בתל-אביב אופנוענים חונים באופן בוטה על כל מדרכה וכניסה, באמצע ובצד, ולא פעם תוך הפרעה מקסימלית להולכי הרגל. אופנוענים בתל-אביב כידוע גם נוסעים על מדרכות העיר באין מפריע כחלק מהיומיום. אין כל ספק, כי מטרה מרכזית של בעלי האופנועים בתל-אביב היא לצמצם ככל האפשר את איכות החיים בעיר עד למינימום בלתי-נסבל. הם די מצליחים בכך. הדבר נובע מכך שאחוז הנכות הממוצע של רוכב אופנוע בתל-אביב נע בין 150 ל-180 אחוזי נכות. חלק מהנכות היא פיזית (אובדן מוחלט של יכולת ההליכה ברגע רכישת האופנוע) וחלקה נפשית (חוסר יכולת להתרחק מהאופנוע יותר מארבעה מטרים). כמו כן, למרבית רוכבי האופנועים בתל-אביב יש בעייה קוגניטיבית להבין שמדרכה איננה כביש.
עד היום הנחתי שמשהו בכלי הדו-גלגלי הזה יוצר את הנכות הפיזית והנפשית הזו, אך מסתבר שאין זה כך. אמנם, אין כמעט ערים מערביות עם שיעור נסיעה על אופנועים כמו בגוש דן, אך נמצאה דוגמה טובה מאוד ללמוד ממנה – ברצלונה. בעוד שבארה"ב לא נוסעים על אופנועים עם נפח מנוע קטן מ-600 סמ"ק ובאירופה מזג האוויר אינו מאפשר נסיעה על אופנועים, בברצלונה, היכן שמזג האוויר חמים ביותר, הכלי המזמזם הזה נפוץ ורב ממש כמו בתל-אביב. אבל בכל זאת יש הבדל אחד. נהגי אופנועים בברצלונה אינם נכים כלל וכלל, אלא בני אדם בעלי יכולות מוטוריות וקוגניטיביות ממש כמו שאר חברי המין האנושי.
הנה דוגמה של מדרכה אקראית ברובע הגותי (החלק העתיק) של ברצלונה.
אופנועים חונים כמו פלס במקומות המסומנים להם בברצלונה
שימו לב כיצד האופנועים חונים במדויק במקומות המסומנים להם ליד הקיר בעיר העתיקה. כדאי לציין שבעיר העתיקה עצמה לא ניתן להחנות אופנועים שלא במקומות המסומנים. רוב המקומות האלה סומנו על חשבון מה שהיה בעבר חניות לכלי רכב פרטיים שאותם כמעט בכלל לא ניתן להחנות בחלק העתיק מעל פני הקרקע. בעיר החדשה יותר של ברצלונה (בתוכנית האיישמפלה המפורסמת) גם לא ניתן להחנות אופנועים בכל חור אלא רק במקומות המסומנים בדרך כלל קרוב לצמתים. רק כאשר נגמרים המקומות המסומנים מותר לאופנועים לחנות על המדרכה וגם אז עם הפנים לכביש וצמוד למקומות המסומנים, ובשום אופן לא בבפנוכו של המדרכה או ליד חזיתות הבניינים.
מסתבר שרוכבי אופנוע בברצלונה מסוגלים לחנות את כלי הרכב שלהם וללכת ברגל ממנו ליעד. עוד אספקט בריאותי מלהיב הנוגע למצבם הפיזי של רוכבי האופנועים בברצלונה התגלה בנושא המפגש בין האופנוע למדרכה. כאשר רוכב אופנוע ברצלונאי לוקח את האופנוע שלו מהמדרכה (במידה והוא חונה עליה, וגם אז רק בקצה), הוא אינו מתניע אותו על המדרכה אלא הולך איתו (האופנוע במצב שקט, לא מונע) עד הכביש ורק שם הוא מניע אותו. כמו כן, רוכבי אופנועים בברצלונה אינם נוטים לנסוע נגד כיוון התנועה הכללית וכן לא נוסעים במעברי חצייה ביחד עם הולכי הרגל (נוהג נפוץ בתל-אביב הוא לחצות כביש כשלצדך שניים שלושה אופנועים במצב נסיעה). אכן, מסתבר שאופנועים הם כלי מופלא שיכול לזוז על גלגליו גם ללא הפעלת המנוע.
הנה עוד תמונה יפה של אופנועים חונים ברחוב רחב יותר. שימו לב איך אף אחד מהאופנוענים לא התבלבל:
חונים כמו בני אדם בברצלונה
בניגוד להרבה נושאים תחבורתיים אחרים, נושא חניית האופנועים מצוי בסמכותה של הרשות המקומית, אשר יכולה להקצות מקומות חנייה מסומנים לאופנועים וכן לאסור עליהם לחנות בכל מקום שמפריע במידה בלתי-סבירה להליכה על המדרכה, וכן לא לאפשר חנייה מעבר לקצה של המדרכה. גם בברצלונה פעם (לפני פחות מ-20 שנה, על פי עדות אופנוען ברצלונאי) היה מותר לבעלי אופנועים לחנות כמו כלבים, אבל הם התקדמו מאז. גם פה אפשר. מהיכרותי עם כמה בעלי אופנועים בתל-אביב, ישנם לפחות כמה רוכבי אופנוע ישראלים שכבר פיתחו יכולת דיבור וניתן יהיה לעזור להם בתהליך השיקום הפיזי והנפשי שבסופו הם ילמדו לחנות כמו בני אדם, ואף יפתחו את יכולת ההליכה ברגל עם ובלי האופנוע היכן שצריך לעשות זאת. חוצמזה, ברצלונה היא עיר תאומה של תל-אביב ואך ראוי לשלוח לשם משלחת עירונית בהקדם על מנת ללמוד וליישם את מדיניות ניהול חניית האופנועים שלהם.
ובניתיים, גם איפה שמסמנים חניות אופנועים בתל-אביב, בעלי האופנועים מגלים תושייה ביכולתם להקשות על החיים בעיר:
חניית אופנוע בתל-אביב. הבעלים סובל מהפרעות קוגניטיביות ומוטוריות קשות ביותר
אני עדיין מתאושש מהביקור בברצלונה. תל-אביב מרגישה קצת כמו באר-שבע כרגע. בכל מקרה, מסתבר שלמרות החום עדיין יש אנשים שמסוגלים לעשות משהו – קבלו את הוידאו הזה על כיכר דיזנגוף מפרוייקט גמר של לירון לוסקי וגל בלימן מבצלאל (ותודה לעומר על הטיפ):
ואת כיכר רבין התחילו לשפץ. האם יהפכו אותה למגרש מיני גולף בעתיד? לא ברור, אבל בינתיים היא מלכודת חול ענקית. יהונתן משעל תפס את הרגע:
בשעה טובה ומאוחרת עלה לאוויר בשעות האחרונות אתר המידע הראשון על תחבורה ציבורית – businfo.co.il בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל. האתר עלה בגירסת ביטא וכולל כרגע רק את קווי הפעימה השנייה ומאפשר חיפוש באמצעות סימון מוצא יעד כמקובל בכל העולם. שאר קווי האוטובוס עושים את דרכם לעבר האתר בשבועות הקרובים. מן הסתם יש לא מעט תקלות באתר ולכן אם נתקלתם במידע שידוע לכם שהוא שגוי או בכל בעייה אחרת, אנא דווחו בהקדם. לפניכם גם סרט שמסביר באופן בסיסי את השימוש באתר:
יישר כוח למפעילי האתר החדש. צעד ראשון לקראת עוד הרבה מידע נגיש והגדלת השימוש בתחבורה הציבורית בישראל.
אם יש דבר אחד טוב בפעימה השנייה (הזוכה גם לכינוי רפורמה בתחבורה ציבורית) הוא שהדיון על תחבורה ציבורית בגוש דן זוכה לסיקור רב בימים אלה בעיתונות על שלל סוגיה. רוב הכתבות, כטבעה של עיתונות מסחרית, נוטות לשטחיות ולסנסציה, אך מיעוטן בהחלט עושות עבודה ראוייה, מצביעות על בעיות ויתרונות ומעלות סוגיות גדולות יותר. אז רגע לפני הדיון מחר ושני רגעים לפני הפעימה עצמה אני מתכבד לעשות קצת סדר בלינקים מהשבוע האחרון ולהרחיב עוד על נושא הנגשת המידע בתחבורה ציבורית, לטעמי עקב האכילס המרכזי של התוכנית. אם אתם בכל זאת מחפשים קצת סדר מינימלי בשינויים אל תלכו לאתר משרד התחבורה, אלא לאתר של ארגון "תחבורה בדרך שלנו" – ארגון חיובי ביותר שצמח מהשטח ומעיד על עוד התקדמות בנושא התחבורה הציבורית בישראל. שם למשל, תוכלו למצוא סופסוף סדר במחירי הנסיעה השונים בגוש דן לפני ואחרי הפעימה ולראות אם יורד לכם המחיר או עולה ובכמה, ואף קריאה להשתתף בפעולה ברוכה להפצת מידע בתחנות של תחבורה ציבורית. אם משרד התחבורה לא מסוגל לעשות דברים בסיסיים, הציבור, בעל הבית האמיתי, יעשה זאת.
אז בואו נתחיל קרוב לבית – אצל מיודענו, ראש עיריית תל-אביב-יפו, רון חולדאי. רון חולדאי רואה בשוליים קצת זעם על התוכנית מקבוצות כאלה ואחרות בעיר, ולזכותו יאמר שהוא לא מוביל את התוכנית הזו, אלא רק בורג מרכזי. בהתאם לכך הוא פרסם מאמר נגד הפעימה, למרות שלעיריית תל-אביב-יפו 50% בחברת נתיבי איילון אשר מנהלת את המהלך. כך רון חולדאי שומר על עצמו, הכל זה משרד התחבורה, ואין תזכורת לכך שחולדאי מעכב שלל פתרונות תחבורה באמצעות התעקשות על רכבת תחתית לא ישימה מיפו לפתח-תקווה (!!), וגם שעל כל נת"צ היה צורך במלחמות. בכל מקרה, דבר אחד שניתן להסכים בהחלט איתו הוא הצורך ברשות תחבורה מטרופולינית, שתוכל להתגבר על לא מעט מהברדק הבירוקרטי בתחום התחבורה הציבורית, ברדק אשר יוצא לאור בפעימה השנייה בשיא עוזו.
עוד נושא שקצת מפריע לי הוא מה שנראה לא פעם כמחוייבות של המדיה הממסדית לשלטון הרכב הפרטי ויהי מה. וויינט אולי מתעלה על כולם בקטע הזה – הנה למשל כתבה על כך שנהגי מוניות השירות לא מרוצים מהפעימה השנייה. ומדוע הם לא מרוצים? משום שהפעימה השנייה מוזילה תעריפים למי שנוסע באוטובוס מתל-אביב לפתח-תקווה (או להיפך) בצורה דרמטית (מצד שני פתח-תקווה לא קיימת ויכול להיות שגם הקווים אליה לא קיימים). לצד הכתבה הזאת שמציינת שיורדים תעריפים בעשרות אחוזים באופן משמעותי לפתח-תקווה, כתבה אחרת מבליטה את העלייה ב-40 אג' לנסיעות בתוך תל-אביב. משרד התחבורה (והאוצר) די מטומטם שהוא לא התעקש להוציא את הרפורמה בלי עליית מחירים, אבל מן הראוי שגם לגוף תקשורת שולי כמו וויינט יהיה קצת אינטגריטי, במיוחד כששתי כתבות כאלה סותרות מתפרסמות בהפרש של יומיים. מצד שני, מה שחשובה היא בעיקר הכותרת, בטח לא התוכן או המציאות. לבסוף, וויינט גם מביעים את מחאתם על פריסת נת"צים נוספים בעיר, שגם הם יפעלו בשעות מצומצות בלבד. רק שאחר כך לא יספרו בוויינט שמעניינים אותם הנכים, הקשישים, העניים, משתמשי התחבורה הציבורית הכלליים או כל קשקוש אחר – הם מעדיפים זיהום אוויר, סבסוד לרכב הפרטי, תאונות דרכים והעיקר כותרות פרובוקטיביות שלאו דווקא קשורות למציאות (כאמור, הנת"צים שמתווספים הם אפילו לא מלאים ועדיין יאפשרו לחנות עליהם משעות הערב, שעות הלחץ העיקריות לחיפוש חנייה חינם בתל-אביב). עוד על הרפורמה, כתבה מהבוקר בתוכנית של אברי גלעד. שימו לב בתחילת הקטע (שנייה 0:18) שגלעד מבהיר שהוא לא חלק מהאנשים הבזויים שנושאים בתחבורה הציבורית.
מאידך, מומלצת מאוד לקריאה הכתבה הזו בדה מרקר. אמנם, הכותרת שלה פרובוקטיבית ומוגזמת (חייבים לגרום איכשהו לאנשים להקליק), אך התוכן מפצה על כך. הכתבה מפרטת לא מעט מהעלויות הנסתרות הגלומות באחזקת רכב פרטי ואף צוללת לתוך מקרים של אנשים סמי-נורמטיביים (סטרייטים לא עניים עם ילדים) שחיים ללא בעלות על מכוניות (אקזוטי משהו), וכאן יש כתבה אמריקאית טובה בנושא גם כן. ציטוט לדוגמה:
"עלויות כלי הרכב הפרטי יכולות להתבטא בממדים לגמרי לא צפויים: לדוגמה, חשבתם פעם כמה אנחנו משלמים על חיפוש חנייה? לפי חישוב של פרופ' יצחק בננסון, ראש החוג לגיאוגרפיה ולסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, חיפוש חנייה במהירות ממוצעת של 12 קמ"ש – בנוסף לכך שהוא עוצר חלקית את התנועה ומוסיף לגודש – עולה לנו 2-3 שקלים בעלות דלק לכל חמש דקות של חיפוש. תושבי תל אביב ומרכז ירושלים שיכפילו את המספר הזה בכמות שעות החיפוש שהם מבצעים בחודש, יגיעו עד מהרה למסקנה שפעמים רבות כדאי להם לקחת מונית."
טוב, אני רואה שאני גולש לנושאים החביבים עליי – תחבורה ותקשורת, אז בואו נחזור רגע לפעימה השנייה. עוד נושא שעלה בימים האחרונים ביתר שאת הוא התחבורה הציבורית בשבת. לטעמי, על-מנת לשבור את הסטטוס קוו הנוכחי ולהתיר תחבורה ציבורית בשבת מחוץ לחיפה נדרשות פעולות מקדימות, ושיתוף פעולה עם החרדים. אדוני צבאות כידוע הוא טיפוס חשדן, זועם ורצחני. אלו התופסים את עצמם כנציגיו עליי אדמות אינם מאופיינים בסבלנות לרוב ולכן צריך לשבור את חומות ההפרדה בטרם תאופשר תחבורה ציבורית בשבת בישראל. ראשית, צריך לדחוף לכך שבכל מקרה התחבורה הציבורית בשבת לא תהיה אינטנסיבית כמו באמצע השבוע. רבים מהקווים בכלל לא צריכים לפעול בשבת (במיוחד קווים שמגיעים למקומות תעסוקה ומסחר שממילא סגורים בסוף השבוע) וגם השאר יכולים לפעול בתדירות נמוכה יותר ואפילו ע"י מיניבוסים במקום אוטובוסים מלאים. מעבר לכך, בדומה לקווי הלילה שלהם מסלולים שונים, גם לקווי התחבורה הציבורית בשבת יכולות להיות מפות שונות מאילו של הקווי הרגילים. לבסוף, ניצב ממעל הטיעון המוסרי ונשק יום הדין לטובת תחבורה ציבורית בשבת ובששי בערב, ואולי הנושא היחיד שצבאות השם מתייחסים אליו – פיקוח נפש. אמנם הקב"ה אוהב זבחים ועולות למיניהם, אך ברור שחלק מהרוגי הכבישים בסופי השבוע נגרמים בגלל המחסור בתחבורה ציבורית. אין ספק שבאם שום טיעון אחר לא יעזור מול נציגי השם, רק דם, אש ותמונות של הרוגים בסופי השבוע במקומות בהם יש תחבורה ציבורית יעבדו, ובא לציון גואל.
לבסוף, אני עדיין חושב שנושא חיבור שימושי הקרקע והתחבורה הציבורית פוספס לחלוטין בכל הדיון על התחבורה הציבורית בימים האחרונים, ואני אעשה כמיטב יכולתי הדלה לקדם את הנושא הזה שמשמעותי אפילו יותר מהפעימה השנייה. ניתן להבחין בספקטרום של בנייה עירונית מבוססת הולכי רגל ומגוון אמצעי תנועה עד בנייה פרברית מבוססת לחלוטין על אמצעי תחבורה אחד – רכב פרטי. אם תרצו, בקצה אחד של הספקטרום מרכז תל-אביב (תחשבו על אלנבי פינת קינג ג'ורג') שבו ניתן לבחור בין הליכה ברגל, נסיעה באוטובוס, אופניים ומכונית (והמכונית לא מלכה בלעדית) ובקצה הפרברי של הספקטרום מקומות כמו כוכב יאיר או צורן שבשום אופן לא יכולה להיות בהם תחבורה ציבורית סבירה (אין שום סובסידיה שתאפשר זאת במקומות עם צפיפות מגורים אפסית כזו) ושבהם רק רכב פרטי הוא אופצייה תחבורתית שפוייה. לכוכב יאיר או צורן שום רפורמה לא תשנה, והמתכננים וראשי העיריות והמועצות (כמו חולדאי למשל, אשר השכונות החדשות שהוקמו בתקופתו הן שכונות פרבריות מבוססות רכב פרטי בצורה קיצונית) צריכים לפעול בנושא המורכב הזה (או לפחות להכיר בכך שבחלק מהמקומות שנבנים יש הדרה של אוכלוסיות רבות מהחיים האנושיים ובראשם הילדים והקשישים).
בסופו של דבר, אני חושב שהפעימה הזו פחות גרועה ממה שאומרים עליה, ואני מקווה שאת הבעיות שיתעוררו בעקבותיה יתקנו במהלך הקיץ לפני ה-1 בספטמבר (כרגע סבב התיקונים מתוכנן להתבצע לפני פתיחת השנה האקדמית בשלהי אוקטובר). אני חושב שיהיו גם דברים טובים בפעימה הזו (זמני הנסיעות שלי יתקצרו ככל הנראה). מחר יהיה כנס ציבורי בנושא בבית ציוני אמריקה בשעה 17:00 שעבדכם יטול בו חלק ואני מקווה שבו יתחיל תהליך חשיפת המידע. עד לפני כמה ימים חשבנו שהכנס לא יתמלא, אבל כרגע נראה שיהיה מפוצץ וסוער מחר. עוד תוצאה של השלומיאליות שבה מתנהלת הפעימה הזו. ובאמת לסיום – משינה לא פעם שרו על אמצעי תחבורה כאלה ואחרים – קו 5 זכה להופיע גם:
בקרוב נצא לברצלונה, אחת הערים הצפופות באירופה ובעלת צפיפות ממוצעת יותר מכפולה מזו של תל-אביב (שלא לדבר על גוש דן), עם הרבה בנייה מרקמית לא גבוהה ומיעוט בשטחים ציבוריים פתוחים. זה לא מוזר שהיא אחת הערים שנעים לבקר בהן. השילוב של מעט שטח ציבורי פתוח וצפיפות מגורים גבוהה בבנייה מרקמית יוצר את אחת הערים התוססות בעולם ואולי העיר שתל-אביב צריכה לשאוף יותר להיות כמוה (אפילו במזג האוויר היא לא כל-כך שונה מתל-אביב) – צפופה, מרקמית ועירונית. בכל מקרה, יותר תובנות אחרי הביקור.
בינתיים, אני צריך המלצות – מסעדות, הופעות, סיורים אורבניים ופינות שרק יודעי דבר מכירים. אתם מוזמנים לשפוך כאן הכל.
ביום שני הקרוב יתקיים דיון ציבורי על הפעימה השנייה בתחבורה הציבורית שתצא לדרך ב-1 ביולי ותכלול מספר נת"צים נוספים במרכז תל-אביב, כרטיסי מעבר ועוד מהלכים. הארוע יתקיים בבית ציוני אמריקה (אבן גבירול פינת דניאל פריש) בתל-אביב בעזרתו של ארגון תחבורה היום ומחר וארגונים נוספים (ביניהם עמותת מרחב). הנציג הבכיר של משרד התחבורה בארוע יהיה אלכס לנגר, האחראי על התחבורה היבשתית, אשר יציג את עיקרי התוכנית. עבדכם ייטול חלק בפאנל וסביר להניח שאתמקד בבעייתיות של נושא המידע. כולכם מוזמנים – פרטי הרישום בהזמנה שלפניכם:
בשלב זה באבולוציה העירונית, אתרי בנייה לא מחוייבים עדיין לשמור על מעבר בטוח להולכי רגל בקרבתם. חוק עזר עירוני יכול לפתור את הבעייה הזו. הנה מצב יומיומי מרחוב אסתר המלכה באתר הבנייה של מגדל פרישגוף:
אין מדרכה בגלל אתר בנייה
בטיילת של תל-אביב יש הרבה עיוותים בעיצוב העירוני. קחו למשל את מה שודאי תוכנן להיות נקודת תצפית מוגבהת לים – הפרדה קלה במפלס, וקיבלנו שטח מת:
הפרדה קלה יוצרת עוד שטח מת בטיילת
באחד החלקים מסביב למה שהייתה פעם כיכר דיזנגוף יש כרגע אתר בנייה. בעקבות הבנייה הוצר הכביש באזור ועדיין קל לאוטובוסים ומוניות שירות לעבור שם. מיתון תנועה לא מכוון בפנייה מדיזנגוף לריינס מוריד שם במקצת את המהירות. שווה לבדוק אם יש לזה השפעה על כמות התאונות בצומת הקטלני של ריינס ופרישמן:
מיתון תנועה לא מכוון מתחת למחלף שהחליף את כיכר דיזנגוף
כיכר אתרים הייתה ותהיה לנצח מקום מאתגר לעוברים ושבים בעל ארומה חריפה במיוחד. זה עוד יותר מאתגר אם במקרה יש לך תינוק בעגלה:
מתקשים בכיכר אתרים
שדרות יהודית בשכונת מונטיפיורי מעוצבות כך שלא ניתן ללכת בהן ברגל:
זהירות, מסלול מכשולים לפניך!
תחנות אוטובוס הן מקום מורכב לעתים. ספקים, אשר מביאים סחורה לרחוב המסחרי לא תמיד יכולים למצוא מקום למשאית ונעמדים בתוך התחנה. או-אז מתרחשת לה תגובת שרשרת אשר גורמת לאוטובוס לעצור הרחק משפת הכביש ועמוק בתוך הצומת שמאחוריו תוך חסימת הולכי רגל ומשתמשי דרך אחרים. ניהול ספקים ברחובות מסחריים ביחד עם תחנות אוטובוס הוא נושא שראוי לתת עליו את הדעת.
היה לי יום די מוצלח היום ואני רוצה לנצל את ההזדמנות להביא בפניכם את הוידאו הבא. הקטע שלפניכם צולם בטקס פרט פראט האחרון על ידי אחי ביד רועדת במצלמת הסמארטפון שלי. האיכות של הוידאו לא משהו, אבל האודיו עובר ברור מאוד. ניצלתי את הבמה שניתנה לי לדבר על התקשורת והתייחסותה לשלל נושאים. מקווה שתהנו:
2. עדיין בניו-יורק – וידאו הסברה מצויין על אופניים ושבילי אופניים:
3. וידאו נדיר מ-1986. פול ניומן מסביר על הבעייה של שילוב מגדלים בתוך מרקם עירוני ומציע דרכים לעשות זאת נכון:
4. חוצים את הנהר לניו ג'רזי שמפתיעה עם פיתוח מבוסס תחבורה ציבורית או באנגלית Transit-Oriented-Development. לתשומת לב רכבת ישראל, משרד התחבורה ומשדר הפנים:
5. וידאו מדאלאס, שמעבר לקבוצת NBA טובה, אין בה הרבה עירוניות. רוחו של וויליאם ווייט מגיעה גם לשם:
עוד בלוג תל אביבי 