Culture Jam ואיך נגמלתי מטלוויזיה

נויפלד מזכיר שהשבוע הוא "שבוע ללא טלוויזיה", מסורת שהתחילה ב-1994 ולאט לאט מתפשטת בעולם, בין השאר בעזרתו של  ארגון אד באסטרס. Culture Jam הידוע גם בשמו העברי "שיבוש תרבות" הוא אחד הספרים שהוציא מייסד הארגון קאלה לאסן והוא מתייחס לצורך לעצור את פצצת הצרכנות האמריקאית הבלתי-נשלטת, ואיך עושים זאת.

לפני מספר שנים בעודי מתגורר בארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות נתקלתי באתר של אד באסטרס ומשם הגעתי לבסוף לספר. הספר מרחיב על התניות הצריכה בעולם החדש והמופלא בו אנו גרים. המטרה העיקרית  של לאסן היא להחליש מותגים ע"י אותם אמצעים פרסומיים אשר מחזקים אותם. הספר מונה בין מחלות החברה הצרכנית את הפרסום לילדים מגיל אפס, שלטי חוצות, תרבות מוכוונת מכוניות פרטיות וכמובן ההתמכרות למלכת הפרסום – הטלוויזיה.

אז מה עושים עם הטלוויזיה? אני מניח שחלקכם, כמוני, גדלתם לפני שהייתה טלוויזיה מסחרית בארץ, כשהיה רק ערוץ אחד, ומקסימום קצת כבלים פיראטיים. באיזשהו שלב הטלוויזיה נפתחה, הגיעו הכבלים וגם ערוץ 2 וחשבתי שסופסוף יש טלוויזיה. ואז נסעתי לארה"ב. התחלתי עם חבילה מלאה כולל HBO, Showtime ועוד 500 ערוצים וכמובן ממיר דיגיטלי כשפה בארץ עוד לא היו את כל השכלולים האלו. הפכתי לבטטת כורסה רצינית, אפילו יותר ממה שהייתי בארץ. אחרי חודשיים צמצמתי את כמות הערוצים. אחרי תקופה נוספת (בה המשכתי להשמין), התחלתי להבין לאט לאט (וגם קראתי קצת), איזה התניות מכניסה לנו הטלוויזיה לראש. אם אלו ההפחדות בחדשות, התוכן השיווקי בסדרות טלוויזיה, תוכניות סגנון חיים והפרסומות עצמן. כל התוכן בטלוויזיה המסחרית מכוון למכור. לא משנה אם קוראים לזה הפקת מקור, חדשות או פרסומות. החדשות צריכות להיות רעות, כדי שהפרסומת למקרר תראה לך שלמרות שהמצב חרא, מקרר חדש יפתור את זה.

קאלה לאסן מרחיב על הבעיות בעיצוב הסלון במודרני, שברוב הבתים מעוצב בשביל צפייה בטלוויזיה ולא בשביל אנשים.  הסלון משאיר את הצופה במצב הפסיבי ביותר בו הוא יכול להיות, מוכן להחדרת המסר מהמסך. כמו כן, לאסן מסביר את ההשפעה של אפקטי העריכה על תשומת הלב והתפיסה שלנו, כלומר הסיפור הטלוויזיוני הוא לא רק הצילום, אלא גם כל הקלוז-אפים, החיתוכים וזוויות המצלמה. בקיצור, הטלוויזיה היא מין מציאות משומשת המחליפה להרבה אנשים את המציאות האמיתית שלהם.

לפי הערכתי, ישראל מפגרת בקצת יותר מחמש שנים אחרי ארה"ב בכל הקשור למגמות טלוויזיוניות, ואני מופתע כל פעם מחדש כשאנשים מתפלאים לאן עוד יכולה הטלוויזיה לרדת. יש עוד הרבה לאן לרדת, וכמעט כל התוכן הטלוויזיוני מכוון למטה. מי שחושב ששווה להחזיק טלוויזיה, צריך לקחת בחשבון את העובדה שכמעט כל מה שהוא נחשף אליו בטלוויזיה זה זבל ערוך עם כוונות רעות.

בקרוב אני אציין חמש שנים ראשונות בלי טלוויזיה, ועוד היד נטויה.

הסיפור של יוחאי על חיים בלי טלוויזיה

פוסט זה פורסם בקטגוריה ארה"ב, ביקורת, המלצה, ספרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על Culture Jam ואיך נגמלתי מטלוויזיה

  1. נויף הגיב:

    לאד בסטרס יש גם מגזין דו-חודשי מצוין ונשכני שנקרא (באופן מפתיע) Ad Busters.
    בגליון מרץ/אפריל 2007 (לפחות במהדורה האוסטרלית) יש מכתב למערכת ותמונה של שד' רוטשילד ששלחו דני ונתי מת"א שמספרים איך הציבו בובות קרטון בגודל אמיתי של זונות לאורך השדרה כדי להוריד את ערך הדירות ושכר הדירה.
    גם "נו לוגו" של נעמי קליין הוא קלאסיקה בתחום, למרות שאני חייב להודות שעוד לא קראתי אותו. אופס… אני אחכה שיהפכו אותו למיני-סדרה בטלוויזיה (-:

  2. לרמן הגיב:

    כן, אני זוכר שהם עשו פה את הקטע הזה עם הבובות. בכל מקרה, "נו לוגו" הוא ספר חובה אם כי קצת מיושן כבר.

  3. יוחאי הגיב:

    תודה על הקישור. החיים טובים ללא הקופסא…

  4. almost30 הגיב:

    מעניין,
    אנחנו כבר ללא המסך הקטן כמעט שנתיים ופשוט תענוג.
    המון סרטים בקולנוע,ספרים ובעיקר יותר זמן לבני אדם אחרים.
    לא הכרתי עד עכשיו את הספר, הכנסתי לרשימה,תודה.

  5. לרמן הגיב:

    איזה תגובות חיוביות, עושה לי חשק לקחת שלט קטן ולכבות את כל הטלויזיות בצמתים.

  6. אישיוז הגיב:

    די, די, מספיק עם האינטלקטואליות הזאת.
    בתור פליטת תואר ראשון לקולנוע וטלוויזיה אני מכירה את כל הדרכים שבהן דוחפים לי מסרים,
    ומה לעשות – אני עדיין מכורה וקשה, ומרצון.
    כמה אפשר להתעסק בחרא של החיים? תביאו לי קצת רומנטיקה באריזה של חצי שעה ואני מאושרת. ולא – אני לא אלך לקנות מקרר כתוצאה מכך.

  7. לרמן הגיב:

    מה עם רומנטיקה אמיתית, לא ממציאות יד-שנייה?

  8. אישיוז הגיב:

    בוא נהיה מציאותיים – גם כשיש זה אף פעם לא יהיה טוב כמו בסרטים…. 🙂

  9. OnlineParty-TV הגיב:

    כמה שאני מסכים איתך…
    תודה על הפוסט

  10. הספר ראה אור בעברית ב- 2002 תחת השם "שיבוש תרבות" בהוצאת בבל.
    http://readingmachine.co.il/home/books/book_462_113

  11. פינגבאק: בריונות טלויזיונית בשדרה | עוד בלוג תל-אביבי

  12. פינגבאק: מה אני מנסה לעשות פה? | עוד בלוג תל-אביבי

  13. גל הגיב:

    אני מסכימה עם חלק ממה שאתה אומר פה.
    בייחוד שהטלוויזיה האמריקאית זה זבל שאין גרוע ממנו.
    כשאני נמצאת בארה"ב אני צופה רק בנטפליקס כי לפתוח טלוויזיה ככה סתם אני פשוט כבר לא יכולה, כמות הפרסומות והזילות שלהן בלתי נסבלת. גם בארץ, אני כבר רואה תכנים רק דרך המחשב שמחובר לטלוויזיה.

  14. הלוואי שבישראל ידעו את האמת מאחורי העולם הטלוויזיוני. אתמול קראתי על זה שרוצים להכניס לאח הגדול חולה סוכרת ואישה בהריון מתקדם. רק המחשבה שהתכנית הזאת הולכת לקבל 40 אחוזי רייטינג – פשוט מזעזע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s