בזמן האחרון אני כמעט לא קורא אינטרנט. בזמן שעבדתי בקובייה, שעות רבות הוקדשו לאינטרנט ולמייל. היום, כשכל הבחירה בידיי, אני שם לב שאני כמעט לא קורא אינטרנט מהסוג שמעביר את הזמן מהר בעבודה. אני משתדל אמנם להיכנס לאתר "הארץ" פעם ביום, אבל כבר זמן רב שאני לא נכנס ל-Fark או לבוינגבוינג, ואפילו לא ל-onegoodmove שמאפשר עדכון מהיר בהתרחשויות האחרונות בגזרת ג'ון סטיוארט וסטיבן קולברט.
אני חשבתי שאחרי הפרישה אני אעשה את מה שכל הזמן רציתי לעשות בעבודה – לשוטט באינטרנט ולכתוב פוסטים. אחרי הפרישה גיליתי שאני מעדיף לישון (בלילה ובצהריים), לשוטט בעיר, לקרוא ספרים ורק אחרי כל זה אני מגיע לאינטרנט (וגם אז אני קורא מאמרים ארוכים).
טוב, לפחות אני קורא ספרים. זה יותר ממה שרבע מהאמריקאים עושים.
עוד בלוג תל אביבי 
זה תמיד כך, תחליט לשוטט בעיר ולקרוא ספרים- ותראה איך תתחיל לשוטט באינטרנט ולכתוב פוסטים.
חוצמזה, אני מאוד בעד הפסקות כאלה…בדרך כלל גם מגלים שלא הפסדנו כל כך הרבה, גם בעולם מטורף כמו שלנו, מה כבר אפשר לחדש? או באלו פרטי מידע תלוי הקיום שלנו?
גם אני רוצה לישון בצהריים, כולי קינאה 🙂
האינטרנט לא יכול להתחרות עם שנת הצהריים הקדושה. אבל חוץ מזה, יש כל כך הרבה דברים מענינים ברשת. כנראה שכבר קראת הכל כשהיית בעבודה 🙂
אבל תודה שפליקר ממכר!
כן, הפליקר ממכר, ואין לי אפילו זמן להעלות את כל הצילומים שנוצרים בגלל השיטוטים בעיר הזו. אופפפפ, ולחשוב שפעם האינטרנט עזר לי להעביר את השעת שהיום אני ישן בהן.