אני זוכר אותו די במטושטש. הוא הגיע בחטף מעבר לפינה. אף אחד לא ממש ידע מה לעשות איתו. הוא עשה רעשים מוזרים וטען שהוא מחובר לכל העולם. האמת, הוא היה מחובר לכל העולם – אני זוכר אותו מדבר עם אנשים בקוריאה על שטויות. איך הוא עשה להם איי.אר.סי. קטן כזה. הוא אמר שהוא הולך להישאר כאן, אבל אני לא התרגשתי. הוא כבר התחיל להתרגש מהאופציה להוריד משחקים (וגם פורנו) חופשי. הוא עדיין מתרגש מזה. 

אני רוצה לנצל את ההדמנות ולהודות לאינטרנט שהגיע. פגשתי אותו בקומת המרתף של הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון על טרמינל של Unix באמצע שנות ה-90 ואחר כך ערכנו היכרות יותר מסודרת ברבע קוביה שהייתה לי באינטל ב-1996 (מישהו אמר נטסקייפ?). גם אז וגם היום האינטרנט משמש אותי לשטויות, וההבדל הוא שהיום הוא מכיל הרבה יותר שטויות מפעם (והשטויות מבוססות ווב 2.0, לא פחות).

תודה לנויפלד (אחד הבלוגרים הרחוקים יותר ממני גיאוגרפית) וליוחאי (אחד הקרובים ממש) ששירבטו אותי למשחק. אני בקושי הצלחתי להיזכר איפה נפגשתי עם אדון/גברת אינטרנט (הכל הודחק), אז אני לא משרבט אף-אחד כדי לא לעורר שדים רחוקים.