אני מעוניין להרחיב טיפה בעניינו של דיור בר השגה (הידוע גם כ-Affodable Housing), בן-דודו של הרנט קונטרול. דיור בר-השגה הוא מושג אשר לרוב מתייחס להתערבות בשוק הדיור על-מנת לאפשר ליחידים ולמשפחות בעלות יכולת כלכלית מועטה יחסית לאזור מסויים, להמשיך ולהתגורר בו למרות הכל.
היתרונות של התערבות בשוק הדיור בצורה מושכלת על-מנת לאפשר למשפחות ויחידים מעטי יכולת להמשיך ולהתגורר באזור בו הדיור נמצא במחסור הם עצומים. ראשית, התערבות בשוק עוזרת לשמור על גיוון של התושבים מבחינה סוציו-אקונומית. גיוון תושבים הוא מאבני היסוד של מרקם אורבני מוצלח. היתרון השני המובהק של ביצוע מושכל של דיור בר-השגה הוא העצמת אזרחים מוחלשים ע"י הטמעתם בסביבה חזקה. ישנם לא מעט מחקרים אשר מראים שבעוד באזורים מוחלשים בהם ריכוז החלשים גבוה, קשה מאוד להיחלץ ממארג העוני (עקב סביבה חברתית בעייתית אשר נוצרת במקומות כאלה וקחו לדוגמה את רוב עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה), עירבוב של אוכלוסייה מוחלשת באחוזים נמוכים (כעשרה אחוזים) בתוך אזורים חזקים, באופן מושכל, מוביל לחיזוק האוכלוסיה המוחלשת ומחיקת הפערים.
כידוע לכם, במדינת ישראל נסיונות של עמידר לבנות שכונות מוחלשות הצליחו מעל למשוער, ואכן שכונות מוחלשות המשיכו להחליש את תושביהן לאורך שנים. לקחת את כל הדפוקים, לרכז אותם בשכונה אחת, ולצפות שמשהו טוב יקרה מזה זה טמטום, כסילות, ומתכון לאומללות, עוני, פשיעה והזנחה. ביצוע מושכל ונכון של מדיניות דיור בר-השגה טרם בוצע בישראל. למזלנו, אנחנו לא צריכים להמציא שום גלגל. בארה"ב, הידועה בבעיותיה החברתיות, כבר ישנה מודעות מזה שנים לבעיות הנוצרות במרקם העירוני עקב גלי ביקוש ושפל. לשם דוגמה, בפורטלנד, עירי לשעבר, בניינים חדשים חויבו לספק אחוז מסויים מדירותיהם לטובת "דיור בר-השגה" למעוטי יכולת, למשך תקופה מסויימת (עשרים שנה בערך). בבניין בו התגוררתי, שכרתי דירה שעלתה כ-900 דולר לחודש בקומה ה-15. קומות שלוש וארבע באותו בניין יועדו לטובת דיירים מעוטי יכולת והושכרו בכ-500 דולר. הדבר משול לכך שבבנייני Yoo שלושת הקומות התחתונות יימסרו לטובת אוכלוסייה מוחלשת. כמובן שרעיון כזה הוא מופרך מיסודו, שהרי בישראל אפשר ללמד את האמריקאים מהו קפיטליזם אמיתי.
בלינק הזה, אתם יכולים לראות פרויקט של 115 יחידות דיור בר-השגה ברובע חזק בצידה המערבי של פורטלנד (ממש קרוב לדירתי הנושנה), ובלינק הזה אתם יכולים לראות כיצד מטופל הנושא ברמה הפדרלית של ארה"ב וברמה העירונית של פורטלנד. בצד הזה של הכדור אנחנו נמשיך להתפצל ולהיפרד לשכונות עוני ולשכונות עושר בתהליך דיור טבעי. כמובן, שביום שאגלה שאני גר בשכונה בה כולם נראים ובאים מאותו רקע כמוני, אני אדע שהגיע הזמן לעזוב (ונראה שלשם אנחנו הולכים). בשכונות העושר ההומוגניות ימשיכו אנשים להסתגר בתוך חומות, ובשכונות העוני ההומוגניות לא פחות ינסו התושבים לפרוץ לעשירים את החומה.
אני יודע שמדובר בהתערבות בשוק החופשי. כמו כן, ברור לי שבמדינת ישראל האולטרא-קפיטליסטית ומלאת הקומבינות, דיבורים על התערבות בשוק הנל"ן הם נאיביים. אבל אם אנחנו רוצים לחיות פה בעתיד בערים ובשכונות ראויות לשמן, וספציפית לשמור על תל-אביב, אין מנוס מתחילת תזוזה מדינית בכיוון התערבות בשולי שוק הנדל"ן.
לינקים לקריאה נוספת: