ססטריאר – ההיית או חלמתי חלום?

חברים,להלן סיכום של החוויות אותן עברתי במסגרת חופשת הסקי בססטרייר, איטליה.

בסוף פברואר נסעתי עם עוד כמה חברים לדיל של סקי בקלאב Valtur שבססטרייר (שעה וחצי מטורינו, שם באלפים האיטלקים). הקלאב הוא מעין ורסיה איטלקית של קלאב מד, כולל הופעות של צוות המועדון בערב ודיסקוטק בתוך הקלאב. הדיל אורגן ע"י שיתוף פעולה של פורום הסקי של חברת למטייל עם אופיר טורס, מה שהבטיח הרבה חולי סקי ישראלים על המדרונות באיטליה.

אנסה לסכם פה את הנקודות המרכזיות של החופשה שעברתי, שהייתה ללא ספק אחת החופשות  הטובות בחיי (לא רק אלו שעסקו בסקי), ופרט לכמה מכות קלות לא ספגתי נזקים.   אחרי ההגעה הזריזה לקלאב בצהרי יום ראשון, אכלנו ארוחת צהריים שכללה בין היתר פסטה (ואחר-כך עוד פסטה, ועוד פסטה, ועוד). לראשונה בחיי העלתי במשקל במהלך חופשת סקי. כנראה יש משהו בפסטה.

במהלך יום ראשון התארגנו על ציוד ושיעורים ואני נרשמתי לקבוצה הזהב (gold) הישראלית, מה שהתברר כאחת מהקבוצות הטובות ביותר שגלשתי איתן. היינו בערך כעשרה אנשים בקבוצה מאחורי המדריך האדיר פאולו שהראה לנו מאיפה משתין הדג וגם עזר לנו לחבר את האני הפנימי שלנו להר ולשלג.האתר עצמו מורכב מחמישה מרחבי גלישה, ססטרייר, סן סיקריו, מונטג'נברה (מעבר לגבול הצרפתי), קלבייר וסאוז ד'אוקס (שבו לא הספקנו לבקר). לצערנו, החורף לא האיר פנים לססטרייר ואיכות השלג באתר לא הייתה מדהימה ברוב הימים, וכמו כן שררו רוחות עזות בדרך- כלל שגרמו לסגירת מעליות והיה חם מדי ברב הימים (אפילו ירד קצת גשם במקום שלג ביום האחרון).  למזלנו, אולימפיאדת החורף האחרונה (2006) התקיימה בססטרייר ולכן האתר היה משופע בתותחי שלג וגם רוב הטי-בארים (מי שלא יודע מה זה טי-באר, יכול לישון בשקט), הוחלפו לכיסאות נורמליים, ככה שגלשנו בתנאים סבירים למרות הכל.

משום מה, באחד הימים שיצאנו לגלוש בהם הקבוצה, הקדימה אותי במספר דקות, ועל מנת לפצות את החברה' על ההמתנה האחת מהפסקות הקפה על ההר (הידועות גם בתור Italian-style skiing), הזמנתי את החברה' לקפוצ'ינו. עוד יתרון גדול לחופשה באיטליה הוא שבכל עצירה לקפה על ההר מקבלים קפוצ'ינו איטלקי שלוקח אפילו את הקפה בתל-אביב. למותר לציין גם, שזכיתי בכינוי מיסטר קפוצ'ינו בעקבות התקרית הזו.

20070311cappuchino

היום הטוב היותר, שהיה שווה את כל החופשה, היה במונטג'נברה ביום הלפני אחרון. לאחר לילה שירדו בו כמה עשרות סנטימטרים טובים של החומר הלבן והטוב, עלינו על המדרונות בערפל, שלג ופאודר לפנים. השקט של השלג, חוסר הראות והידיעה שאתה משאיר עקבות ראשונים בשלג עשויים להעלות כל אדם שפוי למדרגה העליונה של ההתגשמות. אחר הצהריים יצאה השמש וחיזקה עוד יותר את הרגשת ההתעלות. דן, אחד מהחברים בקבוצה, סבל באותו יום מהתקפי צחוק פסיכוטיים, כתוצאה מאקסטזת שלג קיצונית ואף גרם לצ'ארלי, (מנהל הפורום) ליפול כתוצאה מכך מספר פעמים. למונטג'נברה יש חיסרון מרכזי אחד, והוא, שהוא נמצא בצרפת, ולכן יש בו הרבה ילדים ומבוגרים צרפתיים שדוחפים במעליות, מעשנים בכל מקום, לא יודעים להכין קפה, ואוהבים לרכב על טי-בארים.  בוידאו אפשר לראות את התגובה שלי לשלג.

בחזרה לססטרייר באוטובוס שאורגן לנו ע"י אופיר טורס, עליתי לשיר את "חתול וחתולה" של בום פם לכבוד היום הגדול.

אין ספק, באותו יום פאודרי התאחדתי עם ההר – I became one with the mountain.

היום האחרון לגלישה היה די מאפן והצלחתי לקבל מכה בכתף וגם להתרסק לתוך ערימת בוץ. הלקח, לא לגלוש בסוף היום האחרון. אחרי שחזרתי למועדון באותו היום הלכתי לרופא של הקלאב, שיגיד לי שהכל בסדר ושאני אחלים. הרופא, מרח לי משחה נגד כאבים ואז בא להוציא זריקה ולתקוע לי אותה בכתף. אמרתי לו שאני רגיש לזריקות ושאם הכל בסדר (חוץ מהכאב) אני אסתדר גם בלי זריקה.

בערבים, אחרי שהיינו ישנים ונחים, אכלנו ארוחות ערב שהצטיינו בעיקר באגף הפסטות (למרות שבערב האחרון פירקנו גם שרימפסים בידיים), הלכנו לבר ולדיסקוטק של המועדון וניסינו להתחיל עם איטלקיות (שלא יודעות אנגלית). האיטלקיות עצמן (ופה ושם גם האיטלקים) דופקות הופעה כל ערב כאילו מדובר לפחות בבר-מצווה של הילד של השכן. מחשופים ועקבים הם לבוש חובה  באיטליה לנשים, וזה ללא ספק אחד היתרונות הגדולים של העם האיטלקי. לפעמים היינו גם רואים את ההופעה (באיטלקית) של צוות המועדון בערב, ופעם אחת צ'ארלי וטל השתתפו בקטע שמזכיר את הFull Monty. הטראומה עדיין חזקה. ערב אחד דפקנו גם יציאה עצבנית לדיסקוטק המרכזי בססטרייר, טאבאטה, שתינו, רקדנו וחגגנו.

עוד דבר אחד גדול שהיה באיטליה הוא שאסור לעשן במקומות סגורים. כלומר, אנשים יוצאים מהפאבים והדיסקוטקים החוצה (בקור של -2 מעלות) לעשן, ומשאירים לך את הבגדים והשיער ללא הסירחון. אם האיטלקים יכולים, אני בטוח שאפילו אנחנו נצליח.

לסיכומו של עניין, הייתה חוויה אדירה, ועל המטוס בדרך חזרה הכרתי יותר מעשרים איש. מי שעוד לא יצא לחופשת סקי מימיו, הגיע הזמן. לי כבר שמור מקום בדיל של השנה הבאה.  נ.ב עד השנה הבאה נמשיך לגלוש במורדות אבן-גבירול.

עדכון:

ככה אני מגיב אחרי יום אדיר של פאודר:

פוסט זה פורסם בקטגוריה המלצה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על ססטריאר – ההיית או חלמתי חלום?

  1. מירב הגיב:

    היי אח שלו, אני שמחה לראות שחזרת לפעילות, אני יושבת עכשיו ולומדת (אמורה) למועדי ב' קוראת בבלוג ומתה מקנאה! מתי גם אני אוכל לצאת לחופשה כזאת? בכל אופן מקווה שהטיול ביום שישי ייצא לפועל ,וגם אם לא אז נצא מתישהו עם אח שלו לסלט ומוזלי ואני בטוחה שנשמע עוד חוויות מהחופשה.
    טוב שחזרת,
    המשך שבוע מקסים,
    מירב

    🙄

  2. ylerman הגיב:

    תודה, מירבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s