כמעט כל פעם שאני מדבר עם אנשים ובאה להם ביקורת על תל-אביב זה מתחיל בזה ש"אין פה רכבת תחתית". זה ממשיך ב"תראה את ניו-יורק" והמהדרין מוסיפים "אבל בלונדון ובפריז…". ההשוואה הזאת לא במקומה ומי שרוצה שילך לניו-יורק או ללונדון (היי, אל תשאירו אותי פה לבד, תחזרו כבר, אני לא אכעס). תנו לי להסביר רגע, לפני שאתם לוקחים את המזוודות.
זה לא רק שתל-אביב קטנה משמעותית מהערים האלה ומהווה מרכז מסחרי קטן בהרבה מכל אחת מהן. ההבדל המהותי בין תל-אביב לבין כל אחת מהערים האלה הוא בתקופת הבנייה. תל-אביב נבנתה לאחר המצאת המכונית ואילו ניו-יורק, לונדון ופריז נבנו לפני ההמצאה ההרסנית הזו. הגדולה של תל-אביב היא בכך שהיא הצליחה להתפתח לעיר אמיתית ועירונית בצורה מוצלחת למדי למרות שנבנתה במהלך המאה ה-20. יש מעט מאוד ערים מוצלחות שנבנו בתקופה המקבילה לזו של תל-אביב והרבה יותר ערים שנבנו היטב במאות הקודמות (תחשבו על כל הערים באיטליה ובספרד). הסיבה היא שפעם ידעו איך לבנות. לא היו מכוניות ולכן התכנון היה לבני-אדם. היום מתכננים למכוניות ושכחו איך לבנות בשביל בני-אדם (תחשבו על פיניקס, לוס אנג'לס).
כשאני משווה את תל-אביב לערים אחרות בעולם (ואני משתדל לעשות זאת בזהירות רבה), אני משווה לשתי ערים שאני מאוד אוהב, שנבנו במהלך המאה ה-20 ודומות בגודלן לתל-אביב. אני מתכוון לפורטלנד ולונקובר. שתי ערים אלה מיישמות הלכה למעשה את עקרונות הניו-אורבניזם (בעברית: "עירוניות מתחדשת"). הניו-אורבניזם הוא אידיאולוגיה שמקורה בארה"ב ומטרתה לבנות מקומות טובים ואהובים גם בתקופתנו האובר-קפיטליסטית ונגועת המכוניות. ה-CNU הוא הארגון הנושא את הדגל בעולם ובארץ הנושא מקודם ע"י עמותת "מרחב" (שאני ממליץ לכם להצטרף אליה). הלל שוקן, ראש החוג לאדריכלות באוניברסיטת תל-אביב מגדיר את הניו-אורבניזם בפשטות כאולד-אורבניזם ("עירוניות של פעם").
תרשו לי לפרט קצת על הערים האלה שאני כל-כך אוהב. פורטלנד שימשה לי כבית במשך שנתיים ובה למדתי המון על מה זו עיר, מה זו ארה"ב ואיך עושים פוליטיקה ומפגינים. פורטלנד נחשבת כאחת מחלוצות העירוניות המתחדשת וכתוצאה ממספר מהלכים ששיפרו בה את איכות החיים, היא נהנית מצמיחה גבוהה יחסית לערים מקבילות בארה"ב ותנועה ערה של צעירים בעלי מקצועות חופשיים אליה (מהנדסים, מעצבים וכו'). פורטלנד הורידה כביש מהיר לאורך נהר הווילמט (Willamette) החוצה את העיר ב-1974 כדי לבנות פארק לאורך הגדה שלו ליד הדאונטאון. בוצעו עוד הרבה דברים בעיר על-מנת לשפר בה את איכות החיים ומקצתם מפורטים כאן.
ונקובר היא עיר שלא יצא לי לגור בה אבל ביקרתי בה פעמיים וגלשתי בויסלר (Whistler) פעמיים, שנמצא רק שעה וחצי מונקובר ומיועד לארח את אולימפיאדת החורף הבאה. ונקובר נחשבת היום לעיר המובילה בנושא הניו-אורבניזם ומי שהיה שם יודע איזו עיר כיפית זו (ומי שלא היה – 1,000 דולר ואתם שם). ונקובר נוסדה ב-1886 ב-1890 (שנתיים לפני נוה-צדק) כעיר נמל ומסחר לאחר שבריטיש קולומביה החליטה להצטרף לאיחוד הקנדי ולא לאיחוד האמריקאי. אחד הדברים שונקובר מצטיינת בהם הוא השילוב ההומאני שהיא עשתה בבניית מגדלים במרכז העיר, וכאן לתל-אביב יש הרבה מה ללמוד. מומלץ להתחיל לקרוא על ונקובר כאן.
לפני שניפרד, אני רוצה לעמוד על מספר השוואות אשר מותר לעשות בין תל-אביב לערים אחרות:
1. מותר להשוות את הלחות בקיץ לזו שבבנגקוק.
2. בתל-אביב כולם מדברים אנגלית עם מבטא. גם בניו-יורק.
3. בתל-אביב ובעזה חלק מהמבנים נראים כאילו הם עברו הפצצה. בעזה הם באמת עברו הפצצה.
סיכום לינקים לקריאה נוספת:
עוד בלוג תל אביבי 
פוסט מצויין, תודה.
אני לא בטוח כמה אני אוהב את תל אביב (חייתי לפני זה רק בקבוץ אז אין לי הרבה יכול השוואה). ברור לי שהיתה יכולה להיות עיר הרבה הרבה יותר נעימה עבורי, אילו היו משקיעים בהולכי רגל, רוכבי אופניים, שטחים ירוקים, הגבלת רכב פרטי, תחבורה ציבורית מתקדמת וכיוצא בזה.
אבל אני אוהב דיונים לא מתלהמים ונבונים כמו בפוסט הזה.
תודה!
שכחת רק לציין לנו באיזה פורטלנד מדובר, שכן יש כמה וכמה פורטלנד בארה"ב (פחות מספרינגפילד אני משערת, אבל בכל זאת).
יש רק פורטלנד אחת טובה באמת – פורטלנד, אורגון.
I just came across your blog while doing a little research on Tel Aviv, and I got very homesick (yes, even for the insufferable heat and traffic), which means your'e doing a great job.
(Sorry about writing in English, remembering where the Hebrew letters are is too much work)
תודה רבה!!
תצאו למועדון אולד סקול בנמל ותראו מקום שתגישו בו כאילו אתם בניו יורק
ניו יורק נסגרת מאוד מוקדם בערך בשעה 2 בלילה כבר אי אפשר לקנות אלכוהול ותל אביב היא 24 שעות של בילויים