חזון הבלהות של דיסני מ-1958:
(דרך: StreetsBlog)
רסס – RSS
תגובות אחרונות
Naz על פרויקט ג'בליה יוסף על בדם איטלקי חפרו בשבילנו את הרכ… גיני על ציטוט עירוני מאז ולתמיד על רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרו… Jenna על אז איפה מתפתח מסחר עירוני ואיפ…
חזון הבלהות של דיסני מ-1958:
(דרך: StreetsBlog)
 | Naz על פרויקט ג'בליה |
 | יוסף על בדם איטלקי חפרו בשבילנו את הרכ… |
 | גיני על ציטוט עירוני |
 | מאז ולתמיד על רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרו… |
 | Jenna על אז איפה מתפתח מסחר עירוני ואיפ… |
עוד בלוג תל אביבי 
אויש. מצד אחד, זה מדכא להפליא, מצד שני, הייתי נורא שמחה לאוטו עם רדאר.
ויותר ברצינות – הסרטון הזה מזכיר מאוד את אותה סצינת אימים ב"מי הפליל את רוג'ר ראביט", שבו השופט המרושע מתמוגג מהמחשבה על הכבישים המהירים שיוקמו בלוס אנג'לס לאחר שהתחבורה הציבורית בעיר תושמד כליל לטובת הכבישים המהירים.
אגב, באופן עצוב/מצחיק, אבי, שגדל בלוס אנג'לס המתועבת בשנות ה- 40-50, רואה מבחינה זו את הסרט כתיעוד היסטורי/נוסטלגי מדוייק למדי של אותן התרחשויות (למעט היעדרן של דמויות מצויירות שהולכות ברחוב)
אבא שלך זכה לראות את דרום-קליפורניה לפני שהיא נהפכה למגרש חנייה אחד גדול. חוצמזה, עניין חיסול התחבורה הציבורית שם היה ונותר מקרה מובהק של התנהגות תאגידית נגד כדור הארץ ותושביו בשם "כוחות השוק" אלעק.
אני מקווה ששמת לב להנחה המגדרית בסרט שתפקיד האישה הוא ללכת לקניות.
כן, אין על כוחות השוק, ואין על שופינג. שניהם שולתתתתים. (בחיים הדפוקים שלנו. כמה עצוב)
Decentralized cities – לא בדיוק כוס התה שלך…
אני מבסוט שהחיים שלנו הם לא כפי שהם נראים בסרט, אלא הרבה יותר מבולגנים.
קצת הגזמתם עם הירידות על לוס אנג'לס. לא שהיא לא ראויה לזה, אבל בכל זאת, כמה דברים השתנו שם מאז שנות ה-80. התחבורה הציבורית בעיר שופרה ללא הכר (קו מטרו אחד עם תוכנית להארכה, 4 קווי רכבת קלה/BRT, ושירות אוטובוסים מהיעילים בארה"ב) והעירייה מקדמת עוד ועוד אלטרנטיבות לכבישי הענק הפקוקים. הדברים אמנם זזים לאט בעיר הענקית, אבל בטח מהר יותר מאצלנו.
גם אזור הדאונטאון המשמים משנה את פניו אט אט ומתחיל לגלות סימני חיים. מי יודע, אולי עוד יש תקווה לעיר הזאת… בעוד כ-3 שבועות אקפוץ לביקור קצר בסביבה ואולי אספיק לראות את השינויים מאז הפעם האחרונה (או שלא, בכל זאת מדובר בנסיעת עבודה לימים ספורים בלבד).