בדיוק חשבתי איזה כיף באיטליה ובכל מקום אחר שאסור לעשן בו במקומות סגורים וראיתי את הפוסט הזה של הופמן.
אפילו באיטליה שבמערב אירופה, עם אנשים שלא נתפסים בעיניי כמתוחכמים במיוחד (תחשבו טלויזיה איטלקית, תחשבו ברלוסקוני), צריך לצאת החוצה מהבאר או מהמועדון בשביל לעשן ולהסריח. הייתי עכשיו חצי שעה באוורבוך ואני צריך חפיפה לשיער. האם אנשים פה כל-כך מדוכאים שהם צריכים להתגבר על כך ע"י הסרחה הדדית? אולי ככה הם מראים איזשהו כח, מין תפיסת טריטוריה סרחונית? אולי סתם משעמום ופוזה אלעק?
אני לא יכול לא לצאת החוצה ונמאס לי מהסירחון. כל-כך קשה לחזור לארץ מחופשה וקשה עוד יותר המחשבה על כל אותן ערים נפלאות שבהן העישון אסור ורק פה בתל-אביב, העיר העברית היחידה, עדיין מותר לעשן.
עוד בלוג תל אביבי 