פוסט זה הולך לעסוק במה שנראה כסוג של מאבק רציני שמתנהל מסביב לשיפוץ הטיילת של תל-אביב. נתחיל ונאמר שבאופן אישי אני בעד השיפוץ והחלפת החומה בטריבונות שיאפשרו נגישות רציפה למפלס החול לכל אורך הטיילת (זה גם אמור לצמצם את בעיית השתן שמצטבר על החומה הזו שלא טובה לשום דבר אחר). כדאי גם לציין שהשנה מתקיימות בחירות מקומיות בישראל (בנובמבר למיטב ידיעתי) ובניגוד לשנת 2008 עם מערכת הבחירות התוססת שלה (שהתחילה כבר מתישהו באמצע 2007) נראה שהפעם מערכת הבחירות תהיה מנומנמת יותר. כך יוצא שחברי מועצת עיר שתמכו למעשה בשיפוץ הטיילת מתבטאים לכאורה נגדו בימים אלה, פשוט כי צריך שיהיה על מה להפגין לפני בחירות. זה לא שאני לא חושב שלא היו טעויות קריטיות בקדנציה האחרונה של חולדאי – בנייני הבימה, מוזיאון תל-אביב והסינמטק החדשים הם כולם כשלים ארכיטקטוניים-אורבניים ציבוריים משמעותיים שבאו לעולם במהלך הקדנציה הנוכחית (לפעמים נדמה לי שמוזיאון תל-אביב החדש גרוע יותר מבניין הבימה החדש ולפעמים להיפך). מדיניות המעדיפה דיור למכוניות על-פני דיור לאנשים קיבלה גם היא קידום משמעותי. אבל לא על הנושאים האלה צועדים החברים, אלא על הטריבונה של החוף. על-מנת לעשות קצת סדר כרונולוגי בשיפוץ הטיילת בכוונתי להביא לכאן את כל המסמכים שמצאתי ואת הדרך שבה התגלגל העניין שהיה על השולחן כבר מ-2010.
ראשית, כדי להבין איך תוכננה הטיילת החדשה צריך ללכת לתב"ע (תוכנית בניין עיר) שבאה להגדיר ולהסדיר את שימושי הקרקע בחוף הים המרכזי של תל-אביב. כל מסמכי התוכנית הידועה בשמה תב"ע 3484 מצויים בלינק הזה. שימו לב שהתוכנית אושרה בועדה המחוזית (משרד הפנים) ופורסמה ב-6 באפריל 2009. הדיונים עליה בכלל התקיימו עוד לפני הבחירות הקודמות והיא מנסה להסדיר את כל הבנייה שכבר קיימת בתחום חוף הים ולתכנן לעתיד. בתוכנית זו בוצעה שגיאה מהותית אחת והיא הפרדה בתכנון בין כביש הרברט סמואל וחזית הבניינים אליו לבין השטח של הטיילת והחול ממערב לו. לדעתי, תכנון הרברט סמואל ובנייניו לא יכול להיות נפרד מתכנון הטיילת, אבל בפועל זה מה שקרה. כבר בתוכנית זו למעשה הכיוון העיצובי של הטיילת החדשה החל להיקבע בפועל, כאשר נספח העיצוב נשאר לתכנון מפורט.
לאחר אישור התב"ע נגשה העיריה לסגור את הפינה העיצובית. ב-2010 כבר הוכנה התוכנית והציבור נקרא לחוות את דעתו (גם כאשר כבר שינויים בפועל קשה להכניס). הנה כתבה מפורטת בנושא של נועם דביר בזמנו שעסקה גם בהרברט סמואל וגם בטיילת עצמה והנה פוסט של עבדכם. אפילו מפגש ציבורי בנושא התקיים בחודש אפריל 2010 והנה סיכומו. אז חוץ ממפגש ציבורי וקצת התעסקות תקשורתית גם הועדה המקומית, זאת שכל חברי מועצת העירייה שלנו חברים בה, נדרשה לסוגיית תכנון הטיילת. לשמחתי, ובאופן די מקרי הצלחתי למצוא את הפרוטוקול של הועדה המקומית שעוסק בעיצוב החדש של הטיילת. הנה הפרוטוקול כולו מתאריך 13 באפריל 2011 מעמוד 26 ואילך. שימו לב שמפורט גם הדיון הקודם בנושא שנערך בינואר 2011 ונראה כי גם בקרב חברי הועדה וגם בקרב הצוות המקצועי של העירייה יש הסתייגויות ניכרות מהטיילת התחתונה המתוכננת. בכלל כדאי מאוד לקרוא את המסמך הזה שודאי ישפוך אור על כל העניין בצורה טובה יותר.
הנה סיכום ההחלטות מינואר 2011 בועדה המקומית:
1. לאמץ את תהליך שיתוף הציבור ואת המסקנות כמפורט בדרפט לעיל.
2. לנושא הטיילת התחתונה – לאשר בנייתה בקטע אחד בלבד לניסיון כפי שיקבע ע"י מהנדס העיר.
3. לאפשר ביצוע שיקום החוף המרכזי בשלבים. תנאי להוצאת היתר הבנייה הראשון או השיפוץ הראשון יהיה אישור מהנדס העיר לשלביות הביצוע.
4. להמליץ למתכננת המחוז ונציגת המשרד להגנת הסביבה ולולחו"ף על אישור התכנית.
5. לשוב ולדון בעוד שבועיים לאישור הועדה את חלוקת אזורי הזכינות , ונגישות ממזרח למערב.
והנה סיכום ההחלטות הנוספות שהתקבלו באפריל 2011:
1. יש לאשר את הטיילת התחתונה לכל אורכה, ביצוע כל קטע וקטע יבוא לאישור הועדה.
2. יש להביא לאישור הועדה כל היתר בניה או היתר שיפוץ.
3. איזורי הנגישות מהטיילת אל סככות הצל.
4. איזורי השימוש של מתקני החוף (מיטות שיזוף, כסאות, שמשיות וכיו"ב) כפי שאושרו במסמך מדיניות של העירייה משנת 2010.
5. שטחי הרשאה לכסאות ושולחנות במבני החוף.
6. הוספת שביל אופניים על הטיילת באיזור קפה לונדון ובאיזור המלונות בחיבור עם טיילת גורדון.
מסתבר שמיטל להבי (שאז הייתה בקואליציה של חולדאי) השתתפה בשני הדיונים (והביעה התנגדות לטיילת התחתונה) ולא ערערה על ההחלטות. סיעת האופוזיציה הגדולה, עיר לכולנו, נעדרה לחלוטין מכל הדיונים שעסקו בעיצוב הטיילת כאשר אלה היו מונחים לפתחה בועדה המקומית, ולא ערערה על ההחלטות. אם במקרה בששי הקרוב אתם הולכים לצעוד נגד ביצוע השיפורים בטיילת ונתקלים בחבר מועצה שלכאורה מתנגד לתוכניות, אנא בררו איתו היכן הוא היה בשעה שהדיונים האלה התקיימו ואם כל-כך חשוב לו לצעוד עכשיו בחום של יום ששי נגד ביצוע הפרוייקט, מדוע הוא לא ערער על העניין כשזה היה מונח לפתחו לפני כמעט שנתיים.
ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו והוא העיצוב של מדרגות העץ שמוריד מהטיילת כמה מטרים של חול בתמורה לשימושיות וחיבוריות טובה יותר. לא מדובר רק בקוסמטיקה, אלא בשיפור של פוטנציאל השימוש במרחב הציבורי. מתברר שבתל-אביב אוהבים לשבת על העץ הברזילאי שעמיד למים. שני מקומות שבהם יש מדרגות מחופות עץ מראים שיש לזה סיכוי גם בטיילת. החלק עם הכי הרבה שימוש ברחבת הבימה החדשה הוא השיקוע עם מדרגות העץ באמצע. גם בנמל תל-אביב, החלק שהוא יחסית פחות בלתי-נסבל מהשאר הוא המדרגות שיושבות מול המים. אפילו בכיכר רבין חיפויי העץ הפיחו חיים במרחב ובימים אלה ממש אפילו ספסלי הבטון כוסו באותו עץ חביב. הסכנה הגדולה הטמונה בחיפוי העץ המדובר הוא צמצום חספוסה של הטיילת ואני חושב שיש לא מעט אנשים שמעדיפים את הטיילת בדיוק כמו שהיא בגלל שהיא מחוספסת ומלאה גרנוליט. אני מעדיף לצמצם את החספוס.
מספר סוגיות נשארו פתוחות וידרשו עיון נוסף:
1. סוגיית המימון והתחזוקה. לתחזוקת הנמל יש חברה עירונית ובכיכר רבין מספר הספסלים הזעום ניתן לתחזוקה ע"י העירייה (וזה גם מתחת לחלון שלה). תחזוקת טריבונות עץ של כמה קילומטרים בים היא אתגר מימוני ותפעולי כבד מאוד שעשוי להיות מעבר ליכולותיה של העירייה בעתיד.
2. לאחר סיום השיפוץ בטיילת מתבקש להמשיך ולהאט את כביש הרברט סמואל כך שניתן יהיה לחצותו בקלות ובביטחה בכל נקודה ונקודה. כמו שהטיילת תחבר את החול לעיר בכל נקודה. הרברט סמואל צריך להפוך ממחסום תנועתי לרחוב שמאפשר חיבור ושימוש מיטבי במרחב הציבורי.
3. הצללה. יהיה נעים לשבת בטיילת החדשה אחרי שקיעת השמש או בחודשי החורף. בשאר הזמן עשוי להיות חם וקופח.
4. סוגיית משטר החולות. ככל הנראה הסוגייה הסביבתית המהותית היחידה שניתן להאחז בה. לא חושב שיגיעו להסכמה על הנושא. אם החול עוזב את תל-אביב הוא יעזוב עם 8מ של טיילת או לא. אם הוא לא עוזב את תל-אביב, הוא יישאר. אני מניח שזה ייקח כמה שנים לפני שיהיו מסקנות בנושא הזה.
עד כאן בנושא. אחת הכתבות היותר טובות שקראתי ושנותנת זווית הסתכלות קצת שונה על השיפוץ היא זו.
נלבישך שלמת בטון, ואז נחפה בעץ (ברקע ספסל בטון לפני חיפוי בכיכר רבין)
עוד בלוג תל אביבי 