כדי לעשות כביש מהיר למכוניות מומלץ לצמצם את מספר הצמתים ואת הרמזורים על-מנת לאפשר למכוניות לגמוא מרחקים גדולים יותר, מהר יותר ורצוי גם להרחיב למספר רב של מסלולים. כאשר עושים זאת במרחב סמי-עירוני כדוגמת ערי ישראל מתגלה הרוע האמיתי מאחורי עבודתם של מהנדסי התנועה, אשר מותירים את הולכי הרגל להאבק על חייהם. הנה תמונה שצולמה ביום חול ברחוב המרכזי שברעננה, הידוע בשמו רחוב אחוזה:
פאר תכנון התנועה בישראל
לרעננה יש מרכז היסטורי קטן (שרשת הדרכים בו מבוססת על המושבה ההיסטורית שהייתה שם טרם קום המדינה ומשרד התחבורה) שאותו רחוב אחוזה חוצה. מערבה מהמרכז הזה, רחוב אחוזה מפסיק להיות רחוב מסחרי והופך לדרך מהירה הקורעת את רעננה. בקטע המצולם כאן (מערבית מרחוב קרן היסוד בעננה) רחוב אחוזה מקבל גיאומטריה של כביש מהיר בין-עירוני לנסיעה במהירות של 80 קמ"ש ומעלה. המרחק בין מעברי החצייה בתמונה זו הוא 300 מ' (!) מרחק שאף הולך רגל לא ילך.
בעיגולים האדומים שבתמונה מסומנים שלושה הולכי רגל שבמקרה חצו את הכביש באופן ההגיוני ביותר שניתן לעשות זאת ברחוב אחוזה תוך כדי סיכון מסויים להיפגע מרחב חולף במהירות מעל 50 קמ"ש (מוות כמעט בטוח במקרה של פגיעה). הולך הרגל הקטן ביותר הוא ילד שאף מתקשה בהערכה קוגניטיבית של חלק מהפעולות הנדרשות לחציית כביש ולכן הוא רץ (והגיע בשלום ליעד השני). כשהראיתי את התמונה הזו בפורום של מהנדסי ערים ומתכנני תנועה עירוניים הם טענו שהתמונה צולמה ביום כיפור. נראה לי שלפחות חלק בלתי-מבוטל מהגורמים המתכננים ברשויות רגילים הרבה יותר לשבת במשרדים הממוזגים על מפות ופחות להסתובב בשטח ולראות את המציאות בעין בלתי-מזויינת. התמונה הזו צולמה ביום חול ברעננה וכמוה ניתן לצלם בכל אחת מערי ישראל הרוויות בכבישים כגון זה (ובתל-אביב לדוגמה – פנקס, ארלוזורוב בחלק המזרחי, נמיר ועוד ועוד) כל יום. מדובר בכבישים מהירים בתוך העיר, המותאמים לנסיעה מהירה מאוד, למרות נוכחות של בני אדם בסביבתם. כבישים אלו הם הכבישים המסוכנים ביותר להולכי הרגל ומייצרים לא מעט הלוויות. בימים אלו, סופסוף כביש הרברט סמואל עובר שיפור, אבל הדרך עוד ארוכה לתיקון הכבישים האלה בישראל.
במקרה של רחוב אחוזה ברעננה, לא ברור מדוע החליטו להפסיק את העירוניות אחרי רחוב קרן היסוד ולעבור לבנייה פרברית תוך יצירת מלכודת המוות הזו. תיקון אפשרי הוא להמשיך את הקצב העירוני (באמצעות בינוי ושימוש מסחרי) לכל אורכו של רחוב אחוזה (כמו רחוב אבן-גבירול), שיגדיל את מספר החציות (ויאפשר חצייה כל 150מ' או פחות) ויאט משמעותית את מהירות הנסיעה ברחוב. מעבר לאספקט הבטיחותי, חשיבותם של הבלוקים הקצרים והצמתים הקרובים היא באפשרות לייצר עירוניות – עירוניות שברחוב אחוזה ברעננה הופסקה.
עוד בלוג תל אביבי 
יש לזה גם צד שני: אחוזה ידוע בתור כביש שהוא עונש אמיתי לנוסעי תחבורה ציבורית/רכבים בגלל שבחלקו המזרחי יש כל הזמן רמזורים במרחקים קצרים (ואין כמעט אלטרנטיבות לכביש זה). בשעות מסוימות התנועה בו זזה מאוד מאוד לאט.
יעל, התנועה באחוזה זזה לאט בשעות העומס כי רעננה בנויה בתור שכונה פרברית עם מקום אחד שכל התנועה מתנקזת אליו (רחוב אחוזה בכיוון צומת רעננה כפר סבא?) במקום לתת לה להתפתח בצורה עירונית וליצור כמה שיותר חיבורים עם שכנותיה, ובעיקר כמה שיותר עירוב שימושים. כמו שזה בנוי כרגע השאלה היא מה יותר חשוב: לנסוע מהר או שהולכי הרגל (שבמקום כמו רעננה זה כניראה בעיקר ילדים וזקנים) יגיעו בשלום הביתה. לי אישית התשובה ברורה, והיה ראוי שכל מי שעומד ברמזור יבין את זה – לדעתי ככה הוא גם פחות יתעצבן (למרות שעם עם ישראל אני לא בטוחה).
לגמוא מרחקים.
תודה על העברית.
פינגבאק: יום ללא תל אופן « ירוק ונוצץ
אפרופו אחוזה ואוטובוסים, בקרוב מאוד אמורים להתחיל בעבודות ה- BRT באיזור השרון – הפיאסקו התחבורתי הבא מבית היוצר של משרד התחבורה. ולכשהוא יסתיים בכישלון – כי זה פשוט כל כך רור שאין סיכוי שהוא יצליח – זו תהיה שירת הברבור לתחבורה ציבורית בארץ.
בקצרה, נתיב ה- BRT באיזור השרון מתוכנן לעבור ברחוב ויצמן – כפר סבא, אחוזה רעננה וסוקולוב הרצליה. – אם כל החשיבות בהעברת נתיבים בלעדיים לתחבורה ציבורית במרכז הערים הללו – הרי שאין שום אפשרות ש- BRT – הכולל אוטובוסים דו או אפילו תלת מפרקיים יוכלו לעבור בנתיב הנ"ל.
גם אין מקום, גם כמות הרמזורים בדרך (ורואים כבר יום בירושלים שתעדוף רמזורים זה מעבר ליכולת המדינה) גם פניות חדות (במיוחד בהרצליה).
פשוט מסלול הזוי וחסר כל קשר – למהות של BRT. ולהוסיף לכל זאת ההוצאות שערים כגון הרצליה הוצאו על פיתוח מרכז העיר בשנים האחרונות
שזה יהיה ברור אני מאמין רבות בנתיבים לתחבורה ציבורית במרכז העיר אך אלו אמורים להיות לנגישות למרכז העיר ולא ל-BRT.
אתה כל כך צודק!!! ויש לי משהו לכתוב על זלזול הרשויות בהולכי הרגל שבא לידי ביטוי במרחק רב מידי בין מעברי חציה. מתחת לבית שלי היה סיפור כזה של מרווח עצום בין מעברי חציה. פניתי לעירייה והם שיחקו איתי ואמרו שהנושא בטיפול. ככה זה נמשך כמעט 3 חודשים. פניתי גם למבקר העירייה שיבדוק למה הנושא מתעכב אך גם הוא ענה שהנושא בטיפול. היתה לי הרגשה שבאמת שום דבר לא בטיפול (חוץ אולי מאסי דיין). הפתרון: נכנסתי לאתר של מבקר המדינה ומלאתי טופס תוך 10 דקות בו דרשתי ממבקר המדינה לבדוק איפה העניינים עומדים והאם העירייה באמת מטפלת בנושא. התוצאה: תוך שבועיים מרגע שליחת הטופס המקוון, חזרו אלי מהעירייה שתוך כמה ימים הנושא יאושר ויתווסף מעבר חציה ואכן כך היה.
פינגבאק: זה נגמר בדם – מערכת התכנון הישראלי דורסת גם את החרדים | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: על תושייתם של הולכי הרגל בישראל | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: אנו השקופים | עוד בלוג תל-אביבי