עוד בלוג תל אביבי

אחרי חודשים של שקט שהוקדשו להתבצרות אקדמית אני שמח לבשר שאני יוצא סופסוף מהבונקר לאחר שקרו הדברים הבאים:

1. הגשתי את עבודת הדוקטורט שלי לשיפוט. מדובר ב-160 עמודים שאליהם נוקז מאמץ רב. אני מקווה שבעוד חודשים ספורים נהיה אחרי סבב הבקרה ואני אביא את המסמך המלא גם לפה. יצאו ממצאים מעניינים, ולמדתי המון על סטטיסטיקה ומיפוי. העסק יצוף בקרוב גם לכאן.

2. מאמר אקדמי בהובלתי עבר את כל שלבי הבחינה ועומד להתפרסם במהלך חודש יולי. מדובר בהישג אקדמי משמעותי שמאפשר לי להתחיל להתמודד על משרות פוסט-דוקטורט, וכמובן שמדובר במאמר שעוד יטלטל את עולם התכנון כולו בארץ ובעולם. ברגע שהוא יהיה באוויר אביא דיווח מפורט.

3. סיימתי את כל ספירות התנועה השנה. אני עוסק כרגע במחקר שמבוצע עבור קרן המחקרים של איגוד חברות הביטוח ובמסגרתו ניהלתי ספירות תנועה של כלי רכב במספר מרכזים עירוניים בישראל תוך הצלבה עם נתוני ספירות תנועת הולכי רגל ותאונות דרכים. יש עוד הרבה עבודה במחקר, אבל לפחות לא צריך להסתובב בחום בשבילה.

4. שני מאמרים התחילו להתבשל. המטרה העיקרית של האקדמיה היא פרסום טקסטים אקדמיים וזה מה שצריך לעשות כדי להתקדם. שני מאמרים עלו על האש ואני מקווה שאצליח למסור אותם לשיפוט לפרסום עד סוף השנה.

5. אני חוזר לבלוג פה. עכשיו, שאין לי בלוק שיושב על הראש וגוזל את כל האנרגיות, אני יכול להרגע ולהתפנות גם לכתיבה פה. הפוסט הרציני האחרון היה פה בפברואר ועסק באנטי-אורבניזם הישראלי. בפוסטים הקרובים נעמיק לחפור בנושא.

6. ויש לי גם תוכניות לחופש. מתוכנן גרנד טור באירופה שישלב סדנה, כנס, סיור, חופשה וחיפוש עבודה. וכל זה במקומות שיש בהם פחות ממאה אחוזי לחות באוגוסט.

נתראה בקרוב.

ביום חמישי הקרוב, בשעה 18:00, אני אעביר שיעור במסגרת קבוצת למידה של "עץ בעיר" ברחוב ביאליק 25 בתל-אביב. הארוע פתוח לציבור הרחב בתשלום שיתחלק בין קרן המנוחה שלי והעץ.

בארוע אני אגולל סוג של סיפור שמתחיל בחיפה, עובר בפורטלנד, מגיע בתל אביב וממשיך למקום לא נודע. בדרך גם ארחיב על מקורות ההשראה שלי ואיך התגלגלתי מקיוביקל אפרורי למקום אפרורי קצת פחות. אדבר גם על עירוניות, מאבקים עירוניים ותכנון.

כל הפרטים כאן.

האגודה הגיאוגרפית הישראלית שמחה להזמינכם ליום עיון מומלץ ביותר שיתקיים ביום חמישי הקרוב, 8 במאי, בשעות 9:30-16:00, אצלנו במחלקה לגיאוגרפיה (רחוב זליג 10 בתל-אביב) ויתארחו בו מיטב החוקרים משלל אוניברסיטאות ארצנו. יום העיון נושא את הכותרת "חידושים בתיאוריה של המרחב" ומומלץ ביותר לכל הסטודנטים לתארים מתקדמים בתחומים הקשורים לגיאוגרפיה, סביבה, ותכנון עיר (והכניסה בחינם!). בפרט כל מי שעסוק במציאת תחום מחקר ורוצה להתעדכן במה שקורה בתוך מגדלי השן השונים ימצא כאן עניין מיוחד.

בתמונה שלפניכם (קליק להגדלה) יש את סדר היום המלא. ההשתתפות ביום העיון אינה עולה כסף, אך דורשת רישום מוקדם כאן.

ראשית, כמה הסברים. עבר יותר חודש מאז הפוסט האחרון כאן. לא תכננתי שיהיה כאן כל-כך שקט – אפילו בתקופות שהייתי בחו"ל הייתה כאן יותר פעילות. לא צפוי שבחודש הבא יהיו כאן יותר פוסטים, מכיוון שהדוקטורט גובה כרגע כמעט את כל הזמן שלי, ובוודאי את כל אנרגיות הכתיבה שיש לי. ובכל זאת, מתוך הבונקר שאני מצוי בו, כמה לינקים שראויים לעיון חוזר:

1. פוסט מעולה ביותר על משבר הדיור של סן פרנסיסקו והגורמים הרבים לו. מומלץ לקרוא בעיון – יש כאן קווים מקבילים רבים למשבר הדיור של גוש דן – אספקה נמוכה של דיור עקב קשיים רגולטוריים אינסופיים, מערכת מוניציפאלית שבורה לרסיסי יישובים ומערכת מדינתית (קליפורניה במקרה הזה) חדלת אישים. התוצאה – מתחת למעטה השגשוג של ההייטק, סן פרנסיסקו ופרבריה נמצאים בסערה מושלמת של מצוקת דיור שפוגעת שם בכולם.

2. ונעבור לעוד ממשל מוניציפאלי כושל – בסנטיאגו דה צ'ילה העירייה לא מדביקה את הביקוש לרכיבה באופניים באמצעות תשתיות בטוחות. התוצאה – רכיבה על מדרכות העיר תוך יצירת כאוס וסכנות אינספור להולכי הרגל. התופעה הזו אופיינית לעיריות שהמנהיגות הפוליטית שלהם מיושנת ורואה רק את המכוניות ככלי תחבורה לגיטימי תוך הזנחת הקשישים, הילדים ושאר האוכלוסיות השקופות:

Santiago offers a cautionary tale for modern cities that fail to anticipate increased demand for safe cycling space. Santiago has asked few concessions of its 1.6 million drivers. The result is a biking boom that’s got nowhere to go, except the sidewalk.

3. ג'ארט ווקר משתמש בקווי מוניות השירות של נאירובי כדי להסביר את הכשלים של מערכות הסעת המונים סמי-פורמליות.

4. יודן בפוסט מצויין על ממצא חשוב ברשת הדרכים העירונית – כלל 400 המטרים.

5. כנס ארצי לפעילי תחבורה ציבורית ביום ששי הקרוב (2 במאי), בשעה 9:00 בסינמטק תל אביב.

6. חנן רובין על הכשלים המבניים בתפקודם של חברי מועצות ערים – כשלים שעולים לנו ביוקר.

7. תום סוגרת לכם את הפינה בכל הקשור לרכבת התחתית של ניו יורק.

8. ונסיים בשני סרטונים – הראשון הוא סרט תדמית "נדיר" של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב:

9. ולקינוח – העיר שאין לה עתיד, חיפה, היכן שואדי רושמיה הפך ללונה פארק של מכוניות. זה מה שקורה כשנותנים למהנדסי תנועה לפצוח באורגיה ולממש את הפנטזיות הרטובות שלהם בפרהסיה – הגרעין העירוני נהרס, הכלכלה שוקעת והעיר חיפה הופכת לעוד שומקום ישראלי:

עוד ערימת לינקים נפרקת:

1. ביום שלישי הקרוב, ב-25 במרץ, בשעה 19:00 בגלריה זהזהזה בערבות נמל תל אביב יתקיים דיון על כל פעולות "הנאה בזיקה" ועל נושאים אחרים. נעמה ריבה, טליה מרגלית, טלי וקסלר ועבדכם. כל הפרטים כאן באתר הגלריה וכאן בפייסבוק. אנא הירשמו מראש.

2. לאלו מכם שמעוניינים לנסוע במאי לברלין לסדנה על קיימות בישראל ובגרמניה (כולל מימון) – הלינק הזה עשוי לעניין אתכם.

3. ועוד ארוע אחד שמומלץ לרשום ביומנים. ב-9 באפריל, יום רביעי, בשעה 15:00 בבניין ווב שבאוניברסיטת תל אביב יתקיים ארוע הפתיחה של היחידה לחקר תחבורה בראשותו של ד"ר משה גבעוני ועם הרצאת אורח של פרופ' דיוויד באניסטר מאוקספורד. מאוד מומלץ לכל מי שמתעניין בתחום. עוד פרטים כאן, ולרישום כאן.

4. ראש עיריית שיקגו החדש, רם עמנואל, ביטל בצעד פופוליסטי ושגוי את התשלום על חנייה בעיר בימי ראשון (המקביל שלהם לשבת שלנו) ברחובות העיר. סוחרי העיר נפגעו קשות כתוצאה מהמהלך שמקשה על מי שרוצה להגיע אליהם למצוא חנייה קרובה (משאב מוגבל שניתן בחינם וכו' סופו להתבזבז כמו החשמל של הסובייטים) ויצאו לשנות את רוע הגזרה ולחזור למצב שבו חנייה לא ניתנת בחינם ויש תחלופה של חונים ברחובות הראשיים.

5. כיצד לובי הרכב הפרטי האמריקאי הצליח לאסור על הולכי רגל לחצות את הרחוב.

6. ומנגד – בבריטניה יוצאים מהקיבעון ומחזירים את המרחב הציבורי החשוב ביותר – הרחובות – לבני האדם ולילדים שישחקו בהם. לא בקרוב אצלנו.

7.ואצלנו בתל אביב – הורסים גינות ומשמרים חניונים.

8. למה שלא ניקח מקום דפוק כמו קרית גת ונדפוק אותו עוד יותר? באמת, למה לא?

9. אורי אורבך, השר לענייני אזרחים ותיקים (כלומר, קשישים), טוען שצריך לחשוב על עליית משקלם באוכלוסייה ועל כך שהם צריכים מקומות עם נגישות גבוהה להליכה רגלית ועם דירות קטנות. אורבך גם אומר שלא טוב לתכנן שכונות הומוגניות לזוגות צעירים שמזדקנות במכה וקורסות. לא ברור למה הוא אומר את זה לעיתון ולא לשר השיכון, אורי אריאל, חברו למפלגה שעמל במרץ כדי שקשישי ישראל ירגישו את נחת זרועו של התכנון הקלוקל שהוא מקדם.

10. רשת הרחובות היא הבסיס לנגישות וכאן רואים את זה טוב.

11. סיפור קורע לב מנאשוויל, טנסי על הליכה של 1,000 מ'.

12. נסיים עם וידאו שמתאר כיצד לתכנן צמתים עם שבילי אופניים. מומלץ ביותר לכל מי שעוסק בתכנון הקלוקל של שבילי האופניים בתל אביב ובישראל בכלל:

עומס לא סטנדרטי מגביל את כמות הכתיבה כאן ומייצר אוסף לינקים עצום שמחכים להתייחסות. אני אנסה לעשות קצת סדר ובשאיפה יהיה עוד מקבץ קרוב שבו יעלו עוד נושאים.

1. בעוד שהעירוניות בישראל הולכת ומדרדרת יש לנו לפחות מאמרי דעה במיינסטרים שמתחילים להתייחס לעניין. ח"כ תמר זנדברג, שהקימה לאחרונה את שדולת העירוניות בכנסת ישראל, במאמר מוצלח על העירוניות הנעלמת של הישראלים והקשר למשבר הדיור:

על הממשלה להבין שמשבר הדיור אינו בעיה של כמות, אלא בעיה של איכות. אם נמשיך לבנות אותן דירות באותן שכונות עבור אותו מעמד בינוני שהולך ומתרושש – מחירי הדירות לא יירדו. לעומת זאת, אם נייצר פתרונות עירוניים איכותיים בני־קיימא – נוכל לדבר על התחלה חדשה למגורים העירוניים בישראל.

2. עוד מאמר שהתפרסם לאחרונה פרי עטה של אבירמה גולן עוסק בעיוורון המוחלט של ממשלת ישראל שרואה בכל היישובים בה כפרברים של תל אביב ולא כיישובים בפני עצמם, ללא קשר למרחק בתל אביב.

3. ועוד אנו מדברים על הראייה התכנונית הכושלת של ממשלת ישראל – הנה דוגמה מוחשית. תחנת הרכבת הקרוייה בטעות "תחנת הרכבת של שדרות" אינה נמצאת כלל בשדרות וכל תכליתה הוא טקס שבו שר תחבורה מסויים גוזר סרט באופן הציני ביותר שיכול להיות. אין לתחנה הזו שום קשר למקום שקרוי שדרות ובהתאם לכך היא לא תתרום לשדרות (אם כי היא עשוייה לקצר את הדרך לסטודנטים של מכללת ספיר שנמצאת במועצה האזורית של רמת שער הנגב ולא בשדרות).

4. ואם כבר הגענו לרכבת, סופסוף גילו שם שיש קשר בין תחבורה לשימושי קרקע ועכשיו מכינים תוכניות לבינוי מסביב לתחנות הרכבת שנתקעו להם אי שם מחוץ לערים (ועוד הרחבה כאן). לא ברור מה באמת יקרה בסוף ועד כמה באמת לא מבינים ברכבת ישראל את הקשר בין תחבורה לנדל"ן.

5. רגע, עוד לא יצאנו מהתחנה. כתבת וידאו טובה מראה עד כמה גרוע מתכנני הרכבת עובדים – לא רק מיקומים דפוקים לתחנות, גם חוסר יכולות להגיע אליהן בתחבורה ציבורית – כמו שנאמר, תחנות רכבת למכוניות בלבד.

6. וכדי לסגור את נושא הטמטום הגורף של כל מה שקשור ברכבת ישראל הנה תמונה שלקחתי מהעמוד המשובח הזה ומעידה על התפקוד של המרחב הציבורי בישראל:

חלם ישראלי בהתגלמותו

7. ואחרי התסכולים האלה, צריך אתנחתא רומית קלה. נתניהו מאיים שבאר-שבע תהפוך לבירת הסייבר של חצי הכדור המערבי (!). בינתיים, באר-שבע בדרך להפוך לבירת הקניונים הנטושים של ישראל בזכות מדיניות ארנונה שמתמרצת הוספת שטחי מסחר ומדיניות תכנונית אנטי-אורבנית ארוכת שנים. כתבת וידאו משובחת שעוסקת בהתנפחות הקניונים בישראל ובבאר-שבע בפרט ומעידה גם היא על מצבה הקטטוני של מערכת התכנון הישראלי לפניכם.

8. וכדי להרגע מכל זה, הנה וידאו נחמד של אחת הערים היפות בעולם, ונקובר:

ביום חמישי הקרוב, 13 במרץ, בשעה 18:00, בבית הסופר שברחוב קפלן 6 בתל-אביב, יתקיים דיון בנושא התחדשות עירונית עם ארבעה נציגים משמעותיים של ארבע רשויות מהחשובות ביותר במטרופולין תל-אביב. בניגוד לכנסים אחרים הרוויים בעורכי דין ושמאים, הדיון הזה יכלול קבוצה של אנשים בעלי קשר ישיר לתכנון ולתוצרי כדלקמן:

1. מהנדס העיר תל-אביב-יפו, אדר' עודד גבולי.

2. מהנדס העיר ראשון לציון, אדר' אלי יהלום.

3. מהנדס העיר אשדוד, אדר' שלמה נער.

4. ראש מנהלת מרכז העיר נתניה, גב' עלוית פרוינד.

כפי שאתם רואים מדובר בארבע רשויות משמעותיות וגדולות יחסית המכילות יחדיו כשליש מאוכלוסיית המטרופולין כולה, ומעל למיליון איש. הדיון יתקיים כחלק מהאסיפה השנתית של מרחב, התנועה לעירונית בישראל. אני סוגר קדנציה כחבר ועד מנהל במרחב ובמסגרת האסיפה הזו אנו נחליף את הועד המנהל שלנו. אינני ממשיך לעוד קדנציה כחבר ועד מנהל ואני מקווה שחברי הועד המנהל הבא יבנו על הבסיס שכבר יש ויצליחו יותר מאיתנו בתיקון המערכת התכנונית הישראלית שמצעידה אותנו לעבר משברים חריפים של דיור ותחבורה.

הכניסה לארוע חופשית ומומלצת ביותר. עוד פרטים כאן בפייסבוק.

תכנון עירוני, כפי שידוע לכם, הוא עניין שלוקח זמן רב והקצב שבו הוא מתקדם הוא איטי בדרך-כלל ונמדד בשנים, עשרות שנים ואף למעלה מכך. אבל, קורה לעתים שמתעוררים יום אחד בבוקר ומגלים שממלכת התכנון הישראלית העניקה לנו סביבת חיים אנטי-אנושית, רקובה ויקרה. זה מה שעורר לפני שנתיים וחצי את אחד המפגנים האזרחיים הגדולים ביותר שהיו בישראל. ועכשיו, לא שנה אחת מאוחרת מדי, איגוד המתכנים הישראלי יוזם "כנס חירום" בנושא משבר הדיור הישראלי.

הכנס יתקיים מחר, יום רביעי, 5 במרץ, בשעה 18:00 ברחוב שושנה פרסיץ 3, בצפון של צפון תל-אביב. לרישום צריך להירשם כאן. בניגוד לכנסים הדו-שבועיים שעורכים העיתונים הכלכליים השונים, הדוברים בכנס יהיו אנשים שעוסקים בתכנון ואדריכלות ולא רק בזווית מקרו-כלכלית. מיקום הכנס והעובדה שבחוזר שיצא במייל לקראתו הודגשה בעיקר הדרך להגיע אליו ברכב באמצעות Waze אינה מקרית – מתכנני ישראל תכננו מאז הקמתה מקומות שמתבססים על נגישות בעיקר ברכב פרטי וכך גם הכנס אותו הם עורכים נגיש בעיקר ברכב פרטי.

למרות שצפויים להגיע לכנס  מקבץ בכיר ורב-דורי של מתכנני ישראל, לא סביר שנשמע שם בשורות גדולות. רק לא מזמן דנו כאן בזוועה התכנונית (שבקרוב נדון בה שוב) הידועה בכנוייה תע"ש השרון שתעמיק את משבר הדיור, ובימים אלה ממש מקודמת ומיוחצנת תוכנית נוספת שמייצגת את כל כשלי התכנון הישראלי תחת השם כרמי גת, שתתרום להדרדרות נוספת במצבה של קרית גת. לא סביר שתוכניות אלו וכשליהן יעלו לדיון בכנס הזה, אבל אולי בכל זאת נופתע לטובה.

שאר פרטי הכנס וסדר היום בהזמנה שלפניכם:

הזמנה לכנס חירום. קליק להגדלה

היום הבלוג הזה חוגג שבע שנים לקיומו עם כמעט 1,500 פוסטים שונים ומעל 10,000 תגובות. זה זמן טוב לדון על הכיוון שאליו הולך התכנון העירוני בכלל ובפרט המקום שאליו הולך התכנון העירוני בישראל, אבל קודם כל צריך לדבר על הצורה שבה מתקיימים דיונים בעברית.

נושאי התכנון העירוני אינם נידונים כמעט בכלל בעיתונות המסחרית (גם בטלויזיה וגם בעיתונות הכתובה על סוגיה הכלכליים והחדשותיים), למרות שזאת מקדישה שטח נרחב לדיונים נדלניים שעוסקים בעיקר בפרשנויות עומק על מחירי פנטהאוזים חדשים במגדלי יוקרה ומוציאה מוספים על עיצובי עציצים ומערכות תאורה. מרוב התעסקות בפרטי דלתות לא נשאר לעיתונות המסחרית מקום לדון בגורמים והשלכות של תכנון עירוני, רשת רחובות ותחבורה על שלל סוגיה. כך יוצא שעניין התכנון עצמו נשאר בתוך המילייה המקצועי בישראל ואינו נגיש לציבור הרחב. לצערנו, רוב רובם של בכירי מערכת התכנון הישראלית עדיין מיישמים גישות מיושנות שהם למדו בבית הספר לתכנון כשהם היו סטודנטים לפני 30 שנה (ומאז הפסיקו לקרוא ככל הנראה). נוסף על כך, וגם על סמך הניסיון האישי שלי, אין בישראל (כמעט) תקציבי מחקר לנושא התכנון העירוני בניגוד לנעשה במערב, וכך גם באקדמיה כמות המחקרים בתחום התכנון ובמיוחד המחקרים שדורשים תקציב לביצוע היא דלילה ביותר. לשמחתנו, יש דור חדש של עובדים סקרנים ורעננים שנכנסו לעבוד בעיריות, בגופים הממשלתיים וגם במגזר הפרטי אך ייקח לו עוד זמן רב עד שהוא יוכל להשפיע בצורה משמעותית על מוקדי הכוח.

לצערי, נישת הבלוגים העצמאיים בנושאי תכנון עירוני בעברית מאוד מצומצמת ועם השתלטותה של פייסבוק על השיח הישראלי בכל התחומים, מיעוט הבלוגים העבריים שעוד פעלו בעבר בתחום חדלו מלהתקיים (לדוגמה, איתי ויאיר ואחרים הפסיקו לכתוב לחלוטין וגם יודן וערן צמצמו מאוד את הנפח). נוצר מצב מוזר שלמרות שישנה אפשרות לכל אחד לפתוח דיון על כל דבר בכל זמן ובכל מדיה אפשרית, נערכים פחות ופחות דיונים משמעותיים ומערכת התכנון המקצועית הישראלית מוגנת כמעט לחלוטין מביקורת וממשיכה לדרוס במלוא המרץ את הישראלים. זאת בשעה שיש נגישות אדירה למידע (אם באמצעות אתר משרד הפנים, מינהל מקרקעי ישראל, ופרוטוקולים).

ליד המערכת המקצועית נמצאת המערכת הפוליטית של התכנון שמרוכזת בעיקר במשרדי הממשלה ובראשה עומדים שרי הפנים, התחבורה, השיכון, האוצר וראש הממשלה עצמו. חמשת העומדים בראשות משרדים אלו שוברים שיאים חדשים של פומפוזיות בהודעותיהם לעיתונות שבהן הם מבטיחים הבטחות חסרות שחר, לצד הפגנת בורות מדהימה בכל הקשור למגורים, תחבורה ותכנון. שרים אלה אומנם חשופים יותר לביקורת יחסית למערכות המקצועיות, אך התקשורת המסחרית חלשה מדי מכדי להתעמק בכשליהם ובדרך-כלל פשוט מביאה את דברי השרים האוילים כפשוטם.

בסיס התפיסה התכנונית בישראל – אנטי-אורבניזם

בסדרת פוסטים שנכתבו בעיקר בקיץ האחרון התייחסתי לשורש התפיסה התכנונית הישראלית שנעוץ במאמץ את היהודים במרחב ולהעבירם ככל האפשר מאורח חיים עירוני לאורח חיים כפרי (אם עולה לכם הראש מהפכת התרבות של מאו טסה-טונג – אז משהו כזה רק קצת פחות אכזרי). הבסיס האידיאולוגי הזה ניצב בבסיס הפרדיגמה התכנונית הישראלית שרואה לנגד עיניה דיסטופיה ישראלית מדומיינת של חלוצים המשכימים קום לחליבה, למרות שבפועל מהלכיה של הרשות התכנונית רומסים את אזרחי אותה מדינה עצמם, כולל היהודים שבהם. לצד הכשל האידיאולוגי ישנם כשלים נוספים בבסיס התכנוני הישראלי שלשמחתנו משותפים לעוד מדינות ובראשם תכנון אנטי-אורבני שאינו בר קיימא לצד קושי בעיבוי ושיקום מקומות שכבר בנויים. עד כאן בנוגע לאליטות התכנוניות המנותקות שלנו ועכשיו חזרה למישור בני האדם.

לקראת חשיבה מטרופולינית

חשוב להבין שתכנון עירוני הוא כלי פוליטי שמושתת על ערכים חברתיים. אין תכנון מקצועי נקי ואסור להשאיר את התכנון העירוני בידיהם של אנשי המקצוע בלבד. בפרפרזה ידועה על צ'רצ'יל – אנו מעצבים את המקומות בהן אנו חיים והמקומות בהם אנו חיים מעצבים אותנו. השיח התכנוני צריך להכיל שכבות רבות יותר באוכלוסיה ושכבות רבות יותר באוכלוסייה צריכות להבין את ההשפעה של התכנון עליהן. ברמה האישית רצוי שכל תושב יתחיל לחשוב באופן מטרופוליני, כלומר להבין שאנו קשורים יחדיו לשאר האנשים שחולקים איתנו את המרחב הגיאוגרפי הקרוב, מעבר לגבולות המוניציפאליים השרירותיים, וביחד אנו משפיעים על הצורה של המקומות באותו מרחב.

למשל, כשבונים אזור תעשייה פרברי ומוטה רכב בצפון רעננה צריך להבין שהוא יגדיל את הדרישה לחנייה גם במרכז תל-אביב ובשאר חלקי המטרופולין בגלל שעובדי אזור זה מוכרחים להחזיק רכב. ככל שייבנו יותר אזורים כאלה, יותר ויותר אנשים יצטרכו להחזיק רכב בשביל להשתתף בשוק התעסוקה. כשבונים שכונה מוטת רכב ברמת השרון היא תיצור ביקוש גבוה להמשך פרבור, הגדלת כבישים וכן – תעלה גם את הביקוש לחנייה במרכז תל-אביב. כשנותנים מענקי הייטק ליקנעם, לא משנים בפועל את הגדילה של מטרופולין חיפה, אבל כן מזיזים השקעות ליקנעם ממקומות אחרים בתוך המטרופולין ופוגעים בהתפתחות הרציונלית הטבעית.

בשלב זה מדינת ישראל עדיין אינה מוכנה להקים רמת היררכייה מטרופולינית לתכנון וניהול הבינוי והתחבורה (מעל העיריות שיישארו כמעין ניהול מקומי יותר). רמה זו למעשה תקטין מאוד את כוחו של השלטון המרכזי בתחומים רבים, ותוכל לאפשר מהלכים התואמים את המציאות הגיאוגרפית-חברתית-כלכלית שבה אנו חיים בפועל. רמה זו תהיה מסוגלת להתמודד בצורה טובה יותר עם האתגרים הניצבים בפני מטרופולין תל-אביב (פרבור בזבזני מטורף ואיכות חיים נמוכה למרות השגשוג) ומטרופולין חיפה (דעיכת העיר המרכזית שבו ופרבור בזבזני מטורף).

צועדים לעבר הסערה המושלמת

במהלך שבע השנים שהבלוג פעיל ובמסגרת פעילויות מחקריות וציבוריות מגוונות פגשתי מקרוב חלקים נכבדים של מערכת התכנון הישראלית. ראשי עיריות, מתכננים ברמות שונות של היררכיה, שרים, מהנדסי ערים ועוד ועוד. רוב האנשים שפגשתי באמת רוצים לעשות "טוב". אני לא חושב שהאנשים הבכירים במערכת התכנון הישראלית באמת רוצים לגרום סבל לישראלים רבים, אבל המערכת עושה את צעדיה בבטחה לעבר הסערה המושלמת שרק בעקבותיה יחול השינוי המשמעותי שמבושש לבוא.

גם במדינות שנראות לנו כמתוקנות קדם לא פעם לשינוי המערכת התכנון משבר חברתי-אורבני חריף שדרש נקיטת פעולות חריפות. כך למשל הולנד, מעצמת התכנון מס' 1, הייתה גם היא שבוייה בתכנון אנטי-אורבני, בזבזני ומסוכן. אך עליית מחירי הדלק בשנות ה-70 לצד מקרי מוות רבים של ילדים בתאונות דרכים יצרו מומנטום פוליטי שהזיז את השלטון לכיוון שונה לחלוטין והולנד ידועה כיום בתכנון עירוני מושכל ומוטה אופניים.

דוגמה נוספת ניתן למצוא במדינה שנחשבת גם למתוקנת יחסית למדינת ישראל והיא בריטניה. אחרי קריסת הערים הבריטיות במהלך שנות ה-80 ממשלת הוד מלכותה כוננה כוח משימה אורבני – Urban Task Force ברשות ריצ'רד רוג'רס אשר הוציא דוח מדיניות משמעותי ב-1999 ודוח נוסף ב-2005 אשר בעקבותיהם מערכת התכנון הבריטי עברה שינוי משמעותי. בדיקה שנערכה לא מזמן הראתה שמאז 1999 מרכזי הערים הבריטיות התחזקו ועובו באופן משמעותי. לא בטוח שהכל קשור לדוח ולשינויים במערכת התכנון שלהם, אבל הבריטים עשו משהו נכון ב-15 השנים האחרונות.

ואצלנו בינתיים שום דבר לא בוער לאף אחד (רק מסמך אחד של יודן הנושא את השם "לקראת עירוניות תוססת בישראל" מתחיל לתת כיוון ליציאה מהמשבר). אני אחזור על מספר שכבר חזרתי עליו מספר פעמים בחודשים האחרונים – בשנת 2030, כלומר בעוד 16 שנה, במטרופולין תל-אביב יגורו חמישה מיליון איש לעומת 3.3 מיליון איש שחיים במטרופולין הזה כיום. כלומר, צריך להכין תוכניות לקליטתם של 1.7 מיליון איש ברחבי המטרופולין ולנווט אותם למקומות שבהם ניתן לקלוט צמיחה משמעותית ולהנות מיתרונותיה בהתאם לתכנון כולל של תחבורה ושימושי קרקע. 1.7 מיליון איש נוספים יכולים להעצים מרכזי ערים זנוחים, לשמש כזרז למערכות תחבורה ציבוריות בעלות נפח גבוה, או לשמש כזרז לפיזור ופרבור נוספים של מטרופולין תל-אביב. מערכת התכנון הישראלית כלל אינה ערוכה לאתגר הזה ומשום כך קליטת אותם אנשים תעשה באמצעות פרבור, בזבוז קרקע והאמרת עלויות תחבורה לכלל תושבי המטרופולין, לצד מחסור הולך וגובר בדיור. זו סופה אחת שמתקדמת אלינו בקצב מהיר.

הסופה השנייה שמערכת התכנון הישראלית אינה ערוכה אליה כלל היא עליית שיעור הקשישים באוכלוסייה הישראלית לרמה שקרובה יותר למדינות המערב, כלומר במקום כ-10% קשישים (אנשים מעל גיל 65) מכלל האוכלוסייה אנחנו נתקרב לאזור ה-30%. זה אומר שיהיו הרבה יותר אנשים עם מוגבלויות שונות (שמיעה, ראייה, מוטוריקה וכו') שגם לא יוכלו לנהוג ברכב לכל מקום. מערכת התכנון הישראלית אינה מתכוננת לאתגר הזה ועוצמת את עיניה בשאיפה שקשישי ישראל המתרבים יתנדפו להם בשקט.

השילוב של המשך הצמיחה הצפוי של גוש דן עם הזדקנות האוכלוסייה טומן בחובו פיצוץ חברתי-אורבני עם גלי הדף לכל עבר. הפרבור והתלות ברכב שמערכת התכנון הישראלית כופה על תושביה ידחוף אותנו ליותר עוני שתלות ברכב גורמת ולקשישים זה יגרום גם ליותר תאונות דרכים ולקשיי תפקוד שילכו ויחריפו. אני לא יודע מי יהיו החברים שינהלו את מערכת התכנון הישראלית בעוד 15 שנה, אבל לא צריך לקנא בהם על האתגר שאיתו הם הולכים להתמודד כתוצאה מהשאננות שבה פועלת מערכת התכנון הנוכחית.

לאן הולך העולם?

הכיוון התכנוני שאליו צועד העולם המערבי הוא של תכנון זול, יעיל ומכיל. רואים את זה במערכות שיתוף אופניים, שיתוף רכבים, ניהול חנייה ועליית קרנם של אוטובוסים מהירים רבי קיבולת (BRT). אם בעבר הייתה תחושה שהעתיד טומן בחובו פטנטים טכנולוגיים אדירים שישנו את מהות התנועה במרחב, כיום נראה שהעתיד טומן בחובו שימוש יותר יעיל במשאבים באמצעות טכנולוגיות זמינות יותר ויותר (סמארטפונים) עם פרוייקטים צנועים בהרבה. אם בשנות ה-60 דמיינו שבעתיד נעשה שימוש יומיומי בטיסות ובטילים כדי להגיע ממקום למקום עכשיו מדמיינים עתיד פשוט יותר שלא מצריך מאמץ תחבורתי גדול כל-כך על בסיס יומיומי. בישראל, החזון הוא שנצטרך להזיע ולהתאמץ כדי להמשיך לדרוך במקום.

כידוע לכם, לעיריית תל-אביב-יפו יש אלפי עובדים ומאות אגפים. הפעם צריך לברך את האגף לכיעור פני העיר שהתעלה על עצמו ונתן את ידו לאישור אחד המבנים הגסים ביותר שהוקמו בכיכר רבין אי-פעם. אני מדבר על זה:

כיכר סמסונג-רבין. צילום: דור נבו, xnet

כמו שאתם רואים הוקם לו מיני-קניון מבוצר וסגור על כיכר רבין. האיצטלה להקמה של הקניון הפרסומי-צרכני (הבניין עצמו הוא שלט פרסומת ענק ובפנים מוכרים מוצרים ממותגים כאלה ואחרים) הזה היא ארוע חברתי-תרבותי במקור המתקרא מרתון סמסונג (בעבר היה ידוע גם כמרתון תל-אביב). מכיוון שלא ניתן לבנות חנויות על שטח כיכר רבין עצמה ומכיווון שמיקומה הנדלני הוא אולטימטיבי צריך להתלבש על ארועים כאלה ואחרים (או למצער, לייצר עוד ארועים שנתפסים כחברתיים-תרבותיים) בשביל להקים קניון על הכיכר. למרות שהמרתון יתקיים רק ביום ששי הבא, הקניון של סמסונג כבר פעיל שבועיים מראש. אם אתם חשים שיש אינפלציה בכמות ארועי הריצה בעיר, זה בגלל שארועים אלה מאפשרים לתאגידים כבדים לפתוח חנויות על כיכר רבין. הריצות השונות עצמן ושחרור המרחב הזמני ממכוניות לרצים או לאופניים הם החלקים השוליים בסיפור הזה שבבסיסו עומד הרצון לשים שלט פרסום וחנות גדולה במיקום הנדלני הכי טוב. אפשר גם לחשוב על ארועים תרבותיים נוספים שבגינם אפשר ליצור על כיכר רבין מרחב מסחרי מוחלט – החל מארוע מתגלגל של שחזור מלחמת העצמאות על שלל קרבותיה (במסגרתו יוקם קניון זמני לחודש של מוצרים תוצרת ישראל בכיכר, בשילוב משרד התמ"ת ולתפארת מדינת ישראל) ועד ארוע מתגלגל שבו יסופר סיפורה של עיר העולם תל-אביב ובמסגרתו יוקם קניון זמני לחודש לגאדג'טים טכנולוגיים בכיכר, כיאה לעיר חדשנית והייטקית כמו תל-אביב. אני בטוח שאפשר למצוא איזה תאגיד טכנולוגי שייתן חסות לארוע כזה.

גם אם נניח שאין ברירה, וכמו בערים רבות בעולם חייבים למסחר את המרחב הציבורי (מכיוון שאף עירייה לא יכולה להגיד לא לכסף גדול) עדיין, מבחינת התכנון של המבנה עצמו עולה שניכר כאן מאמץ רב לייצר את המבנה המכוער והגס ביותר שניתן היה להעלות על הדעת. נראה שהאידיאולוגיה של עיריית תל-אביב-יפו היא לפעול לכך שהעיר תוביל ברמת הכיעור שלה. המגע של המבנה הזה עם הרחובות הסובבים אותו (שהם בסופו של דבר מה שנותן לכיכר רבין את איכות המרכזיות שלה) הוא באמצעות חומה והסתגרות מכל הכיוונים. במקום לייצר שוק שמח של מוצרים ממותגים שהיה יכול גם לתרום למרחב הציבורי במידה מסויימת, קיבלנו קניון עצוב של מוצרים ממותגים שפוצע את המרחב הציבורי שבו הוא מוצב. על טעויות תכנוניות מסוג זה אין מחילה ואין שום תירוץ בטחוני או אחר שיכול להסביר את הכשל הציבורי המוחלט שנוצר כאן בכיכר המרכזית של העיר. ישיבת מועצת העירייה הבאה צריכה להיפתח בדקת דומייה לזכר המרחב הציבורי. כך זה נראה מלמטה:

פרט מתוך אנדרטת סמסונג לשואה ולתקומה

ורק כדי להביא דוגמה קונקרטית לעיצוב אחר שהיה יכול לפחות לכפר על מקצת מהחטאים – הנה לפניכם הפקעה של כיכר העירייה בהמבורג לטובת שוק מוצרים ממותגים למרתון אופניים שהתקיים שם. שימו לב לעובדה שלא מדובר כאן בבניית מבנה אחד גס וסגור, אלא בשורה של דוכנים עם מעברים ביניהם.

מסחור דומה של מרחב ציבורי בהמבורג – העיצוב אנושי יותר ופחות מסתגר ומתבדל

ואם הגעתם עד כאן, נסיים עם עוד תמונה של אותו מקום בהמבורג בקונטקסט רחב יותר ועם בניין העירייה היפהפה שלהם:

עיריית המבורג והמרחב הממוסחר שלפניה – לפחות יש להם טעם טוב

לקריאה נוספת – נעמה ריבה ואלון סולר דנים בהתבהמות של כיכר רבין