רק אני והפקק שלי

לפעמים, כשאני חוזר הביתה מהעבודה, אני נתקע עם הרכב ליסינג שלי בפקק. אני שואל את עצמי, איך מישהו תיכנן שאני אצטרך לבזבז שעה כל יום ברכב הממוזג, לבד עם הרדיו, עם עוד אלפי אנשים בודדים על הכביש ומרוגזים. למה כל אזורי ההיי-טק שנבנו בשנים האחרונות נבנו נגד בני-האדם? רמת החייל, הרצליה פיתוח, קריית-אריה, מת"מ,פולג ועוד ועוד, כולם אזורים עצובים, דוחים, עלובים ואנטי-אורבניים ועדיף היה להשמיד אותם עד המ"ר הבנוי האחרון. האם צורת העבודה הכל-כך מנוכרת של ההיי-טק הכריחה יצירת סביבות עירוניות מנוכרות בשביל לעטוף אותה?

היום במקרה הייתי נוכח בהרצאה של השופט בדימוס שלמה שהם, נציב הדורות הבאים לשעבר. הוא עשה לנו תרגיל בדמיון מודרך, ואני ראיתי שבעתידי אין מכונית. זה הזכיר לי איך בחיפה בגיל 17 כל-כך חכיתי כבר להוציא רישיון ולהיות עצמאי (בחיפה לא ניתן לחיות בלי רכב), ואילו היום הרכב נראה לי כמו כלוב ממונע מהבית לשומקום ובחזרה.

וכדי לעזור לכם להתמודד עם התהייה כיצד נוצרים פקקים אני מתכבד להפנות אתכם לפוסט מצויין שמסביר למה הכביש נעמד פתאום ולמאמר קצר שמסביר את העניין בצורה מצחיקה משהו.

משהו בחיי הולך להשתנות.

(דרך נמיר באפס קמ"ש)

20070627jam

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, תחבורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על רק אני והפקק שלי

  1. שרון הגיב:

    אתה שוכח שהרבה מן האזורים האלה התחילו בתור אזורי תעשיה בקצוות הערים, שכללו בעיקר מפעלים ומוסכים (כברירת מחדל: אזורים מכוערים), שאיכשהו התפתחוהתדרדרו לכדי איזורי הייטק, לאחר שהעיריות השונות עודדו את חברות ההייטק ה"נקיות" והרווחיות לעבור לשם, ובמקביל העלו את הארנונות לרמה כזו שדחקה את רגליהם של העסקים המקוריים שישבו שם.

    מצד שני, מקסים בעיניי לראות איך זה שבמקרים רבים, אותה יוזמה (והתנאים שנוצרים בעקבות פריחתה) בוראת מפלצת שגורמת גם לאותן חברות הייטק מבורכות לנטוש את אותם אזורים, ולעבור למקומות עוד יותר מרוחקים, ועוד פחות סימפטיים.

    הדוגמה הטובה ביותר לדעתי בהקשר זה היא אזור התעשיה של הרצליה (שזכור לי עוד מהימים שבהם היה בו מפעל אסבסט רעיל שתושבי השכונה הפגינו נגדו, ולא מסעדות גורמה), שבו בשלב כלשהו נוצרה מאסה קריטית של שהביאה לכך שהמחירים, בשילוב עם הפקקים הבלתי נסבלים, הבריחו לא מעט חברות מן האזור (למשל: סלקום, מיקרוסופט).

    מצד שני, על כל חברה שעוזבת, צצים שני סטארטאפים, ונבנה עוד מגדל משרדים מצופה במראות, והדכאון עולה כפורח… (עד להתפוצצות הבועה 2.0)

  2. Morin הגיב:

    אה, פריוס!!!
    (היא אמרה בפקאציות אופיינית)

  3. איתי הגיב:

    שאלת את עצמך למה מי שתכנן את רכב הליסינג שלך שם בו קצת יותר מכיסא אחד? אולי היתה לו איזה כוונה נסתרת בזה? וזה שיש באוטובוסים פי 8 כיסאות מכל רכב ליסינג אחר (וזה רק בישיבה – מי שתכנן אוטובוסים משום מה גם עשה אותם גבוהים יותר מרכב ליסינג)? יכול להיות שאתה נתקע בפקקים פשוט כי אתה בעצם זה שיוצר אותם?

  4. דור הגיב:

    אני גר ליד כיכר רבין ועובד במתחם הבורסה. עשר דקות באוטובוס לכל כיוון (עשרים במקרים קשים) והחיים טובים.

  5. יוחאי הגיב:

    בתקופה שנהגתי לעבודה גם אני שנאתי את זה. גם אם לא היו פקקים. להביט על הנוף דרך הזכוכית המבודדת. להימנע מתאונות דרכים. לנסוע לפרברי העבודה והשינה. ברוך שפטרנו.
    בעבודה הנוכחית זכיתי לעבוד במרחק הליכה מהעבודה, בתוך העיר כמובן. כל פעם שהעבודה מעצבנת אותי אני נזכר בכך שאני הולך ברגל למשרד, וחיוך על על שפתיי.

  6. מרגוליס הגיב:

    אכן, אין כמו לעבוד במרחק הליכה. לאחר גלות של חצי שנה מחוץ לעיר שבתי למקום עבודה שנמצא במרחק הליכה מהבית. היום כולו נראה אחרת לגמרי. אני כל כך הרבה יותר רגוע כשלא צריך להכנס למכונית בבוקר.

  7. גבי ודבי הגיב:

    החיים הטובים בלי פקקים. אחרי שתפרתי את המדינה גם אני הולכת ברגל בעבודה ועוד מעיזה לחזור הביתה לאכול צהרים, לתלות כביסה, להוריד ולקפל. מצד שני אני מתגעגעת ללחזור לתל אביב אחרי חצי שעה הפסקת נפש בחוף בית ינאי.

  8. almost30 הגיב:

    בימים רגילים אני מבלה רק כמה דקות בפקק וסה"כ 20 דק' לעבודה, והיום נאלצתי להגיע לאיזור תעשייה סגולה בבוקר(זה ליד העיר הלא קיימת פ"ת) , ביליתי כמעט שעה בהלוך,הייתי בישיבה חצי שעה ועוד שעה בחזור לת"א. כמעט 3 שעות עבור חצי שעה ישיבה וזה עוד בלי לצאת מגוש דן…

  9. kedorlaomer הגיב:

    השופט עשה לכם תרגיל דמיון מודרך?!?!

  10. לרמן הגיב:

    ברור שאני יוצר את הפקקים. אני הוא זה שעובד במקום שאין אליו גישה בכלל עם תחבורה ציבורית (פארק אזורים, קריית-אריה). אני הוא זה שהתרגל לפינוק של הרכב ליסינג. אני הוא זה שמקנא בכל אחד ואחד מכם שמרויח מהחיים בלי פקקים.

    שרון, תודה על ההסבר המקיף לתופעת מתחמי ההיי-טק.
    ומורין, לא כל-כך הבנתי את ההערה שלך, אבל אם התכוונת לסוג הרכב, אז זה סיטרואן C4.

  11. לרמן הגיב:

    כדורלעומר, זה היה די מדהים. אל תשכח שהוא היה גם נציב הדורות הבאים בכנסת. דמיון מודרך עם מוזיקה מהפנטת וקול מרגיע באולם ההרצאות המרכזי של רקנאטי (בית-הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב). זה בא לי טוב.

  12. ברק הגיב:

    אם הנסיעה כל כך קשה לך אתה תמיד יכול לעבור לפתח תקווה 🙂

  13. לרמן הגיב:

    גם תחת איומים בנשק חם אני לא עובר לפתח-תקווה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s