מקבץ לינקים לאמצ"ש

ניקוי לינקים שאחרי הפסח:

1. מאמר של עבדכם שהתפרסם השבוע בגלובס בנוגע לתחבורה ציבורית (גם בשבת) והקשר שלה לתכנון עירוני לבני אדם.

2. כמעט פספסתי – סופסוף מסה קריטית של אופניים בחיפה – היום ב-16:00.

3. רשמו לפניכם – ב-11 במאי עמותת מרחב תקיים את כנס העשור שלה בלוד. כל הפרטים כאן.

4. מוטי פנחסי מגייס כסף לתערוכה וספר של תמונות פנורמיות אנלוגיות.

5. מיקל קולוויל כותב על לונדון – הילדה שנשארה קצת מאחורה.

6. טד ראל בפוסט מעולה על הדרך שבה כתשו את לבה של העיירה בה הוא גדל – דייטון, אוהיו.

7. כתבה טובה (ונדירה) של מתן חודורוב על הדרך שבה נוקטת מדינת ישראל על-מנת להתיש את האוכלוסייה היהודית (והלא-יהודית) בדרום בשם "הציונות".

8. ולקינוח – כתבת וידאו ששודרה בפריימטיים הקנדי על תכנון עירוני, בריאות, תחבורה ומרחב ציבורי. בכתבה מודגשות הדרכים להשיג התקדמויות עירוניות – מהר ובזול. תתרווחו:

פורסם בקטגוריה לינקים | תגובה אחת

לתמיכתכם אודה

במסגרת האיזון הפיננסי אליו אני שואף הולכות ומתרבות כמות החלטורות שבהן אני עוסק. כדי להקל את הלחץ פתחתי גם עמוד מסודר לתמיכה בבלוג. אם אתם נהנים לקרוא את הבלוג הזה ונראה לכם שיש כאן תוכן ששווה משהו אודה לכם על תמיכתם הכספית.

paypal-donate-button1

פורסם בקטגוריה כללי | השארת תגובה

הרצאה בשבוע הבא באוניברסיטת בר אילן

בשבוע הבא אני אתארח בסמינר המחלקתי של המחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר אילן. אני אדבר על הדוקטורט שלי ועוד מחקרים שקשורים להולכי רגל, תחבורה ומורפולוגיה עירונית ככל שהזמן יאפשר.

ההרצאה תתקיים ביום ראשון, 12 באפריל, בשעה 14:00, בבניין 213, חדר 320. כפי שמקובל בסמינרים מחלקתיים באקדמיה, הכניסה חופשית גם לציבור הרחב.

פורסם בקטגוריה כללי | השארת תגובה

על תערוכה קטנה וחזקה בבת ים

לא מזמן הייתי במוזיאון בת ים לאמנות מודרנית כדי להתרשם מהתערוכה של פרנצ'סקו פיניציו שמוצגת שם (בעלת השם הבלתי כתיב לחלוטין 'ארקפארקקראפטראפטקליניקקלאבפאב') ושמכילה אלמנטים אורבניים רבים. הייתה לי הזדמנות לקבל סיור מודרך עם יהושע סימון, שאוצר ומנהל את מוזיאוני בת ים. מסתבר שהמוזיאון הקטן של בת ים מצליח לעשות דברים שבמקומות עשירים בהרבה כבר אי אפשר לעשות.

לפני שנגלוש לתערוכה עצמה חשוב לציין שבעוד שמוזיאון האמנות העשיר והמרכזי בישראל – מוזיאון תל אביב, מצמצם את פעילותו החינוכית והקהילתית ומתמקד במבנים אדריכלים פומפוזיים, ריקניים ולא פונקציונאליים, מוזיאון בת ים מרחיב את נפח פעילותו החינוכית והקהילתית ואת שיתופי הפעולה שבהם הוא מעורב. למעשה, מוזיאון תל אביב והתנהלותו היו מתאימים לשמש כאובייקט נוסף בתערוכה בבת ים.

התערוכה עצמה נבנתה במיוחד לחלל העגול של מוזיאון בת ים, כאשר סימון אצר מעין רטרופקטיבה לפיניציו. כל העבודות נבנו מחדש ע"י פיניציו במוזיאון במהלך תקופה ארוכה שבה הוא שהה בישראל. מעבר לעבודות שהוא שיחזר מהעבר התווספו עבודות בהשראה מקומית לתערוכה. (כדוגמת מתקן השיקוף שנמצא בכניסה לכמעט כל מבנה ציבורי כאן) פיניציו הפך את חלל המוזיאון למעין חלל זמני עירוני (שמזכיר קניון, אבל הוא לא קניון) שמכיל פונקציות מסחריות שונות יומיומיות, אך מוגזמות במידה מסויימת ששואבות השראה מחומרנות קלה לביצוע וממרחבים עירוניים זמניים. פיניציו מותח לקצה קיום חומרני בחברה רווית תקשורת ומידע ואיכשהו זה מסתדר טוב בחלל העגול של המוזיאון.

בהשראת גן לוינסקי. צילום: גל דרן

בהשראת גן לוינסקי. צילום: גל דרן

פיניציו שואב השראה וגם חוזה תהליכים מסחריים שכבר קרו ויקרו – מהפיכה של כל רצח/קבר מפורסם למוקד מסחרי (במקרה כאן – המאוזוליאום של לנין), דרך ברנינג מן (שגם הוא הפך לארוע מסחרי לעילא ולעילא), חנויות פופ אפ, כלכלה שיתופית ותופעות שנתפסות היום כמובנות מאליו כמו air bnb.

לנין סטייל. צילום: גל דרן

לנין סטייל. צילום: גל דרן

הסיבוב בתערוכה הזכיר לי סקץ' מעולה מפורטלנדיה שבו בעלי הבית שמים את כל מה שיש להם להשכרה:

אני בהחלט ממליץ על סיבוב בתערוכה שמציגה עד אמצע מאי במוזיאון בת ים (סטרומה 6, בת ים) שהכניסה אליו חופשית.

עוד כמה לינקים שקשורים לתערוכה:

שרון קנטור על התערוכה וראיון עם פיניציו

עוד על יהושע סימון בכתבה מתחילת כהונתו בבת ים, שקשורה גם היא לתערוכה הזו.

פורסם בקטגוריה ביקורת, המלצה | עם התגים , | השארת תגובה

בליץ סיורים אורבניים בפסח

בפסח הקרוב אני מתעתד להעביר מספר סיורים אורבניים בתל אביב, בשיתוף CTLV, במטרה להפוך את זה להרגל. הסיורים כולם עוסקים בקשר בין תכנון לתנועת אנשים במרחב ולנושאים אורבניים נוספים – מדיור ועד פשע. ההרשמה לסיורים פתוחה בעלות של 70 ש"ח למשתתף ומספר המקומות מוגבל.

ב-7 באפריל (יום שלישי) בשעה 16:00 אעביר סיור במעלה רחוב קינג ג'ורג' מהכניסה לשוק הכרמל וצפונה למעמקי תוכנית גדס. לפרטים נוספים והרשמה כאן. את אותו סיור ממש אני מתכנן להעביר גם ב-9 באפריל (יום חמישי) בשעה 16:00. ניתן להירשם לסיור הזה כאן.

ב-8 באפריל (יום רביעי) בשעה 16:00 אעביר סיור בנוה צדק ואחוזת בית, על שלל השינויים שקורים בהן, כאשר ההתחלה היא ממתחם התחנה בקצה הדרומי של נוה צדק. לפרטים נוספים והרשמה כאן.

עוד ב-9 באפריל (יום חמישי) בשעה 21:00 יתקיים סיור לילה ופשע שיצא מכיכר רבין. ניתן להירשם כאן.

אם אתם רוצים עוד פרטים, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, המלצה | עם התגים | השארת תגובה

מאמר לטובת ההיסטוריה

העירו לי לאחרונה שהמאמר הראשון פרי עטי שהתפרסם בעיתון הארץ חסום מאחורי חומה ולכן, לטובת ההיסטוריה אני מתכבד להביא את הטקסט כפי שהוא פורסם תחת הכותרת: "המומחה ארנס, פריז צפופה יותר":

באחרונה הצליח המתכנן והאורבניסט הידוע משה ארנס לפתור במאמר בן כ–400 מלים ("הארץ" 23.2) את משבר הדיור הישראלי. הבעיה היחידה היא שהידע של ארנס בנושא קטן אפילו יותר מהסיכוי של דרעי ולפיד לכרות ביניהם ברית אחים. כך למשל קובע ארנס, שמטרופולין תל אביב הוא "אחד האזורים הצפופים ביותר בכדור הארץ". משם הוא ממשיך לדבר על רכבות וחיבור לפריפריה כיד הדמיון הטובה עליו.

אבל מה לעשות שמטרופולין גוש דן מאוכלס בדלילות ובפיזור רב, וגם במרכזו הצפיפות נמוכה יחסית לצפיפות במרכזי ערים בינוניות וגדולות. בגוש דן יש פחות מ–2,000 בני אדם לקמ"ר ובתל אביב כ–8,000, בעוד שבמרכז פריז — כ–20,000. במטרופולין פריז הצפיפות גדולה פי שלושה מזו שבמטרופולין תל אביב. ברצלונה צפופה יותר מפי שניים מתל אביב, שלא לדבר על שכונות עוני במדינות מתפתחות.

לזכותה של מערכת התכנון הישראלית ייאמר, שהיא מצליחה לייצר מקומות עם צפיפות נמוכה שמעניקים תחושה של מחנק ודוחק. הצפיפות הדלילה של מטרופולין תל אביב ביחס למטרופולינים בגודל דומה בעולם מקשה על האפשרות לייצר תחבורה ציבורית סבירה, משום שתחבורה ציבורית דורשת אינטנסיביות של בינוי ושימושי קרקע. נוסף על כך, ניצול הקרקע הדליל והלא יעיל הוא גורם משמעותי במשבר הדיור.

מעבר לחוסר הידע, המאמר של ארנס מייצג תפישה שעדיין שכיחה מאוד בישראל, ומשותפת גם לליכוד וגם למחנה הציוני, הרואה באזרחים כלי שהמדינה משתמשת בו ליישוב הקרקע לפי מאוויה הפוליטיים בני החלוף. בדמוקרטיות מפותחות יותר מקובל לאפשר לאזרחים לקבל החלטות בעבור עצמם, ולהשתמש במדינה כבכלי למימוש מטרותיהם. ביום שהמדינה תבין זאת, נוכל סוף סוף להתחיל להתמודד עם משבר הדיור, שראוי יותר לקרוא לו משבר התכנון העירוני. לאזרחי ישראל מגיע שלטון שמביא בחשבון את מאווייהם ומאפשר להם לרכוש דירה המתאימה לאורח חייהם, ולא לאורח החיים המדומיין שהפוליטיקאים מנסים לכפות עליהם.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת | עם התגים | 21 תגובות

הופעות השבוע בלילה וביום

השבוע ישנם שני ארועים שאני מדבר בהם על נושאים קרובים לליבי.

ביום שבת בערב, 28 במרץ, בשעה 20:00, שיחה על הבאר במאש, באלנבי 38. השיחה תעסוק במשבר הידור בישראל תחת הכותרת "אל תבנו על דירה בישראל". הכניסה חופשית ושאר הפרטים כאן.

עוד לפני כן, ביום חמישי, 26 במרץ, מתקיים הכנס השנתי של האגודה הישראלית למחקר תחבורה. אני אדבר במושב האחרון של הכנס, אחרי הצהריים, על תנועת הולכי רגל. התוכנייה לפניכם (קליק להגדלה):

eilat_conf_v2

פורסם בקטגוריה המלצה | השארת תגובה

כשל הדיור המחומש

לממשלה היוצאת הייתה משימה אחת בלבד והיא טיפול במשבר הדיור בישראל. הממשלה היוצאת נכשלה כישלון חרוץ במשימה הבודדת שעמדה מולה ומשום כך הממשלה הבאה תעמוד גם היא מול משימה אחת בלבד והיא טיפול במשבר הדיור שהמשיך והחריף במהלך בזבוזי הזמן של הממשלה היוצאת. עמדנו לא מכבר על דוח מבקר המדינה בנוגע לדיור שגם ממנו לא תבוא הישועה. לפיכך, בפוסט זה נעמוד על מספר כשלים ספציפיים בתפקוד השרים שהיו אמונים על עיקר הטיפול במשבר הדיור, בתקווה שהשרים שיחליפו אותם בקרוב לא יכשלו באופן דומה.

במידה מסויימת של צדק ניתן לאמר כי כמעט לכל משרדי הממשלה יש נגיעה מסויימת בתכנון עירוני, אך כאן אנו נתמקד בחמשת השרים העיקריים שנושאים באחריות המרכזית לכישלון: שר הפנים, שר הבינוי, שר התחבורה, שר האוצר וראש הממשלה. אם כך, נתחיל:

1. שר הפנים, גדעון סער (מפלגת הליכוד):

גדעון סער היה אולי האכזבה המשמעותית ביותר מבחינת הפער בין ההבטחה שהייתה גלומה בו לתפקודו כשר בפועל. כפי שכתב רביב דרוקר כשסער פרש מתפקיד שר הפנים לפני כחצי שנה – סער היה פוליטיקאי מצטיין שקיבל טונות של חנופה בעיתונות המסחרית, אך תפקודו כשר היה מביך משהו.

שר הפנים הוא למעשה הסמכות העליונה בענייני תכנון עירוני בישראל ומתחתיו יושב מינהל התכנון שכולל גם את המועצה הארצית לתכנון ובנייה וגם את הועדות המחוזיות. גופים אלה הם הגופים שבהם נקבעים עיקר החלטות התכנון הישראלי. גופים אלה גם מונעים כל אפשרות ליצור סביבות עירוניות מגוונות בישראל ובפרט אין הם מאפשרים לייצר סביבות שבהן הישראלים חושקים לגור עם אפשרות להשתמש בהליכה ברגל או בתחבורה ציבורית סבירה. סער מחבב את מרכז תל אביב ההיסטורי, האינטנסיבי ושם הוא גר כבר שנים. אותו מרכז שמכיל מאפיינים שאינם ניתנים לבנייה כיום עקב מגבלות שמשרד הפנים מטיל באופן אנכרוניסטי. היה אפשר לצפות שכראש מערך התכנון הישראלי גדעון סער יאפשר ליזמים שרוצים בכך לבנות סביבות מגורים המכילות את האיכויות שאותן הוא מחבב אך זה לא קרה.

אך ישנו עניין חמור אף יותר. במהלך הקדנציה הקצרה של סער במשרד הפנים תמ"א 35, תוכנית המתאר הארצית המקיפה לבינוי עירוני בישראל אשר מעודדת פרבור רב ודורשת גריסה בהקדם (גם כאן), עמדה בפני עדכון משמעותי. את תהליך העדכון הובילה בינת שוורץ, ראש מינהל התכנון ולמעשה הפקידה הבכירה ביותר במשרד הפנים. עדכון התמ"א 35 עוכב רבות ובסופו של דבר נכשל ולא עבר במועצה הארצית, בהצבעה נדירה ביותר. מעבר לויכוח על איכותו של התיקון, עצם העובדה שמשרד הפנים כשל בעדכון תמ"א 35 רשומה לחובתו של גדעון סער שלא הקדיש כמעט תשומת לב לתכנון האסטרטגי של מדינת ישראל, ועל כך עוד נשלם את המחיר.

2. שר הבינוי, אורי אריאל (מפלגת הבית היהודי):

בתחילת הקדנציה שלו אורי אריאל היה שר הבינוי והשיכון, אבל בהמשך "השיכון" הושמט משם המשרד ואריאל נשאר שר הבינוי (קונסטרוקטור בעברית). זה לא היה שינוי קוסמטי בלבד אלא שינוי ששיקף את המציאות שבה משרד הבינוי הלך והתרחק מעיסוק בדיור. אם יש דבר אחד שאריאל סיפק לרוב, אלה הודעות לעיתונות שהתקיימו ביקום מקביל לזה שבו אנו חיים. בהודעות אלה מחירי הדיור ירדו, דירות אינספור ייבנו מהר ואזרחי ישראל ישיגו דירה בלי להתאמץ יותר מדי. בפועל, המשבר החריף וחלק לא מבוטל מזה באחריותו של אריאל.

מבחינת השפעה על שוק הדיור חשוב לציין שתחת משרד הבינוי פועלת היחידה הסובייטית הגדולה ביותר והיא רשות מקרקעי ישראל שפעולתה מסתכמת בספסרות קרקעות נרחבת. רשות ציבורית זו מחזיקה בלמעלה מ-90% מהקרקעות בשטח מדינת ישראל ופועלת באותו היגיון כמו הממשל הסיני של ימינו ושל הממשל הקומוניסטי בבריה"מ בימיה היפים. כמובן, ששום דבר טוב לא יכול לצאת מריכוזיות קיצונית שכזו וכאשר המוטיבציה העיקרית של הרשות הזו היא למקסם את מחיר הקרקע אין שום דבר שיעצור אותה מכיוון שהיא מונופול אדיר. שר הבינוי הבא, אם ירצה לקדם פתרונות ריאליים למשבר הדיור והתכנון, יצטרך לפרק את רשות מקרקעי ישראל. אחת האפשרויות היא להעביר את הקרקעות העירוניות של רשות מקרקעי ישראל לרשויות המקומיות שבתחומן היא מחזיקה קרקעות וכך להשאיר את הבעלות הציבורית. קיימות גם אפשרויות נוספות שבהן יהיה אפשרי ליותר שחקנים פרטיים ובמיוחד שחקנים קטנים לרכוש קרקעות בישראל ולשכלל את השוק הקפוא שקיים כאן. בכל מקרה, רשות מקרקעי ישראל היא חסם מרכזי ליציאה ממשבר הדיור.

חשוב להזכיר עוד שני כשלים של אריאל במהלך הקדנציה הזו – הראשון הוא תהליך המכירה הבזיוני של הדיור הציבורי. אפשר להתווכח רבות על נחיצותו ואופיו של דיור ציבורי, אבל התהליך שאריאל הוביל למכירת החיסול של דירות ציבוריות למקורבים חייב להוביל לשינוי בתחום הזה אצל שר הבינוי הבא. בנוסף, כשל נוסף המשותף לאורי אריאל, ישראל כץ ויאיר לפיד הוא תוכנית "נתיב לדירה" שבמפורש מנחה את הבינוי הישראלי להיות תלוי רכב פרטי תוך עלויות אדירות לכל הסובבים (כולל הרשויות הציבוריות והאזרחים הפרטיים). שוב מדובר על כך שאין הבנה שעלויות מחיה כוללות גם דיור וגם תחבורה ויישום מערכות תחבורה לא יעילות ויקרות אינו משרת את המטרה.

3. שר התחבורה והבטיחות בדרכים, ישראל כץ (מפלגת הליכוד):

והנה הגענו לשלישי מבין השרים העוסקים בנושא תכנוני ספציפי ועלה בגורלנו ישראל כץ. כץ הוא ללא ספק הפוליטיקאי החביב ביותר על העיתונאים מבין החמישה וחלקם אף טועים לראות בו ביצועיסט. אין ספק שמדובר במועמד בכיר לגוזר הסרטים המוביל במזרח התיכון, אבל לא פעם הסרטים שהוא גוזר לא מובילים לשום מקום (אחרי שעלו כסף ציבורי רב). בתקופתו של כץ נחנכו הרבה תחנות רכבת שאי אפשר להגיע אליהן בלי רכב פרטי ומשום כך הן מחמיצות לחלוטין את פוטנציאל הפיתוח והתחבורה שלהן. כדי לחסוך את שגיאות העתיד מומלץ לעיין במסמך הזה שמתאר את עקרונות הפיתוח מסביב לתחנות רכבת.

אבל הכשלים הם לא רק ברכבת שמשמשת את כץ כמכשיר לגזירת סרטים ופחות להנעת אנשים, אלא גם בחלק השני של הטייטל שלו הקשור לבטיחות בדרכים. כפי שכבר ציינו בעבר, מעמד הולכי הרגל בישראל מחפיר ומדובר בשילוב של טמטום ורשע. את תרומתו של השר כץ לעניין זה ניתן לבחון בציר המוות בפתח תקווה שהיה אמור להיות ציר תחבורה מתקדם והפך לכינוס אבלים. גם בקדנציה האחרונה שלו במשרד התחבורה, כץ החליט לא לטפל בנושא ציר המוות והוביל לסגירתו המוחלטת.

ולסיכום פועלו של ישראל כץ בתחום התחבורה נקנח בבדיחה – הרכבת הקלה של תל אביב. שר התחבורה הבא יידרש קודם כל להבין שמטרתה של תחבורה היא לחבר ואינה כוללת בהכרח שימוש באמצעי ממונע כזה או אחר. אחר-כך השר העתידי יתבקש למצוא דרך לחבר טוב יותר בין תכנון עירוני לתחבורה כדי לאפשר הוזלת עלויות ואמצעי תחבורה ציבורית משגשגים. בנוסף, השר הבא יידרש להחליט אם להמשיך להטביע כספים ברכבת התחתית של תל אביב, לחכות שיגיעו עבדים לחפור אותה, או להוציא אותה מהבור ולהתמודד עם המציאות באופן ריאליסטי.

4. שר האוצר, יאיר לפיד (מפלגת יש עתיד):

והנה הגענו לאלוף ההודעות לעיתונות, יאיר לפיד, מיודענו. לשר האוצר ישנה השפעה על חלוקת הכספים והביצוע של הפרוייקטים בדרך-כלל, אך במקרה של לפיד הוא גם ניסה להתערב ממש בעולם התכנון בסדרה של מהלכים כושלים וכושלים יותר. רוב מהלכיו של לפיד לא יצאו לפועל אם בגלל מופרכותם, כשליו להניע מהלכים או שילוב של שני גורמים אלו, אבל צריך להתמקד בשני מהלכים שמעידים על כשליו של לפיד כמתכנן.

הראשון הוא תוכנית הדגל שנקראה "דירה להשכיר" ונועדה לאפשר בניית דירות בנות השגה כאלה או אחרות. לפיד הבטיח שיבנה 150,000 דירות להשכרה (!), אך במסגרת תוכנית זו כמעט שום דבר לא קרה, אך תוכנית אחת שבוצעה מראה מדוע. יאיר לפיד הצליח להעביר סבסוד של 16 מיליון ש"ח ל-60 משפחות (כרבע מיליון למשפחה) מעשירונים גבוהים. הסבסוד הזה עלה בפועל 290 מיליון ש"ח (כלומר, 274 מיליון ש"ח הלכו לפח בדרך), וכמובן שסבסוד מהסוג הזה אינו אפשרי במסות גבוהות והוא מטומטם גם במנות קטנות. בסך-הכל גם בעתיד הרחוק לא ייבנה אפילו אחוז אחד מהדירות שלפיד הבטיח בשיטה הזו. מוטב ששר האוצר הבא ייבחן את האופן שבו מוסדר שוק השכירות במדינות קפיטליסטיות בהרבה מישראל כדוגמת ארה"ב ושוויץ וימשיך משם.

נושא שני שלפיד הביא איתו הוא תוכנית מע"מ אפס. במסגרת התוכנית לא יבוצע שום שינוי תכנוני מלבד פתיחת פתח לרכישת דירות מסויימות בלבד באמצעות קומבינות כאלה ואחרות תוך הוזלה מסויימת במחירן. תוכנית הקומבינה הזו, שלא תשנה כלל את מצב הדיור לא צלחה כצפוי, אך לפחות שימשה כר פורה לעיתונות הכלכלית.

5. ראש הממשלה, בנימין נתניהו (מפלגת הליכוד):

ועכשיו לראש הפירמידה, בנימין נתניהו. כראש הממשלה נתניהו אחראי למינויים של ארבעת השרים הכושלים שצויינו לעיל ולכן הוא נושא באחריות המשותפת לכשלונות שריו. מי שזוכר דברים שקרו לפני יותר משנתיים, זוכר ודאי את כוונתו של נתניהו לבוא כסופרטנקר למחירי הדיור. בשיא מחאת הדיור נתניהו הוציא בנושא ארטילריה תקשורתית כבדה שהיום ניתנת לקריאה כבדיחה. למעשה, גם בזמן אמת, עוד ביולי 2011 התוכניות של נתניהו בנושא הדיור היו בדיחה כמו כל הקדנציה האחרונה שלו.

ראש הממשלה הבא של ישראל יצטרך להקדיש את מרבית תשומת ליבו לנושא הדיור, ורצוי שימעט בהודעות לעיתונות ויתרכז בפתרונות. במקרה הטוב הוא אף יבין שיש בעייה אינהרנטית בנהלי העבודה בין משרדי הפנים, התחבורה והבינוי ויפעל בנושא. במקרה העוד יותר טוב הוא גם יעיין בפוסט הזה שעוסק בארבעת חסמי הדיור הבסיסיים.

ועכשיו לכמה מילות סיכום. יש שיאמרו שגם השחיתות משחקת תפקיד בכישלון הכללי של שרים אלה (בנצי ליברמן, הפקיד הבכיר של אורי אריאל, נחקר בימים אלה, כמו גם אלכס ויז'ניצר, המינוי הבכיר של ישראל כץ, ואילו לפיד הביא מישהו שכבר הורשע בעבר, אורי שני). שחיתות במגזר הציבורי היא חלק מובנה מעלויות המגזר הציבורי, ויש לא מעט מדינות מערביות שמצליחות יותר מישראל בתחום הדיור וגם בהן יש שחיתות שמדי פעם מתפוצצת ברעש, ובכירים הולכים לכלא. לכן, אני לא חושב ששחיתות בלבד יכולה להסביר את כל הכשלים העצומים שפורטו בפוסט הזה.

בעולם טוב יותר חמשת השרים שנכשלו בתפקידיהם לא יעסקו בעתיד בנושאים הקשורים לדיור ולתכנון. במציאות הקונקרטית אני מניח שעוד ניתקל בהם בעתיד הקרוב.

ONE JOB

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, גיאו-פוליטי, דיור, תחבורה | עם התגים , , , , , , , , | 5 תגובות

מבקר המדינה מוסיף כשלים משלו למשבר הדיור

רגע לפני הבחירות היה סיכוי שתשומת הלב הציבורית תופנה למשימה העיקרית שעמדה לפתחה של הממשלה היוצאת והיא טיפול במשבר הדיור הישראלי שהוא קודם כל משבר התכנון העירוני בישראל. מבקר המדינה בכבודו ובעצמו החליט לפרסם דוח על משבר הדיור. ובכן, מדובר בדוח אולטרה-משמים בן 300 עמודים (למתקשים להירדם הדוח כאן) שאינו רלוונטי כמעט לבעיה שעומדת על הפרק ובמידה מסויימת חלק מההמלצות של הדוח הזה עשויות רק להעצים את כשלי מערכת התכנון הישראלית.

בקצרה ניתן לומר, כי המבקר מקצה עמודים רבים לענייני מימון ומעט מאוד לתחבורה (שהיא חלק אינטגרלי מבינוי ומגורים). בנוסף, המבקר לא עוסק בשיקום מרקמים בנויים קיימים תוך ניצול תשתיות קיימות וחיזוק שכונות דלילות ששם נמצא חלק מהפתרון בעיית הדיור. ניכר כי מבקר המדינה אינו עוסק בתכנון עירוני ובעוד חלק מהכשלים שהוא מצביע עליהם בהחלט דורשים טיפול (בפרט בעיית רישום הנתונים ברשות המסים), חלק מהמלצותיו אינן מקצועיות יותר מאלה של ילד בן חמש (שזה בערך הגיל שממנו ניתן לזהות לבד שיש משבר דיור בישראל).

אני לא אכנס כאן לניתוח סופר מעמיק של כל כשלי הדוח הזה שזכה לכיסוי עצום, אבל מספר נקודות בולטות שחוזרות על עצמן ומראות שעדיף שהמבקר לא יתעסק בנושאים בהם אין לו הבנה:

1. המבקר חוזר ומציין שהמדינה נכשלה ביעדי פיזור האוכלוסייה שלה, ומניח שהמדינה מסוגלת להתמודד עם מורכבות תהליך הדיור והתכנון באופן ריכוזי ומניח שניתן לפזר אוכלוסייה. בבלוג הזה כבר דנו מספר פעמים בכך שפיזור האוכלוסייה הישראלי לא ניתן לשינוי, ובנוסף נסיונות עולמיים בתחום, כולל שימוש ברצח עם (במקרה של החמר רוז' בקמבודיה) נכשלו גם הם בפיזור אוכלוסייה. המלצה רלוונטית מצד המבקר הייתה קוראת למדינה לזנוח את הגישה הטוטאליטארית של קביעת אופן החיים של תושביה ומעבר לסיפוק צרכיהם ושאיפותיהם כפי שהם מוצאים לנכון.

2. כאמור, חוסר ההבנה של המבקר בענייני תכנון בולט במיוחד כאשר הוא מונה את המשרדים האחראים לתחום ומשמיט את משרד התחבורה (בעמודים 23-24, שבהם הוא מפרט על משרדי הבינוי, האוצר, הפנים, המשפטים ומשרד ראש הממשלה). בעמוד 16 מפרט המבקר את עיקרי ההמלצות שלו לפתרון משבר הדיור ובעצם מדובר בעמוד הכי חלש בדוח הכולל החמצה של ענייני התחבורה ושיקום מרקמים קיימים כפי שצויין קודם.

3. המבקר סומך את ידיו לחלוטין על תמ"א 35 הידועה לשמצה (בפרט בעמוד 126 ואילך), ואינו מודע לכשליה המרובים של תמ"א 35, שניתן לכנותה "התוכנית לפרבור ישראל". גם הגרסה המתוקנת של תמ"א 35 אינה פותרת את הבעיות המהותיות שלה. המלצה ראוייה יותר היא לגרוס את תמ"א 35, לא לקבוע יעדים לפיזור אוכלוסייה, ולתת לרשויות המקומיות סמכויות לקביעת צפיפות תוך מעקב אך ורק על צפיפות מינימלית ברמה מטרופולינית ועירונית ולא ברמה של כל תוכנית נקודתית שהיא.

4. בנוסף, מבקר המדינה אינו מודע לשליטתה המוחלטת של המדינה באופי הסביבה הבנוייה באמצעות שלל תקנות וחושב בטעות שבאזורים שבהם הקרקע אינה ממשלתית למדינה אין שליטה אבסולוטית בנעשה. כך כותב מבקר המדינה בשגגה בעמוד 158:

יכולתה של המדינה בכלל ושל רמ"י בפרט להשפיע על היקף הבנייה למגורים מוגבלת לאזורים שבהם היקף הקרקעות בבעלות המדינה רחב. יכולת ההשפעה שלהן במחוזות תל אביב וחיפה מצומצמת יותר משום שהיקף הקרקע בניהולה של רמ"י נמוך ( 53% ו-68% בהתאמה). לעומת זאת, בשאר המחוזות היקף הקרקעות המצוי בניהולה של רמ"י נע בין 82% ל-100%.

בפועל, באמצעות ועדות התכנון המחוזית, המועצה הארצית, ועוד שלל תקנים שמפוזרים בין משרדי ממשלה שונים, לממשלה יש שליטה כמעט מוחלטת על כל מה שנבנה הן על קרקע ממשלתית והן על קרקע לא ממשלתית. התכנון הישראלי מייצר מרחבים בנויים אחידים ודלילים ואינו מאפשר מגוון של סביבות מגורים.

לסיכום, כשל הדיור העצום של הממשלה היוצאת דורש התייחסות מקצועית יותר מזו של מבקר המדינה ומוטב שמשרדי הממשלה יתעלמו מרוב המלצותיו שאינן מבוססות על ידע רלוונטי.

פאר התכנון הישראלי בן-זמננו (כרמי גת). מקור תמונה

כרמי גת

פורסם בקטגוריה ביקורת, דיור | עם התגים | 2 תגובות

עולה מעל המים

אחרי כמעט חודשיים של שקט החיים שלי מתחילים לחזור למסלול. השקט בבלוג נבע ממעבר דירה לצד לחץ מסוים לקדם עבודת מחקר שאני עוסק בה בימים אלה הקשורה לניתוח מודלים של תנועת הולכי רגל, כלי רכב ותאונות דרכים. עכשיו האבק סופסוף שקע והאצבעות שלי חוזרות לכתוב גם כאן. עוד לפני כן, בצורה לא כל-כך מתוכננת עלו שתי כתבות בעיתונות המסחרית בהשתתפותי השבוע.

מאמר דעה שלי בהארץ המתייחס למאמר שכתב משה ארנס. מתוכו:

מעבר לחוסר הידע, המאמר של ארנס מייצג תפישה שעדיין שכיחה מאוד בישראל, ומשותפת גם לליכוד וגם למחנה הציוני, הרואה באזרחים כלי שהמדינה משתמשת בו ליישוב הקרקע לפי מאוויה הפוליטיים בני החלוף. בדמוקרטיות מפותחות יותר מקובל לאפשר לאזרחים לקבל החלטות בעבור עצמם, ולהשתמש במדינה כבכלי למימוש מטרותיהם. ביום שהמדינה תבין זאת, נוכל סוף סוף להתחיל להתמודד עם משבר הדיור, שראוי יותר לקרוא לו משבר התכנון העירוני. לאזרחי ישראל מגיע שלטון שמביא בחשבון את מאווייהם ומאפשר להם לרכוש דירה המתאימה לאורח חייהם, ולא לאורח החיים המדומיין שהפוליטיקאים מנסים לכפות עליהם.

מעבר לכך, כרגיל לפני בחירות אני מקדם את המודעות לאפשרות הצבעה בקלפי של מוגבלי ניידות, והפעם ynet נתנו לכך חשיפה גדולה. הרשימה המלאה של הקלפיות האלה היא כאן.

מעל למים
Sunset Over Tel Aviv

פורסם בקטגוריה כללי | השארת תגובה