הסלון ושברו

בהמשך לדיון על כביש שש, ידיד הבלוג ,דור שמר, העלה לרשת כתבה מגלובס שנקראת "הסלון ושברו" ומתייחסת לקריסת חלום הפרברים בישראל.

הכתבה מאוד מומלצת לקריאה ומתייחסת לאיכות החיים הנמוכה ביישובים כמו מתן, כוכב יאיר, תמרת ושאר יישובים "קהילתיים" אשר יושביהם שוברים שיאי עמידה בפקקים, זיהום אוויר ובזבוז קרקע. סופסוף מתחילים לשים לב לטמטום המשווע של הפרבור. זקנים שגרים בפרברים לא יכולים לחיות, נשים לא יכולות לעבוד, בני נוער משתעממים וצריכים הסעות לכל מקום והגברים נשלחים לעמוד בפקקים של שעה וחצי בכל כיוון בשביל לעבוד. מזמן לא נהניתי כל-כך מכתבה בעברית.

אולי הגיע הזמן שגופי התכנון ישימו סוף ליישובים הקהילתיים ולהרחבות הקהילתיות של קיבוצים ומושבים. מילא זיהום האוויר שעולה בגלל המרחק שגדל. מילא בזבוז הקרקע והרס השטח הירוק. מילא ההשקעה העצומה בתשתית לישוב קטן שכולנו משלמים עליה. בסוף מי שעובר ליישוב מאפן כזה משלם ביוקר ויורה לעצמו ברגל (ונתקע אחר-כך בגלל שמחירי הנדלן במקומות האלה נשארים הרחק מאחור). כזה מצב של Lose-Lose מזמן לא ראיתי.

והכי חראם על הילדים שגדלים ביישובים כאלה, בסביבה קטנה והומוגנית, עובדה שתציב להם קשיים רבים ביום בו הם ייצטרכו להתמודד עם החיים מחוץ לחממה.

בקיצור, לכו לקרוא.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, מחוץ לעיר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הסלון ושברו

  1. Islay הגיב:

    אני מקווה שאתה לא באמת קונה את כל מה שכתוב בכתבה הזאת, כולל הציטוטים המלומדים מפי תושבים(?) שמכים על חטא. חלק נכון מאוד, חלק קרוב במידה מסויימת למציאות וחלק סתם מטופש.
    בעיקר מטופשת ההשוואה בין ישובים בגליל לישובים במרכז, כי מה לעשות, שבע דקות מכפר סבא זה לא אמצע שום מקום.

    למרות ההעדפה האישית שלי לחיים בעיר (ואני ממש לא בטוחה שהיא לא תשתנה בהמשך הדרך), אני רואה אנשים שגרים ביישובים קהילתיים (וגם ספציפית בכוכב יאיר) ונהנים מאוד. אני רואה ילדים שעוברים לגור ביישובים האלה כשהם מקימים משפחה כדי להיות קרובים להורים. אני רואה איזורי תעשיה קטנטנים שמתפתחים ומספקים תעסוקה (מסוגים מסויימים, כולל הייטק קטן) למי שרוצה לעבוד קרוב.

    בכלל, כשעוברים דירה ולא משנה לאיפה, צריך לקחת בחשבון גם ענייני תעסוקה, כולל צירי תחבורה, ואין לזה קשר לעיר/כפר. מי שעובר מירושלים לרעננה ומתעקש להמשיך לעבוד בירושלים, יבלה שלוש שעות או יותר ביום על הכביש. אם הוא יחליט לחפש עבודה קרוב יותר, הוא יבלה על הכביש פחות. חוץ מזה, מעט מאוד אנשים עובדים בעיר מגוריהם, גם אם יש בה הזדמנויות תעסוקה. מכירה הרבה רעננים וכפר סבאים שעובדים בתל אביב, תל אביבים שנוסעים להרצליה והרצליינים שנוסעים לנתניה, וכולם מבלים במכוניות ובפקקים הרבה מעבר לרצוי. אז מה זה אומר? שאנשים לא בוחרים את התעסוקה שלהם לפי העיר שהם גרים בה, גם כשהיא משופעת בתעסוקה.

    לגבי הילדים שגדלים בחממה: ילד מצפון תל אביב גדל בחממה הרבה יותר סגורה.

    והכי הכי עצבנה אותי המסקנה המעוותת בקשר לתעסוקת נשים. מקווה שאין צורך לפרט למה. 👿

  2. לרמן הגיב:

    Islay, אני מכיר אנשים שעומדים בפקקים, אבל זה כאין וכאפס לעומת היישובים המרוחקים האלה. לגבי תעסוקת נשים, המסקנה מעצבנת, אבל נראה לי שהיא נכונה.

  3. דודו הגיב:

    לרמן
    אל תשכח שהעולם דינמי מה שנראה נכון היום(באמת נראה נכון בגלל בזבוז הקרקע והמחסור החמור בקרקע בישראל) יכול להיות שגוי/שונה בעוד 20-30 שנה. לצערנו לא למדנו מהשגיאות של האמריקאים בכל נושא הפרבור או כמו שאחד המרצים שלי אמר לי בעקבות המדיניות הגיאו-פוליטית של פיזור האוכלוסיה לשם תפישת הקרקע "הממשלות עסוקות בלהפסיד כסף מקום המדינה ועושות זאת מתוך מודעות". מנגד, זה קצת עיוות דין להאשים את ממשלות ישראל בייחוד אלו הראשונות בכל הנוגע לפיזור האוכלוסיה. הכלים שהיו להן ולמדינה להתמודד עם המצב הביטחוני ועם הדאגה לקיום המדינה בשנותיה הראשונות הצריכו גם שימוש במדיניות זו ככלי עבודה(אם טוב או רע קל לשפוט בדיעבד).
    כמובן שאני מתייחס לעשורי המדינה הראשונים ולא ל20 השנים האחרונות ובייחוד להקמת מודיעין שמייצגת את חולשת מוסדות התכנון בשנים שהוחלט באופן סופי על הקמתה. למזלנו מוסדות התכנון התחזקו מאוד בשנים האחרונות וגולת הכותרת זו תמ"א 35.
    לצערנו השוק וההיצע והביקוש הכתיבו את האיוולת של הפרברים בכל מקום והמדינה נגררה/שמחה לספק זאת ממניעיה היא, המדינה/ממשלות יכלו להציע אפשרות למגורים ביישובים כאלו אך לא במסה אדירה שגורמת נזקים ובפועל היא פרברה את עצמה לדעת. חבל שהערים הגדולות לא הציעו פרוייקטים דומים בקרבתן(הכוונה לשולי הערים באמת ולא "5 דקות מכ"ס") או בתחומיהן כך היה נמנע/מצטצם הפרבור המטורף (כמו צמודי הקרקע בשכונת גילה, רמות וארמון הנציב בירושלים שאפשרו בית פרטי בעיר או דופלקסים ובמחיר סביר למעמד הביניים, על אף בזבוז הקרקע שמונע ציפוף בנייה בעיר ה"בזבוז" עדיף יותר בכרך גדול בעל תשתית קיימת שניתן להישען עליה מאשר בשום מקום המצריך מתיחת תשתיות וכבישים, ובנוסף, בתים פרטיים אלו משאירים מעמד ביניים בתחומי העיר, מכיוון שהעיר כעיר צריכה להציע אופציות מגורים רב-גוניות ולא רק מגורים משותפים) )

  4. ניר הגיב:

    נשאלת השאלה מה האלטרנטיבה, כשהשכירות בת"א מתקרבת למחירים של מנהטן, ומעבר לחולון או לראשון שם אותך בפקקים די דומים לאלה של תושבי כוכב יאיר.אולי הבעיה היא דוקא ריכוז מוגזם של מקומות העבודה בת"א – אם היו ערים חזקות אחרות, לא היו כולם נוסעים לאותו מקום כל בוקר.

    לגבי גדילה בחממה, אני חושב שזו בעיה של ילד לב-תל-אביבי לפחות כמו לילד מתמרת. לפחות בתמרת המבוגרים לא חיים בתוך הבועה 🙂

  5. לרמן הגיב:

    האלטרנטיבה היא לבנות עוד מקומות שראוי לגור בהם. לבנות מקומות עם שימושי קרקע מגוונים של מסחר ומגורים ביחד, כמו שבנוייה מרכז תל-אביב ולא ניתוק של המסחק והמגורים כמו שבנויה ראשון מערב (ושאר המדינה). האלטרנטיבה היא לבנות רחובות ושכונות ראויים עם מחשבה כוללת על צרכי האנשים שגרים בהם ולא בנייה של דירות משוכפלות בבניינים מכוערים בסביבה המיועדת לרכב בלבד.
    כל עוד ימשיכו לבנות בנייה חדשה עבור כלי רכב בלבד תל-אביב תמשיך לעלות ולעלות בעוד פרברי הטמטום ישקעו וישקעו.

  6. ניר הגיב:

    כשדיברתי על אלטרנטיבה התכוונתי לאלטרנטיבה בתוך המצב הקיים. כעקרון אני מסכים עם כל מה שאתה אומר, אבל רוצה להזכיר שבנו כבר מקומות כאלה – והם התקלקלו עוד לפני הישובים הקהילתיים. הישובים האלה במידה רבה קולטים את הפליטים של חיפה, ירושלים, באר שבע. כדאי לבדוק למה הערים האלו נחלשו כל כך, והתאוריה של ארנון סופר על "מדינת תל אביב" אולי מסבירה את זה.

  7. נירשמן הגיב:

    יואב,

    יש בכתבה כמה עובדות שמעורבבות לא נכון. כוכב יאיר הוא אמנם ישוב בירידה אך הצמוד שלו, צור יגאל, שאף אוחד עימו לפני כשנתיים גדל בצורה מסחררת. את אי הגדילה של כוכב יאיר ניתן לייחס בעיקר לחוסר בהרחבות ומחירים גבוהים של ארנונה גם ביחס לאיזורים אחרים.

    פירבור מהווה אופציה ראויה לכל מי שנמצא בגלקסיה המרוחקת הזו של אלה שלא עובדים בהיי טק. זהו מקום רחוק ומבודד בו מרויחים לאורך שנים פחות מ- 10,000 ברוטו. אני מפנה אותך לקרוא את הכתבה שמתפרסמת היום במעריב עסקים המדברת על הקושי לקנות בית ולהתמקם. ואם כבר לסבול אז עדיף בפקק בדרך לת"א במקום בסלון הצפוף שבפינתו מונח מקרר.

להגיב על Islay לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s