עוד בלוג תל אביבי

בשבועות האחרונים כמעט לא הייתי כאן, ולכן קצב הפרסום הנמוך. יש לי הרבה דברים לכתוב עליהם, כולל דיור, אופניים ופינוי זבל, אבל אין די זמן. לפני שבועיים חזרתי ממונטריאול, ישר לתוך מכון ראשי ערים שהתקיים בשבוע האחרון והיה מוצלח ביותר. עכשיו אני יוצא לעוד שבוע של טיולים בארץ (בעיקר בדרום) ואחריו אני מקווה שהבלוג יחזור לשעוט בכוחות מחודשים. בינתיים, כמה תמונות ממונטריאול, שהפתיעה לטובה בגדול:

חזית של בניין

אופניים והולכי רגל לא מתערבבים במונטריאול בכלל. לפניכם רחוב שהפך למדרחוב – אין כניסה למכוניות ואסור לרכב על אופניים (אבל מותר ללכת איתן)

תור בתחנת אוטובוס. אפילו אצל הבריטים זה לא מסודר ככה

לבניין הזה שלוש תקופות

בתוך כנסיית נוטר דאם

מדרחוב יומי לארבעה חודשים

שלט רחוב

פוסט אורח מאת אדר' מורין בירן.

בית צעירות מזרחי שברחוב דב הוז היה לאחרונה בכותרות. הבניין המדהים הזה נבנה בשנת 1938 בתור בי"ס ומעונות לבנות, עבר גלגולים רבים ובסוף ננטש לפני כ-12 שנים. הבניין וסביבתו הוזנחו כבר שנים רבות לפני כן. אנחנו שכנים של הבניין, וכל פעם שעוברים נעצרים ומדברים כמה חבל, איזה בזבוז ומה היה יכול להיות פה, ואז הולכים כי לא נעים להסתכל יותר מידי על ההומלסים שפולשים לשם כל הזמן.

אחרי הכניסה המתוקשרת לבניין והפינוי המתוקשר לא פחות נשאר טעם רע בפה. התארגנו קבוצה של פעילים וחשבנו איך ממשיכים. ישבנו ליד הבניין (שהעירייה הכריזה שהוא מסוכן, למרות שעם כל ההזנחה זה לא נראה ככה) ושמנו לב אל הגינה. מדובר בשטח של 500 מ', אשר חושף לאחרונה (נכרתו השיחים שצמחו שם פרא), ופעם היה חצר בית הספר. ללא גדרות ושער השטח שימש גם כחצר ציבורית לטובת הקהילה. החלטנו שאם אי אפשר להכנס ולטפל בבניין, אנחנו לפחות נטפל בגינה. עשינו תוכניות לגינה קהילתית עם משחקים לילדים, מעגלי דיונים, הקרנות סרטים וחקלאות עירונית (פרמקלצ'ר), עירבנו אמנים, פעילים (קיבלנו המון תמיכה מעץ בעיר הנפלאים) ושכנים ובאנו בשבת בבוקר להתחיל לעבוד. הגענו היום באחת-עשרה וחצי בבוקר כ-30 איש והתחלנו לנקות. רק ביום חמישי האחרון השכנה ראתה שם אנשים מזריקים, והגינה היתה מלאה זכוכיות שבורות, מצתים ומזרקים. מצאנו פיסת אדמה יחסית נקיה להושיב את הילדים לצייר שלטים כדי שלא יתערבבו בכל הזבל הזה.

פינת הילדים בגינה הקהילתית בדב הוז. באדיבות יובל כהן

ברור שהשומרים ששמו על הבניין (הנרקומנים לא הפריעו להם) התקשרו לאנשי העירייה, ותוך שעה הגיע אחד העוזרים של חולדאי, שאל אם זה אנשי המחאה (מה זה אנשי המחאה? אנשים שלוקחים יוזמה?) אבל כשהוא הבין שזה בעיקר שכנים הוא אמר בסדר והלך. ברוממות רוח המשכנו לעבוד ולנקות, מצאנו שמתחת לכמויות החול היה משטח יפיפה מרוצף באבנים, הקמנו קומפוסטר, שתלנו עציצים, והתחלנו להגדיר ערוגות. ואז, בסביבות שלוש, הגיעו השוטרים אנשי הסיירת הירוקה של העירייה ודרשו שנתפנה. הם הזהירו שאם לא נתפנה מייד הם יביאו תגבורת וגם יאטמו את הגינה, כך שלא נוכל לקחת את הציוד הרב שהבאנו לשם. לא עזרו הטענות שבבוקר קיבלנו אישור. לא עזר לנו שציינו שאנחנו מתחת לשלושים איש שנמצאים במרחב ציבורי. פינו אותנו בטענה של "הפרת סדר" – ואנחנו טענו ל"החלת סדר". לא עזר. אפילו שמענו את הפקחים מדברים בינם לבין עצמם על למה מפנים אנשים שרק מנקים. זה גם לא עזר.

מפירי סדר רדיקליים. באדיבות יובל כהן

בסוף העירייה והמשטרה מעדיפה שהמקום (שנמצא בשכונת מגורים עם ילדים רבים, משפחות ואנשים מבוגרים) יהיה נטוש, כר פורה לתופעות משולי בחברה, מאשר שיהפוך למקום חיובי שעוזר לקהילה שחיה מסביבו. נראה לי שהרשויות מבולבלות קצת באשר לתפקידן, אבל בניגוד לרשויות שמעדיפות להפריע, אנחנו נמשיך לחזק את המקום בו אנחנו חיים.

הערה: בניגוד למה נכתב במקור, למשטרת ישראל לא היה כל קשר לארוע. הפקחים שנשלחו ונראו לנו כמו שוטרים היו נציגים של עיריית תל-אביב-יפו. התנצלותנו למשטרת ישראל העושה ימים ולילות בשרות התושבים. נקווה שהעירייה לא תפריע בהמשך לשיפור העיר.

נראה שהולך להיות חודש קצת מאומץ מבחינתי. חזרתי אתמול מביקור מוצלח מאוד במונטריאול ישר להפגנת החצי מיליון. בהמשך החודש צפויים לי כמה טיולים ברחבי הארץ. בשבוע הבא עמותת מרחב תקיים בפעם הרביעית את מכון ראשי ערים. מדובר ביומיים וחצי של מפגשים אינטנסיביים בין קבוצת מומחים אורבניסטיים לשמונה ראשי ערים מרחבי הארץ. כל ראש עירייה מביא איתו פרוייקט אחד או שניים שבהם הוא מעוניין לדון ונוצר מפגש מעניין. אתם יכולים לקרוא כאן עוד הרבה חומרים על מטרות המכון והאופן בו הוא מתנהל.

נפלה בחלקי זכות גדולה להיות אחד מצוות המומחים של המכון הקרוב אשר מתמקד בערים בינוניות וקטנות במרחב הישראלי. השבוע אנחנו מתכוונים לערוך סיורים מקדימים במקומות הללו ואשמח לקבל כל טיפ והמלצה מכם על המקומות הבאים (מעבר למה שיש בויקיפדיה. תרגישו חופשי לשפוך חומר בתגובות). ואלה המקומות בהם נעסוק במכון ראשי הערים הקרוב (מהצפון לדרום):

קריית שמונה, שפרעם, ביר אל-מכסור, בנימינה, אליכין, קרני שומרון, כפר קאסם ושדרות.

כמו שאתם רואים מדובר במגוון מקומות קטנים יחסית שיכולים להתחזק כל אחד בדרכו.

לפני כשבוע הייתה לי הזכות לעלות לשידור בתוכניתם של אביב לביא ואסף ליברמן בגלי צה"ל "יהיה בסדר". לצידי עלתה לשידור שלי שרמן, בעלת קונדטוריה "עדית" ברחוב אבן-גבירול, ואחת ממובילי המאבק בנת"צ שסומן שם. מומלץ להקשיב לאודיו, בטרם נמשיך. את השיחה אתם יכולים לשמוע בלינק הזה, בתוכנית של יום ד', 10.8. הקטע מתחיל בדקה 38:10.

עיקר הטענה של הסוחרים היא על הקושי של הספקים לפרוק סחורה בשילוב עם הטענה על פגיעה בלקוחות שמגיעים למקום. לדעתי, מדובר בתקופת הסתגלות כפי שהייתה לנת"צים של בן-יהודה ודיזנגוף. המהלך עצמו של הרחבת הנת"צים בעיר הוא מבורך ומסמל יציאה מקיבעון של שנים של משרד התחבורה והעירייה. כמו שאמרתי ברדיו שני מהלכים פשוטים היו יכולים לשפר בצורה משמעותית את המהלך וגם למנוע עתירות כאלה ואחרות ולצמצם את הכעס. ראשית, יידוע מוקדם של הסוחרים ובעלי עניין נוספים ברחוב בצורה של שימועים ציבוריים וטיפול מקרוב בכל בעיית הספקים שהתעוררה שם. ישנו עוד רחוב מסחרי אחד בתל-אביב עם נת"צ לשני הכיוונים – רחוב אלנבי. רחוב אלנבי מסובך יותר מאבן-גבירול וגם בעל פוטנציאל בלתי-ממומש עצום, אך מסתבר שנת"צ כפול לא הורג רחובות מסחריים (אבל כמות עצומה של אוטובוסים לפעמים יכולה להפריע קצת). עבודה מקדימה מול הסוחרים הייתה בעיקר מצמצמת את תחושת ההפתעה וההנחתה שנמצאת בבסיס הזעם שמופנה כלפי העירייה ומשרד התחבורה.

הדבר השני שהעליתי בשיחה הוא ביצוע סקר מקדים של אמצעי התחבורה בהם משתמשים אלו שמגיעים לצרוך באבן-גבירול. סקר כזה (באמצעות תשאול הנוכחים ברחוב) היה יכול להראות שחלקם של אלו המגיעים לאבן-גבירול ברכב פרטי הוא קטן (השערה שלי) כמקובל ברחובות מסחריים באזורים אורבניים. מומלץ לעיין במחקר שבוצע ע"י פרופ' משה מרגלית' ד"ר יודן רופא, ד"ר  אהובה וינדזור ואדר' גלית ירושלמי אשר עסק במרחב זכות הולכי הרגל. המחקר בחן שלושה רחובות מסחריים בערים מבוססות יחסית בישראל – רחוב ויצמן בכפר-סבא, רחוב אחוזה ברעננה ורחוב סוקולוב ברמת-השרון. ישנם ממצאים רבים ממחקר זה, אך אחד המרתקים שבהם הוא זה המופיע כאן בעמוד 50 (עמוד 3-20). החוקרים בדקו מהי התפלגות אמצעי תחבורה בהם משתמשים אלו המגיעים לרחובות אלו (כזכור, מדובר ברחובות בערים מבוססות עם שיעורי אחזקת רכב גבוהים) – רגל, תחבורה ציבורית, רכב פרטי או אופניים/אופנוע. בכל שלוש הערים אחוז המגיעים ברגל הוא עצום – בין 49% ל-60%, בעוד שאחוז המגיעים ברכב פרטי (20-29%) גבוה אך במעט מאלו המגיעים בתחבורה ציבורית (14-23%), וזה בערים שהתחבורה הציבורית בהן אף טובה פחות מתל-אביב. סקר מקדים מסוג זה באבן-גבירול היה מראה את משקלו של הרכב הפרטי בקרב משתמשי הרחוב ועוזר להפיג חלק מחששות הסוחרים. סקר ממוקד יותר אף היה בודק כמה כסף מוציא כל הולך רגל, נוסע אוטובוס או נוסע רכב פרטי באבן-גבירול בממוצע (ברחוב אוקספורד הידוע שבלונדון סקר דומה שאיני מוצא כרגע, הראה שהולכי הרגל גם מוציאים בממוצע הכי הרבה כסף). בכל מקרה, עלותו של סקר כזה היא נמוכה מאוד יחסית וראוי לעשות כאלה סקרים ברחובות המסחריים, בעיקר לקראת שינויים כאלה ואחרים.

לסיכום, זכותו של הרכב הפרטי במרכז תל-אביב תלך ותצטמצם בשנים הקרובות בצורה כזו או אחרת (למרות שבמדיניות התחבורה הלאומית הרכב הפרטי ימשיך לעמוד בראש הפירמידה התכנונית עוד שנים ארוכות). אני חושב שעתידו של הנת"צ באבן-גבירול הוא בצורה של נתיב בלעדי בצד השמאלי של הכביש (כשיעשו כאן BRT), וזה ייקח עוד שנים מספר. באותה הזדמנות סביר להניח שגם יעשו ברחוב זה שביל אופניים חדש ואמיתי. והכי חשוב, שיעשו את זה בשילוב של גל ירוק להולכי הרגל – המהות של כל רחוב מסחרי באשר הוא.