תמים אני הא?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s