מישהו שעבדתי איתו בארה"ב סיפר לי סיפור אישי שזעזע אותי והזכיר לי את חוסר הביטחון הטמון בבסיסו של הקיום האמריקאי.
אשתו של ידידי נסעה לבקר את הוריה (שגרים באזור זמן אחר במרחק של שעתיים טיסה). בזמן הביקור תקף אותה שטף דם במוח. למזלם לא נגרם לה נזק בלתי-הפיך, אבל מאז המקרה עברו יותר מחודשיים שבהם היא שוהה אצל הוריה ומטופלת בתרופות לטובת ניקוז דם מהמוח. ברגע שאפשר יהיה לבצע בדיקת MRI טובה, יוכלו להחליט האם היא צריכה לעבור ניתוח.
בעקבות הארוע ידידי כמעט הפסיק לעבוד ובילה את רוב הזמן לצד אשתו כאשר שבוע בחודש היה מגיע לעבודה (כזכור מדובר בשעתיים טיסה בין העבודה לאישה). כרגע הוא מסוגל לשלם על התרופות, אבל אם היא תצטרך ניתוח הדבר יקרע לו את הכיס, כי אחרי הכל מדובר במדינה עם מערכת ביטוח בריאות שערורייתית. כמו כל האמריקאים הוא יושב עם חובות על הדירה, הלימודים ושאר הדברים. בנוסף לכל הצרות, התאגיד בו הוא עובד ביצע קיצוצים השבוע ופיטר אותו. בניגוד לשיטה הישראלית, ביטוח הבריאות האמריקאי קשור באופן מובהק למקום העבודה שלך, ולכן כשידידי פוטר הוא לא רק איבד הכנסה, אלא גם אפשרות לטיפולים רפואיים רבים שיש סיכוי שאשתו תזדקק להם. המכונה האמריקאית מסוגלת לטחון אדם לעפר דק בשניות.
יש דברים טובים במדינה שלנו שנותנים לנו מרווח הגנה גדול משמעותית משל האמריקאים במקרה של קטסטרופה. המשפחות שלנו קרובות (מדינה קטנה), יש לנו בדרך-כלל פחות חוב, ומערכת הבריאות הרבה יותר טובה. אני מודה לאל שלא עשה אותי אמריקאי.