אופניים על הכביש – עכשיו התמרור (מיועד לרחובות קטנים)

בקיץ האחרון עברתי ב-12 ערים. אחת עשרה מתוכן באירופה ואחת במזרח התיכון. הייתי בארבע ערים בהולנד, שתיים בבלגיה וחמש בגרמניה. למרות שהגבולות בין מדינות אלו נכתבו בדם רב, כיום (לפחות באופן זמני) שוררים בהן שלום, ביטחון ושלווה. רק בתל אביב אני מרגיש סכנה ברורה ומיידית לשלמותי בכל פסיעה על מדרכה.

ובכן, היום נכחתי במפגש של תושבים ממרכז העיר עם מנכ"ל העירייה ועוד שורה של מנהלים שונים של אגפים עירוניים (והיו שם גם ארבעה חברי מועצת עיר). למרות הניסיון להתיש את התושבים בשלל נושאים, בכל זאת עלה לדיון בשלב מסויים נושא המדרכות האלימות של תל אביב. בשורה רצינית לא יצאה מהמפגש הזה. העירייה מעדיפה לתת לאנרכיה הנוכחית להמשיך ולהתנהל, ולהגדיל את המחלקה האורתופדית של איכילוב. לא רחוק היום שבו תושבי העיר יאלצו להקים מיליציה חמושה כדי להגן על עצמם ובמיוחד על ילדיהם ועל הולכי הרגל הקשישים. ובטרם נגלוש לתוכניות הקרב, ולסוגיות תכנוניות מורכבות (כגון יצירת שבילי אופניים אמיתיים ברחובות ראשיים וניהול של חניות אופנועים), מורין העלתה הצעה פשוטה ליישום שאינה דורשת שינויים פיזיים ומתבססת על רחובות ממותני תנועה (שהם רוב הרחובות הקטנים, המקומיים בעיר) ועל תמרור אחד ספציפי.

בתל אביב מנסים להכניס את העניין של מיתון תנועה, בשלב הזה בעיקר בתמרורים, שלא ברורה מידת ההצלחה שלהם. בכל מקרה, ברחובות קטנים רבים, בגלל הגיאומטריה שלהם, בכל מקרה לא ניתן לנסוע מעל 30 קמ"ש. רחובות מסוג זה נוטים להיות בטוחים לרכיבת אופניים על הכביש וזה הנוהל שבו פועלים גם בהולנד, דנמרק ומדינות לא-מפגרות אחרות. כדי להבהיר לנהגי מכוניות שחתיכת האספלט שהם משתמשים בה ברחובות אלה אינה מיועדת למכוניות בלבד, משתמשים בתמרור מיוחד שמדגים שלאופניים יש זכות קדימה (לעתים מלווה גם בתמרור שמתיר לאופניים המפורש לנסוע על הכביש נגד כיוון המכוניות ברחובות חד סטריים צרים). בגנט שבבלגיה (שהיא מדינה הרבה פחות מתקדמת מהולנד בכל מה שנוגע לתכנון תחבורתי) נתקלתי במספר ורסיות של התמרור הזה. הנה אחת שצויירה על הכביש כולל הקמ"ש המותר וסדר החשיבות של משתמשי הדרך:

תמרור של רחוב ממותן תנועה עם עדיפות לאופניים בגנט מצוייר על הכביש.

רחוב אופניים

כמו שאתם רואים, כשצילמתי את זה הרחוב היה פתוח להולכי רגל בלבד וחסום לתנועה גלגלית  במסגרת שוק עירוני זמני (שם לא דוחפים את השווקים לאקס-טריטוריות של מתחמים אנטי-אורבניים). והנה תקריב של התמרור עצמו כפי שהוא צוייר על הכביש כדי שאפשר יהיה להעתיק בקלות:

תמרור כביש אופניים על הכביש בגנט

יש לתמרור הזה גם ורסיה רגילה על עמוד שגם אותה צילמתי (אבל בשעת לילה מאוחרת) וכך זה נראה, מוכן לתלייה בכל רחבי העיר:

תמרור רחוב אופניים (ובפלמית: פייטסטראט)

תמרור עדיפות לאופניים

בשאיפה להחזרת השקט למדרכות תל אביב, ולמדיניות תחבורה רציונלית גם במזרח התיכון.

פורסם בקטגוריה אופניים, תחבורה, תל-אביב | עם התגים , | השארת תגובה

מקבץ לינקים למוצ"ש

לפני שנחזור לפעילות רגילה צריך לנקות כמה לינקים שמתחילים להעלות עובש במגירה:

1. "סיפור הפרברים" – כתבה על הביתן הישראלי בביתן הישראלי בביאנלה בונציה בהשתתפות עבדכם.

2. כתבה ארוכה (ובאנגלית) על מחקר שמראה את מה שתמיד ידענו – תוספת כבישים לא מצמצמת פקקים, אלא מגדילה את העומס ומותחת אותו על יותר שטח. המונח האנגלי לתופעה הוא Induced Demand או ביקוש מושרה בעברית. אם אתם נתקלים במהנדס תנועה שלא מכיר את הנושא (כמעט כולם) תדעו שכל מה שהוא עושה זה להרחיב את הפקקים. ציטוט קצר:

A more likely explanation, Turner and Duranton argue, is what they call the fundamental law of road congestion: New roads will create new drivers, resulting in the intensity of traffic staying the same.

Intuitively, I would expect the opposite: that expanding a road network works like replacing a small pipe with a bigger one, allowing the water (or cars) to flow better. Instead, it’s like the larger pipe is drawing more water into itself. The first thing you wonder here is where all these extra drivers are coming from. I mean, are they just popping out of the asphalt as engineers lay down new roads?

3. מחקר שהובילה עמותת מרחב עם כמה חברים מצא שבניית תשתיות לבנייה בשטח פתוח יקרה פי ארבע (!) מהתחדשות עירונית (כלומר, בנייה בשטח בנוי). קבלו:

עלויות אלה מועמסות לרוב על הרוכשים, באמצעות הוצאות פיתוח שגובה רשות מקרקעי ישראל בעת שיווק הקרקע, או היטלי פיתוח שגובה הרשות המקומית. עם זאת, גם משלם המסים הכללי נושא לא פעם בנטל עלויות הפיתוח, כפי שממחישים למשל הסכמי הגג שחתמה המדינה בשנה האחרונה עם כמה רשויות מקומיות. ההסכמים קובעים כי תקודם בנייה חדשה בהיקף 10,000–15,000 דירות בכל אחת מהרשויות – כמעט רק בשטחים פתוחים, תוך שהמדינה מתחייבת להקדים מימון לכלל התשתיות – עלות הנאמדת במיליארדי שקלים.

4. בתגובה למחקר, ממשלת ישראל הודיעה שהיא זורקת את הכסף הציבורי לפח ותמשיך לדפוק את הראש בקיר וחזק. העובדה שאורי אריאל הוא שר השיכון של מדינת ישראל עולה לנו מיליארדים ודוחפת את כולנו לעוני.

5. בפורטלנד החליטו לצמצם את הברדק שמתרחש מסביב לתווי חנייה לנכים.

6. אסתר זנדברג כותבת על ההתעסקות של עיריית תל-אביב-יפו בשטויות באזור האסון האורבני הידוע כשדרות מנחם בגין.

7. בזמנו כתבתי כאן על Kowloon Walled City – החלקה ליד הונג קונג שהייתה המקום המיושב הכי צפוף בעולם בשלב מסויים. ה-Wall Street Journal חזרו לשם עם סרטון מוצלח:

8. אני הרבה יותר רגוע כשאני יודע שיש מקומות בעולם שמתמודדים עם המציאות בעיניים פקוחות:

9. ונסיים בשיר:

פורסם בקטגוריה לינקים | תגובה אחת

מה הקטע עם האפסים שמופקדים על ניהול העיר הזאת? קטע של יחסי ציבור

בעוד מספר ימים יתקיים מעין ערב שבו הממסד העירוני ירד אל העם וידבר אליו בצורה עלאק-מגניבה ומעודכנת בכמה פאבים במרכז השטייטל שבו אנו גרים. בבסיסו של עניין, מדובר ברעיון טוב, שבמסגרתו פקידי העירייה מנדבים את זמנם בשעות הערב ובאווירה עלאק-משוחררת מסבירים ודנים בנושאים שברומו של עולם. מי שילך באותו ערב לאחד המפגשים האלה עשוי לצפות להשכיל בנושאי התחבורה, הדיור והתכנון האסטרטגי בתל אביב, או כך לפחות זה נשמע. בפועל, מדובר בערב של יחסי ציבור בלבד שאינו מספיק אפילו כדי למרוח שכבר דקה של כיסוי על מי האפסיים שבהם מתנהלת העיר הזאת.

קחו למשל את הכותרת הבאה "מה הקטע עם התחבורה בתל-אביב"? ובכן, מה הקטע עם זה שמחלקת התחבורה של העירייה עוסקת רק בתנועת מכוניות ואינה עוסקת כלל בתחבורה (שכוללת כל תנועה של בני אדם במרחב)? מה הקטע עם זה שמחלקת התחבורה מנותקת לחלוטין מהמחלקה שאחראית על הבינוי בעיר (מינהל ההנדסה)? מדובר בקטע של אפסים שלא מבינים מה הם עושים. בפועל, במפגש הספציפי הזה יסבירו למי שיגיע מדוע ממשלת ישראל אשמה בהכל ובעיריית תל-אביב-יפו יושבים רק הטובים שבטובים שבזכותם יש לנו את המדרכות האלימות בתבל. אין תחבורה בלי בינוי ואין בינוי בלי תחבורה – כל חלוקה מלאכותית של התכנון העירוני (כמו זו שמתקיימת בתוך עיריית תל-אביב-יפו) נדונה לכישלון, וזה לא קשור לממשלת ישראל.

מה הקטע? קטע של אפסים

מה הקטע? קטע של אפסים

וזה לא נעצר כאן – יש גם את "מה הקטע עם שוק השכירות המטורף בתל-אביב"? ובכן, לא תאמינו איזה קטע. במינהל הנדסה ובועדה המקומית (אלה שמחליטים מה ייבנה בעיר הזאת בסופו של דבר) עושים כל מאמץ כדי להקטין ככל האפשר את מספר הדירות שייבנו בעיר, כי תושבים הם כאב ראש. ולכן, כשההיצע הולך וקטן ביחס לביקוש המחירים הולכים ועולים. ממש קטע מדהים. בפועל, אותו מפגש יוקדש על-מנת להסיט את האשמה לממשלת ישראל וטיפולה הכושל בתחום הדיור על כל צדדיו.

עכשיו, ממשלת ישראל ראוייה לכל גינוי – מדובר באוסף גדול מאוד של אפסים ששמים על כולנו ___ גדול מאוד. מישראל כ"ץ, דרך גדעון סער, עבור באורי אריאל, פונה ביאיר לפיד ונגמר בבנימין נתניהו. כולם שותפים לקואליציה שהולכת ומחרבת את מצב הדיור, התחבורה והחיים של הישראלים, ובפרט של הישראלים הצעירים. אבל, צריך להיות ברור, שעיריית תל-אביב-יפו שותפה מלאה להחרפת המצב, ורון חולדאי הוא אפס מאופס לא פחות מהאפסים שיושבים בירושלים, ופועל כמיטב יכולתו כדי לצמצם את מלאי הדיור בתל אביב, תוך גלגול עיניים.

והקטע האמיתי הוא שגם עובדי הציבור בעירייה וגם העובדים במשרדי הממשלה יודעים שהפוליטיקאים שיושבים למעלה הם אוסף של אפסים שקשה להאמין שהופקדו על העיר ועל המדינה. אבל כולם חורקים שיניים וחושבים שיש להם איזושהי השפעה בתפקידם הממסדי בעוד העיר הזאת הולכת לעזאזל. אז מה הקטע באמת? קטע של יחסי ציבור במקום התמודדות.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, חולדאי, תחבורה, תל-אביב | 13 תגובות

התכנון הישראלי הוא הומוגני, נטול הקשר ומסוכן לארץ ישראל

רבים טועים לחשוב שתוצרי מערכת התכנון הישראלית, כלומר השכונות החדשות בשולי הערים (רובה המוחלט של הבנייה בישראל שבה מאוד קשה לבנות במרקמים קיימים) קשורים בדרך זו או אחרת לטעמו של הציבור והעדפותיו. בין שכונות אלו ניתן למנות למשל את מרבית הפיתוח של ראשון-מערב, את אם המושבות בפתח-תקווה, את כל מודיעין ועוד שכונות חדשות למכביר. כפי שכבר ראינו בעבר (וגם כאן וגם כאן) אין קשר בין העדפות הציבור, שהן מגוונות ודינמיות, לתוצרי התכנון האחידים וההומוגניים שאנו מקבלים (והזולים משמעותית מהנדלן המבוקש באמת שנמצא במרכזי ערים משוקמות כדוגמת תל אביב וירושלים).

פוסט זה מתבסס על מאמר אקדמי של דניאל הורנשטיין וסטיבן המבורג שפורסם כאן. מחקר זה מאיר באור שלילי את מערכת התכנון הישראלית שנתפסת כהומוגנית מאוד, טכנוקרטית, קרה ויותר מכל מנותקת. שם המאמר המלא הוא: Population and pavement: population growth and land development in Israel והוא פורסם בכתב העת Population and Environment.

המאמר בוחן את הקשר בין צמיחת האוכלוסייה בישראל לדפוסי ההתיישבות בה וההתפתחות האורבנית בשנים 1961-1995 (על בסיס ארבעה מפקדי אוכלוסייה – 1961, 1972, 1983 ו-1995), באמצעות בחינה ברמה הלאומית, המחוזית (ששת המחוזות של משרד הפנים שתוארו בתחילת הפוסט הזה) וכן באמצעות בחינה מקומית של 40 רשויות מקומיות. המאמר מתמקד בבחינת תהליך ההמרה של שטחים פתוחים לאורך זמן לשטחים מבונים על-מנת לבחון את מידת ההשפעה הסביבתית שיש לצמיחת האוכלוסייה וכן את האופן שבו רגולציה משפיעה על המרה זו. מחקר זה בוצע כמובן על רקע הצורך של מדינת ישראל לא לגרוס את כל השטחים הפתוחים ולאור ההצהרות של בכירי מערכות התכנון שלנו שהם שומרים על הקרקע. החוקרים מעלים שלוש שאלות מחקר:

1. מהו הקשר בין צמיחת האוכלוסייה בישראל ושיעור המרת שטחים פתוחים לשטחים מבונים?

2. האם יש הבדלים בבחינה מקומית של קשר זה לעומת ארצית ומחוזית?

3. אלו אמצעים רגולטוריים משפיעים על קצב המרת שטחים זה ובאיזה אופן?

לצורך ביצוע המחקר נבחרו מספר אזורים ספציפיים לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל מהדרום עד הצפון, הכוללים יישובים עירוניים, פרבריים וכפריים וכן שוני אתני (כלומר גם ישובים ערביים ולא רק יהודים), כאשר מתוך 250 רשויות מקומיות בישראל נבדקו שטחים ב-40 רשויות (מורחב בעמודים 9 ו-10 במאמר). לאחר בחירת האזורים המאמר מרחיב על המתודה בה נותחו תצלומי אוויר משנים שונות על-מנת להעריך את כמות השטח שהפוך מפתוח לבנוי. מי שעוסק בנושאים אלה ודאי יוכל ללמוד רבות על האתגרים שפעולות מיפוי וניתוח מעמידות בפני החוקרים. לטובת העניין שלנו אני אתמקד כאן בממצאים המרכזיים (והמעניינים במיוחד) שעולים ממאמר זה.

ממצא חשוב ראשון ברמה הלאומית מראה שקצב אכילת השטחים הפתוחים והפיכתם למבונים גבוה מקצב גדילת האוכלוסייה ועוד גבוה במיוחד אם משמיטים את הנגב הרחב והדליל מהחישוב. דהיינו השטח אותו אנו בונים עבור תוספת האוכלוסייה הולך ועולה ואנו מאבדים שטח פתוח בקצב שהולך ומתגבר לאורך הזמן. אנחנו מבזבזים שטח יותר מהר מבעבר פר תושב. ממצא נוסף ואינטואיטיבי משהו הוא שקצב הפרבור (אכילת קרקע עבור כל תושב חדש) גבוה יותר עבור היישובים הכפריים ועבור היישובים הצפוניים.

לעומת, זאת כאשר בוחנים את קצב הפרבור ברמה של רשות מקומית מתקבלת תמונה שמצביעה על תכנון שהולך ונעשה אחיד, כלומר, האזורים הכפריים נמצאים בקצב פרבור יורד בהשוואה לעבר, בעוד היישובים העירוניים עולים ומתקרבים אליהם. היישובים הערביים נמצאים גם הם במגמת ירידה בקצב הפרבור בהשוואה לעבר ואילו היישובים היהודיים עולים ומתקרבים אליהם. כלומר, בעוד שברמה הלאומית והמחוזית אנחנו אוכלים שטחים בקצב הולך וגובר (לא פעם באמצעות יישובים חדשים), ברמת התכנון המקומית, התכנון הופך ליותר ויותר אחיד. ובמילותיהם של החוקרים:

Sprawl (more space consumed per additional unit of population) is increasing over time at both the national and district scale, yet the locality data do not corroborate these results. The locality data suggest a growing homogenization of development across the Israeli landscape.

אחד מהנושאים העיקריים שנבדקו במחקר זה הוא השפעת דוקטרינת "ייהוד המרחב" על קצב הפיכת שטחים פתוחים למבונים. הם מצאו שדוקטרינת הייהוד מביאה לחיסול של שטחים פתוחים בקצב גבוה בהרבה אפילו מזו שמערכת התכנון הכושלת מבצעת מדי יום (נכתב על זה כאן בעבר). בנושא זה כדאי להביא את הטקסט המלא על רקע ההחלטה ההזוייה שהתקבלה השבוע במועצה הארצית:

The amount of land developed in the peripheral areas was significantly higher than in the core area, once variation due to population growth and other related factors are removed. Likewise, development in Arab localities was less than in Jewish localities (controlling for other factors), although this difference was statistically significant only for the full 1961–1995 study period. These results reflect a consistent Israeli policy to encourage internal migration of Jewish citizens to the peripheral areas, while concurrently restraining the growth of Arab localities (Falah 1991; Khamaisi 1993; Yiftachel and Rumley 1991), despite the preference of most Jews to live in high-density urban communities in the geographic core area of the country (Kellerman 1993). Various national policies have attempted to attract Jews to the peripheral areas (Kellerman 1993; Newman 1984, 1989). Among them was the development of small, exurban communities with larger homes. By attracting people to these communities, policy magnifies the impact of local population growth on open space in Jewish, rural localities where the amount of land developed per capita is an order of magnitude higher than in any other type of development.

אכן, בנגב מחרבן עם ישראל.

הממצא הכי מדהים הוא חוסר ההצלחה לעצור את אכילת השטחים הפתוחים גם במחוזות בהם כבר רואים את סופם. כלומר, גם במקומות בהם לא נשארו הרבה שטחים פתוחים קצב הפרבור אינו מאט כלל וכלל (הדגשה שלי):

One somewhat surprising result of the population–development relationship is that for districts in which open land is becoming increasingly scarce, an expected slowing of land development relative to population growth with a concomitant increased importance of open space was not evident. We would have expected to see the rate of land development slow as open space became increasingly rare. Rather, we see the rate of loss of open-space increase (and the rate of land development increase) as open land reserves become smaller. This is true even in the case of the Tel Aviv district, where only a small amount of land (*20%) remained open space by 1990.

לסיכומו של עניין – ברמה המקומית התכנון שלנו הופך להיות אחיד יותר ויותר ומעיד על מערכות טכנוקרטיות מרכזיות שפועלות באופן נטול הקשר, ומייצרות סביבה בנוייה לא מגוונת. ברמה המחוזית אנחנו לא מצליחים לשמור על שטחים פתוחים כלל וכלל. וברמה הלאומית, קצב האובדן של שטחים פתוחים גבוה יותר מקצב גידול האוכלוסייה. טובתה של הארץ הקטנה והיקרה הזו מחייבת שידוד רציני של מערכות התכנון וגריסת חלק בלתי-מבוטל מהתקנים ומהאידיאולוגיה שעומדת מאחוריהם, ומוטב מוקדם.

לקריאה של המאמר כולו (למי שאין גישה למאמר ומעוניין בו, אפשר ליצור איתי קשר בתגובות או כאן).

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת | עם התגים | 8 תגובות

קיץ של מדרכות

בניגוד לציפיותיי, למרות שסיימתי את המשימות הכבדות שמעכו אותי בחודשים האחרונים, ובראשן כתיבת הדוקטורט, לא הגעתי להתפנות לגמרי לכתיבה כאן (אבל לפחות התחלתי לשפץ את הבלוג שחיכה בסבלנות). אחת הסיבות המרכזיות לכך שהיא שבעוד שבוע אני טס למסע חוצה מדינות באירופה שבמסגרתו אבקר בכמה וכמה ערים. אם מישהו מהקוראים כאן נמצא באזורים הבאים שאציין, אתם מוזמנים ליצור קשר או לתת המלצות ובכלל. במסגרת הנסיעה הארוכה לאירופה, כל המקומות שנבקר בהם ידועים בכך שיש להם אלמנט תשתיתי מהותי שהיה פעם גם בישראל – מדרכות. הנסיעה הזו משלבת עבודה, חופשה, מסע, שחרור וגם חיפוש עבודה.

ההתחלה היא בסדנת דוקטורנטים בדלפט שבהולנד. הולנד ידועה כמעצמה המובילה בעולם של תכנון עירוני ובתוך הולנד, העיר הקטנה דלפט היא מוקד של חדשנות תכנונית ואקדמית. אחרי הסדנה הזו אני מתכנן להמשיך לכנס השנתי של בתי הספר לתכנון מרחבי באירופה שייערך באוניברסיטה של אוטרכט, עוד עיר הולנדית שמובילה מבחינה תכנונית ואקדמית. אחרי החלק הזה אנחנו ממשיכים לחופשה בגנט, עיר בלגית שמעבר לאלמנטים הרגילים של בלגיה (אוכל, בירה, שוקולד ואנשים חביבים), במקרה גם מארחת באותו זמן את הפסטיבל השנתי שלה (אחד הפסטיבל העירוניים הגדולים באירופה) שכולל שלל ארועים שמחים. מבלגיה אנחנו אמורים להמשיך לגרמניה למספר ימים בקלן ואחר-כך יוצאים לסיור סביבתי בדרום גרמניה, שמתחיל במינכן ואמור לכלול גם את פרייבורג ועוד מספר מקומות.

אם הכל ילך חלק, אז חוץ מלאכול אוכל טעים ולהיות תקופה ארוכה במקומות שיש בהם פחות מ-100% לחות, נצא מהטיול גם עם כיוון מסויים לשנה הבאה. וכמו שאמרתי קודם – אם אתם במקרה נמצאים באחת הערים שצוינו כאן, ומעוניינים להיפגש או שיש לכם המלצות – אל תהססו.

פורסם בקטגוריה מחוץ לעיר, שמח | 3 תגובות

עובר שיפוצים

למי ששם לב, ביומיים האחרונים הבלוג היה "סגור". מאחורי הקלעים נערכו מספר שינויים שטרם הסתיימו. הצלחנו לשמור על כמעט כל המידע שהיה כאן קודם (התגובות של השבוע האחרון אבדו, ואני מתנצל על כך). בכל מקרה, החלטתי לפתוח את הבלוג מחדש תוך כדי תנועה ושינויים. מנויי הרסס והאימייל לא אמורים להרגיש בשינוי (אני מקווה).

אם נראה לכם שמשהו לא עובד או חסר – אם התצוגה במובייל לא נוחה, או כל דבר אחר – אנא עדכנו אותי כאן בתגובות או באמצעות יצירת קשר.

פורסם בקטגוריה ווב 2.0 | 2 תגובות

הזמנה לדיון על ג'יין ג'ייקובס ביום חמישי בחיפה

ביום חמישי הקרוב, בתאריך 19 ביוני בשעה 21:00, בקפה הפינה, ברחוב מסדה 43 בחיפה. אני אנחה דיון על מורשת ג'יין ג'ייקובס וספרה המשמעותי "מותן וחייהן על ערים אמריקאיות גדולות". הארוע מתקיים במסגרת חודש הקריאה בחיפה.

בערב הזה נתייחס למספר חלקים רלוונטיים בספר הזה שרובם עדיין רעננים ואקטואליים במיוחד. מעבר להטפה לעירוניות, ג'ייקובס הקדישה שלושה פרקים תמימים למדרכות, אותו מרכיב של המרחב הציבורי שנכחד לאחרונה. נדון בעובדה שלמרות שג'ייקובס מצוטטת מאוד, לא ניכר שינוי משמעותי בתכנון העירוני בעולם הרחב ובישראל בפרט ביחס לתכנון שהיה נהוג כשהיא פרסמה את ספרה לפני יותר מחמשים שנה. זה קשור גם לכך שכמעט לא התבצעו מחקרים על הדברים שעליהם היא כתבה. נדון גם בפרק האחרון בספר שעסק בעיר כמערכת מורכבת, תחום שעולה ופורח לאחרונה באקדמיה וכן בספרים הנוספים שלה שעוסקים רובם בכלכלה העירונית ולאחרונה עולים שוב למודעות בגלל ספרים חדשים שעוסקים בהתפתחות כלכלית עירונית ומטרופולינית של אד גלייזר, ריצ'רד פלורידה וברוס כץ וג'ניפר בראדלי. אשתדל להגיע גם לכמה ספרים של ממשיכי דרכה ובפרט וויליאם ווייט ויאן גהל שלא תורגמו לעברית.

אני חושב שיהיה מעניין. הכניסה חופשית.

ג'יין ג'ייקובס תורגמה לעברית

פורסם בקטגוריה המלצה, חיפה | השארת תגובה

התוכניות של משרד הפנים לא שוות את הנייר שעליו הן כתובות

בשנה האחרונה הרחבתי את הכרותי עם עולם התכנון הישראלי ועם המחקרים שנערכו עליו. בפוסטים הקרובים אביא מספר ממצאים שנתגלו ע"י מספר חוקרים שונים בישראל ואשר מתייחסים למערכת התכנון הישראלית. היום נתחיל עם אחד המחקרים הטובים שנתקלתי בהם, אשר בו נעשה ניסיון להעריך את מידת האפקטיביות של תוכניות המתאר המחוזיות ביחס ליישום בשטח. פוסט זה מתבסס על מאמר אקדמי שנכתב ע"י ד"ר נורית אלפסי, מר יונתן אלמגור ופרופ' יצחק בננסון, ושאותו ניתן למצוא כאן. המאמר פורסם בג'ורנל Land Use Policy תחת הכותרת The actual impact of comprehensive land-use plans: Insights from high resolution observations. שלושת החוקרים עשו ניסיון להעריך עד כמה הבנייה בפועל תואמת את התכנון בישראל באמצעות השוואה של צילומי אוויר לתוכניות המתאר המחוזיות. תוצאות המחקר הזה שופכות אור על חוסר האפקטיביות של התכנון העירוני בישראל וצריכות לאותת למשרד הפנים שהגיע הזמן לשנות את הדרך המקולקלת שבה פועלת המערכת.

ראשית, צריך להבהיר למה הכוונה בתוכניות מתאר מחוזיות. ישראל מחולקת לשישה מחוזות שונים (מדובר בחלוקה שנולדה בתקופת המנדט הבריטי ועברה שינויים אחרי קום המדינה, אך כבר מזמן לא רלוונטית כדלקמן: מחוז תל אביב הכולל את הרצף האורבני של תל אביב כפי שהיה בשנת 1948 (תל אביב ושכנותיה הקרובות מבת-ים להרצליה); מחוז מרכז הכולל את השטחים החקלאיים של תל אביב כפי שהיו ב-1948 והינו למעשה כיום העורף הפרברי של תל אביב מראשון לציון ומודיעין ועד נתניה. מחוז חיפה הכולל את חיפה והקריות פלוס נספחים יד חדרה. מחוז ירושלים הכולל את ירושלים ופרבריה; מחוז דרום הכולל את כל מה שנמצא מאשדוד דרומה; ומחוז צפון שכולל את כל מה שצפונה ומזרחה מפרברי חיפה.

אחרי שהבנו את החלוקה האנכרוניסטית למחוזות התכנון צריך להבנין מהי תוכנית מתאר מחוזית. מדובר בתוכנית כוללנית שבאה לתאר את מצב הבינוי הקיים והמתוכנן בכלל המחוז המסויים. לכל מחוז ומחוז יש תוכנית כזאת והיא למעשה קובעת את הפיתוח הצפוי במחוז ומדי כמה שנים נדרש להכין תוכנית חדשה לאחר שהתוכנית הקודמת למעשה מסתיימת ונבנית. באופן תיאורטי מרבית הבינוי אמור להיות תואם לתוכנית המתאר המחוזית שעל בסיסה מתקיימים הדיונים השונים בועדה המחוזית שמאשרת את תוכניות הבינוי המקומיות שעל בסיסן נבנים בניינים בעלי שימושים שונים, דרכים ופארקים.

ובכן, במחקר המדובר נלקח מחוז מרכז כשדה ההתייחסות. מדובר במחוז עם הפעילות הנדל"נית האינטנסיבית ביותר בישראל, והוא מרכז את כל הפרברים הצומחים של תל אביב מחוץ לטבעת הפנימית של המטרופולין. בבסיסו של המחקר עומדת תוכנית המתאר המחוזית למחוז מרכז הידועה גם בשם החיבה שלה – תמ"מ 3 ואשר אושרה ב-1982. על-מנת לבדוק את התאמת התוכנית לבניייה בפועל נעשה שימוש בצילומי אוויר מהשנים 1980,1990,2000 ושנת 2006, דהיינו התפתחות לאורך 26 שנים. תמ"מ 3 עצמה עברה עדכון ב-2002 והפכה לתמ"מ 3/21. מתוך כלל מחוז מרכז נדגמו 12 אזורים שונים שמהווים כ-10% מכלל שטח המחוז וכוללים מגוון רחב של אזורים שונים בעלי עצימות פיתוח שונה ודפוסי אוכלוסייה שונים.

מספר ממצאים מרכזיים עולים מבחינת התמ"מ ביחס להתפתחות בפועל. במהלך השנים 1980-1990 למעלה מ-50% משימושי הקרקע התפתחו בניגוד לתוכנית המתאר המחוזית. כן, הבנתם נכון – 50 אחוזים מהפיתוח בשנים אלה בוצע שלא לפי התוכנית המחוזית. במהלך השנים 1990-2000 התוכנית אף הייתה מנותקת יותר מהמציאות ולמעלה מ-60 אחוזים מהפיתוח בוצע שלא על-פי תוכנית המתאר המחוזית. כלומר, ניתן להסיק מכך שחלק קטן מפיתוח הקרקע מתבצע על-פי תוכנית המתאר עצמה. ועוד צריך להוסיף שכמעט כל הפיתוח שלא תואם את התוכנית אושר כחוק על ידי מוסדות התכנון עצמם. כלומר, ועדות התכנון עצמן מתעלמות לחלוטין מהתוכנית שהן אישרו בטקס רב. חשוב לזכור שתוכנית המתאר היא תוכנית ציבורית שעולה כסף רב ומושקע בה מאמץ גדול. נוסף על כך, היא משמשת לאינספור דיונים בועדות עצמן ומבזבזת זמן יקר. לאור חוסר הרלוונטיות שלה נראה כי מוטב לא לעבוד בשיטה של תוכנית כזו, שרק מבזבזת זמן ומשאבים ללא כל תרומה של ממש לתכנון בפועל. כתוצאה מממצאים אלו עלתה התהייה שמא הפיתוח גלש מתוכנית מפני שמיצה את השטחים שאושרו לפיתוח. בבחינה מעמיקה מסתבר שזה ממש לא כך. נשארו די והותר שטחים שאושרו לפיתוח אך לא נבנו, והפיתוח התרחש באזורים אחרים בניגוד מוחלט לתוכנית. ובמילותיהם של עורכי המחקר עצמם:

It appears that despite the vast effort and time invested in preparing and authorizing district land-use maps, this is not an efficient planning tool in terms of restricting development in specific locations

מצגת קצרה שמציגה את עיקרי המתודולוגיה והממצאים של המחקר הזה לפניכם:

מבין שלל האנקדוטות שעולות מהמחקר, המקרה הקיצוני והמגוחך ביותר שמודגם במחקר זה הוא המקרה של הפרבר החדש שהוקם בשנות ה-80 הנושא את השם שוהם. שוהם הוקמה כל כולה על שטח שהוגדר בתמ"מ 3 כפארק, כלומק שטח שצריך לשמור אותה פתוח משום ערכים כאלה ואחרים שיש בו (בניגוד חריף לשטח שמוגדר כחקלאי ועליו קל לעלות עם פיתוח עירוני). תמ"מ 3 אושרה ב-1982 ושנים ספורות לאחר מכן המועצה הארצית לתכון ובנייה דרסה אותה לחלוטין (הרבה לפני העלייה הרוסית) עם ההחלטה להקים את שוהם על שטח שלפני כן סומן כפארק ואושר על ידי אותה ועדה עצמה שנים בודדות לפני כן. אבל הבעייה היא לא רק בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. בשנת 2002 אושרה תמ"מ 3 חדשה שנקראת עכשיו תמ"מ 3/21 ולמעשה היא הלבינה ואישרה כמעט את כל החריגות שהתרחשו בשנים שלפניה. במהלך ארבע השנים שהמחקר בדק מאז אישור התמ"מ החדשה כבר התחילו חריגות אף הגיעו בחלק מהאזורים כבר ל-30%.

בסיום המחקר, מציעים החוקרים דרכים אפקטיביות לתכנון במקום השיטה הקיימת כיום. דרכים אלו אינן כוללות תוכניות מתאר קשיחות וחסרות משמעות כפי שנהוג כיום, אלא סט מוגדר של עקרונות תכנון שלפיהם ניתן לבחון ולהעריך תוכניות מקומיות לפני אישורן וביצוען. פעולה כזו עשוייה להבטיח תכנון גמיש יותר, מהיר יותר ושנותן תוצאות ודאיות יותר וטובות יותר. אני מקווה שהמלצות החוקרים לא ישארו רק על הנייר.

ובכן, כאשר מחקר זה הסתיים ממצאיו ומסקנותיו הוגשו למשרד הפנים על-מנת שזה יפיק לקחים, יתקן את דרכיו, וגם יוביל לתכנון טוב יותר. משרד הפנים (שהזמין את המחקר!) התכחש לעובדות וגנז את דוח המחקר. כלומר, מעבר לעובדה שמערכת התכנון של מדינת ישראל מקולקלת לחלוטין ופועלת בשיטות לא רלוונטיות, היא גם לא מוכנה להשתפר ולהשתנות, ומסרבת להכיר בעובדות גם כשאלה מוצגות שחור על גבי מקרן. אני מקווה שבמשרד הפנים יחליפו דיסקט ובמקום לטמון את הראש בחול יחליטו להתמודד באופן ריאלי עם אתגרי התכנון ובראשם ההכנה למגורי חמישה מיליון איש בגוש דן. אחרי הכל, התכנון העירוני בישראל הוא לא צעצוע קטן וגורלות של אנשים רבים מאוד תלויים במערכת שכרגע שבורה לחלוטין.

המאמר עצמו לקריאה נוספת.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת | עם התגים | תגובה אחת

איפה הייתי ומה עשיתי

אחרי חודשים של שקט שהוקדשו להתבצרות אקדמית אני שמח לבשר שאני יוצא סופסוף מהבונקר לאחר שקרו הדברים הבאים:

1. הגשתי את עבודת הדוקטורט שלי לשיפוט. מדובר ב-160 עמודים שאליהם נוקז מאמץ רב. אני מקווה שבעוד חודשים ספורים נהיה אחרי סבב הבקרה ואני אביא את המסמך המלא גם לפה. יצאו ממצאים מעניינים, ולמדתי המון על סטטיסטיקה ומיפוי. העסק יצוף בקרוב גם לכאן.

2. מאמר אקדמי בהובלתי עבר את כל שלבי הבחינה ועומד להתפרסם במהלך חודש יולי. מדובר בהישג אקדמי משמעותי שמאפשר לי להתחיל להתמודד על משרות פוסט-דוקטורט, וכמובן שמדובר במאמר שעוד יטלטל את עולם התכנון כולו בארץ ובעולם. ברגע שהוא יהיה באוויר אביא דיווח מפורט.

3. סיימתי את כל ספירות התנועה השנה. אני עוסק כרגע במחקר שמבוצע עבור קרן המחקרים של איגוד חברות הביטוח ובמסגרתו ניהלתי ספירות תנועה של כלי רכב במספר מרכזים עירוניים בישראל תוך הצלבה עם נתוני ספירות תנועת הולכי רגל ותאונות דרכים. יש עוד הרבה עבודה במחקר, אבל לפחות לא צריך להסתובב בחום בשבילה.

4. שני מאמרים התחילו להתבשל. המטרה העיקרית של האקדמיה היא פרסום טקסטים אקדמיים וזה מה שצריך לעשות כדי להתקדם. שני מאמרים עלו על האש ואני מקווה שאצליח למסור אותם לשיפוט לפרסום עד סוף השנה.

5. אני חוזר לבלוג פה. עכשיו, שאין לי בלוק שיושב על הראש וגוזל את כל האנרגיות, אני יכול להרגע ולהתפנות גם לכתיבה פה. הפוסט הרציני האחרון היה פה בפברואר ועסק באנטי-אורבניזם הישראלי. בפוסטים הקרובים נעמיק לחפור בנושא.

6. ויש לי גם תוכניות לחופש. מתוכנן גרנד טור באירופה שישלב סדנה, כנס, סיור, חופשה וחיפוש עבודה. וכל זה במקומות שיש בהם פחות ממאה אחוזי לחות באוגוסט.

נתראה בקרוב.

פורסם בקטגוריה דוקטורט, כללי | 4 תגובות

הזמנה לשיעור ביום חמישי הקרוב ב-18:00

ביום חמישי הקרוב, בשעה 18:00, אני אעביר שיעור במסגרת קבוצת למידה של "עץ בעיר" ברחוב ביאליק 25 בתל-אביב. הארוע פתוח לציבור הרחב בתשלום שיתחלק בין קרן המנוחה שלי והעץ.

בארוע אני אגולל סוג של סיפור שמתחיל בחיפה, עובר בפורטלנד, מגיע בתל אביב וממשיך למקום לא נודע. בדרך גם ארחיב על מקורות ההשראה שלי ואיך התגלגלתי מקיוביקל אפרורי למקום אפרורי קצת פחות. אדבר גם על עירוניות, מאבקים עירוניים ותכנון.

כל הפרטים כאן.

פורסם בקטגוריה המלצה | השארת תגובה