כשאני הייתי בתיכון לא היה יו-טיוב.
שיעור בכיתה י"א יוצא משליטה. התיכוניסטים של היום הם המנהיגים של המחר.
וההמשך:
רסס – RSS
תגובות אחרונות
יוסי פרום על גלידה מונטנה – מיתולוגיה… Lerman על פודקאסט ממצה מהעת האחרונה אפי על פודקאסט ממצה מהעת האחרונה ביולוג ירושלמי על כיכר התזמורת – בכייה… ביולוג ירושלמי על כיכר התזמורת – בכייה…
עוד בלוג תל אביבי 
אמא שלי, מורה למתימטיקה בגימנסיה עד לפני שנה, היתה חוזרת עם שלל סיפורי זוועה מהסוג שממש נטה לגרום לי לחרדות בנוגע לעתידו של העם היהודי (זה היושב בציון וזה שבגולה גם יחד) – מתברר שהם לא הרבה יותר מוצלחים גם כשהם בכיתה ט' (תלמידיה נטו לחגוג לה יומולדת אחת לשבוע, כולל עוגות).
ומילא זה, אבל גם הוריהם לא הרבה יותר מוצלחים, כך מתברר. 😯
כן, אבל אני לא בטוח כמה זה היה שונה אצלנו. כל עוד אין נפגעים בארוע ולא צריך משטרה המצב סביר (זה היה המדד שלי).
אומנם לימדתי רק כיתה אחת, והחוקים נקבעו כך שרק מי שרצה להיות שם היה שם, אבל אני מעולם לא נתקלתי במשהו שאפילו קרוב לזה.
האם זה קיים? בוודאי. האם הילדים אשמים? חלקית. מה שהמורה משדר, זה מה שהוא מקבל, ברוב המקרים לפחות.
אני חושב שארוע מהסוג הזה תלוי בשילוב מוצלח במיוחד של המורה והתלמידים. לי זכורים מקרים כאלה בתור תלמיד, ואפילו רועשים/מסוכנים/תקראו לאמבולנס יותר.
נורא. כמה לילדים האלה חסר כבוד עצמי קודם כל. והמצלמה עזרה להם לרדת לרמות שפל חדשות אני מניחה. 😕