עוד בלוג תל אביבי

השנה, בשעה טובה, הגיע תורו של רחוב גנסין הקטן בו אני מתגורר בתל-אביב לעבור שיפוץ מקיף ע"י אגף בינוי ותשתיות של העירייה. לאחר שבשנה האחרונה הביוב התפוצץ מספר פעמים ברחוב הגענו לעת ההחלפה של תשתיות המים והביוב, וגם הכביש והמדרכות אך ללא שינוי חתך. עד לפני כמה שנים העירייה הייתה באה יום אחד ומתחילה לחפור ובבוקר בהיר אחד היית עשוי להתעורר עם רחוב חסום, תמרורים חדשים ובלגן היסטרי (זה קרה לי כשפתחו את הקצה של שמריהו לוין לפני כמה שנים). שיפוץ רחוב הוא לא עסק נעים, אבל חייבים לציין שנעשתה בתחום התקדמות משמעותית. מספר חודשים לפני השיפוץ המתוכנן נתלו מודעות על כל הדירות והמכוניות ברחוב שנראו ככה:

לקראת שיפוץ ברחוב גנסין

לא צריך לציין שהופתעתי מאוד מההתקדמות העירונית בנושא וכמובן מורין ואני מצאנו את הזמן כדי לבוא למפגש המקדים עם עובדי העירייה בנושא שיפוץ הרחוב שלנו. למרות שהמפגש המקדים נערך בשעה סבירה (17:00) והעירייה בסך הכל לא רחוקה מרחוב גנסין, הגיע רק עוד נציג של בניין נוסף ברחוב כדי לדבר ולדסקס עם העירייה על הדרך בה יתנהלו חיינו בזמן השיפוץ. לטעמי, מדובר בתודעה אזרחית-מוניציפאלית קצת חלשה. בכל מקרה, בפגישה עצמה נכחו בסופו של דבר יותר עובדי עירייה מתושבים כאשר היו נציגים של מחלקת תאום הביצוע ההנדסי (יחידה בתוך מינהל בת"ש) ושל מנהלת הרובע. קיבלנו הסבר מפורט על מצבן הרעוע של תשתיות הרחוב והתבקשנו לחוות את דעתנו על האופן בו יתבצע השיפוץ.

קודם כל עדכנו אותנו שהרחוב הולך להשתפץ החל מה-1 ביולי, שהוא ללא ספק המועד האידיאלי לשיפוצים – לא יורד גשם ויש תנועה נמוכה יותר בתקופת החופש. העירייה נתנה לנו בחירה (!) בין שתי אופציות – שיפוץ מקוצר בן חודשיים במשמרות כפולות תוך חסימת התנועה בכביש רוב הזמן ומניעת גישה לחניות הפרטיות (המרובות) ברחוב. לחילופין, הוצע גם שיפוץ בן ארבעה חודשים עם משמרת אחת ביום תוך אפשור נסיעה וכניסה לחניות ברחוב מהשעה ארבע אחר הצהריים ואילך עד תשע בבוקר. בבחירה דמוקרטית בחרנו בכך שהעירייה תעבוד במשמרת אחת (מה שגם מאפשר יותר שקט) עם אפשור גישה למכוניות אחר הצהריים. ככה זה נראה בפועל:

מפגש יזום של העירייה לפני שיפוץ רחוב גנסין. במרכז: יורם נחום, מנהל מחלקת תאום הביצוע ההנדסי

את שאר הפגישה ניצלנו לטובת דיון ובקשות רחבות יותר – החל מהקמת תחנת תל-אופן קרובה יותר וכלה בשינוי תזמון רמזורים בבוקר לטובת פקק המכוניות של בי"ס תל-נורדאו הסמוך. הכל תועד, נרשם וגם נשלח אלינו כולל עדכונים לגבי החלטות וביצוע של בקשות אלו. עוד חידוש נוסף שהעירייה הכניסה לשיפוצי הרחובות הוא עמודי פייסבוק שבהם ניתן להתעדכן ולדסקס סוגיות כאלה ואחרות במהלך הביצוע. הנה הדף של גנסין שבו אפילו מצויין שאולי הקבלן יסיים את עבודתו עוד לפני ראש השנה (אני מחזיק לו אצבעות).

ועוד כמה הערות ביקורתיות יותר. שיפוצים ברחוב הם מתכון לרעש, בלגן וחול בכפכפים בכל מקרה. לצערנו, במהלך השיפוצים פעם אחת נפגע קו החשמל של הבניין (בלי שהקבלן שם לב, ורק במזל הגענו לפני שסגרו את הרחוב, וכך התיקון לקח רק 4 שעות במקום 15). פעם אחרת פגעו לנו במים, אבל העובדים שמו לב לזה ותקנו את זה בעצמם תוך חצי שעה (אם כי במשך ארבעה ימים אחר-כך למים שיצאו מהברז היה טעם מזעזע ונאלצנו להשתמש במים מינרלים בשביל להכין קפה בבית). ידוע לי שאנו לא הרחוב היחיד שקיבל טיפול כזה ידידותי מהעירייה, אבל לא כל שיפוץ רחוב מתנהל ככה. אני ממליץ לעירייה לעבוד יותר בשיתוף ויידוע גם ברחובות מורכבים יותר – כמו המקרה של פרישמן שעובר שיפוץ חלקי עכשיו ורחובות אחרים שבהם מעבר לתושבים יש גם בעלי עסקים. אני חושב שזה יעשה טוב גם לרחובות, גם לעירייה וגם לבעלי העניין השונים.

לסיום, אני חייב לציין שוב את הערכתי ליידוע שנעשה במקרה של רחוב גנסין ולהכנה המוקדמת שהעירייה אפשרה לתושבים. מדובר בהתקדמות משמעותית לעומת שנים עברו ויישר כוח לכל מי שהיה מעורב בנושא. באופן ספציפי תודה לעובדי העירייה שלקחו חלק במפגש איתנו – יורם נחום, מוטי רותם, שמעון ברט ושירי עוזרי מהמחלקה לתאום הביצוע ההנדסי, ויעקב דרכמן ומירי פלקר ממנהלת הרובע.

רחוב גנסין מקבל מדרכה חדשה

זהו, אני מגיע לשלב שבו אעסוק יותר בניתוח הממצאים של המחקרים שנמצאים בעבודה מאשר באיסוף נתונים ובסיורי שטח. במחקרים בהם אני עוסק (ברובם קשורים לניסיון להבין את הקשר בין הסביבה הבנוייה לתנועת הולכי הרגל בה) הניתוחים נוטים להיות מבוססי סטטיסטיקה באמצעות תוכנת SPSS, שאני מניח שחלקכם אולי נתקלתם בה בעברכם הרחוק. את הקורס הראשון (והאחרון) שלי בסטטיסטיקה עשיתי אי-אז בשנת 1998. כמו שאר הדברים הקשורים למחקר שלי – אני מנסה ללמוד תוך כדי ריצה, למרות שמהצד כל מה שעושים באקדמיה נראה כמו זחילת צב למרחקים ארוכים.

לפיכך, אשמח לקבל הפניות, לינקים ושאר אלמנטים שימושיים שיתנו לי מעין מבוא לסטטיסטיקה ומבוא ל-SPSS ועדיף בקיצור במידת האפשר. אני יודע שסטטיסטיקה היא עולם ומלואו, ולכן אוסיף גם באופן ספציפי שנורמלזיציה, רגרסיה ו-factor analysis הם האלמנטים הבסיסיים שבהם אני משתמש, ואשמח להרחיב את ידיעותיי גם בהם ובתחומים שמסביבם. כל עזרה תתקבל בברכה – מוזמנים להגיב כאן בפוסט או בצור קשר.

יש לי עוד הרבה חומר מגרמניה לפרוק כאן בבלוג, אבל לפני כן כדאי להכיר כמה מילים גרמניות משעשעות. בית העירייה בגרמנית נקרא Rathaus, או בקיצור בית החולדה. יתר על כן, ראש העירייה נושא את התואר Burgermeister, כלומר המאסטר של הבורגר. מכאן נובע שבתוך הראטהאוס יושב לו הבורגרמייסטר ומקבל החלטות אם להכניס להמבורגר בייקון, גבינה או חולדה. הנה אחד לדוגמה:

בתוך ה-Rathaus הזה יושב ה-Burgermeister של המבורג

באופן מיוחד בעיר המבורג נראה כי צריך להגיד להולכי הרגל לא לחצות באדום באופן מודגש במיוחד ולכן האיש האדום מופיע פעמיים בהרבה מהרמזורים:

שני אנשים אדומים ברמזור הולכי רגל בהמבורג

להערכתי מדובר בדרך לחסוך תקציב כך שרמזורי הרכבים, האופניים והולכי הרגל מיוצרים כולם באותו אופן (אלא אם כן בהמבורג באמת אנשים קשי תפיסה וצריכים שיגידו להם כל דבר פעמיים). ועוד כמה תמונות שחשבתי שיהיה נחמד לחלוק כאן:

לפעמים אפילו לגרמנים אין כוח להפריד אשפה ולמחזר ואת שאריות הפסולת הם שולחים לסין (ולמקומות אחרים) ששם אולי עוד שווה להפריד ולמחזר גם זבל באיכות נמוכה (צולם בנמל המבורג):

ואחת אחרונה מהמבורג – בשכונת Sternschanze על Markestrasse:

יצאנו מחוץ לעיר לעשות קצת חתירה בקאנו בשמורת ה-Spreewald במזרח גרמניה. האזור ידוע ומפורסם בזכות החמוצים האיכותיים שלו שאמנם מגיעים לרמה גבוהה ביותר, אבל לדעתי עדיין שמורת שוק לוינסקי יכולה לתת להם פייט חזק:

בפוטסדאם, מלבד מוסדות מחקר וועידות של אחרי מלחמה מאפשרים לחנות באופן חוקי על מדרכות, ממש כמו במפגרות שבערי העולם:

ולסיום, הלילה ירד על פרנקפורט:

שוב שידרנו היום תוכנית מהרדיו הבינתחומי. הפעם עלו אצלנו אודי חן מהמאבק בחוף סירונית בנתניה, יערה אבירן משביתת האזרחים ודיוויד כהן, ממבשלת דאנסינג קאמל בנוגע למס הבירה. האזנה נעימה:

השילוב של אולימפיאדה, חודש אוגוסט והכנות לנסיעה קרובה לא משאירות לי זמן לכתוב (ואני חייב כבר חמישה פוסטים לפחות לאנשים שונים). זה זמן טוב להרהר בכמה תמונות מהעת האחרונה:

1. העץ הגזום (שכונת התקווה):

2. רחוב הרצל בכפר-סבא (עבודה עדינה ואסתטית של העירייה, עלו לשלב הגמר):

3. מתכוננים לספירת הולכי רגל בשכונת שפירא:

4. האח האובד (והקטן) של מגדל הטקסטיל התגלה בבאר-שבע:

5. מנגנים בפסנתר ברוטשילד:

6. מחכים לצלצולו של השעון בפראג:

7. תחנת טראם זמנית לפסטיבל מוזיקה בפראג:

8. כיכר השעות היפות לעת ערב:

לפני כשנתיים כתבתי טור דעה לעיתון העיר שפורסם ב-28.5.2010 תחת הכותרת "בסופו של דבר, פרבר" והוצמד לכתבה מקיפה של נטע אחיטוב על תוכנית 3700, הידועה כתוכנית הגדולה של השטח בפינה המוניציפאלית הצפון-מערבית המרוחקת והמנותקת מהציביליזציה. אישור התוכנית נחגג כהישג של תכנון עירוני בעל איכויות עירוניות (כלומר, אזור שמכיל לא רק שיממון פרברי ישראלי סטנדרטי). על רקע אישור התוכנית בועדה המחוזית אני שמח להביא לפניכם את טור הדעה מלפני שנתיים (שלדעתי, עומד במבחן הזמן והתוצאה) עם תוספת:

עיר חדשה מול הים. עיר ממש, לא עוד פרבר כמו אלה שבנינו פה על צעד ושעל מאז קום המדינה. על כך מדברים במסדרונות עיריית תל-אביב תוך כדי העלאת שמו של הגאון סר פטריק גדס שנתן לנו את המבנה הבסיסי של מרכז תל-אביב שאנחנו כל-כך אוהבים ונתן לנו שדרות מוריקות, רחובות שקטים כמו שטנד וזמנהוף, ורחובות מסחריים תוססים כמו דיזנגוף, והכל במחי קולמוס על נייר. אז עכשיו אומרים שם שניתן לשחזר את ההצלחה גם בצד השני של הנהר וליצור שדרות עם קיוסקים גם בישימון הפרברי של צפון תל-אביב.

אם זה כל-כך פשוט לעשות הצלחה כמו מרכז תל-אביב, אז איך זה שלא ממש הצלחנו לעשות את זה בשום מקום בישראל חוץ מאשר בתל-אביב שכל מרכזה נבנה ונסלל הרבה לפני שבן-גוריון הכריז על עצמאות? מסתבר שמערכות התכנון הישראליות לא ממש אוהבות ערים, והמתכננים שלנו פיתחו סלידה עזה מהאפשרות שמישהו ירד מהבית בכפכפים וילך לשתות כוס קפה בפינת הרחוב הקרובה. הסיכון שבשילוב בין בתי-קפה לדירות מגורים הביא את מערכת התכנון הישראלית פחות או יותר לאסור על האפשרות ליצור סמיכות כזאת, למרות שלפי מחירי הנדל"ן בתל-אביב נראה שיש עדיין כמה אנשים שמאוד רוצים להיות מסוגלים ללכת מהבית שלהם חצי דקה לבית-הקפה ומוכנים לשלם על כך מחירים מופרכים מעט.

על-פי המצגת המשובחת של משרד האדריכלים קולקר-קולקר-אפשטיין נראה שלפחות יש בתוכנית צפון-מערב תל אביב (הידועה בקרב מביני עניין כתוכנית 3700) ניסיון ליצור מקום עירוני, למרות שחוקי התכנון הישראליים מאוד מקשים על האפשרות הזו. התבוננות בעין בלתי-מזויינת על ההדמיות בלבד מאפשרת להבין האם לקולקר-קולקר-לאפשטיין יש סיכוי לשחזר את ההצלחה הפנומנלית של פטריק גדס. על פניו, תכנון רשת הדרכים הכולל שדרות שבהן הולכי הרגל מקבלים את מרכז הבמה מבטיח טובות ונותן הרגשה של עירוניות תל-אביבית גם מעבר לנהר הירקון. אבן-גבירול הצפוני העתידי נראה כמו רחוב טוב בהרבה ממקבילו הקיים בדרום (שגם הוא לא רע בכלל). אולם, כשבודקים את המספרים לא בטוח שיש להדמיות סיכוי להפוך למציאות. צפיפות המגורים המובטחת בתוכנית נופלת בכ-30-40 אחוזים מזו שבמרכז תל-אביב (במקום 10 יחידות דיור לדונם במרכז העיר, מדובר על 6 יחידות בתוכנית הצפונית). כלומר, יהיו הרבה פחות אנשים שיגורו בשטח וישתמשו בשימושים המסחריים ובמבני הציבור. כמו כן, ההדמייה הכוללת נראית דומה מדי לשכונות פרבריות באזור המזרחי של נתניה ובאזורים המערביים של ראשון לציון, כאשר מרבדי דשא עצומים מעטרים להם מרחבים רבים בין בניינים מעטים מדי והתחושה של הרחוב נעלמת. המאמץ להתאים את התוכנית לסטנדרטיים הפרבריים המוכתבים ע"י מערכת התכנון הישראלית של ימינו מתבטא בכמויות העצומות של הדשא והחנייה הנדרשות בה וגורם בסופו של דבר לצמצום צפיפות המגורים ולירידה בסיכוי לקיים שם חיים עירוניים אינטנסיביים ומגוונים.

נראה לי שהתוכנית הזאת היא ניסיון מעניין אם כי לא מספיק משכנע. היא נראית הרבה יותר טובה מכל השכונות שקיימות מצפון לנהר ויחסית אליהן השכונה החדשה שתקום ודאי תהיה עירונית ואנושית יותר. יחסית למרכז תל-אביב ההיסטורי שמתכנני התוכנית מתארים כהשראה, מדובר עדיין בשכונה עתידית מנומנמת ועמוסת רכבים פרטיים. בכל מקרה יהיה מעניין מאוד לעקוב אחרי הביצוע, וודאי שמדובר כאן בניסיון חלוצי במדינת ישראל לבנות אזורים עירוניים אמיתיים כמו פעם.

תוספת: בנוסף למגרעות וליתרונות שצוינו למעלה ישנו עוד חסם מהותי לעירוניות מוצלחת בתוכנית זו. הבינוי של תוכנית 3700 צפוי להישאר מנותק לאורך שנים מכל מרקם אורבני סביר מסביבו, בניגוד לשכונות מרכז העיר שגם הפחות עירוניות שבהן (כדוגמת אזור כיכר המדינה) לפחות מחוברות קצת לאזורים עירוניים ממש וביחד האזורים הללו מחזקים זה את זה. כלומר, לא רק שבתכנית זו העירוניות היא מינימלית מראש, עצם הניתוק שלה לא יאפשר גם לחלקים רבים של העירוניות הזו להתממש, בעיקר כי היא גובלת באזורים לא בנויים רבים, ובנוסף האזורים הבנויים שהיא גובלת בהם אינם עירוניים כלל וכלל. אני עדיין חושב שיש בתוכנית זו הצהרה אורבנית מסויימת, אבל אני חושש שהיא חלשה מכדי לאפשר חיים תוססים ממש בצד הלא נכון של הירקון.

לקריאה נוספת: לינק לעיון במרבית מסמכי התוכנית