קראתי מאמר מצוין בזכות השיטוט הרגלי בעיר שמשווה בין השאר בין לונדון לסן-פרנסיסקו, ועושה לסן-פרנסיסקו עוול. הכותב, טיילר ברולה, טוען שהמדד הכי חשוב לעיר הוא איכות השיטוט הרגלי בה. אני מסכים שזה בהחלט המדד החשוב ביותר, אבל זה לא המדד היחיד. עוד פרמטרים חשובים הם האנשים שגרים בעיר, המדינה שהיא שייכת אליה ובכלל זה קטע אישי. בעקבות המאמר הזה חשבתי על הערים שאני הייתי רוצה לגור בהן, שלפעמים עולות בראש ברגעים קשים (אתם יודעים, יש פה לחות, לחץ וחולדאי). אני מתכבד להביא פה את הרשימה הסובייקטיבית לחלוטין של הערים בהן אני רוצה לגור לפי סדר העדפה:
1. ונקובר – מי שהיה מבין, ומי שלא שיסע לשם. נחשבת כסן-פרנסיסקו של קנדה, ולדעתי עולה עליה גם ביופי, גם באווירה וגם יש את וויסלר שעה וחצי מהעיר.
2. סידני – עיר שהיא תענוג עם שמש קצת מסוכנת והרבה הרבה בירה. האוסטרלים יודעים שלא צריך לעבוד קשה מדי בשביל להנות בחיים האלה.
3. ברצלונה – לא דורש יותר מדי הסברים. הספרדים לימדו את האוסטרלים שלא צריך לעבוד קשה בשביל להצליח. אני מוכן אפילו ללמוד קטלונית בשביל לגור שם.
4. סן-פרנסיסקו – אני פשוט אוהב את העיר הזו. הידידותיות שלה, החשיבות הפוליטית ויריד הסאדו-מאזו. מה עוד צריך הבן-אדם.
5. פורטלנד – עיר שהולכת איתי לכל מקום ואני עדיין מתגעגע אליה.
6. סיאטל – ונקובר, פורטלנד וסן-פרנסיסקו כבר ברשימה, אז גם סיאטל.
7. תל-אביב – זה שאני גר פה לא אומר שאני לא רוצה להמשיך לגור פה.
8. בריסביין – סוג של עיר אוסטרלית נחמדה, חמה ומפתיעה. השאירה עליי רושם טוב והייתי מוכן להעביר שם שנתיים בלי בעייה.
9. לונדון – בירת התרבות העולמית (ואנשים יותר אדיבים).
10. ניו-יורק – ניסיתי לא להכניס אותה לרשימה הזו. לא הצלחתי.
לסיכום, ארבע ערים מהחוף המערבי של צפון-אמריקה, שתי ערים מהחוף המזרחי של אוסטרליה, עיר אחת מהחוף המזרחי של ארה"ב, אחת מבריטניה, אחת מהמזרח-התיכון ואחת מהיבשת הישנה (למרות שבגדול אני סולד מאירופה). ערים שהייתי רוצה לגור בהן אם לא היתה סכנה של קפיאה מוחלטת בחורף הן בוסטון וטורונטו. ולבסוף, העיר שאני לא רוצה לדרוך בה לעולם – לוס אנג'לס.
עוד בלוג תל אביבי 
למה סלידה מאירופה?
משהו באנטי-ישראליות של מערב-אירופה (לא כולם, כמובן) צורם לי מאוד, ובמיוחד אחרי שנתקלתי בתופעה בתור נציג בכנס פוליטי בינלאומי של ליברלים צעירים בזמנו.
הייתי מוסיף עוד 3 מהרשימה הפרטית שלי. אם מותר…
בונוס-איירס אמנם היום פחות מבעבר,אבל בגלל האנשים ברחוב,הקצב,האוכל והחיוך הארגנטינאי
דאבלין – המוזיקה, הבירה, ההתחדשות של השנים האחרונות ומרכז העיר.
איסטנבול– כל כך הרבה ניגודים בעיר אחת שמאוד רוצה להיות אירופאית,הייתי גר שם למען החוויה לתקופה של שנה.
דלהי– בגלל השווקים, המבצרים, הקבצנים, הלכלוך, הרעש והתחושה כי זהו הכאוס הכי מטורף בעולם ויחד עם זאת הכי מסודר.
ווראנסי– הגנגס, הגנגס, הגנגס. הזריחות הכי מדהימות שיש. אה כן…וגם בגלל שכל יום אתה יורד לאותה סימטה קטנה ומלוכלכת וכל יום היא נראית פשוט אחרת….
גואה– אמנם לא עיר אבל אין כמו לחיות בדירה קטנה כשהגלים מתנפצים לך על המרפסת….
נכון!!!
אין עיר יותר מזעזעת ממנה ביקום כולו!!!
כמעט30, הבונוס-איירס הזאת, המליצו לי עליה כמה פעמים אז צריך לנסוע.
נמרוד, אני זוכר נסיעה על כביש של שבעה נתיבים בפקק של שעה וחצי מהוליווד ללונג ביץ' בלוס אנג'לס. כשהייתי שם, הייתה לי הרגשה שהעיר סופחת אליה את כל הג'יפה מכל מדינות העולם.
לרמן – אני איתך, לפחות לגבי סידני. ובערך כל אוסטרליה כולה, אם כבר.
גם ללונדון יש מקום של כבוד אצלי – בגלל הכיף והעניין הבלתי פוסקים.
חייבים להוסיף את פירנצה – אין יותר תרבות ואווירה של עולם ישן מזה. וונציה – כן, למרות הריח, עדיין אחת הערים הרומנטיות והמקסימות בעולם.
ונמרוד צודק – נעשה את גואה עיר של כבוד, למרות היותה מדינה קטנה, כי מגיע לה.
ואם אנחנו כבר כאן, יש לי עיר שאני יודעת שהיא קצת שנויה במחלוקת – בנגקוק. למרות הצפיפות והזיהום – בגלל האוכל, בגלל שתמיד יש מה לעשות לא משנה באיזה שעה, בגלל הקניות, ובגלל המחירים. והאוכל.
למה התעלמת מדרום מזרח אסיה (הונג קונג, סיאול, טוקיו…)?
אישיוז, לצערי עדיין לא הייתי בפירנצה, אבל משיחות עם אדריכלים ומתכנני ערים, אני יודע שפירנצה וגם ערים איטלקיות אחרות משמשות כמודלים לאורבניות קלאסית במיטבה. אני צריך לנסוע לשם כבר. אוף, צריך לפתור את בעיית המחסור בימי חופש. אני מת על בנגקוק. עיר שמסריחה פי עשר מתל-אביב, צפופה פי עשר ומזוהמת פי עשר, אבל היא כמו הכלבים המקומטים המכוערים האלה, שהם כל-כך מכוערים שהם בעצם יפים. בכל זאת, אני לא חושב שהייתי גר שם.
יואב, לא התעלמתי מדרום-מזרח אסיה, פשוט הרשימה מכילה רק ערים שבאמת הייתי בהן ושאני רוצה לגור בהן (ואינה מהווה מדד אוניברסלי מדעי וכו'). באזור ההוא ביקרתי רק בבנגקוק ובסיאול. לבנגקוק כבר התייחסתי, ולגבי סיאול, אני מסכים שהיא עיר מגניבה, אבל הזרות של הקוריאנים הרתיעה אותי.
היי לרמן, עוד כמה שנים, כשיהיה בידי הממון, אפנה אלייך על מנת לקבל שירותי ייעוץ והכוונה למגורי קבע ואולי גם לבית קיט קטן.
ג'ק, אני כמובן לשירותך תמיד. אני מקווה שבעוד כמה שנים אני אמקם את תל-אביב יותר גבוה ברשימה הפרטית שלי ושגם אוכל להתייחס ממקור ראשון לעוד הרבה ערים בעולם.
רשימה יפה. אם הזכרת את בוסטון וטורונטו, הייתי מזכיר גם את שיקגו שהיא עיר די כיפית, עם אנשים יפים.
באירופה, פספסת את ברלין. היא עיר בהחלט מרתקת: גם חיי לילה תוססים, גם כל כך הרבה שכבות הסטוריות, והיא כל הזמן מתפתחת.
עוד עיר שגיליתי לא כל כך מזמן היא קראקוב שבפולין. המרכז שלה משלב יפה את הארכיטקטורה הישנה עם חיי לילה לא רעים בכלל.
יוחאי, ברלין נמצאת ברשימה שלי לבקר, אבל אני לא יודע מתי זה יצא, ואת שיקגו אני מכיר רק מהשדה תעופה. נראה לי שאני צריך שנה חופש שתשמש למחקר אורבני מעמיק בנבכי ערי העולם.
בתור תושב ניו יורק כרגע ותושב תל אביב והרצליה בעבר אני מאוהב בניו יורק.
כשהולכים ברגל בעיר הזו יש רגעים שאתה פשוט תופס את עצמה ואומר "וואלה, פה אני גר!"
עושר תרבותי שאין כמותו, הכל מהכל. אנשים מרתקים, קצב מסחרר כשרוצים ורוגע ושלווה אם רוצים.
אני מאוהב 😀
אור, איפה אתה גר במנהטן? אי-אפשר לא להתאהב בניו-יורק.
בוונקובר וסידני לא הייתי, אבל ברצלונה היא ללא ספק העיר בה הייתי רוצה להעביר חלקים נרחבים מחיי. ברגע שהגעתי אליה, הרגשתי בבית בצורה הכי נעימה שיש.
ואחרי כמה שנים בניו יורק לא נותר לי אלא להסכים לסלידה מלוס אנג'לס. עבד איתי איש חביב שגר באל.איי ואומר בדיוק כמוני רק הפוך; כנראה שהערים הללו הן mutually exclusive…
מלבורן!!!! מה עם מלבורן?!?!?
בתור חובב קפה, תרבות ואורבניות, אתה חייב להגיע לפה ולהיווכח שהיא מנצחת את סידני בהליכה (שלא לומר שיטוט).
לא יצא לי מלבורן, עדיין. הבנתי שהיא רגועה יותר מסידני ושיש לה חורף אמיתי.
פינגבאק: עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: עוד בלוג תל-אביבי
i live in vancouver, im really over it though, im ready to move to montreal, people in vancouver are pretty boring and there's not much progress. in the past i lived in tel aviv and london. new york is definitely one i need to try in the future
באיחור של כמה חודשים אני אענה על השאלה "איפה אני גר".
אני גר באפר ווסט סייד, בין הסנטרל פארק לריברסייד פארק.
מיקום מדהים! כל בוקר אני קם ויש לי את ההאדסון וניו ג'רזי מהחלון.
החיים יפים 😀
אני לא מאמין שאף אחד עוד לא אמר פריס. העיר האהובה עלי בעולם.
אני מסכים עם רבות מהערים שאנשים הזכירו (והחלק מהשאר לא בייתי). בפרט סן-פרנסיסקו, שהיא מקום נהדר לקום בו בבוקר.
שיקגו, לעומת זאת, מלאה באנשים נהדרים (ולא פלצנים כמו בניו-יורק; נראה שבניו-יורק כל אחד חייב להצהיר על עצמו כצלם/צייר/אמן/סופר), אבל לרוע המזל, שיקגו די משעממת באופן כללי. ואומרים שהחורפים בלתי-נסבלים. נקודה לטובת שיקגו היא שהיא מקום מושבה של mimi smartypants.
את דבלין אני לא סובל. בנאלית מדי. דבלין רוצה כל-כך להיות עיר גדולה, שהיא מאבדת את האופי שלה בגלל זה. (היא בכלל לא מרגישה כמו אירלנד, בניגוד לבלפאסט שהיא אירית נורא).
אוהב מאד את: פריס, ברלין, ניו-יורק, סן-פראן, איסטנבול.
תוספות לרשימה: בלפאסט. גאלווי באירלנד (שהיא בעצם כפר מוגדל, אבל חמוד לאללה), וואחאקה במקסיקו, שמי שלא היה פשוט לא יודע שזה אחד המקומות השמחים בעולם.
פינגבאק: ובכל זאת, ונקובר | עוד בלוג תל-אביבי