תקראו את הכתבה המצויינת הזו של יוסי קליין.
מדובר בכתבת פרופיל מקיפה על רון חולדאי. הכתבה נכתבה במהלך שנתו הרביעית על חולדאי בתפקיד, כלומר ב-2002, אבל היא רלוונטית באותה מידה היום. נתקלתי בכתבה הזו במקרה וחבל מאוד שלא נעשו יותר כתבות פרופיל כאלה על חולדאי ועל סגניו.
הכתבה מנתחת את אופיו הביצועי של חולדאי שנובע בין השאר משנים ארוכות (26 שנים!) בחיל האוויר הישראלי. מעבר לכך הכתבה גם מספקת פרטים על משפחתו של חולדאי ועל הביוגרפיה האישית שלו וכן על דרכו המקרית לחלוטין לראשות העיר תל-אביב אחרי ניסיון כושל בעסקים ובריצה לכנסת. מהכתבה נראה שחולדאי לא ממש השתנה בשש השנים האחרונות.
מהכתבה עולה דמות של אדם שקיבל חינוך קשוח וספרטני, ושסגנו אז, מיכאל רועה, אמר שהוא "שילוב הרסני של מנהל בית ספר, קיבוצניק ואיש צבא".
בכל מקרה, אם אין לכם זמן לקרוא את הכתבה המשובחת הזו הנה כמה פנינים:
1. על גישתו הטייסית של חולדאי לחיים:
"גישתם המקצועית של מפקדים טייסים לחיים היא כמותית, התוצאות הן העיקר, תוצאות שניתנות למדידה… ואמנם, חולדאי מאמין אמונה עיוורת כמעט בתוצאות, או, בלשונו, ב"עשייה". הדרך חשובה פחות, ועוד פחות חשובים המניעים."
2.על החשש שהוא משרה בקרב אנשים:
"ארנון בר דוד, יו"ר ארגון עובדי עיריית תל אביב, מסתכל בדאגה על צנצנת הפרחים שעל שולחן הישיבות שלו כשהוא נזכר בעימותים החריפים בינו לראש העיר. האם היתה הצנצנת קורבן לאחד מהם? בר דוד מכחיש במהירות אבל מבהיר ש"מאוד, מאוד לא נעים להיכנס איתו לעימות קשה"."
3. על טכניקת השיח של חולדאי:
"יש לחולדאי נטייה מודעת להדהים את בן שיחו בצעקות רמות גם כשאין בתוכן הדברים שום דרמה. את הקשיים הכספיים הכרוכים בשיפוץ כיכר דיזנגוף, למשל, הוא מטיח בי תוך כדי נהיגה בקול חזק כשאצבעו מתעופפת קרוב מאוד לאפי. עם הצעקות מתחילה הוולוו שלו לשייט בין הנתיבים ונהגים מודאגים מציצים פנימה. יש לו גם דרך משלו להבהיר לי שאני מדבר שטויות: הוא משתתק בתדהמה, מניע ראשו מצד לצד כלא מאמין, ואז, הוא מתרוקן מאוויר בשרבוב שפתיים ומפנה מבט מיוסר למעלה כמבקש לדעת במה חטא שתקעו אותו כאן עם האידיוט הזה."
4. רואה רק תוצאות מול העיניים:
"החברים הכי טובים, לעומת זאת, מכירים חולדאי קצת פחות קדוש: כמי שרואה את חזות הכל בתוצאות, הם אומרים, הוא לא יהסס להשיג אותן גם במחיר מניפולציה מילולית בריאה."
5. על כשלונו של חולדאי בעסקים אחרי השחרור:
"בניגריה ניסה חולדאי, יחד עם חבר שהכיר בארצות הברית, למכור מזגנים. לאחר שנתיים הבין שנכשל והחל, במקביל לסיום עסקיו בניגריה, לנהל, שוב בשביל חבר, מפעל בנייה ברמלה. שי חולדאי מסכם את ההרפתקה הפיננסית כך: אחי סבל סבל רב וכסף לא עשה. אחרי שלוש שנים בעולם העסקים הבין חולדאי שכישרון עסקי לא היה בין הכישורים שהנחיל לו אביו."
אם רק הניגרים האלה היו קונים ממנו כמה מזגנים, תארו לעצמכם איפה הוא היה היום.
6. על הכניסה לפוליטיקה, הכישלון בפריימריס והכניסה לעירייה:
""חולדאי הגיע לביתו של צוקרמן באפקה", דיווח המקומון "זמן ת"א", "ואמר לו: 'אני רוצה לרוץ לכנסת'. התגובה של צוקרמן היתה: 'אתה השתגעת?'". צוקרמן, בסופו של דבר, התגבר על ההפתעה והיה לו גם חלק חשוב בהצלחתו היחסית של חולדאי בפריימריס של מפלגת העבודה (מקום 38 ברשימה לכנסת. נבחרו 34) ובהצלחתו הגדולה בבחירות לעירייה (קצת יותר מחמישים אחוזים בחרו בו)."
אם רק חולדאי היה נבחר קצת יותר גבוה בפריימריס, תארו לעצמכם איפה הוא היה היום.
7. על חברים:
"לחולדאי אין היום ממש חברים טובים. אבישי ברקמן, שהיה מנכ"ל הרשות לפיתוח תל אביב, היה כזה, גם יגאל שפירא מתקרב היום לתואר."
8. על תחזוקת העיר והתקציב:
"חולדאי וקפון מתגאים בהישגים רבים: ארגון מבנה העירייה מחדש, עבודות תשתית וגינון, "אין ערוגה אחת שנצטרך להפוך כדי לתקן שם צינור שלא טופל", אומר קפון. חולדאי מסכם: "תל אביב היום היא עיר נקייה, מתוחזקת ומנוהלת, שיש לה תקציב מאוזן"."
זה גם מה שהוא אומר מאז. זה בעצם הדבר היחיד שחולדאי אומר מאז.
9. על רצונו לסגור שתי קדנציות (10 שנים) בתפקיד:
"דיזנגוף היה ראש עירייה 13 שנים, רוקח – 16 שנים, חולדאי מצהיר היום על שתי קדנציות, כעשר שנים, ולחזון שלו, על פי תפישתו, אין צורך לחכות, תשתית החזון כבר כאן."
עשר שנים בהחלט הספיקו.
10. על אחיינו הסרבן של חולדאי:
"איציק חולדאי, אחיינו של ראש העיר ובנו של אחיו שי, הוא ממייסדי תנועת הסרבנים. חברים אומרים שהוא מבין את טיעוניו של בן אחיו אבל לא מסכים למעשיו שעלולים, לדעתו, להרוס את תשתית החיים הדמוקרטיים."
עוד בלוג תל אביבי 
בתור מי ששיך לקבוצה שמנסה באופן קבוע להפריד בין חנין ה"פוליטי" לחנין ה"מוניציפיאלי" לא ברור למה הבאת את המידע אודות האחיין (?) של חולדאי.
בנוגע ל"איפה הוא היום" – זה נכון כמעט לגבי כל דבר בעולם.
יש קטע מצויין בסדרה המופתית "אבא אמריקאי" שבו הם חוזרים לעבר ומשכנעים את סרקוזה לא לעשן סמים. בגלל שהם הצליחו לעשות את זה, ההשפעות עליו משתנות והוא מחליט לא ללהק לסרט שלו, "נהג מונית", את ג'ודי פוסטר. מדובר כמובן בסרט הפריצה המרכזי שלה, ואי השתתפותה בסרט גורם לכך שג'ון היקלי לא התאהב בה. למי שלא מכיר את ג'ון היקלי, מדובר במי שניסה להתנקש בשנת 1981 ברונאלד רייגן, כדי להרשים את ג'ודי פוסטר לאחר שפיתח אובססיה לגביה. בגלל שהוא לא ביצע את נסיון ההתנקשות ברייגן, הפופולאריות של רייגן לא נסקה, הוא הפסיד בבחירות לאחר מכן ווולטר מונדייל אשר עלה לשלטון נכנע לברית המועצות.
זה נשמע כמו תהליך מאד ארוך, אך למעשה (חוץ מהקטע בסוף אולי), "אפקט הפרפר" הוא אפקט חזק מאד שנכון כמעט לכל תחום בעולם (גם לא פוליטי).
ודרך אגב, יכול להיות אז שהיית מקבל את חולדאי כראש ממשלה… 🙂 או 😦
יוני,
הבאתי את המידע על האחיין של חולדאי (ושמתי אותו ממש בסוף) כדי להראות שגם במשפחה של חולדאי יש אנשים הגיוניים/דיסידנטים (תלוי מאיפה אתה מסתכל). לצערי, אנשי הקמפיין של חולדאי עדיין מוציאים טונות של כספי ציבור כדי לשים את דבריה של שלי יחימוביץ' על חנין במודעות בכל העיתונים. אני בסך-הכל נותן להם חומר למחשבה.
חוצמזה, משעשע אותי לחשוב על חולדאי מוכר מזגנים לניגרים ("תשמע, אני נותן לך את זה עם התקנה חינם…"). חבל שלא הצליח לו.
חולדאי בתור ראש ממשלה עדיף בהרבה מאשר בתור ראש-עירייה ויפריע הרבה פחות, לפחות לי.
לרמן, לא נראה לי שזה נותן שום חומר למחשבה.
עם כל הכבוד, הדעות הפוליטיות של האחיינים של פוליטיקאים לא אומר כלום על פוליטיקאים עצמם (וגם ממש לא מעניינים אף אחד, חוץ מצהובונים), בדיוק כמו שהדעות הפוליטיות של הגיס של הבן דוד של סבתא שלו לא באמת רלוונטית.
לא ברור מה אתה מראה בכך שאתה מביא את הדעות הפוליטיות של האחיין של הפוליטיקאי (במיוחד כאשר הוא מתנגד לדעות שלו באופן נחרץ).
למעשה, אתה דווקא מחזק את המתנגדים של חנין, בכך שאתה מציין דעות פוליטיות, זה מראה שיש לכך חשיבות (גם אם אתה מתכוון לההפך) – והאמת היא שגם לי קשה להפריד בין הדעות הפוליטיות לדעות המוניציפאליות ואני יכול להבין את מי שמתקשה לבחור בחנין לעמוד בראש העיר העברית הראשונה – אפילו אם הוא מסוגל לנהל את העיר השנייה בגודלה בישראל, ולמעשה החשובה ביותר, מצויין (וזה לדיון אחר).
כמו שתל אביבים לא יצביעו בעד מועמד חרדי מאד מוכשר, אפילו אם הוא יכול לנהל את העיר מצויין, ואפילו אם כולם בטוחים שלדת לא תהייה השפעה על אופן פעולתו, כך אפשר להבין (גם אם לא מסכימים) אנשים שקשה להם לשים בראשות העיר חבר כנסת ממפלגת חד"ש.
נראה לי שהבעיה עם התומכים בחנין, היא שאין התמודדות אמיתית עם הביקורת הזאת. יש דחייה מאד גדולה שלה (אפילו אתה עשית זאת עם הפוסט של "הוא קומוניסט"), אבל חוסר הבנה שבסוף זה מה שיפיל את חנין.
מצע טוב זה דבר מצויין (בסוף לכולם יש את אותו המצע), אבל האדם שעומד מאחורי המצע זה הדבר החשוב ביותר – וגם מה שהוא מביא איתו – ואין מה לעשות, הרקע הפוליטי של חנין לא נותן לו נקודות זכות בציבור היהודי בעיר (ברובו), כן, אפילו בתל אביב (וזאת בניגוד לעשייה הפוליטית שלו)..
לרמן,
אני מסכים עם יוני. אני גם בהחלט מבקש לחזק את אחת התהיות שהוא מעלה – מי אמר שפרופסור חנין הנכבד, מחוקק מצטיין, מסוגל לנהל עיר? חולדאי ניהל בסיסי צבא ובית ספר בהצלחה רבה לפני שניהל את תל אביב (וגם הכתבה מאשרת זאת). אתה אולי יכול לחלוק על דרך הניהול של חולדאי אבל לנהל הוא אכן יודע (למשל, כמה שביתות עירייה היו בתקופת כהונתו? הידעת שהוא דורש מהמוקד העירוני לענות על 99% מקריאות התושבים?). מי אמר שחנין מסוגל לעשות זאת? כי יש לו רעיונות טובים? כי הוא מחוקק מוכשר? מי אמר שהוא מסוגל לממש רעיונות? איזה רקורד מוכח יש לחנין בשמירה על תקציב מאוזן (דווקא החקיקה "החברתית" שלו בכנסת לא מראה על שפיות תקציבית)? מדוע הוא מתקבל כאילו הוא המשיח על החמור הלבן? אני חושש שהשנאה (וחשבתי לשים מרכאות והתחרטתי) לחולדאי מעלימה את השאלות הקשות שיש לשאול.
לי יש כמה מילים להגיד על הכוחניות של האיש.
יש את סיפור פליטי דרפור שלמרות המלצות משרד הבריאות הוא החליט לפזר אותם את הילדים ברחבי בתי הספר בעיר.
הילדים האלה שאינם יודעים עברית, ישנים בלילה עם 150 איש באולם צפוף וחוטפים מחלות.
בבקרים הם יגיעו לכיתות מפוצצות של 40 ילדים ויעבירו את המחלות בכל העיר.
עם כל הכבוד להומניטריות, צריך גם הגיון במעשים.
ברק, קודם כל ד"ר חנין ולא פרופסור.
דבר שני, בהחלט תהייה טובה וגם זו של יוני קודם. למרות שאני מתכוון להצביע לחנין, וחושב שחולדאי מוביל את העיר תל-אביב בכיוון שגוי והרסני לחלוטין, אני חייב לציין שגם לי יש את התהיות האלה ואני חושב שחנין מודע לכך שהוא צריך לתת מענה מסויים בנידון (ליחימוביץ' הוא כבר ענה).
חנין מדגיש שהרשימה של "עיר לכולנו" היא חוצת מפלגות בהקשר הלאומי (מקום 2 שלו, אהרון מדואל הוא מהליכוד למשל, ומקום 3, רוחיק גלעד היא ממרצ) ושחלוקת ירושלים לא תוכרע בעיריית תל-אביב. ברור שעדיין יהיו אנשים שיירתעו להצביע לו כי הוא קומוניסט, כשם שיש אנשים כמוני שמתקשים מאוד להצביע למישהו שהעביר את רוב חייו הבוגרים בצבא (ולא עמד אף פעם בתור לקופת חולים).
בנוסף לכל הדברים האלה, אני חושב שתהיה השפעה נוספת לפוליטיקה של זהויות מסוג אחר בדפוס ההצבעה. חולדאי הוא תושב עבר-הירקון המתנייע באמצעות רכב פרטי ממקום למקום. חנין מתגורר במרכז העיר (הצפון הישן) ומתנייע בעזרת התחבורה ציבורית. לגורמים אלה יש השפעה מהותית על תפיסת העולם העירונית של שני המועמדים וגם על התפיסה של לא מעט בוחרים את המועמדים האלה.
דרך-אגב, לדעתי, תפקידו של ראש-העירייה הוא להתוות חזון פוליטי ומנהיגותי לעיר, ולא דווקא "לנהל" אותה כמו מנכ"ל. בשביל זה יש לו מנכ"ל עירייה. נכון שחולדאי נתפס כאחד שמחזיק את העיר הזאת חזק מאוד (בביצים) ולא מעט זוקפים זאת לזכותו.
נראה לי שהדיון על טיבם של שני המועמדים עדיין נמצא בראשיתו. אני לפחות מתכוון גם להביא דברים שחולדאי עשה גרוע או לא עשה בכלל בעשר שנות כהונתו וגם דברים שהוא הצליח בהם (כמו שיקום נמל תל-אביב) וכן לדלות מה שאפשר על דב חנין בנושא.
לצערי (טוב, לא ממש), בבלוגוספירה העברית לחולדאי אין תומכים רבים, דבר שכנראה יקשה על עומק הדיון שיתפתח בנושא הזה.
ההכרעה עצמה בבחירות תיפול בסופו של דבר על כמה אנשים יצליחו כל אחד משני המועמדים להביא לקלפי שיצביעו עבורם ביום הבחירות. יש אזורים ואוכלוסיות שדב חנין אמור לנצח בהם ויש אזורים ואוכלוסיות שרון חולדאי אמור לנצח בהם. ההכרעה תיפול לפי הפעילות הפוליטית בשטח יותר מאשר כל דבר אחר.
you send us to read about ron in haaretz but you didnt mention the low level of what was written there. 😦
Nachum, can you be more specific? I thought it was a rather good (and rare) article on Huldai's biography.