שביתת האופורטוניסטים

אנחנו כבר ביומה השלישי של שביתת הסטודנטים הגדולה שבאה לאחר שביתות קטנות שהיו מתחילת השנה ברוב המוסדות האקדמיים בארץ. מעל 200,000 סטודנטים צריכים לחפש את עצמם בזמן שחבורת העסקנים שמייצגים אותם (ממש מייצגים עם לא פחות מ-13 אחוזי הצבעה באוניברסיטת תל-אביב) תופסת כותרות בטלוויזיה ובעיתונים.

איך הגענו לכאן? הממשלה קיצצה בתקציבים של ההשכלה הגבוהה מתחילת העשור ומספר הסטודנטים גדל, וכן עלו העלויות הנדרשות למחקר באוניברסיטאות, במיוחד בצד הטכנולוגי-מדעי. לזכותה של הממשלה ניתן לטעון שהיא קיצצה בכל המגזרים הציבוריים (אפילו בביטחון), כך שהסטודנטים והמרצים לא צריכים להרגיש מופלים לרעה מול שאר המגזר הציבורי. המצב שאין כסף לתקני מחקר גורם לטובים שבחבורה לנטוש לחו"ל לטובת הדוקטורט או אחריו, מכיוון שאין להם אפשרות לקבל משכורת באקדמיה גם אם הם מוכנים להתפשר על הכסף ולא ללכת למגזר הפרטי. מעבר לבעיית "בריחת המוחות" (וגם בריחת חברים במקרה שלי), המחקר באוניברסיטאות מניע חלקים גדולים בכלכלה מבוססת ההיי-טק של ישראל וגם משמש לשימור ופיתוח הנכסים התרבותיים שלנו.

אז מה עושים? משרד החינוך העז לחשוב על רפורמה שתמנע את הקריסה הסופית של המוסדות להשכלה גבוהה בלי שמשרד האוצר יצטרך להוציא גרוש מהכיס. מי שחושב שקל להוציא כסף ממשרד האוצר, שידבר עם בעלי העסקים שנסגרו בצפון בגלל המלחמה, ואז שיחשוב אם זה אפשרי בכלל. בתמימותו חשב משרד החינוך שמנהיגי הסטודנטים מעוניינים באקדמיה מצוינת ומובילה מבחינה עולמית. טעות, מנהיגי הסטודנטים (שכאמור לא ממש מייצגים את הסטודנטים), מעדיפים כתבות בטלוויזיה ובעיתונים על-פני טובת האקדמיה ולנצח הם ינפנפו באותו סדין ורדרד הידוע בשמו "גובה שכר הלימוד". המהדרין ביניהם אף יוסיפו מטבעות לשון כדוגמת "השכלה נגישה לכולם" ו"צמצום פערים". המצב כיום הוא שבאוניברסיטאות כל הסטודנטים משלמים אותו שכר לימוד מסובסד בכל החוגים. כלומר, עבדכם הנאמן ורבים שכמותו, שאינם זקוקים לעזרה פיננסית משום גורם, מקבלים סבסוד. את מעט העזרה הפיננסית שמדינת ישראל עוד מסוגלת לתת מוטב שתיתן למי שבאמת לא יכול לשלם 9,000 ₪ לשנה עבור שכר הלימוד, ומן הסתם נזקק גם לעזרה עבור הוצאות המחיה שלו. ניתן לבצע זאת ע"י מענקים והלוואות טווח-ארוך בריבית נמוכה (מישהו אמר משכנתא?). כאשר המדינה מסבסדת את כולם באותה מידה, היא מסבסדת רבים שאינם צריכים סבסוד על חשבון מעטים שצריכים אותו, ולמעשה מונעת מאותם מעטים את הנגישות השווה להשכלה הגבוהה.

משרד החינוך, ברוב חוצפתו, אף הזמין את הסטודנטים להשתתף בועדה שמנסחת את הרפורמה ולהיות מעורב בתהליכים שנועדו להציל את ההשכלה של הדור החדש. אך לא, אמרו העסקנים, עדיפים לנו צמיגים בוערים ומראה מסוגף וצדקני על-פני התמודדות עם בעיות העולם האמיתי. בינתיים, חבריי המבריקים עסוקים בהגשת אפליקציות לאוניברסיטאות בלונדון ובקליפורניה. ודבר אחרון, רבים יאמרו, למה שלא יהיה פה כמו באירופה המערבית, שהרי הכל בחינם שם. ובכן, אירופה המערבית נהנית מתקציב ביטחון נמוך בהרבה משלנו ומעושר שנצבר בתקופת הקולוניאליזם האירופי, ובנוסף המחקרים המדעיים המובילים מתרחשים בארה"ב כיום (ושם אין שום דבר בחינם), ולא ביבשת הזקנה והשוקעת. 

גילוי נאות: הכותב הוא סטודנט למנהל עסקים ופעיל לשעבר באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב.

עדכון: דיווח מהחזית בבלוג של שרון.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, גיאו-פוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על שביתת האופורטוניסטים

  1. יוסי לוי הגיב:

    אכן, השביתה הזו בעייתית מכיוון שהיא מזיקה בעיקר לסטודנטים השובתים.
    מלבד זאת, כל הטיעונים האחרים שנטענו הינם דמגוגיים במקרה הטוב ומטעים במקרה הגרוע, ודנתי בהם בהרחבה ברשימות שכתבתי.

  2. לרמן הגיב:

    ממה שראיתי בבלוג שלך, באירלנד שבה השתמשת כדוגמה, משלמים 5,000 ש"ח שכר לימוד במקרה הטוב, אם לא יותר. אז? ומה לגבי הטענה שלי שהרמה האקדמית גבוהה יותר (הרבה הרבה יותר) בארה"ב מאשר באירופה?
    ויוסי, דבר אחרון, "רשימות" חייבים לסדר את העניין עם הטרקבקים, אתם פשוט לא משתתפים בדיון כמו שצריך בלעדיהם.
    לשיטתך, נמשיך לחכות לאולמרט והירשזון שיעזרו להשכלה הגבוהה בישראל. אשרי המאמין.

  3. יוסי לוי הגיב:

    אני ממש לא חושב שאולמרט והירשזון יעזרו – להיפך.

  4. אבי הגיב:

    כאשר בודקים את מספר הציטוטים ב"כתבי העת הנחשבים" כלומר האמריקנים אז יש יתרון (כמה מפתיע) לאוניברסיטאות אמריקניות. התוצאה הזו הייתה מתקבלת בכל מקרה בגלל שרוב כתבי העת האלו הם אמריקניים

  5. לרמן הגיב:

    אבי, יש משהו בטיעון שלך, ובאותו אופן גם כמות פרסי הנובל גבוהה הרבה יותר אצל האמריקאים מאשר אצל האירופאים. למרות זאת, נראה שכמעט כל החוקרים הטובים בעולם (כולל האירופאים) נוסעים לאמריקה.

  6. ברק הגיב:

    לרמן, אתה עוד תהייה סוציאליסט בסוף….

  7. לרמן הגיב:

    ברק, חכה, אני מכין חומר לפוסטים על הטלוויזיה ושלטון התאגידים. הנטייה הפוליטית שלי ככל שהזמן עובר היא לכיוון של ליברטאריאניזם.

  8. ברק הגיב:

    "ליברטריאנים מעריכים מוסר של אחראיות אישית ומתנגדים בתוקף למדינת רווחה, משום שלדעתם לכפות על אדם לעזור לזולת פסול מבחינה מוסרית, פוגע במטרה שלשמה נועד, או שניהם."
    ויקפדיה בעברית, הערך ליברטריאניזם

    כמו שאתה רואה, הפוסט שלך אנטי ליברטריאניסטי. אנטי קפטלסטי. למעשה הוא סוציאלסטי. יש לך את הרעיון הבסיסי של סוצאליזם. העשירים משלמים (הרבה) יותר, העניים משלמים פחות. המדינה עוזרת לעניים ופוגעת (יותר) בעשירים. המטרה- איזון בין החלקים השונים של החברה.

    למעשה, אם תחשוב על הפוסט שלך בנושא רשתות בתי הקפה תבין שגם הוא אנטי קפטלסטי בעליל. הסיבה העיקרית לכך, שעסק שהוא מצליח או חצי מצליח, לפתוח סניף חדש ונוסף היא כדי להעשיר את בעליו בראש ובראשונה. ומכאן ההתרחבות לכדי רשתות גדולות. התהליך הזה של הגדלת מספר הסניפים קורה (כמעט) לכל עסק חדש שנפתח. זהו תהליך קפטלסטי בעיקרו והוא כמובן מיצוג בצורה האולטמטיבית שלו בארצות הברית שלאמריקה. באמריקה, כמעט ואין עסק בודד, כל מסעדה שייכת לרשת של כמה סניפים לפחות. מה שמצליח גדל. אולי זו הדרך של העסק לשרוד לאורך זמן (אם ניקח למשל את קפה תמר ז"ל – אם היה מתרחב אולי עוד היה לנו רשת קפה תמר היום – אבל אני לא יודע אם זה טוב או רע). האהדה שלך לבתי העסק הקטנים היא אהדה אנטי קפטלסטית שמשמרת את אלו שאינם רודפים בצע.
    הנה למשל ציטוט של ג'וזף הלר שאני מחבב וקשור איכשהו לנושא (ויקפדיה באנגלית הערך ג'וזף הלר)

    There's a big cocktail party on Martha's Vineyard. Someone comes up to Joseph Heller, and says, "Joe, see that guy over there? He's a hedge fund manager, and he made more money yesterday than you made on all the books you have ever published." Heller looks over, pauses and says, "Yeah, but I have something he'll never have: enough."

    לסיכום,
    אני עוד אעשה סוציאליסט ממך! 🙂

  9. לרמן הגיב:

    ברק, עם תגובה כזאת, מן הראוי שתפתח בלוג.
    ליברטריאניזם מעלה לדרגה העליונה את חופש הפרט ומתנגד לא רק לממשלות חזקות, אלא גם לתאגידים גדולים, שפוגעים בחירות הפרט. הרבה יותר קל להתנגד לממשלות, בגלל שהניהול שלהן (לפחות במדינות דמוקרטיות) שקוף בהרבה לעומת ניהול תאגידים. בגלל זה, אולי אתה שם אותי בעגלת הקפיטליסטים הקיצוניים. בתור אחד שנפגע מהפסקות החשמל בקליפורניה לפני 6 שנים שקרו כתוצאה מהפרטה, אני לא קונה אקסיומות קפיטליסטיות.
    התנגדות לתאגידים גדולים (או לפחות לדרך פעולתם) היא לאו דווקא פעולה סוציאליסטית. אני רואה בה פעולה אנושית. יש לי ערימות של ספרים בנושא הזה אבל אחד הכי מומלצים הוא The Corporation של ג'ואל באקאן.

  10. שגיא הגיב:

    לא כל אנטי קפיטליסט הוא סוציאליסט
    וחבל להתעסק בהגדרות יותר מידי
    סתם להיות אדם טוב זה הרבה יותר מכל אפשרות אחרת

  11. פינגבאק: שביתת האופורטוניסטים השיגה את כל מטרותיה | עוד בלוג תל-אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s